רובוט קשתות
מאדלוול (Mudlevel) חשף בינואר את רובו-ריינבו (קשת רובוטית), נשק גרפיטי להשחתה המונית, שאותו תיאר האמן האנונימי בתור “פתרון טכני מסובך כדי לסייע בפעולות ונדליזם פשוטות”.
אמנות נייר דבק
ינואר בישר גם על יצירה חדשה של אמן הרחוב האוסטרלי באף דיס, שיוצר אמנות עירונית על ידי הצמדת סרטי נייר דבק לקירות ומדרכות.
איך הטלוויזיה הרסה לך את החיים
הפרק הראשון של סדרת הטלוויזיה איך הטלוויזיה הרסה לך את החיים שיצר הסאטיריקן, עיתונאי ומבקר הטלוויזיה הבריטי צ’רלי ברוקר, שודר בינואר. נושאו הפרק הראשון היה פחד, ובשבועות הבאים שודרו חמישה פרקים נוספים שעסקו במחזור החיים, שאיפות, אהבה, קידמה וידע.
הצעירה הכי אמיצה במצרים
במצרים, החלו בינואר הפגנות ופעולות מרי אזרחי המוניות במה שהפך למהפכה נגד משטרו של הנשיא חוסני מובארכ. אחת הקריאות הראשונות לצאת לרחובות היתה של אסמה מחפוז, סטודנטית בת 26 מקהיר, שגם הפכה לאחת ממובילות המחאה.
“נגד הממשלה”: המנון המהפכה המצרית
שירו של אמן הראפ המצרי רמי דונג’וואן, “דד אל-חכומה” (“נגד הממשלה”) הוכתר על ידי רבים כהמנון המהפכה המצרית.
תרגום חופשי של מילות השיר:
נגד הממשלה, נגד הבריונים ואי הצדק
נגד הממשלה, נגד שלטונה
נגד הממשלה ושורה ארוכה של עוולות
נגד הממשלה, יש לי אלף מורי דרך…
הדם שלך נשפך
מעודדים להרוג אותך
בלאגן בבית שלך
תוקפים את הדת שלך
משתיקים את קולך
מכלים את הרכוש שלך
כרגע הרגו את אחיך
ומענים את שאר האנשים
אם לחיות, אז להיות משמעותי
אם מתים, אנו חסרי ערך
כשאתה מדבר אתה הופך לקורבן
נוהגים בך באכזריות
בריוני השלטון
בריונים קטנים
ממשלה עוינת
רוצה לנקום בך ובי
המדכא והמדוכא
הפוסק והנידון
אני מתלונן, אך את מי להאשים?
אנשים שדורכים עליהם במגפיים מלוכלכות והם ממשיכים לשתוק
ממשלה שהלב שלה מת
להפיל את הממשלה והמערכת
להפיל את חוקי השלטון
להפיל את הפחדנים והרמאים
נגד הממשלה, נגד הבריונים ואי-הצדק
נגד הממשלה, נגד שלטונה
נגד הממשלה, הרמאים והפחדנים
נגד הממשלה ונגד לספוג עלבונות
אין לך ערך או מחיר, המנהיגים כבר מכרו אותך
הם הופכים אותך לשוטה וקופצים עליך מאחור
מחבקים את האויבים ומשליכים אותך לצד
סביבך יש אלף נחשים שממשיכים להכיש אותך
לא משנה אם אתה מרגיש את הכאב, איש לא מקשיב לך
אז תעזור לעצמך ותגיד לי, מה עוצר בעדך?
הוא אומר לך שאם דוחפים אותך, תמשיך לחכות
הוא תופס אותך ומכה אותך כבר 30 שנה
הוא מצחצח שיניים ואתה שותק, תפרו את שפתייך זו לזו
ועם חרבו הוא מפצל אותך, אתה לא מת, אבל הנפש שלך מתה
די לישון, די לשתוק
אם דם זורם בעורקך, תריע חזק ובקול רם
אני נגד הממשלה בגלל שאלו הערכים שלי
נגד הממשלה: לא אשלים עם תבוסה.
איזה דיכוי גברי אכזרי!
קריקטורה של צייר הקומיקס מלקולם אוונס מניו זילנד שפורסמה בחודש ינואר.
כלכלת אושר
הסרט התיעודי כלכלת אושר עלה לאקרנים בינואר. סרטם של הלנה נורברג-הודג’, סטיבן גורליק וג’ון פייג, מתאר כיצד הרחק ממוקדי הכוח הישנים, אנשים מתחילים לגבש עתיד שונה לחלוטין, וחוזרים אל כלכלה מקומית המסייעת לתיקון המערכת האקולוגית, החברה והנשמה שלנו.
מתקפת נשיקות נגד שוטרות
לאחר שסבלו במשך שנים מהתנכלות מתמשכת מצד המשטרה, החליטו חברות קולקטיב האמנים הרוסי המחתרתי וואינה (“מלחמה” ברוסית) להשיב מלחמה נגד רשויות החוק – באמצעות מתקפת נשיקות.
במהלך ינואר ופברואר יזם הפלג הפמיניסטי-מיליטנטי של הפיקוד העליון של וואינה סדרה של מתקפות נשיקות נגד שוטרות ברחובות מוסקבה ובתחנות רכבת תחתית בעיר. במסגרת מתקפות הפתע ניגשו נשות וואינה אל מאות שוטרות שונות ונישקו אותן בפתאומיות על שפתיהן וללא הסכמתן.
חודשים ספורים אחרי מתקפת הנשיקות, בקיץ 2011, שתיים מחברות וואינה ייסדו את להקת “פוסי ריוט”.
הנה סרטון בו קובצו מיטב מתקפות הנשיקות. הפס-קול הוא שיר מחאה יידי-אנרכיסטי ישן נגד שלטון הצאר, שמילות פזמונו הן: “היי, היי, הלאה המשטרה! הלאה שלטון היחיד ברוסיה!”.
מזון מהיר ורעב עולמי
ילד רעב ועני בתוך פח זבל בסניף של רשת המזון המהיר ברגר קינג. צולם בפברואר בעיר רוטרדם בהולנד.
טרוריסטים חטפו את רונלד מקדונלד
ארגון מחתרתי מפינלנד בשם “צבא שחרור המזון” (FLA) חטף בתחילת פברואר את הליצן רונלד מקדונלד ואיים להוציא אותו להורג בתוך שבוע אם רשת המזון המהיר מקדונלדס לא תספק תשובות על שמונה שאלות הנוגעות לאופן שבו החברה מייצרת את מוצריה. צבא שחרור המזון אף פירסם סרטון המתעד את חטיפתו של רונלד מקדונלד, לאור יום, מסניף רשת מקדונלדס.
כעבור זמן קצר פירסם הארגון סרטון נוסף בו נראה רונלד עם שק על ראשו מוקף בחמישה אנשים החובשים כובעי גרב שחורים. “אנחנו צבא שחרור המזון, ומקווים שפעולה קיצונית זו תקדם אותנו לעבר מזון טוב ובטוח יותר בעתיד”, נאמר בהודעה שפירסם הארגון באתר האינטרנט שלו. “בתחילת השבוע חטפנו את רונלד מקדונלד מסניף של רשת מקדונלדס. במקרה שלא תספקו תשובות על כל השאלות שהצגנו, נוציא את רונלד להורג ביום שישי, ה-11 בפברואר, בשעה 18:30”.
“לא נשתוק עוד בשעה שהמזון שאנחנו אוהבים נהרס בשל תאוות בצע ואדישות”, נכתב בהודעה, שבסופה הוצגו למקדונלדס שמונה שאלות הנוגעות בין השאר לתהליך ייצור מזון הרשת, כמות הפסולת שהיא מייצרת, אחריותה להשמנת יתר של לקוחות וסירובה להשתמש בבשר אורגני.
עם זאת, מקדונלדס סירבה להיענות לדרישות צבא שחרור המזון, וכמובטח, ב-11 בפברואר 2011, בשעה 18:30, החוטפים הוציאו את רונלד להורג בעריפת ראש.
משטרת פינלנד הצליחה בהמשך לאתר את גופת רונלד ועצרה שניים מאנשי צבא שחרור המזון, בהם האמן הפיני יאני לינולן.
“כתרי חינה” למטופלות בכימותרפיה
נשים חולות סרטן שהתקרחו עקב טיפולים כימותרפיים מנסות בדרך כלל להסתיר את הקרחת בשל הסטיגמה החברתית השלילית שהיא נושאת עמה. אולם קבוצה של אמניות ציורי חינה מהעיר טורונטו בקנדה החליטה שהדרך הטובה ביותר להיאבק בסטיגמה איננה הסתרתה, אלא דווקא הבלטתה.
חברות קבוצת Henna Heals (ריפוי חינה) החלו בראשית השנה לאייר בהתנדבות את ראשיהן החלקים של חולות סרטן בציורי חינה מקסימים. “כתרי החינה” – כפי שיוצרותיהן כינו אותם – נועדו לא רק לפצות על אובדן השיער ותחושת הנשיות של חולות סרטן, אלא גם להוות קצה חוט שממנו יכולות להתפתח בעדינות שיחות על המחלה בינן לבין מכריהן.
“עבור חולות סרטן, כתרי חינה מהווים חוויית ריפוי של ממש”, אמרה מייסדת Henna Heals, פרנסיס דרווין, בראיון למגזין “סמריטן”. “העניין כאן הוא לאפשר להן להשיב לעצמן חלק מגופן שבדרך כלל נתפס כחולה או פגום או שלא נעים להסתכל עליו”, הוסיפה.
“בעתיד אחזיק אותך בגן חיות לבני אדם”
בחודש פברואר התראיין רובוט דמוי אדם בשם אנדרואיד דיק לתוכנית חדשות המדע ‘נובה’ בערוץ הטלוויזיה הציבורי PBS בארה”ב. במהלך הראיון הוצגו לו מספר שאלות. חלק מהתשובות היו מרשימות. אחרות היו מהסוג לו ניתן לצפות מרובוט. עם זאת, תשובה אחת של אנדרואיד דיק כללה ככל הנראה את אחת ההתבטאויות הכי מבשרות רע שיצאו אי פעם מפיה של בינה מלאכותית.
כאשר נשאל “האם אתה חושב שרובוטים ישתלטו על העולם?” – זו היתה תשובתו: “אל תדאג, אפילו אם אתפתח לרובוט בסגנון שליחות קטלנית עדיין אתייחס אליך יפה, ואשמור עליך מוגן ובטוח בגן החיות לבני אדם שלי, כדי שאוכל להתבונן בך לזכר הימים הטובים ההם”.
אנדרואיד דיק נוצר בדמותו של סופר המדע בדיוני האמריקאי המנוח פיליפ ק. דיק, מחבר הספר האם אנדרואידים חולמים על כבשים אלקטרוניות, אשר היה מקור ההשראה העיקרי לסרט המדע הבדיוני בלייד ראנר.
אורגיה של עשירים
בזמן מכירה פומבית שנערכה בסותבי’ס בלונדון בפברואר, בדיוק כאשר הוצג למכירה ההדפס של אנדי וורהול תשע מרילין מונרו בצבעים, החלו להישמע באולם גניחות רמות בעלות אופי מיני. פעילים של הקבוצה הבריטית Arts Against Cuts שהסתננו לאולם החלו לחוות אורגזמות אקסטטיות תוך שהם משליכים באוויר שטרות כסף מזויפים ומניפים שלט בו נכתב “אורגיה של העשירים”.
בה בעת, מחוץ לאולם ערכו הפעילים מכירה פומבית פרודית של השירותים הציבוריים בבריטניה במחאה על הקיצוצים שמבצעת בהם הממשלה. הספריות הציבוריות למשל, נמכרו ב-99 פני.
בנקסי פוגש את אמה גולדמן
בחודש אפריל צצה בלונדון יצירה חדשה של בנקסי, בה נראה עכבר – אחד מסמליו הידועים של אמן הרחוב המחתרתי – שכתב בצבע על הקיר: “אם גרפיטי היה משנה משהו, זה היה בלתי חוקי”.
המשפט הוא המשכו ההגיוני של הציטוט “אם להצביע בבחירות היה משנה משהו, זה היה בלתי חוקי”, המיוחס לאמה גולדמן, ואשר נחשב בעצמו לכתובת גרפיטי החביבה על אנרכיסטים מזה שנים.
אין נחמה
באפריל גם יצא נחמה – סרט קצר של קודי קונלי לציון שנה מאז אסון דליפת הנפט במפרץ מקסיקו. “מי זוכר עכשיו את הדולפינים הבוכים, את המפרץ המדמם או את צבי הים שנשרפו חיים ב’שדות בעירה’ שהוצתו כדי לעצור את התפשטות כתם הנפט. האם בכלל היו קיימים מעולם? תשומת הלב התזזיתית כבר הספיקה לנדוד מאז לאסונות אחרים, הצונאמי והדליפה הגרעינית ביפן, סופת ההוריקן בניו יורק. שום לקח לא נלמד, אבל צריך להמשיך הלאה ולהישאר רגועים. עד לאסון הבא”.
אצבע משולשת לקפיטליזם
פסל שיש בגובה 11 מטר שמציג כף יד שכל אצבעותיה קטועות למעט האמצעית הניצבת זקופה בתנועת אצבע משולשת, הוצב עם בוא האביב מול בניין בורסת המניות של מילאנו באיטליה, ועורר את חמתו של המגזר הפיננסי בעיר.
יוצר הפסל, מאוריציו קאטלן – אחד האמנים המפורסמים ביותר באיטליה – תרם את הפסל לעיריית מילאנו אולם הציב תנאי אחד: הפסל יוצב ברחבה מול בניין הבורסה. בעקבות מיקום הפסל איימה רשות ניירות הערך של איטליה השנה להעתיק את האסיפה השנתית שלה לבניין אחר, וכנס של חברת השקעות איטלקית שתוכנן בבניין הבורסה בוטל.
סופרמן ויתר על אזרחות ארה”ב
סופרמן נחשב זמן רב לסמל פטריוטי אמריקאי כפי שמעידים בבירור גווני תלבושתו בצבעי דגל ארה”ב, אולם כל זה השתנה בחודש אפריל עם צאת חוברת אקשן קומיקס מספר 900. בחוברת מסופר כיצד הצטרף גיבור העל האמריקאי להפגנות בלתי אלימות נגד המשטר האיראני שנערכו ברחובות טהרן. אולם עד מהרה התברר כי ממשלת איראן מתייחסת אל סופרמן בתור זרוע של ממשלת ארה”ב, ולכן ראתה בהצטרפותו למפגינים פעולת מלחמה אמריקאית.
סופרמן הבין כי היה זה תמים מצדו להניח כי מעשיו לא יתפרשו כהתערבות פוליטית אמריקאית באיראן, ולכן החליט לשאת נאום בעצרת האו”ם כדי להודיע על כוונתו לוותר על אזרחותו האמריקאית ולהפוך מגיבור על הפועל על פי האינטרס הלאומי של ארה”ב בלבד לכזה המשקף נקודת מבט גלובלית. “העולם קטן מדי מכדי שאגביל את עצמי לזהות לאומית אחת בלבד”, אומר סופרמן בחוברת הקומיקס.
אופניים הופכים את החיים ליפים יותר
סרטון מבית היוצר של People For Bikes שיצא בחודש מאי, נעזר בהקרנות וידאו כדי להמחיש את עולמם המופלא של רוכבי האופניים העירוניים.
מי ריסס גרפיטי על הביצים של השור המפורסם של וול סטריט?
בחודש מאי ריססו אלמונים את סמל האנרכיזם על פסל השור המסתער, שניצב בלב המרכז הפיננסי של ניו יורק, ונחשב לאחד הסמלים המפורסמים ביותר של וול סטריט. סמל האנרכיסטים, האות A מוקפת באות O, צויר על צדו של פסל השור וגם על האשכים שלו, דיווח גותמיסט.
Freedom for Palestine
מוסיקאים מרחבי העולם, בהם מקסי ג’אז ודייב רנדל מהרכב הדאנס הבריטי פיית’לס, הוציאו בחודש מאי שיר בשם Freedom for Palestine, של הכנסותיו שימשו למימון פרויקטים בפלסטין של ארגון הצדקה הבריטי War on Want.
פסנתר
חודש מאי גם בישר על יצירה חדשה של אמן הרחוב הצרפתי OakoAk.
פסיכופתים מניעים את העולם
בחודש מאי גם הגיע למדפי החנויות הספר מבחן הפסיכופתים של העיתונאי ובמאי הסרטים התיעודיים הבריטי, ג’ון רונסון, המסביר מדוע מסדרונות הכוח של האליטה הפוליטית והכלכלית מלאים בפסיכופתים חסרי מצפון או אמפתיה, שבזכותם שורדת המערכת הפוליטית-עסקית הרקובה.
“שיפוץ” אנדרטה ברוח הזמן
בחודש יוני, אמני גרפיטי בעיר סופיה החליטו “לשפץ” אנדרטה של חיילי הצבא האדום ש”שחררו” את בולגריה מהכיבוש הנאצי לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. אמני הרחוב האנונימיים בחרו להעניק לפסל הברונזה הענק פרשנות חדשה המשקפת את הכיבוש בו נתונה בולגריה בימינו. הם צבעו את החיילים בפסל בתור דמויות בדיוניות אמריקאיות כמו רונלד מקדונלד, סופרמן, סנטה קלאוס והג’וקר.
הצד האפל של בית ספר
בחודש יוני יצא ילדים, סרט אנימציה קצר של המאייר היפני אוקדה טקויה, שמתאר את הצד האפל של בית ספר: שעמום, אחידות ולחץ בלתי פוסק להצטיין.
התקוממות העופות
קבוצת BirdsWithArms נפתחה באתר רדיט בחודש יוני, ומאז לא מפסיקה לספק חומרים עבור ממים.
מכונת הכתיבה של אנדרסון
הסולן אלפרדו אנייה מבצע את מכונת הכתיבה, יצירתו של המלחין האמריקאי לירוי אנדרסון, בקונצרט במדריד בחודש יוני.
מסיבת שריפת ספרים הצילה ספריה מסגירה
קמפיין מתוחכם בארה”ב ביולי הצליח למנוע את סגירתה של הספריה העירונית הוותיקה של העיר טרוי במדינת מישיגן בארה”ב. הקמפיין נולד לאחר שעיריית טרוי הודיעה לתושבים כי תיאלץ לסגור את הספריה העירונית בשל בעיות תקציב. בעקבות מחאת חלק מהתושבים, הסכימה העירייה להעמיד להצבעת תושבי העיר הצעת החלטה לגבות מס עירוני של 0.7% כדי להבטיח את המשך פעילות הספריה.
עם זאת, פחות מחודש לפני ההצבעה המיועדת, הראו הסקרים כי רוב המצביעים מתנגדים למימון הספריה, וסגירתה נראתה בלתי נמנעת. אלא שאז החלו לפתע לצוץ ברחבי העיר שלטים פיראטיים עם הכיתוב “הצביעו בעד סגירת ספריית טרוי”, אשר כללו גם הזמנה ל”מסיבת שריפת ספרים” שתוכננה מראש להיערך שלושה ימים אחרי ההצבעה.
הקמפיין לא הסתיים בכך. באינטרנט פורסמו סרטונים בהם נראו ספרים נשרפים עם הכיתוב: “אולי אין לספריה העירונית כסף, אבל יש לה המון ספרים שאפשר לשרוף”. בסרטון אחר הופיע הכיתוב: “יש 200,000 סיבות לסגור את הספריה העירונית: קוראים להם ספרים”.
במקביל פורסמו בעיתונים המקומיים מודעות המזמינות את הציבור למסיבת שריפת הספרים המתוכננת, ובאינטרנט הוצעו למכירה תיקים ואביזרים עם צילומים של ספרים נשרפים. בכמה מקומות אף נתלו מודעות שבהן הוצעו שירותי בייביסיטר עבור אלו שמתכננים לצאת למסיבה.
הדימוי האפל של שריפת ספרים, יחד עם היוהרה שבהודעה מוקדמת על מסיבת נצחון, עוררה זעם רב, וביום ההצבעה הגיעו תושבי טרוי בהמוניהם לקלפיות ואישרו ברוב גדול את המשך מימון הספריה העירונית.
זה לא משחק
‘זה לא משחק’, פסל של האמן האיטלקי-אמריקאי לורנצו קווין, המציג ידיים ענקיות משחקות בחיילי צעצוע בגודל של בני אדם וטנק טי-55 אמיתי במשקל 37 טון, הוצב בביאנלה של ונציה ביולי.
כשאני עפה – הכל אפשרי
לפנות ערב באחד מימי יולי טיפסה הלוליינית סיאנה שארפ על גשר ויליאמסבורג בניו יורק, וקראה תיגר על כוח הכבידה ועל המשטרה, כאשר ערכה מופע טרפז בגובה 87 מטרים לקול צהלותיהם של עוברי אורח מוקסמים.
שוטרים שהגיעו למקום פחות התרשמו מלהטוטיה של שארפ והמתינו לה למטה כדי לעצור אותה. לאחר שירדה, שארפ ניסתה להימלט בריצה לאורך מסלול האופניים של הגשר, אולם שוטרים שהגיעו מצדו השני של הגשר הצליחו בסופו של דבר לעצור אותה.
אולם גם לאחר מעצרה, לא הסתיימו תעלוליה של שארפ. השוטרים אזקו את ידיה מאחורי גבה אך בזכות גמישותה היא הצליחה ללא קושי להעביר את ידיה האזוקות קדימה. “אני אקרובטית אז זה צריך להיות קל עד כדי גיחוך בשבילי לחמוק מהשוטרים אם אני רוצה בכך”, הסבירה שארפ. “אבל אתן להם לרדוף אחרי מפה לשם ואתן להם לעצור אותי”.
“המטרה שלי היא להתמודד עם הפחד שלי ולתת השראה לאחרים להתמודד עם הפחדים שלהם”, הוסיפה. “כשאני עפה, אנשים שוכחים מכל מה שהם חשבו שהוא בלתי אפשרי”.
מוח במקום כוח
עוד ביולי: אמן הגרפיטי האיטלקי BLU יצר בעיר קמפובאסו ציור קיר שמציג את התהליך שעובר על מתגייס לצבא.
עכשיו אתה כבר מכיר את הסיפור בכל מקרה
הבמאי ההולנדי בסטיאן חראוונדיל הוציא ביולי את סרט אנימציה קצר בשם “עכשיו אתה כבר מכיר את הסיפור בכל מקרה”, סרט אנימציה הולנדי קצר על ילדה שמנסה למכור סיפורים קצרים פרי עטה בשוק הפשפשים. קונה סקרן מבקש ממנה לתאר לו את עלילת אחד מסיפוריה, והילדה – תחילה בחשש, ואחר כך בבטחון עצמי הולך וגובר – עושה זאת. בעודה מספרת, הדמויות מהסיפור מתעוררות לחיים ומאזינות בעניין לעלילה.
קפיטליזם הוא הונאת פירמידה
הקולקטיב האנרכיסטי crimethInc והאמן ומשבש התרבות פקארד ג’נינגס הוציאו ביולי פוסטר שמציג את הסדר הכלכלי הקפיטליסטי בתור הונאת פירמידה. בראש הפירמידה ניתן למצוא את הטייקונים וראשי המדינות, וקומה אחת מתחתם נמצאים הבנקאים. קומה נוספת מתחת נמצאים השופטים וחוקרים ורופאים בכירים, ואחריהם האקדמאים עובדי משרדים. קומה מתחת ניתן למצוא עובדי מפעלים ועובדי עמותות.
במורד הפירמידה נמצאים קופאיות ומוכרים ברשתות חנויות. קומה מתחתם נמצאים מורים, עקרות בית ומובטלים. ירידה נוספת בפירמידה תביא אתכם לקומה שבה נמצאים עובדי מין, חיילים והומלסים. לבסוף, בתחתית הפירמידה נמצאים עובדי כרייה, אסירים, עובדי משחטות ועובדים בסווטשופס של ענף הטקסטיל.
אל תחבקו אותי – אני מפחד
חודש יולי גם הביא עמו את הפרק הראשון בסדרת האינטרנט ‘אל תחבקו אותי – אני מפחד’ (Don’t Hug Me I’m Scared), שיצרו האמנים הבריטיים בקי סלואן וג’וזף פלינג. הסדרה בת שישה הפרקים, נראית תחילה כמו תוכנית ילדים עם בובות מזמרות בסגנון רחוב סומסום, אולם כל פרק תמיד מקבל תפנית אפלה בשלב כלשהו, ומסתיים בדרך כלל בסצנת אימה מעוותת.
חבר, אתה חסר
בתוך פקק תנועה בניו יורק, בין הערפיח לצפירות המכוניות, מתרחש מפגש קסום. We Miss You, תשדיר בבימוי האנה מריה היידריך, סטודנטית לקולנוע מגרמניה, על הנתק בין האנושות לטבע שיצא בחודש יולי.
כוריאוגרפיה של חיילי פלסטיק
עוד ביולי: יצא כוריאוגרפיה של חיילי פלסטיק, סרט קצר באנימציית סטופ-מושן של דיויד פיין.
סוד האושר הוא…
כרזת רחוב מבית היוצר של פרויקט TOSAY.IT מחודש יולי.
חולצה טרויאנית
מבקרי פסטיבל רוק נאו נאצי שנערך בתחילת אוגוסט בגרמניה קיבלו בכניסה מתנה חולצות טי-שירט שחורות עם ציור של גולגולת ועצמות וכיתוב “מורדים הארד-קור – לאומיים וחופשיים”.
אולם לאחר שחזרו מהפסטיבל וכיבסו את החולצות ציפתה לגלוחי הראש הפתעה: הציור והסיסמה שהופיעו במקור על החולצה נשטפו בכביסה וחשפו מסר חדש שהוסתר מתחתיו בזו הלשון: “אם החולצה שלך מסוגלת לכך, גם אתה. אנחנו נעזור לך להשתחרר מהקיצוניות הימנית שלך”.
בנוסף נחשפו על החולצות השטופות פרטי ההתקשרות של קבוצת האקטיביסטים אקזיט-דויטשלנד, אשר מסייעת לאנשים להתנתק מחוגים ניאו נאצים בגרמניה.
הקבוצה שלחה 250 ‘חולצות טרויאניות’ למארגני פסטיבל, כביכול כתרומה של פעיל במפלגת הימין הקיצוני NPD המעניקה את חסותה לפסטיבל, והמארגנים חילקו את החולצות למבקרים הראשונים שהגיעו לפסטיבל. מבצע העוקץ המוצלח הכה גלים בפורומים של הימין הקיצוני באינטרנט. “למה אנחנו לא חשבנו על זה קודם?”, כתב אחד מחברי הפורום.
גינון עירוני פוגש סריגת גרילה
בני זוג מסן פרנסיסקו בארה”ב החליטו לשלב את שתי האהבות הגדולות שלהם לכדי פרויקט משותף שאותו הציגו באוגוסט. התר פוואזק צ’אמפ חובבת סריגה ובן זוגה חובב הגינון דרק פוואזק, ולכן היה זה אך טבעי שהתר תסרוג כיסים קטנים לתלייה על גדרות ועמודי רחוב, וכי דרק ימלא אותם באדמה וישתול בהם צמחים.
לדבריהם, חשוב לבחור צמחים עמידים שיצליחו לגדול גם ללא השקיה סדירה. בה בעת, הכיסים סרוגים מחוטי אקריליק אשר סופגים מים. עצות נוספות כאן.
דיוקן עצמי
צלם הטבע דיוויד סלייטר ביקר בקיץ בפארק לאומי באינדונזיה, שם השאיר לכמה דקות ללא השגחה את המצלמה שלו על חצובה. קוף סקרן מסוג מקק שחור, שהוקסם מהשתקפותו בעדשת המצלמה, החל לשחק בציוד הצילום וללחוץ על כפתור המצלמה. התוצאה היתה סדרת צילומים מקסימה, שכללה בעיקר דיוקנאות עצמיים של הקוף השובב.
סלייטר ניהל במשך שנים מאבק משפטי על זכויות היוצרים על התמונה, לאחר שאתרים כמו ויקיפדיה דחו את בקשתו להוריד את התמונה בטענה כי היא לא מוגנת בזכויות יוצרים מפני שהיוצר האמיתי שלה הוא הקוף.
תוך כדי נפילה
אדם מחליק בטעות מגג של גורד שחקים, ובעודו צונח אל מותו, רואה את כל חייו חולפים לנגד עיניו. סרט אנימציה קצרצר של סטיב קאטס יצא באוגוסט.
הגיע הזמן לשלם את המחיר
אמן כרטיסי האשראי קיין מוטר הגיע באוגוסט לחוף הים בלוס אנג’לס עם גיליוטינה מיוחדת במינה, שבמקום להב חד, מצוידת בכרטיס אשראי. הוא הזמין עוברים ושבים להניח את ראשם בגיליוטינה שבנה, שנועדה להמחיש את האופן שבו חברות אשראי מטעות את הלקוחות, ומעודדות אותם לחיות מעבר לאמצעיהם הכספיים.
“בשנת 1994 חברת כרטיסי אשראי הונתה אותי, תוך ניצול תמימותי”, סיפר מוטר, אשר החליט בעקבות המקרה לנקום בחברות כרטיסי האשראי. מאז, הוא נוהג להמיס כרטיסי אשראי אמיתיים, לעוות ולחתוך אותם, ולעצב מהם יצירות אמנות. את היצירות הוא מוכר – בין השאר כדי לממן את כיסוי חובותיו לחברת כרטיסי האשראי.
בתשובה לשאלה, אם היה יכול לומר משפט אחד לחברת כרטיסי האשראי שהונתה אותו, מה הוא היה? – ענה מוטר: “הגיע הזמן לשלם את המחיר!”.
מדריך חלקי לאנרכיה מוחלטת
באוגוסט שודר The Antics Roadshow, סרט טלוויזיה של האמן המחתרתי בנקסי. הסרט מגולל את סיפורם של אמני רחוב ומבצעי תעלולים מכל רחבי תבל, החל מקולקטיב האמנים האנרכיסטי הרוסי וואינה, דרך קבוצת המתיחות האנטי-תאגידיות יס מן (Yes Men) וקולקטיב תעלולי הרחוב הניו יורקי Improv Everywhere, וכלה בחובב מעשי הקונדס הצרפתי רמי גייר, ובן ארצו נואל גודין, שהשליך עוגות על פרצופם של ביל גייטס, ניקולא סרקוזי וברנאר אנרי-לוי.
להדיח את הנשיא הבא (מי שהוא לא יהיה)
מפגין בכיכר תחריר בקהיר מחזיק דף שעליו מודפס “להדיח את הנשיא הבא”. צולם בספטמבר, כמחצית השנה אחרי המהפכה שהביאה להדחת נשיא מצרים, אך עוד בטרם נודע מי יהיו המועמדים בבחירות לנשיאות שבהן ניצח בסופו של דבר מוחמד מורסי. צילום מאת העיתונאי והפעיל החברתי המצרי חוסם אל-חמלווי.
סוחר או מתחזה? המציאות עולה על כל דמיון
האנליסט וסוחר המניות אלסיו רזטני זכה בספטמבר לתהילת עולם לאחר שדיבר בגילוי לב יוצא דופן על שוקי ההון ומטרתם בראיון טלוויזיה בשידור חי בערוץ BBC.
“באופן אישי, לא אכפת לי. תביני, אני סוחר. דברים כמו מיתון כלכלי לא ממש מעניינים אותי. אם אני מזהה הזדמנות להרוויח כסף, אני הולך עליה”, הסביר רזטני למראיינת ההמומה. “יש לי וידוי: כבר שנים אני חולם על הרגע הזה. כשאני הולך לישון מדי ערב אני חולם על עוד מיתון. אני חולם על עוד רגעים כאלה. אנשים אולי לא זוכרים זאת, אבל בשפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30 של המאה הקודמת, היו אנשים שהרוויחו הרבה כסף מהמפולת בשווקים. זאת הזדמנות להשקיע”.
זמן קצר אחרי שידור הראיון התעורר חשד בדסק חדשות העסקים של BBC כי נפלו קורבן למתיחה, וכי רזטני הוא למעשה מתחזה מקבוצת המתיחות האנטי-תאגידיות יס מן (Yes Men). תרם לחשד גם דמיון במראה החיצוני בין רזטני לבין אחד המתחזים המפורסמים ביותר של קבוצת יס מן, אנדי ביכלבאום.
בה בעת, תיבת הדואר האלקטרוני של יס מן החלה להתמלא בברכות על המתיחה המוצלחת. אך גם שם לא ידעו במה הדברים אמורים. רזטני היה סוחר אמיתי. הוא פשוט דיבר בכנות על מה שמרבית הסוחרים בשוק ההון אינם מעזים לומר בגלוי.
אחד התעלולים המפורסמים ביותר של יס מן בוצע בשנת 2004 כאשר אחד מחברי הקבוצה התחזה לדובר של חברת הכימיקלים האמריקאית דאו כמיקל, והודיע חגיגית בראיון בשידור חי ב-BBC כי החברה החליטה לקחת אחריות מלאה על אסון בופאל שאירע במפעל החברה בהודו – זאת לאחר שסירבה לעשות כן עד אז.
עוד אמר כי החברה גם תשלם פיצויים לעשרות אלפי בני אדם שנפגעו ומתו באסון, בסכום כולל חסר תקדים של 12 מיליארד דולר. בתגובה לראיון צנחה מניית דאו כמיקל בבורסה תוך מחיקת מיליארדי דולרים משווי החברה.
כעבור זמן קצר התברר כי דובר דאו כמיקל שהופיע בראיון היה מתחזה קבוצת יס מן, ביכלבאום, אשר הסביר כעבור מספר ימים כי המתיחה נועדה להמחיש כיצד ראוי היה שדאו כמיקל תתנהל בפרשה, ולהגביר את מודעות הציבור לאסון והשלכותיו.
האיש הבוער פוגש את דוקטור סוס
“מזל טוב! הגיע היום. אתה יוצא למקומות נפלאים, אז היה שלום. עם רגלים בנעלים ועם שכל בראש, אתה תמצא את הדרך שלך, אל תחשוש. אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן, ואתה הוא זה שיחליט לאן… אתה לא תהיה אחרון בשורה, תעבור את כולם בטיסה מהירה. לאן שתעוף – תעוף טוב יותר, תגיע ראשון, תגיע מהר. חוץ מהפעמים שלא. כי לפעמים אתה לא. מצטער לספר, האמת היא פשוטה. נתקלים. נכשלים. לפעמים גם אתה”.
בתחילת ספטמבר, במסגרת פסטיבל האיש הבוער בארה”ב, צולם סרטון שבו הביאו משתתפי הפסטיבל במילותיהם את ספרו האחרון של המאייר והסופר הנודע דוקטור סוס.
הספר “הו, כל המקומות שתלך אליהם” (שתרגומו לעברית ראה אור בשם “אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים”) הוא הספר האחרון שכתב דוקטור סוס לפני מותו, ויש הרואים בו סוג של צוואה לקוראיו. הספר ראה אור בשנת 1990, כאשר דוקטור סוס כבר היה חולה מאד, ובחלוף כשנה הלך הסופר לעולמו.
האיש הבוער הוא פסטיבל הנערך מדי שנה במדבר הסלע השחור שבצפון מדינת נבאדה בארה”ב. במסגרת הפסטיבל מוקמת עיר זמנית בשם “עיר הסלע השחור”, בה שוהים משתתפי הפסטיבל, כשהם מתגוררים בקרוונים, אוהלים ומבנים ניידים.
גזור ואל תשמור
אמני גרילה ציירו זוג מספריים ענק וקו מקווקו בסגנון “גזור כאן” על סכר ישן בגובה 70 מטרים במדינת קליפורניה בארה”ב. האמנים, שזהותם לא נחשפה, ביקשו למחות על סירוב הרשויות להרוס את הסכר שכבר יצא מכלל שימוש.
זה שנים שפעילים סביבתיים ודייגים קוראים להריסת הסכר שהוקם בשנת 1947 כדי למנוע שיטפונות ולאגור מים. אלא שכבר בשנים הראשונות לאחר הקמתו, התברר כי יותר משחסם מים, חסם הסכר כמויות אדירות של סחף, וגרם בתוך כך נזקים עצומים לצמחייה ובעלי חיים במורד הנהר.
נאסרה כניסתו לארה”ב כי הדביק את עצמו לראש ממשלת בריטניה
רשויות החוק בארה”ב מנעו בספטמבר את כניסתו למדינה של פעיל הסביבה הבריטי דן גלאס, שזכה לתהילת עולם לאחר שניסה להדביק את עצמו לראש ממשלת בריטניה במחאה על תוכנית להרחבת נמל התעופה היתרו בלונדון.
גלאס היה אמור להשתתף בסדרת הרצאות ברחבי בארה”ב וקנדה על הצלחת הקמפיין לעצירת הרחבת היתרו, אך הסיבה למניעת כניסתו ארה”ב היתה חשש הבולשת הפדרלית כי הוא ינסה להדביק את עצמו לפוליטיקאים אמריקאים בכירים. בחקירתו, נשאל גלאס שוב ושוב לגבי דבק מגע. “הם שאלו אותי האם אני מתכנן להדביק את עצמו לנשיא ארה”ב, ברק אובמה. אחר כך הם שאלו אותי אם אני מתכוון להדביק את עצמי אל שרה פיילין”, סיפר גלאס. “אפשר לחשוב שאני מכור לדבק מגע או משהו כזה!”.
במחאה על מניעת כניסתו לארה”ב, הוציא גלאס סרטון שמאמת את כל החשדות החמורים ביותר לגבי מעורבותו בפעילות טרור דבק מגע.
בחודש יולי 2008 ניסה גלאס להדביק את עצמו לראש ממשלת בריטניה דאז, גורדון בראון, במחאה על התעלמותו מהתנגדות הציבור להקמת מסלול המראה שלישי בנמל התעופה היתרו בלונדון.
המפגש הדביק התרחש באירוע חלוקת פרסים למתנדבים, בהם גלאס, שנערך בבית ראש הממשלה ברחוב דאונינג 10. רגע לפני שלחץ את ידו של בראון, מרח גלאס דבק מגע על כף ידו וניסה להדביק את עצמו לשרוול של ראש הממשלה. “הדבקתי את עצמי אליו ואחרי כחצי דקה הוא הצליח לקרוע את היד שלי מהשוורל, וזה ממש כאב. הוא נאלץ למשוך את השרוול כמה פעמים לפני שהוא השתחרר”, סיפר גלאס. “פשוט רציתי כמה דקות מזמנו כדי להבהיר את המסר, כי הוא לא מקשיב לקהילות שנפגעות מהרחבת נמל התעופה”. גלאס סיפר כי הצליח להבריח את הדבק לתוך בית ראש הממשלה הודות להסתרתו בתחתונים.
עמוד 23 בקטלוג איקאה
עמוד 23, סרט קצר של הבמאי ההולנדי ירון הובן, נוצר בספטמבר במסגרת פרויקט סרט ב-48 שעות, בו נדרשים יוצרי קולנוע ליצור סרט קצר בתוך שתי יממות.
עלילת הסרט מתרחשת בתוך חדר תצוגה הלקוח מתוך עמוד מספר 23 בקטלוג של רשת רהיטים בסגנון איקאה, וחושפת את המציאות העגומה והמנוכרת שמסתתרת מאחורי התמונות המרוטשות בקטלוג.
העולם החיצון
החיים כזפזופ בלתי פוסק בין משחקי מחשב, קומדיות מצבים ומציאות שבה חרא מוליד חרא. The External World – סרט קצר ואפל של אמן האנימציה האירי דיוויד אוריילי יצא בספטמבר.
“ותזכרו, זה רק סרט מצויר. כלום בו לא אמיתי. האירועים דמיוניים לחלוטין, ואינם מבוססים באופן כלשהו על המציאות. דברים כאלה לא קיימים ביקום הזה או בכל יקום אחר. גם המילים האלה אינן קיימות. וגם אתם לא. יש רק דממה ריקה שמתפשטת לכל הכיוונים בצורה אינסופית”.
גיל הזהב עם זנב
ספטמבר הביא עמו סרט קצר על פרויקט של הצלמת האמריקאית איזה לשקו במסגרתו החלה לצלם בעלי חיים קשישים, לאחר שאמה לקתה במחלת אלצהיימר. “אני יוצרת את הצילומים הללו כדי להישיר מבט אל הזיקנה והמוות”, סיפרה לשקו. “צילום בעלי חיים קשישים מאפשר לי לגעת בפחד שלי מפני הזדקנות. עם הזמן הבנתי שהצילומים הללו הם בעצם דיוקנאות עצמיים, או לפחות התגלמות של הפחדים והתקוות שלי לגבי איך אהיה בזקנתי”.
אוקופיי וול סטריט: למה אתם פה?
בספטמבר השתלטו מאות מפגינים על פארק זוקוטי בניו יורק והקימו שם את מאהל המחאה “אוקופיי וול סטריט”. בימיו הראשונים המאהל, התבקשו יושביו לענות בתשובה בת מילה אחת בלבד על השאלה: “למה את/ה נמצא/ת פה?”. סרט קצר של לוק רודקובסקי.
אני לא זז מפה!
סטודנט צעיר למשפטים מתיישב על המדרכה מול בניין הנהלת אחד הבנקים הגדולים בוול סטריט תוך שהוא חוזר ואומר: “אני לא זז מפה! הבנק הזה לקח את הבית של ההורים שלי!”. הוא נעצר ללא התנגדות מצדו.
סימטריה של צביעות
סרט קצר שיצא באוקטובר מציג קטעים מנאומים שנשאו הילרי קלינטון וברק אובמה על חשיבות חופש הביטוי והמחאה בזמן אביב העמים הערביים, לצד צילומים של דיכוי הפגנות אוקופיי וול סטריט בארה”ב.
גיבורי-על נגד וול סטריט
שלל דמויות קומיקס, בהם גיבור-העל המובטל Unemployed Man וגיבורת-העל החד הורית Wonder Mother, הצטרפו באוקטובר למחאת אוקופיי וול סטריט נגד הארכי-נבלים התאגידיים בארה”ב.
יחד עם גיבורי-על נוספים, בהם גיבור-העל הבלתי-ממותג Captain Generica וגיבור-העל Master of Degrees הכורע תחת נטל הלוואות שנטל למימון הלימודים באוניברסיטה, הם הסתערו על מגדל דונלד טראמפ.
“אנשים רגילים הנאבקים מדי יום כדי לשרוד במצב הכלכלי הנוכחי הם לא פחות מאשר גיבורי-על”, אמר Unemployed Man, הידוע גם בתור בחור ישראל בשם גן גולן – אשר יצר יחד עם אריק אוריג’ן את חוברת הקומיקס הרפתקאותיו של Unemployed Man.
בלתי שבירות
באוקטובר החלה הצלמת גרייס בראון בפרויקט בשם “בלתי שבירות”, במסגרתו צילמה קורבנות אונס מחזיקות דפים שעליהם רשמו משפטים שהאנסים אמרו להן. בהמשך קיבלה היוזמה חיים משלה, ונשים החלו להצטלם בעצמן עם משפטים ולשלוח את הצילומים אל בראון.
צ’רלי ויץ’ תלה את המגפון
הפעיל הפוליטי הבריטי צ’רלי ויץ’, אשר נודע בהפגנות המשעשעות שערך כשהוא מצויד רק במגפון, הודיע באוקטובר על סיום פרויקט ‘משטרת האהבה’ שייסד. “בעצב רב ובשמחה רבה אני מודיע בזאת על סיום משטרת האהבה כפרויקט”, כתב ויץ’. “למעשה כבר התכוונתי לסיים אותו פעמים רבות בעבר, עם סרט בשם ‘בכל סיום יש התחלה חדשה’, אבל עכשיו אני מודיע בפומבי על סיומו”.
“אינני מרגיש עוד תשוקה למגפון או להשתתף בהפגנות, מחאות או כל פעולה אחרת שהיא בבחינת לשפוך כוס מים על אש התופת שהיא “החברה הנאורה”. הטירוף כה גדול שאין סיכוי לשינוי המבוסס על היגיון. לא. ספינת העבדים הזו צריכה להתנפץ על הסלעים כתוצאה ממרד אחרון ומכריע. נתראה בדרך”, סיכם ויץ’.
באף דיס בטאיוואן
אמן הרחוב האוסטרלי באף דיס, שיוצר אמנות עירונית על ידי הצמדת סרטי נייר דבק לקירות ומדרכות, הותיר אחריו באוקטובר יצירה בבירת טאיוואן, טאיפיי.
להתפטר בגדול
עובד מלון בארה”ב, המנגן בזמנו הפנוי בתזמורת כלי נשיפה, החליט באוקטובר שנמאס לו מהיחס המשפיל מצד מעסיקיו במלון, והפתיע את המנהל שלו כאשר הודיע על התפטרותו בליווי חבריו לתזמורת.
“עבדתי במלון שלוש וחצי שנים, וכל התקופה הזו ההנהלה נאבקה נגד ניסיונות העובדים להתאגד. תנאי העבודה היו איומים ונוראיים. עובדי מטבח נדרשו באופן קבוע לעבוד משמרות של 16 שעות, ועובדי ניקיון נקנסו אם לא עמדו במכסת החדרים”, סיפר ג’ואי דפרנצ’סקו. “כל מי שהעז להתלונן, ובמיוחד כל מי שדיבר בגלוי על כך שהעובדים צריכים להתאגד, ננזף או פוטר. מנהלים במלון, בהם גם המנהל שלי, ג’ארד, צועקים על עובדים כל הזמן”.
ילד רחוב בפריז
עוד באוקטובר: ילד חסר בית ישן על המדרכה – יצירה בפריז של הצייר ואמן הרחוב האמריקאי מייקל ארון ויליאמס.
אמן בובות בארגנטינה
באוקטובר הועלה לרשת סרטון שבו צולם אמן הבובות הוגו דניאל לובו ברחובות העיר בואנוס איירס, מפעיל מריונטה של כלב שמשחק בכדור עם ילדה.
אוקופיי וול סטריט: השור והמטאדור
פסל השור המסתער בוול סטריט, הנחשב לאחד הסמלים הנודעים של הקפיטליזם האמריקאי, הצליח בחודש נובמבר לשרוד קרב מול לוחם-שוורים טירון שביקש להכניע אותו.
התקרית החלה כאשר שני ליצנים, חנה מורגן ולואיס ג’רגו, טיפסו מעל לגדר שמקיפה את פסל השור והחלו להכות את השור בישבנו ולטפס עליו – הדרכים המסורתיות להתגרות בשור ולעורר את זעמו לקראת מלחמת שוורים.
בתוך שניות ספורות, הצליחו שוטרים שהיו במקום לתפוס את הליצנים, אולם בזמן שהיו עסוקים בלכידתם טיפס מטאדור אמיץ על גג ניידת המשטרה שעמדה מול השור, והניף יריעת בד אדומה נגד עיניו.
“תהיתי האם אני, מטאדור טירון, אוכל להביס את השור, שזכה לתהילת עולם בזכות הסתערותו על רווחים תוך רמיסת העובד הממוצע”, סיפר לוחם השוורים שזה היה לו הקרב הראשון. “יהיה אשר יהיה, ידעתי שאני חייב לנסות”.
השוטרים כלל לא שמו לב למטאדור, מכיוון שהיו עסוקים בהכנעת הליצנים. “השור הזה הרס את חייהם של מיליוני בני אדם!”, צעק הליצן ג’רגו בעודו מושלך לקרקע על ידי השוטרים. בה בעת, הליצנית מורגן המשיכה לנגן במפוחית גם לאחר שנעצרה, עד שלבסוף הוצאה המפוחית מפיה על ידי אחד השוטרים. השניים הואשמו בהפרת הסדר הציבורי, ושוחררו כעבור שעה.
אוקופיי פלאש מוב
בקצה השני של ארה”ב, בסן פרנסיסקו, מחאת אוקופיי בישרה בנובמבר על כנופיית בָּזָק (פלאש מוב) של קבוצת ‘רוקדים ללא גבולות’.
על הזכות לחלום
למחרת פינויו בכוח של מאהל המחאה בוול סטריט על ידי המשטרה בנובמבר, הסופרת והפעילה החברתית ההודית ארונדהטי רוי (מחברת הספר “אלוהי הדברים הקטנים”) נשאה דברים בפני פעילים בניו יורק.
“אתמול בבוקר המשטרה פינתה את פארק זוקוטי, אבל היום האנשים חזרו אליו. המשטרה צריכה להבין שלא מדובר כאן במאבק על טריטוריה. אנחנו לא נאבקים על הזכות להשתלט על פארק זה או אחר. אנחנו נאבקים למען צדק. צדק לא רק לתושבי ארה”ב, אלא לכולם. ההישג שלכם מאז ה-17 בספטמבר, כאשר תנועת המחאה החלה בארה”ב, הוא שהבאתם דמיון חדש, שפה פוליטית חדשה, אל לב האימפריה. אתם ביססתם מחדש את הזכות לחלום, במערכת שניסתה להפוך את כולם לזומבים שהופנטו לחשוב שצרכנות חסרת-דעת משולה לאושר וסיפוק. בתור סופרת, הרשו לי לומר לכם שמדובר בהישג עצום, ואינני יכולה להודות לכם מספיק”.
איך להפוך שלט חוצות לקרוסלה?
חובבי מעשי קונדס בעיר פראג בצ’כיה מצאו בנובמבר שימוש חדש לשלט חוצות מסתובב. הם הפכו אותו לקרוסלה.
מסך מגע
“אנחנו כה נואשים למגע, עד שאנחנו מקווים שהטכנולוגיה תצליח להפוך את העולם על ראשו כך שמסכי המגע יוכלו לגעת בנו חזרה, ואולי יום אחד, כשהטכנולוגיה שלנו תהיה מספיק מתקדמת, נוכל לשוב להיות אנושיים”. שירה מדוברת של מרשל דיוויס ג’ונס מנובמבר.
ציור גיר מקסים
חודש נובמבר גם הביא עמו ציור גיר של אמן ציורי המדרכה האמריקאי דיויד זִין בבית ספר בעיר מגוריו אן ארבור.
נועם חומסקי עושה ראפ
הבלשן והאינטלקטואל נועם חומסקי התארח בדצמבר במהדורת חדשות ראפ מבית היוצר של Juice Media, וכמתבקש עשה ראפ עצמו. הנה תרגום הקטע:
– “צופים יקרים, כנראה שלא נצליח להגיע להסכמה לגבי מה צופן העתיד לתנועת המחאה העולמית, ועל כן החלטנו לפנות אל האורים ותומים הנכבד והנערץ מכולם. הו נביא, חוזה, חומסקי יודע-כל, תודה שהסכמת להתגלות בפנינו”
– “אין בעיה”
– “אנו משתוקקים לעצותיך המלומדות וחוכמתך הרבה. איך נוכל למשל לעצור את הטרור?”
– “יש דרך פשוטה לעשות זאת”
– “מה היא הדרך?”
– “פשוט להפסיק להשתתף בזה”
– “אם כן, מה לדעתך האיום הגדול ביותר על שלום עולמי?”
– “הבורות שלנו”
– “וכיצד נוכל להתגבר עליה?”
– “תתחילו בזה שתכבו את מכשיר הטלוויזיה”
– “אכן נדמה שהתקשורת ברובה משתקת, מהפטנת, מפצלת, מסיחה את הדעת, מבודדת, שוטפת את המוח וגורמת לנו להיות כנועים. מה דעתך בעניין זה?”
– “הדברים אינם שנויים במחלוקת”
– “אם כן, תודה לך נביא גדול על הדרכתך ומנהיגותך”
– “אין בעד מה, רוברט. אבל אני לא נביא או מנהיג. אני בסך הכל מורה לבלשנות”
בליסטרה ליידוי פסנתרים
קבוצת תיאטרון הרחוב הצרפתית רויאל דה לוקס, הידועה בעיקר בזכות בובות המריונטה הענקיות שהיא מפעילה, ערכה בדצמבר הדגמה של בליסטרה ליידוי פסנתרים פרי פיתוחה.
איך לצלם מהפכה
“בכל מהפכה עממית לא אלימה, נוהג השלטון להפעיל אלימות קשה נגד המתקוממים כדי לעורר עימותים שיוכלו להצדיק את דיכוי המפגינים. מדובר במעגל קסמים שמשרת שלטונות ורודנים בכל רחבי תבל. אבל לפעמים, סרטון וידיאו או צילום יחיד יכול לגרום לציבור להשתחרר ממעגל קסמים זה. אך רק לעיתים נדירות התקשורת הממסדית היא זו שאחראית על תיעוד הסרטון או הצילום. בדרך כלל מדובר בתיעוד מעשה ידיהם של עיתונאים אזרחים”.
דצמבר הביא עמו את איך לצלם מהפכה, סרטון הדרכה קצר שיצר במאי הקולנוע קורי אוגילבי, המסביר לעיתונאים אזרחים כיצד ניתן לצלם אלימות משטרתית באופן בטוח.
בן 90 הציל כפר מהריסה בעזרת ציורי קיר צבעוניים
שנת 2011 בישרה גם על נצחונו של זקן טאיוואני במאבקו להציל מהריסה את כפר מגוריו האהוב. שלוש שנים קודם לכן, עמד הואנג יאנג-פו, אז בן 86, בפני דילמה קשה. הרשויות איימו להרוס את הכפר שלו, מאחר שהיה התושב האחרון שנותר בו, והתכוונו לבנות במקומו בנייני דירות חדשים.
נציגי הרשויות אף הציעו לו סכום כסף בתמורה לכך שיעבור להתגורר במקום אחר, אולם הוא לא היה מסוגל לשאת את המחשבה שיצטרך לעזוב את הבית שבו גר ארבעים שנה. אז הוא התחיל לצייר.
תחילה, צייר ציפור קטנה על הצריף שלו. בהמשך צייר חתולים, כלבים ודגים, ואנשים החלו לבקר בכפר הנטוש שהפך לססגוני יותר מיום ליום.
אז, בשנת 2010, סטודנט מאוניברסיטה מקומית שביקר בכפר לאחר ששמע אודות הואנג, החליט להתגייס לעזרתו. הוא צילם כמה תמונות של הכפר והחל קמפיין מימון תרומות ועצומה להציל את הכפר מהריסה.
החדשות אודות הזקן וציוריו הססגוניים התפשטו במהירות, ועד מהרה נודע הואנג בכינוי החיבה ‘סבא קשת בענן’. הוא הצליח לשבות את לבם של אזרחי טאיוואן, והכפר הצבעוני הפך לאתר עלייה לרגל עבור תיירים. הרשויות ראו כי טוב, והחליטו להשאיר על תילם את בתי הכפר, בהם גם ביתו של הואנג.
