טוני בן, הפוליטיקאי האהוד ביותר בתולדות בריטניה ואחד היחידים שהפך ליותר שמאלי בדעותיו לאחר שכיהן בתפקיד שר בממשלה, הלך לעולמו ב-14 במרץ 2014. בן שימש כחבר בפרלמנט הבריטי מטעם מפלגת הלייבור במשך יותר מחמישה עשורים, ובתקופת שלטונה של מרגרט תאצ’ר בשנות ה-80 הודבק לו התואר “האיש המסוכן ביותר בבריטניה”. בשנת 2001 החליט “לעזוב את הפרלמנט כדי להקדיש יותר זמן לפוליטיקה” ולעמוד בראש המאבק הציבורי נגד הפלישה לעיראק.
חמש שאלות לאנשי השררה
“אם פוגשים אדם רב-עוצמה – רופרט מרדוק, נניח, או יוסף סטלין או היטלר – אפשר להציג לו חמש שאלות: איזו עוצמה יש בידך? מה מקור עוצמה זו? את ענייניו של מי אתה מקדם באמצעותה? למי אתה מחויב לתת דין וחשבון? ואיך אנחנו יכולים להיפטר ממך? כל מי שלא מצליח לענות על השאלה האחרונה אינו חי במערכת דמוקרטית”. (טוני בן חזר לעיתים תכופות על חמש השאלות הללו בהרצאות, בראיונות וגם בפרלמנט).
לוחות ההנצחה החשאיים של טוני בן
בנאומו האחרון בפרלמנט בטרם פרישתו, סיפר בן לראשונה על מעשה בלתי חוקי שביצע בתוך משכן הפרלמנט, ואשר יש שיאמרו מתמצת את רוחו של הפרלמנטר הוותיק. בן סיפר כי התקין על דעת עצמו מספר לוחות הנצחה מאולתרים ברחבי בית הפרלמנט. “תליתי כמה לוחות הנצחה – בניגוד לחוק, וללא אישור. הברגתי אותם במו ידי”; אמר בן בנאומו בפרלמנט.
אחד הלוחות שהתקין – לזכרה של פעילת זכויות הנשים אמילי וילדינג דיויסון – הוצמד לארון מטאטאים בבית הפרלמנט שבו הסתתרה דיויסון בניגוד לחוק בליל מפקד אוכלוסין של שנת 1911, כדי שתוכל לרשום את כתובתה במרשם האוכלוסין בתור בית הנבחרים, ולחזק בכך את טענתה כי נשים ראויות לאותן זכויות פוליטיות כמו לגברים. “בזכות שיטות פעולה כאלה הצליח העם הבריטי להשיג דמוקרטיה”, נכתב על לוח ההנצחה. בשנת 1913, שנתיים לאחר שהעבירה את ליל מפקד האוכלוסין בארמון וסטמינסטר, נהרגה דיויסון בעת שפרצה למסלול המרוצים בתחרות הסוסים היוקרתית “אפסום דרבי”, במטרה להגביר את המודעות למאבק לשוויון זכויות נשים.
“מי שמסתובב במקום הזה, רואה פסלים של אנשים, שאיש מהם לא האמין בדמוקרטיה, בזכות הצבעה לנשים או בכל דבר אחר”, אמר טוני בן בנאומו האחרון בפרלמנט. “עלינו לוודא שאנחנו נמצאים בתוך בית מלאכה ולא בתוך מוזיאון”.
טוני בן פוגש את עלי ג’י
אירוע נוסף שמשקף את רוחו של בן התרחש כשנה לפני שפרש מהפרלמנט, בשנת 2000, כאשר הפוליטיקאי הוותיק נפל קורבן למתיחה של הקומיקאי הבריטי סשה ברון כהן, כאשר הוזמן להתראיין בתוכנית הטלוויזיה הסאטירית של עלי ג’י – דמות בדיונית שאותה גילם כהן. בראיון, שהוצג בפני בן כאילו נועד לסדרת טלוויזיה שמטרתה לעורר עניין בפוליטיקה בקרב צעירים, הפנה עלי ג’י לבן שאלות בסגנון “כולם מדברים על הזכות לעבוד, אבל מה עם הזכות לא לעבוד?”, “האם תשלומי רווחה לא מעודדים בחורות צעירות להיכנס להריון?” ו”האם שביתות לא נובעות מכך שכל העובדים עצלנים?”.
בן הפריך את טיעוניו הקנטרניים של כהן אחד לאחד, ואף שיגר לעברו מספר עקיצות. “באף שלב בראיון לא חשדתי ולו לרגע שלא מדובר בתוכנית אמיתית”, סיפר בן לאחר שנודע לו כי הראיון היה מתיחה. “זה היה יכול להסתיים בכך שאיש זקן הופל בפח על ידי קומיקאי, אבל כשצפיתי בראיון הוא היה מאוד מצחיק, והבנתי שלמעשה הוא אכן שימש את מטרתו כפי שהוצגה בפני – הזדמנות לחשוף צעירים לפוליטיקה. עלי ג’י הוא איש חכם מאוד, ואני מתחיל לתהות שאולי זאת היתה מטרתו מלכתחילה”, הוסיף בן.
“אני מצטער, אני בן אדם”
במהלך המתקפה הישראלית על רצועת עזה בשלהי 2008, המכונה במקומותינו מבצע עופרת יצוקה, התראיין טוני בן בערוץ הטלוויזיה BBC. בעקבות לחץ מצד ממשלת ישראל, הנהלת הערוץ אסרה על שידור הכתובת למשלוח תרומות לסיוע הומניטרי לאוכלוסיית עזה, וכאות מחאה הקריא בן את הכתובת בשידור חי (פעמיים) למרות התנגדות המגישה.
“אני מצטער, אני בן אדם. הישראלים הרגו 1,330 בני אדם. אנחנו בני אדם. אני יודע שאת עובדת BBC ואני גמלאי. אבל אנחנו בני אדם. לו היית רואה ילדים גוססים כפי שמתרחש כעת בעזה, בגלל שאין מזון, האם לא היית רוצה לשלוח להם?”, אמר בן לאחר שהקריא את כתובת התרומות. “אנשים ימותו בעזה כתוצאה מהחלטת BBC לא לשדר את הכתובת למשלוח תרומות. הערוץ נכנע ללחץ הישראלי”.
מעולם לא אהבתי בשר
“מעולם לא אהבתי בשר והבן שלי הילרי, אמר לי לפני 30 שנה: ‘אם העולם היה אוכל דגנים במקום להאביס בהם בעלי חיים, ואז להרוג אותם, היה מספיק אוכל לכולם’. באותו הרגע אשתי ואני הפכנו לצמחונים ולא נגענו בבשר מאז”. (טוני בן)
ראפ לזכר טוני בן
הראפר הבריטי דן בול שר לזכרו של טוני בן.