אוכל עצים, ומחרבן בתים
בחודש ינואר, אמן הפוטושופ הסרבי ABVH החליט להפיח חיים בציור קיר שיצר אמן הרחוב Nemo בעיר מילאנו באיטליה בשנת 2010.
זאת לא תיאוריית קונספירציה
הפרק הראשון של סדרת האינטרנט זאת לא תיאוריית קונספירציה, שיצר הבמאי קירבי פרגוסון, יצא בינואר.
להפיק פרסומת לפני שמחליטים מה המוצר
מנהלי חברת בליץ ידעו שאפשר למכור כל דבר בעזרת סקס, אז הם הפיקו פרסומת עוד לפני שהחליטו מה החברה שלהם הולכת לעשות. “בליץ הוא בושם חדש, או אפליקציה לסמארטפון, או שאולי הוא שם של מועדון. בכנות, עדיין לא ברור מה בליץ יהיה, אבל בטוח תרצו אותו”. סרטון מבית היוצר של UCB comedy.
שחקני הכדורגל סירבו לשחק; האוהדים הריעו
שחקני קבוצת הכדורגל הספרדית ראסינג סנטאנדר פתחו בשביתה יוצאת דופן עם פתיחת משחק רבע גמר של גביע המלך הספרדי שהתקיים בינואר, בדרישה כי כל הנהלת המועדון תתפטר ובמחאה על כך שלא קיבלו שכר מאז ספטמבר.
שחקני הקבוצה אמנם התייצבו למשחק ואף ערכו חימום, אולם מיד לאחר שריקת הפתיחה נעמדו כל השחקנים על המעגל המרכז המגרש ולא שיחקו. השופט חסר האונים, התייעץ עם קפטן הקבוצה, ומשהבין כי אין בכוונת שחקני סנטאנדר לשחק, החליט להפסיק את המשחק – 40 שניות בלבד לאחר תחילתו.
אוהדי הקבוצה, אשר תמכו במאבקם של השחקנים נגד ההנהלה, הריעו להם מהיציעים בזמן שביצעו את שביתתם הייחודית בלב המגרש, ומספר אוהדים אף פלשו ליציע הכבוד וניסו לתקוף את נשיא המועדון, אנחל לאבין. “ויתרנו על הדבר שאנחנו הכי אוהבים, שזה לשחק”, אמר חלוץ סנטאנדר, מריאנו סאנס. “רצינו לשחק אבל לא יכולנו לתת להם לרמוס את הזכויות שלנו”.
היחיד בהיכל התהילה של הרוקנרול שהורשע בביזיון הקונגרס
הוא היחיד בהיכל התהילה של הרוקנרול שהורשע בביזיון הקונגרס האמריקאי, היה תומך נלהב בפלאגיאטים מכיוון שהם הבסיס של התרבות, והוא שרבט על הבנג’ו שלו את המשפט “הכלי זה מקיף את השנאה ומאלץ אותה להיכנע”. פיט סיגֶר, זמר פולק, מספר סיפורים, מחבר שירים, ופעיל פוליטי וסביבתי, מת בשלהי ינואר בגיל 94.
הפסנתרן האחרון של מחנה אל-ירמוכ
עוד בינואר: סרטון הופעת רחוב של הפסנתרן איאם אל-אחמד בין חורבותיו של מחנה הפליטים הפלסטיני הנצור אל-ירמוכ בסוריה, הביא בפעם הראשונה לתודעת הציבור העולמי את מי שזכה לכינוי הפסנתרן האחרון של אל-ירמוכ.
“כשהתחיל המצור על המחנה, החלטתי לבודד את עצמי ממוסיקה ולהישאר נייטרלי ביחס לסכסוך בסוריה. מכרתי פלאפל במשך שישה חודשים, ושמרתי את המוסיקה בתוך נשמתי”, סיפר אל-אחמד. “אבל לא יכולתי לעמוד בכך ולכן הוצאתי את הפסנתר שלי מהבית, התקנתי אותו על עגלת הירקות של הדוד שלי, והתחלתי להסיע אותו בין השכונות המדכאות של המחנה”.
“רחובות המחנה היו שוממים; כל יקירנו שמילאו פעם את הרחובות בצהלות שמחה עזבו. התחלתי לנגן בפסנתר שלי ברחובות אל-ירמוכ כדי להחזיר את התקווה. זו הסיבה שהסתובבתי ברחובות, כי לא יכולתי להשתיק את המוסיקה. הזנתי את גופי בפלאפל אבל הייתי צריך להזין את הנפש שלי, ולכן על אף הרעב והמצור, המשכתי לנגן בפסנתר שלי”, אמר אל-אחמד.
כך מרגיש דיכוי
רורי אוניל, הידוע גם בשם הבמה שלו “פנטי בליס”, הוא מלכת הדראג המפורסמת ביותר באירלנד ופעיל למען זכויות לסביות, הומואים, טרנסג’נדרים וביסקסואלים. בינואר, השתתף אוניל בתוכנית אירוח בערוץ הטלוויזיה הממשלתי של אירלנד RTE, ועורר סערה. כאשר נשאל בתוכנית לדעתו על תופעת ההומופוביה באירלנד, אמר אוניל כי מספר כותבי טורים בעיתונות הם בעלי יחס נוראי ומרושע כלפי הקהילה הגאה. הוא התבקש לנקוב בשמות, וציין את העיתונאים ג’ון ווטרס וברידה אובריאן וכן ארגון שדולה קתולי בשם מכון איונה.
אוניל סיפר בדיעבד כי ציין את המובן מאליו, היות שכל אלו שהזכיר ידועים כמובילים במאבק נגד אישור נישואים גאים באירלנד. אולם ווטרס, אובריאן ובכירים ממכון איורה איימו בתביעת דיבה נגד RTE, בטענה כי תויגו שלא בצדק כשונאי הומוסקסואלים. RTE מיהר לפרסם התנצלות והסכים לשלם 85 אלף יורו פיצויים, מרביתם לווטרס, החבר במועצת המנהלים של רשות השידור של אירלנד האחראית בין השאר על RTE.
על רקע אירועים אלו, בתחילת פברואר הזמין התיאטרון הלאומי של אירלנד, תיאטרון אבי, את אוניל לשאת נאום מפתיע בתום הצגת הערב. אוניל הגיע כשהוא לבוש כמו פנטי בליס, אך דיבר בתור אוניל.
איקאה מציגה: חומת הפרדה לחדרים בתוך הבית
לאור הפופולריות הגוברת של חומות בין מדינות ברחבי בעולם השיקה רשת הרהיטים השבדית איקאה מוצר חדש: חומת הפרדה לחדרים בתוך הבית. כך לפחות דיווח בפברואר אתר החדשות הסאטירי פאן ערביה אינקוויירר.
החומה, העשויה מבטון יצוק ועמידה בכל תנאי מזג אוויר, מהווה פתרון מושלם עבור משקי בית שבהם התגלעו מחלוקות בלתי ניתנות לגישור, נכתב בקטלוג המפוברק של איקאה. חומת ההפרדה הביתית נמכרת במקטעים ברוחב 85 ס”מ ובגובה 72 ס”מ, ומחירו של כל מקטע הוא 99.99 דולרים.
הקרב על קייב
שלושה חודשי הפגנות המונים בבירת אוקראינה, קייב, הסתיימו בפברואר עם הדחתו של הנשיא ויקטור ינוקוביץ’.
נקמה משעשעת בבעל מסעדה הומופוב וגזען
גארי ג’יימס, בעל מסעדה בעיירה אניד שבמדינת אוקלהומה, ידוע בשנאתו כלפי בני מיעוטים, נשים, שחורים, הומואים ואפילו אנשים בעלי מוגבלויות. הוא עלה לכותרות בפברואר בעקבות ראיון שלו לתחנת טלוויזיה מקומית, שבמהלכו יצאו מפיו של גארי הערות חשוכות מלאות בדעות קדומות וסטיגמות.
הסיפור החל כשגארי הורה למאט גארד, אדם נכה בכיסא גלגלים, להסתלק מהמסעדה שלו כיוון שהוא לא מוכן לשרת אותו. גארד לא נשאר חייב ופנה עם הסיפור לתקשורת המקומית. לאחר שתחנת הטלוויזיה ביקשה את תגובתו של גארי, הוא החל לפלוט את דעותיו הגזעניות וההומופוביות בחופשיות. הוא סיפק משפטים כגון: “אני לא רוצה הומואים במסעדה שלי. כל גבר שמוכן להתפשר על הגוף שלו, יהיה מוכן להתפשר על כל דבר”.
הסיפור הפך לוויראלי והופץ ברחבי ארה”ב. בשלב זה החלה מתקפת הנגד של קהילת האינטרנט והיא הייתה מקורית ומשעשעת. אלפי אנשים החלו לפרסם ביקורות על מסעדתו של גארי באתר ביקורות העסקים ילפ (Yelp) ובעמוד הפייסבוק של המסעדה.
אולם, במקום לקטול את המקום בביקורות רעות, הם פעלו בצורה מתוחכמת יותר – רוב האנשים הרעיפו שבחים על המקום וטענו כי זה בר ההומואים הכי טוב שביקרו בו בחייהם. אחד מכותבי הביקורות ציין כי החשפנים שם ממש רוקנו לו את הכיס משטרות, ואחר כתב כי שמסיבות הדראג במקום הן הכי טובות בכל האזור.
למה שווה לתת אמון באחרים?
אמן המדיה החברתית האמריקאי זיי פרנק הוציא בפברואר סרטון שבו הוא מדבר על חשיבותו של אמון בין בני אדם, על רקע צילומים מהפנטים של אמני הקרקס אליה טיטרנקו וגאאל אואיס מלהקת סירק דו סוליי.
אמנות ביוב
אמן הרחוב הספרדי סילבסטרה סנטיאגו, הידוע בכינוי פג’ק (Pejac), הפך במרץ פתח ניקוז לברקוד, וכעבור חודש צייר את העולם כולו מתנקז לביוב.
חמש שאלות לאנשי השררה
הוא הוכתר בתור “האיש המסוכן ביותר בבריטניה”, התקין בחשאי לוחות הנצחה פמיניסטים בבניין הפרלמנט, ניסח חמש שאלות שמאפשרות לכל אחד לברר האם הוא חי בדמוקרטיה, ואפילו סשה ברון כהן לא הצליח להפיל אותו בפח. טוני בן, הפוליטיקאי האהוד ביותר בבריטניה, מת בחודש מרץ.
יונים
יצירה של אמן הרחוב הליטאי ארנסט זקרביץ’ בעיר ברצלונה במרץ.
אמא לעתיד יקרה
“אני בהריון, והעובר שלי אובחן כנושא תסמונת דאון. אני מפחדת: איזה מין חיים יהיו לילד שלי?”, כתבה אישה באי-מייל ששלחה לארגון האיטלקי למען אנשים בעלי תסמונת דאון.
בתגובה למכתב, ולציון יום המודעות העולמי לתסמונת דאון החל ב-21 במרץ, הפיק הארגון סרטון בשם ‘אמא לעתיד יקרה’.
הסרטון, בהשתתפות 15 ילדים ומבוגרים עם תסמונת דאון, נועד להרגיע את חששות האם המודאגת, ולהראות כי בנה יוכל לנהל חיים מאושרים שבהם יוכל לעשות כמעט כל דבר שיחפץ.
המלך
המאייר והאנימטור הבריטי סטיב קאטס הוציא במרץ את הציור ‘המלך’.
ארדואן נגד האינטרנט
עם בוא האביב, כמעט שנה לאחר פרוץ האביב הטורקי, ניסה ראש ממשלת טורקיה, רג’פ טאיפ ארדואן, לחסום את הגישה בארצו לטוויטר, עקב הפצת פרטים על שחיתויות בממשלתו ברשת החברתית. תגובת הרשת לא איחרה לבוא.
חסידי חופש המידע בטורקיה גם הפיצו בעזרת כרזות רחוב הוראות כיצד לעקוף את חסימת טוויטר. על קירות בניינים ברחבי איסטנבול רוסס גרפיטי של כתובות שרתי הניתוב של גוגל המאפשרים לעקוף את החסימה, והיה אפילו עיתון שפירסם את הכתובת בשער.
הפגינו עם שלטי מחאה בלתי נראים – ונעצרו
בחודש אפריל, שישה מפגינים רוסיים שהחזיקו שלטים “בלתי נראים” סמוך לקרמלין במוסקבה, במחאה על מעצר של חבריהם שהפגינו במקום מוקדם יותר עם שלטים אמיתיים, נעצרו אף הם. על ידי המשטרה.
המפגינים הניפו את ידיהם כאילו הם מחזיקים שלטים דמיוניים. “על השלטים הבלתי נראים שאנחנו מחזיקים כתוב: שחררו את העצורים”, אמרה בקול רם אחת מהמפגינות. “בגלל שמוקדם יותר נעצר פה אדם שהניף שלט מחאה שאותו אפשר היה לקרוא, אנחנו עכשיו מחזיקים שלטים בלתי נראים”.
שוטרי מוסקבה לא התרשמו, ועצרו אותה יחד עם המפגינים האחרים. “אתם מפרים את החוק!”, צעקה המפגינה בזמן שנגררה מהמקום על ידי השוטרים.
התגובה המושלמת לאוהד כדורגל גזעני
אוהדי כדורגל גזענים ברחבי העולם נוהגים לא פעם לזרוק בננות לעבר שחקנים שלדעתם אינם שייכים לגזע הנכון, ובמשחק בין קבוצות ברצלונה וויאריאל שנערך בספרד באפריל אירע מקרה דומה.
כרבע שעה לפני סיום המשחק, בעת שויאריאל הובילה 1:2 על ברצלונה, השליך אוהד של ויאריאל בננה לעבר המגן הברזילאי של ברצלונה, דני אלבס, בזמן שזה התכונן להגביה כדור קרן.
תגובתו של אלבס היתה מושלמת: הוא הרים את הבננה מהדשא, קילף אותה ונגס ממנה, ואז התפנה להמשיך בביצוע הרמת הקרן.
לאחר המשחק אמר אלבס כי הומור הוא הדרך הטובה ביותר להיאבק בגזענות בספורט. “אני סובל מכך בספרד מזה זמן מה”, אמר אלבס. “צריך להתייחס לזה עם קורטוב של הומור. לא נצליח לשנות זאת בקלות. אבל אם לא מייחסים לכך חשיבות, הם לא משיגים את מטרתם”.
דרך אגב, בסופו של דבר, ניצחה ברצלונה במשחק בתוצאה 2:3.
דברים שלא תמצאו באפסטור
בעולם האינטרנטי נדמה כי כבר יש אפליקציה לכל דבר, אבל לפעמים שווה לזכור שישנם דברים חשובים בחיים, שלא ניתן להשיג בחנויות אפליקציות. פרויקט לא זמין באפסטור‘, שיצא לדרך באפריל, איפשר לאנשים להדפיס מדבקות בעלות עיצוב זהה לתג הנפוץ של אפל שמפנה להורדת אפליקציה בחנות אפסטור, אך בהבדל קטן: במקום הכיתוב “זמין באפסטור”, מופיעה הכיתוב “לא זמין באפסטור”.
הרעיון תפס, והמדבקות החלו לצוץ בשלל מקומות.
הנוסעים לא נתנו למטוס להמריא – הפליט לא גורש
כאשר אנשי רשות ההגירה של שבדיה ניסו באפריל לגרש מבקש מקלט כורדי בטיסה חזרה לאיראן, נכונה להם הפתעה: שאר נוסעי הטיסה החליטו למנוע מהמטוס להמריא.
חאדר חלאמר, איראני ממוצא כורדי שנמלט מאיראן שנתיים קודם לכן בשל חשש לחייו עקב רדיפה פוליטית, התאחד עם אשתו ושני ילדיו הקטנים בשבדיה, שם הוכר מעמדו כפליט. עם זאת, בניגוד לאשתו וילדיו שזכו למעמד תושבות במדינה הסקנדינבית, בקשתו של חלאמר נדחתה מכיוון שהגיש אותה בזמן שכבר היה בשבדיה, בעוד שחוקי ההגירה במדינה מחייבים להגיש את הבקשה מחוץ לגבולות המדינה.
“יש חוק באיראן שקובע שכל מי שהשתתף במאבק מזוין נגד המשטר האיראני דינו מוות”, אמר חלאמר כאשר נשאל מה עלול לקרות לו אם יישלח חזרה לאיראן. “אני נלחמתי כלוחם גרילה נגד המשטר האיראני במשך חמש שנים בצפון עיראק, והייתי חבר במפלגה הדמוקרטית הכורדית (KDP)”.
בעקבות דחיית בקשת המקלט של חלאמר, החליטו רשויות ההגירה כי חלאמר יגורש משבדיה חזר לאיראן. תאריך הגירוש נקבע ל-10 באפריל, ובאותו יום אמור היה חלאמר להעלות לטיסה מעיירה אסטרסונד, עם תחנת ביניים בשטוקהולם, וטהרן כיעד סופי. ביום הגירוש המיועד, הגיע חלאמר לשדה התעופה שהוא מלווה בידידים ובני משפחה שחילקו לנוסעי הטיסה כרוזים עם סיפורו של חלאמר ובקשה לסייע לו.
לאחר שעלה למטוס, אחד מתומכיו של חלאמר קם על רגליו וקרא לשאר הנוסעים למנוע מהמטוס להמריא על ידי כך שיסרבו להיחגר בחגורות בטיחות. הנוסעים נענו לקריאתו, ועקב כך החליט קברניט המטוס שלא להמריא.
לאחר התקרית נלקח חלאמר למתקן מעצר למהגרים, ורשויות ההגירה הודיעו כי בכוונתם לדבוק בתוכנית לגרש אותו משבדיה. בתגובה, פתח חלאמר בשביתת רעב, ותומכיו השיקו מסע ציבורי למען שחרורו ממעצר ואיחודו מחדש עם משפחתו. הקמפיין נשא פרי והביא לעצירת הליכי הגירוש.
אהבה סלולרית והאזנות סתר
אפריל גם בישר על שתי יצירות חדשות של אמן הגרפיטי המחתרתי בנקסי, שצצו בעיירה צ’לטנהאם במחוז גלוסטרשייר באנגליה. יצירה אחת היא ציור סטנסיל של בני זוג מתחבקים תוך שהם מחזיקים את מכשירי הסלולר שלהם זה מאחורי גבו של זה.
היצירה השנייה, הציגה שלושה גברים עם משקפי שמש ומעילי גשם, שנראים באופן מחשיד כמו מרגלים, מבצעים האזנות לטלפון ציבורי. היצירה נוצרה על רקע הגילויים של אדוארד סנודן על התוכנית החשאית של הסוכנות לביטחון לאומי בארה”ב (NSA) לאיסוף מידע פרטי של בעלי טלפונים סלולרים וגולשים באינטרנט בארה”ב ובעולם כולו.
העניים יכולים להזדיין
האם לאנשים באמת אכפת מעניים? ניסוי חברתי שערך ארגון סיוע לעניים בלונדון ניסה לענות על שאלה זו. אדם עם שלט שעליו נכתב “העניים יכולים להזדיין”, חילק ברחוב כרוזים לקמפיין באותו שם, ועורר את זעמם של העוברים ושבים. אחר כך הוא הפך את השלט לצדו השני שעליו הכיתוב “עזרו לעניים”, והחל לאסוף תרומות למען ארגון סיוע לנזקקים, וראו מה קרה.
“אנחנו מבינים שאנשים מסוימים עלולים להזדעזע מהסרטון שמתעד את הניסוי החברתי שערכנו, אבל אנחנו מזועזעים עוד יותר מכך שאנשים ברחבי בריטניה חיים בעוני מחפיר”, מסר ארגון הסיוע לעניים הבריטי פיליון טראסט, בעת פרסום הסרטון באפריל.
מטפורה לחיים
עוד באפריל: סרטון ויראלי, שהיו שמיהרו להכתיר אותו בתור “מטפורה לחיים”, זכה למיליוני צפיות באינטרנט. בסרטון נראה שיכור מנסה ללא הצלחה לטפס מעבר לגדר, על רקע נגינת פסנתר נוגה. לבסוף הוא מצליח להתגבר על המכשול אחרי שהוא רואה ילד אקראי עובר דרך פרצה גדולה בגדר, שהיתה ממש מתחת לאף שלו כל הזמן.
לחיצת יד אחרונה
ציור שהוציא המאייר והאנימטור סטיב קאטס באפריל.
בוז לכחולי המדים
משטרת ניו יורק יצאה באפריל בקמפיין לשיפור תדמיתה, וקראה לתושבי העיר להעלות צילומים שלהם בחברת שוטרי העיר לחשבון טוויטר של המשטרה, ולתייג אותם תחת התגית myNYPD#.
עם זאת, במשטרה לא צפו כנראה את תגובת תושבי התפוח הגדול, אשר הציפו את טוויטר בצילומים המתעדים אלימות משטרתית כלפי אזרחים. “איש לא מקיז את דמי. טוב, חוץ ממשטרת ניו יורק. הם דווקא עושים את זה הרבה”, כתב גולש שתייג צילום של מפגין זב דם נעצר על ידי שוטרי ניו יורק.
NO ONE MAKES ME BLEED MY OWN BLOOD. Well, except #myNYPD. They do that a lot. pic.twitter.com/uoVyHgLpx2
— Ⓐ #GrumpyCuntSec Ⓐ (@brazenqueer) April 22, 2014
“משטרת ניו יורק כל כך מקפידה על מניעת מטרדי רעש שהיא מוכנה לירות בכלב של הומלס בזמן שסבל מהתקף”, כתבה מישהי אחרת שתייגה סרטון של האירוע שהתרחש בשנת 2012. בצילום נוסף שזכה לתפוצה רחבה נראה שוטר מניף אלה בידו בדרכו להכות מפגין. “כאן משטרת ניו יורק יוצרת קשר עם חברי קהילה שלה, משנה תפיסות וכובשת לבבות”, נאמר בכיתוב שנלווה לצילום המתויג.
Here the #NYPD engages with its community members, changing hearts and minds one baton at a time. #myNYPD pic.twitter.com/GErbiFFDvY
— Occupy Wall Street with a General Strike (@OccupyWallStNYC) April 22, 2014
מנהיג הזפטיסטה חדל להתקיים
בחודש מאי, הודיע תת-המפקד מרקוס, דובר הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי והמפקד הצבאי של התנועה המהפכנית במשך יותר מ-20 שנים, על פרישתו מהתפקיד.
בהודעה שמסר המנהיג המסתורי, שהמקטרת בפיו וכובע הגרב שהקפיד לעטות על ראשו הפכו לסימן ההיכר שלו, אמר מרקוס כי הוא חדל להתקיים החל מאותו רגע. “אני מכריז בזאת כי האדם שנודע בשם תת-המפקד מרקוס חדל להתקיים”, אמר הפילוסוף ומשורר רפאל סבסטיאן גייאן וינסנטה, המוכר יותר בכינוי תת-המפקד מרקוס. “קולו של הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי לא יבקע עוד מגרוני”.
חזירונים צלויים
בחודש מאי, הצייר ואמן הרחוב האמריקאי מייקל ארון ויליאמס שתל במרכולים עבודות שיצר בצורת חזירונים שלמים צלויים. “הפכנו לכל כך מנותקים ממקורות המזון שלנו, אז אני מנסה להכניס קצת מציאות למחלקת הבשרים”, הסביר האמן.
עכברים מצילים זאב מטביעה
ציור גיר שיצר אמן הרחוב האמריקאי דיויד זִין בחודש מאי. כדי להגביר את המודעות הציבורית לשיטפונות שפקדו את סרביה.
השתלטות הגרילה הגדולה מעולם על שטחי פרסום מסחריים
תנועת ברנדליזם (Brandalism), ששמה הוא שילוב של המילים הלועזיות “מותג” ו”ונדליזם”, היא התקוממות נגד השליטה התאגידית במרחב החזותי הציבורי.
בתחילת מאי ביצעו חברי התנועה את השתלטות הגרילה הגדולה מעולם על שטחי פרסום מסחריים. חוליות אמנות גרילה פשטו על 10 ערים ברחבי בריטניה והסירו בתוך יומיים 365 שלטי פרסומת ותלו במקומם יצירות אמנות מקוריות של 40 אמנים בינלאומיים.
“ברוח מסורות אמנות הגרילה של המאה ה-20 ובהשראת אגיטפרופ, סיטואציוניזם ואמנות רחוב, פרויקט ברנדליזם מאפשר שיתוף פעולה בין אמנים מרחבי תבל שתכליתו לקרוא תגר על הסמכות והלגיטימיות של פרסום מסחרי במרחב הציבורי ובתרבות שלנו”, נכתב באתר ברנדליזם.
צפו בגלריה צילומים של שלטי פרסומת משוחררים מבית היוצר של ברנדליזם.
פעוט הפך את דרכון אביו לחוברת צביעה
איזה הורה לא יהיה גאה בילד שלו כשזה מציג בפניו ציור מעשה ידיו? ובכן, נראה כי נמצאה דוגמה למקרה כזה.
אזרח סין שנסע יחד עם בנו בן הארבע לחופשה בדרום קוריאה, נתקע במדינה בחודש מאי לאחר שבנו חובב הציור החליט לקשט באיורים את הדרכון של אביו. דרכון, כך גילה הפעוט, יכול לשמש כחוברת צביעה. הילד היצירתי הוסיף באמצעות טוש זקן ושפם לצילום הדרכון של אביו, וקישט את הדרכון בשלל ציורים מתוקים נוספים.
לאחר שגילה את תוצאות הפרץ האמנותי של בנו, מיהר האב הסיני לברר האם יוכל לעזוב את דרום קוריאה ולחזור למולדתו עם דרכונו המעוטר. למרבה אכזבתו, הסבירו לו פקידים דרום קוריאנים כי לא יורשה לעזוב את המדינה מכיוון שלא ניתן לזהות אותו בוודאות על פי צילום הדרכון, וכי יצטרך להוציא דרכון חדש בעודו במדינה – תהליך ממושך ועתיר ניירת.
האב המיואש העלה צילום של הדרכון המעוטר לאתר ווייבו הסיני, המקבילה של טוויטר האמריקאי, בצירוף הודעה המבקשת עזרה כיצד לשוב למולדתו במהרה. תגובת בנו לא נמסרה.
דיסני פוגש את העולם האמיתי
אמן האנימציה הניו יורקי ג’ף הונג הוציא בחודש מאי סדרת צילומים שבהם מוצגות דמויות מצוירות מפורסמות מסרטי וולט דיסני, במצבים שאליהם היו עלולות להיקלע לו חיו בעולם האמיתי.
מחיקת חובות: פרץ למשרדי האוניברסיטה ושרף מסמכי הלוואות סטודנטים
גל מחאת הסטודנטים נגד הפרטת החינוך בצ’ילה שבר שיאים חדשים במאי לאחר שאמן ופעיל חברתי הצליח “למחוק” חובות בסך 500 מיליון דולר שצברו סטודנטים בגין הלוואות שנטלו למימון לימודיהם באוניברסיטה פרטית, על ידי כך ששרף את המסמכים המשפטיים שהעידו על החובות.
האמן פרנסיסקו טאפיה, הידוע בכינוי “פאפא פריטאס” (שמשמעו “צ’יפס”), שם את ידו על המסמכים בעת שסטודנטים מפגינים פרצו למשרדי אוניברסיטת דל מאר, ואז שרף אותם. אחר כך, אסף את האפר שנותר מהמסמכים והציג אותו במסגרת תערוכת אמנות מחתרתית. המשטרה מיהרה להגיע למקום והחרימה את האפר.
פאפא פריטאס גם הוציא סרטון בו תיאר כיצד שרף את המסמכים ושיחרר את הסטודנטים מחובותיהם. “שרפתי אותם בנחת, אחד-אחד, ובכל פעם שחררתי מחובותיו עוד סטודנט של אוניברסיטת דל מאר”, סיפר פאפא פריאטס בסרטון. “אינכם צריכים עוד לשלם, ידידיי. לא עוד. אל תחששו. אתם חופשיים מחובות. אתם לא צריכים להחזיר ולו פזו אחד”.
“אני בדיוק כמוכם. תקוע בחיים מחורבנים, חי מיום ליום”, המשיך. “שריפת החובות תסייע לנו למצוא דרכים לעשות דברים שישחררו אותנו מהפחד, שישחררו אותנו מכל אותם דברים שמדכאים אותנו באופן תמידי”.
השמדת מסמכי על חובות הסטודנטים אילצה את אוניברסיטת דל מאר להגיש תביעה אישית נגד כל סטודנט בנפרד כדי לוודא שיחזיר את ההלוואה – תהליך יקר וממושך ביותר. בה בעת, משרד החינוך של צ’ילה החל בהליכים לסגירת האוניברסיטה לאחר שהתגלו בה אי סדרים כספיים חמורים, והמליץ לסטודנטים הלומדים בדל מאר לעבור למוסדות אקדמאים אחרים.
ראי מקור העולם
ב-29 במאי נכנסה אמנית המיצג הלוקסמבורגית דבורה דה רוברטיס לחדר מספר 20 במוזיאון אורסיי בפריז שבו תלוי הציור מקור העולם, יצירתו המפורסמת של הצייר הצרפתי גוסטב קורבה המציגה אישה עירומה פשוקת רגליים. היא התיישבה מתחת לציור, ואז הפשילה את שמלתה וחשפה את מבושיה אל מול מבקרי המוזיאון ההמומים.
שומרת המוזיאון מיהרה להזעיק את המשטרה בזמן שקהל קטן של מבקרי המוזיאון וידידיה של האמנית מחאו לה כפיים. דה רוברטיס נעצרה בגין התערטלות בפומבי, אולם שוחררה כעבור זמן קצר ולא הוגשו נגדה אישומים.
האמנית הסבירה כי המיצג שלה, לו העניקה את השם “ראי המקור”, היה יותר מסתם מעשה אקסהיביציוניסטי, ומטרתו היתה להתכתב עם עבודת האמנות המקורית. “אם מתעלמים מההקשר, ניתן להסיק שהמופע הזה הוא מעשה אקסהיביציוניסטי, אבל מה שעשיתי לא היה מעשה אימפולסיבי”, אמרה דה רוברטיס.
“כשאנחנו מביטים בציור של אישה עירומה, אנחנו מרגישים בטוחים. אנחנו מציצים לדמות האישה העירומה בציור, וטוב לנו שהיא לא מחזירה לנו מבט. אבל מרגע שהציור מתעורר לחיים, אנחנו כבר צריכים להתמודד עם המון דברים. אנחנו נבוכים ומתוחים – ותחושת הביטחון שהיתה לנו בזמן שרק הצצנו מתערערת”.
“יש פער בהיסטוריה של האמנות, נקודת מבט חסרה של המבט שמחזיר האובייקט. בציור הריאליסטי שלו, הצייר מציג רגליים פתוחות אבל הנרתיק נותר סגור. הוא לא חושף את החור, כלומר, את העין. אני לא מציגה את הנרתיק שלי, אלא חושפת את מה שלא ניתן לראות בציור, את העין של הווגינה, את החור השחור, עין נסתרת זו, תהום הזו, מעבר לבשר, מתחברת לנצח, למקורו של המקור”.
בעקבות המיצג “ראי המקור” יצרו כמה ציירים איורים של המיצג, ובכך העניקו פרשנות משלהם ליצירת האמנות החדשה שיצרה דה רוברטיס.
נשים רואות לראשונה את איבר המין שלהן
נשים רבות מעולם לא התבוננו באיבר המין שלהן. הנה מה שקורה כאשר הן רואות אותו בפעם הראשונה. סרטון מבית היוצר של הוידאו-בלוגר דייבי ווייבי, שיצא בחודש מאי.
נושאים בנטל
חודש מאי גם בישר על ציור חדש של המאייר סטיב קאטס.
“אני לא נִבְרֶשֶׁת”: מחאת הנשים במרוקו
ראש ממשלת מרוקו, עבד אל-אילה בנקיראן, הכריז בנאום בפני הפרלמנט ביוני, כי נשים צריכות להישאר בבית ולטפל בילדים במקום לצאת לעבודה. “האם אינכם מבינים כי לאחר שנשים יצאו לעבוד מחוץ לבית, האור בבתיהן כבה? האם אינכם מבינים זאת? מדוע? אולי מכיוון שגדלתם בבית שהיה מואר בנברשות – שהיו למעשה האימהות שלכם שמילאו את ביתכם באור”, אמר בנקיראן.
המחאה על דברי ראש הממשלה – אשתו דווקא כן עובדת מחוץ לבית – לא איחרה לבוא, ולבשה מגוון צורות, החל מקמפיין טוויטר תחת הכותרת “אני לא נִבְרֶשֶׁת” וכלה במפגינות חמושות בסירים ומחבתות שתבעו את התפטרות בנקיראן מול הפרלמנט.
מזון לפני כדורגל
רבים בברזיל לא ראו בעין יפה את עשרות מיליארדי הדולרים שנשפכו על משחקי הגביע העולמי בכדורגל שנפתחו ביוני, בזמן ש-13 מיליון ברזילאים סובלים מתת תזונה, ותושבי שכונות עוני מגורשים מבתיהם שנהרסים כדי לפנות מקום לאצטדיונים חדשים. תחושות אלו באו לידי ביטוי באמנות מחאה מרחובות ברזיל.
עצות לחיים
בחודש יוני הפך לויראלי סרטון של ראיון קצר עם אמן הפרפורמנס הניו יורקי מתיו סילבר על רקע מוסיקה של האנס זימר.
מה משמעות החיים לדעתך?
לחיות, ולחיות במסתורין ולמצוא תכלית ולחיות את העכשיו. קסם. עכשיו.
מה הזיכרון הכי הרפתקני שלך?
זה! אני זוכר את זה! אני זוכר את זה. זה הרפתקה. זה הזיכרון!!
איזה עצות יש לך לדור הצעיר?
לחיות את הרגע. לא להזדקן. לא לשפוט אנשים, כי אי אפשר להיות חופשיים אם שופטים אנשים. לאהוב עכשיו. ליצור! לעורר השראה!!
איך אתה מגדיר להיות חופשי?
לעשות את מה שאוהבים. זה הרגע. אהבה. ועכשיו שוב.
איזה עוד עצות יש לך?
תמיד לעשות את שבלבך. אי אפשר לברוח מהלב כי החיים הם פרדוקס. הם ראי של בלבול. אז תאהבו עכשיו!
את מי אתה אוהב?
אני אוהב את כולכם!
חיבוקים חינם – גירסת האימה
כתובת גרפיטי שצולמה ביוני במדינת ויסקונסין בארה”ב, העניקה פרשנות חדשה ומפחידה לתנועת חיבוקים חינם שנולדה בקיץ 2004 בעיר סידני שבאוסטרליה, ואשר במסגרתה אנשים נושאים שלטים שעליהם כתוב “חיבוקים חינם” ומזמינים עוברי אורח להתחבק. בעשור החולף הפכו חיבוקים חינם לתופעה חובקת עולם, בעיקר בזכות קליפ שתיעד את היוזמה.
רכבת תווים
יצירה על מסילת רכבת בליסבון, של אמן הרחוב הפורטוגלי ארתור בורדלו, הידוע גם בכינוי ‘בורדלו השני’, מחודש יוני.
iMom
פיתוחו של ההורה הרובוטי iMom שינה מקצה לקצה את חוויית גידול הילדים, ומאפשר ליהנות מחיי חופש גם אחרי שהופכים להורים. סרט הקצר של הבמאי האוסטרלי אריאל מרטין, שיצא ביוני, מביא את סיפורה של אמא שהשאירה את ילדיה תחת השגחת iMom – והתוצאה הבלתי נמנעת.
דוקרנים נגד הומלסים
סערה ציבורית קמה בבריטניה ביוני לאחר שעסקים ובנייני מגורים יוקרתיים בלונדון הציבו דוקרנים על המדרכה מול הכניסה כדי למנוע מחסרי בית לישון בפתחי הבניינים. היוזמה האכזרית גררה ביקורת רבה, ובחלק מהמקומות אף הוסרו הזיזים, אולם גם התברר כי הרעיון אינו חדש.
האמן הגרמני פביאן ברונסינג הציג עוד בשנת 2008 ספסל בתשלום שמכוסה בדוקרני מתכת שמונעים אפשרות לשבת או לשכב עליו. במיצג האמנות המָקַבְּרִי של ברונסינג, הספסל פועל בשיטת “שלם ושב” (Pay & Sit), ודוקרני המתכת נסוגים לתוך קורות הספסל לאחר שמכניסים מטבע של 50 פני לחריץ במנגנון הספסל. שלשול המטבע לחריץ גם מפעיל טַיְמֶר, ורגע לפני שמסתיים פרק הזמן הקצוב נשמע צפצוף התרעה קצר שמזהיר את יושבי הספסל כי הזיזים תכף יגיחו חזרה החוצה.
יוצא לדרך חדשה
עוד בחודש יוני: ציור גיר של אמן ציורי המדרכה האמריקאי דיויד זִין.
ROA נגד סחר בחיות בר
ציור מחאה נגד סחר בחיות בר שיצר אמן הרחוב הבלגי המחתרתי ROA בפסטיבל המוסיקה ורכטר בבלגיה ביולי.
גלגל ריצה לחתולים
בחודש יולי יצא לשוק One Fast Cat – גלגל ריצה כמו זה שבכלובים של אוגרים ועכברים, המיועד לחתולים. זאת לאחר שמפתחי גלגל הריצה השיקו קמפיין מימון המונים באתר קיקסטארטר שהצליח לגייס יותר מפי 30 מסכום שביקשו. לא יותר פשוט לשחק עם החתול או לתת לו לצאת החוצה?
ילדה משחקת קלאס
יצירה בנורבגיה של אמן הרחוב הבריטי 3F באוגוסט.
מאחורי המסכה
אמן הרחוב פלסטיק ג’יזס נפרד מהשחקן רובין ויליאמס עם ציור קיר בלוס אנג’לס באוגוסט.
סומבררו סלפי
בספטמבר, המעצב כריסטיאן קוואן הציג בשבוע האופנה של לונדון את “סומבררו סלפי”, כובע רחב שוליים ורוד ומנצנץ המחובר בזרוע למחשב טאבלט, שמאפשר לצלם סלפי בקלות ובנוחות.
כיסוח פרסומת קוקה קולה
כיסוח פרסומת קיר של קוקה קולה בעיר אטלנטה בארה”ב, על ידי אמן הרחוב הליטאי ארנסט זקרביץ’ בספטמבר.
שטיח אדום שלא מוביל לשום מקום
מיצב של אמן הרחוב האיטלקי ביאנקושוק בחודש ספטמבר.
משטרה זבל
ספטמבר הביא עמו גם יצירה נוספת של אמן הרחוב הבריטי ג’יימי פול סקנלון (JPS).
לוק הכלב האנרכיסט
כל מי שעקב אחרי דיווחי טלוויזיה על גל המחאה וההפגנות נגד מדיניות הצנע של הממשלה ששטף את יוון בתחילת העשור השני של המאה ה-21, ודאי שם לב לכלב רחוב שהקפיד להשתתף בכל ההפגנות באתונה.
לוק (“נקניקיה” ביוונית), הכלב האנרכיסט שהתרוצץ בין רימוני גז מדמיע וסילוני תותחי מים, ונהג לחצוץ בגופו בין המפגינים לשוטרים, מת באוקטובר, ככל הנראה כתוצאה מחשיפתו החוזרת ונישנה לגז מדמיע בהפגנות.
אל תאמינו למה שאתם רואים בטלוויזיה
תמיד ידענו שעושים דברים כאלה בטלוויזיה, רק לא ידענו כמה. בדיעבד, זה די מביך לחשוב על כל הפעמים שבהן חשבנו בטעות שסצנות טלוויזיה צולמו היכן שנדמה. סקוור וואן מדיה, חברת מדיה שלא למטרות רווח מהעיר מנצ’סטר בבריטניה, הוציאה באוקטובר את הסרטון הבא.
איך עושים גרפיטי ברחוב הומה אדם?
עוד באוקטובר: אמן הרחוב הנורבגי פובל הדגים איך עושים ציור סטנסיל ברחוב הומה אדם, מבלי שאיש ישים לב. בערב ליל כל הקדושים, חג שבו כולם נוהגים להתחפש, הגיע פובל למרכז טוקיו ביפן כשהוא מחופש לארנב, הציב קרטון הפרדה סמוך לבניין, ויצר על הקיר שמאחוריו ציור סטנסיל. לאחר שתי דקות, כאשר סיום את הסטנסיל, קיפל את הקרטון, והלך לדרכו.
הסמארטפון הופך אותך לזומבי
ציור של המאייר והאנימטור סטיב קאטס לכבוד ליל כל הקדושים באוקטובר.
שוטר רודף אחרי מפגינות חשופות חזה – ואז מועד ונופל
עשרות פעילות של הקבוצה הפמיניסטית פמן (FEMEN) נעצרו בפריז לאחר שהפגינו חשופות חזה מול משרד המשפטים הצרפתי. אחד הרגעים המשעשעים ביותר בהפגנה התרחש כאשר אחד משוטרי היחידה לפיזור הפגנות שרדפו אחרי הפעילות, מעד ונפל.
ההפגנה באוקטובר התקיימה במחאה על קנס בסך 1,500 יורו שהוטל על פעילת הקבוצה בגין התערטלות בפומבי כאשר דקרה פסל של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, במוזיאון השעווה בבירת צרפת בחודש יוני.
ROA בפסטיבל PRHBTN
הסתיו גם הביא עמו ציור קיר של אמן הרחוב הבלגי ROA, במסגרת פסטיבל אמנות הרחוב PRHBTN בעיר לקסינגטון בארה”ב.
תהלוכה ניאו נאצית הפכה לצעדת התרמה נגד נאציזם
העיירה וונזידל בגרמניה ידועה בעיקר כמקום קבורתו של סגנו של אדולף היטלר, רודולף הס, וכמוקד עלייה לרגל של לניאו נאצים מרחבי אירופה.
אוכלוסיית העיירה, המונה כאלף תושבים, מנסה זה שנים למנוע את התהלוכה השנתית שמקיימים אלפי ניאו נאצים לקברו של הס. התושבים ניסו לקיים הפגנות-נגד, עתרו לבית המשפט וייסדו עמותות למען סובלנות – אך ללא הועיל. התהלוכות לא פסקו, ואלפי ניאו נאצים ממשיכים לפקוד את וונזידל מדי שנה, אפילו לאחר שקברו של הס נהרס, עצמותיו הוצאו מקברו, נשרפו ופוזרו באגם ששמו נשמר בסוד.
אולם בנובמבר החליטו התושבים להכין למפגינים הפתעה קטנה: הם הפכו את התהלוכה הניאו נאצית לצעדת התרמה נגד נאציזם. הצועדים הניאו נאצים שהגיעו לעיירה באותו החודש הופתעו לגלות שתושבי וונזידל מקבלים את פניהם בתרועות עידוד, קונפטי ושלטים ססגוניים שבישרו לצועדים כי על כל מטר שהם יצעדו, התחייבו תושבי העיירה לתרום 10 יורו לקבוצת אקזיט דויטשלנד, אשר מסייעת לאנשים להתנתק מחוגים ניאו נאצים בגרמניה.
לאורך מסלול התהלוכה הופיע מפעם לפעם כיתוב על המדרכה עם עדכון לצועדים לגבי הסכום ש”גייסו” עד כה, והודו להם על השתתפותם בצעדת ההתרמה. תושבי העיירה אף הציעו כיבוד לצועדים הניאו נאצים, בדוכן שמעליו הוצב שלט עם הכיתוב “מיין מאמף” (“האוכל שלי”) – על משקל “מיין קאמפף” (“המלחמה שלי” – שם ספרו של היטלר).
“זאת צעדת ההתרמה הלא-רצונית הגדולה בתולדות בגרמניה”, הכריזו התושבים שהצליחו בסופו של דבר לגייס 10,000 יורו. “לראשונה מעולם, ניאו נאצים צעדו נגד ניאו נאצים”.
“קרוב לוודאי שהם לא יפסיקו לבוא. ההיסטוריה של העיירה יותר מדי חשובה להם, אבל לפחות יצא מזה משהו טוב”, אמר פביאן מקבוצת אקסיט דויטשלנד.
סרטון הילד הסורי הגיבור שהפיל בפח את התקשורת
בנובמבר הועלה לאתר יו-טיוב סרטון תחת השם ילד סורי גיבור, בו תועד ילד סורי הנורה ונפצע בעת שהוא מנסה לחלץ ילדה מאזור קרבות. בסרטון נראה הילד קם על רגליו לאחר שנורה וברקע נשמע קולו של גבר שצועק בערבית “תראו, הוא זז. הוא חי. הוא לא מת”. הילד נורה פעם נוספת, נופל ומתרומם שוב, והמבוגר צעק “אללה הוא אכבר”. הילד נראה רץ לעבר ילדה, אוחז בידה ורץ איתה הרחק ממכונית בוערת.
הסרט מעורר ההשראה זכה ליותר משמונה מיליון צפיות בתוך ימים ספורים, ופורסם על ידי שלל אמצעי תקשורת ברחבי העולם.
היתה רק בעיה אחת: הסרטון היה מזויף. למעשה מדובר היה בסרטון מבוים בהשתתפות שחקנים מקצועיים, שצולם במלטה באותו אתר שבו צולם לפני 15 שנים הסרט גלדיאטור. הסרטון בוים בידי במאי נורבגי צעיר, לארס קלווברג, והועלה לרשת בתקווה להגביר את המודעות לחייהם של ילדים באזורי מלחמה.
אסאנג’ וחומסקי מחובקים
מייסד ויקיליקס, ג’וליאן אסאנג’, צולם בנובמבר עומד מחובק עם אורחו, נועם חומסקי, על מרפסת שגרירות אקוודור בלונדון, בה מצא אסאנג’ מקלט.
שירות חדש: משלוח אנונימי של חרא בקופסה
חודש נובמבר גם בישר על השקתו של אתר אינטרנט חדש שמאפשר להזמין משלוח של קופסה עם חרא לכל מי שתרצו, ואשר זכה לביקורות נלהבות.
שיכפל טביעת האצבע של שרת ההגנה – לפי צילום
מערכות ביומטריות המבוססות על זיהוי בטביעות אצבע ספגו מהלומה קשה בדצמבר לאחר שהאקרים גרמניים הצליחו לשכפל את טביעת האצבע של שרת ההגנה של גרמניה, אורסולה פון דר ליין.
בכנס ההאקרים האירופי השנתי של מועדון המחשבים כָּאוֹס (Chaos Computer Club) שנערך בהמבורג, הדגים מומחה הביומטריה יאן קריסלר (“סטארבאג”) כיצד גנב את טביעת האצבע של שרת ההגנה בלא ידיעתה, בזמן שנאמה.
תחילה הוא צילם עם סמארטפון את כף ידה של השרה, ממרחק מטרים ספורים, במהלך מסיבת עיתונאים שערכה. מהצילום הוא הצליח להפיק תמונה נקייה ולא מטושטשת של כרית האגודל של השרה. אחר כך, תוך שימוש בתוכנות ריטוש מסחריות הוא הצליח לבצע הפרדה של מבנה טביעת האצבע. את התמונה שקיבל הדפיס קריסלר במדפסת לייזר על נייר שקוף, ולאחר מכן יצר, בעזרת גומי נוזלי ודבק מגע, אצבע מלאכותית. “אחרי ההדגמה הזו פוליטיקאים ירצו לעטות כפפות כשהם מופיעים בציבור”, סיכם קריסלר.
ארה”ב: להציב מראה מול השוטרים
בדצמבר התקיימה בברקלי בקליפורניה הפגנה נגד חימוש כוחות המשטרה בארה”ב בציוד צבאי. ניק רנדאווה, סטודנט בן 28, הניף מראה מול השוטרים שעליה כתב: “רוצה לדעת מי הגיע לפה כדי לעורר מהומות? חפש את מי שבא לבוש ומצויד לעורר מהומות”. והוא לא לבד.
ארכיאולוגיה של אספלט
שנת 2014 גם בישרה על סופו של פרויקט ארכיאולוגיה של אספלט של האמן יליד רוסיה מייק מישין. בסדרת צילומים שלכד בעדשתו מאז 2006, תיעד מישין מאובנים בני זמננו שנקברו באספלט של רחובות העיר ניו יורק, תוך שהוא תוהה איזה מאובנים יסייעו לגאולוגים של העתיד להבין כיצד חיו פעם בני אדם בערים?
