מדריך: איך לנצח בתוכנית הכשרונות של סיימון קאוול
סיימון ברודקין, קומיקאי בריטי שנודע בתעלולי מחאה נועזים שהוא מבצע נגד חברות וארגונים מושחתים, הגיע בינואר לאודישן הראשון שלו בתוכנית הכשרונות של סיימון קאוול, לבריטניה יש כשרון, והצליח לפצח את הנוסחה של תוכנית הריאליטי הפופולרית.
הוא זיפת לי את הכביש
ינואר הביא עמו את זיפת לי הכביש, שיר מחאה של האחיות הלבנוניות מישל ונואל כסרוואני.
קנאת פין: שובו של זרג השלג הענקי
החלטת רשויות גוטנברג בינואר למחוק ציור שלג של זין ענק על תעלה קפואה בפארק במרכז העיר השבדית, עוררה את חמתם של תושבים רבים החרדים מפני פגיעה בחופש הביטוי והאמנות. אפילו הוקמה קבוצה בפייסבוק בשם להחזיר את פין השלג שאליה הצטרפו אלפי בני אדם.
אולם איש לא לקח את הפרשה קשה כמו אמיליאן סאבה, עובד חברת הניקיון שעליו הוטלה המשימה למחוק את הציור.
תסכולו של סאבה היה רב כל כך, שכעבור ימים ספורים הוא החליט לשחזר את ציור השלג שמחק – אבל הרבה יותר גדול – בפאתי העיר.
סאבה גם הביע חרטה על כך שמחק את הציור המקורי. “אני רוצה לומר שאני ממש מצטער לראות כמה אנשים מתגעגעים לזין השלג. פשוט חשבנו לעזור לאנשי העירייה שהיו חסרי אונים ולא ידעו איך למחוק את הציור. לא היתה לנו שום כוונה לפגוע בחופש האמנותי. הדרך הטובה ביותר לפצות על מחיקת הציור היתה ליצור ציור שלג ענק ונפלא של פין – לזכר הפין הישן”, אמר סאבה.
הציור החדש, שעצום עד כדי כך שניתן לראותו רק ממעוף ציפור, זכה לשבחים רבים בקבוצת המחאה בפייסבוק. “הכל נסלח, הכל נשכח, זאת יצירה מרהיבה”, כתב אחד מחברי הקבוצה. “זה ריגש אותי עד דמעות”, הגיב אחר. “העם דורש עוד פינים בשלג!”, כתב שלישי.
“אני חושב שיצרתי אופנה חדשה בשבדיה”, אמר סאבה. “אני בהחלט בעד זה, למה לא? כל האנשים בשוודיה יכולים לנסות לצייר פינים. חופש אמנותי לכולם!”.
זהותו של צייר פין השלג המקורי ממשיכה להיות בגדר תעלומה עד ימינו.
לרקוד בכל מקום
בחודש מרץ התקיים בפעם האחרונה אירוע לרקוד בכל מקום, שבמסגרתו מדי שנה מאז 2005, אלפי בני אדם בעשרות מדינות ומאות ערים ברחבי תבל, מתחילים לרקוד באותו הרגע.
מדור ביקורות תאי מעצר
עוד במרץ: ריסטיאן ווילאבי, תושב העיר גרימסבי באנגליה, נאלץ להעביר כמה שעות במעצר בתחנת המשטרה המקומית, אז הוא החליט לנצל את ההזמנות לפרסם חוות דעת על תנאי האירוח בתא המעצר – בסגנון שהזכיר ביקורות על מלונות באינטרנט.
“החלטתי להעניק למקום הזה דירוג של ארבעה כוכבים”, כתב ווילאבי בביקורת שפירסם בפייסבוק, בצירוף תמונות של תא המעצר שצילם עם אייפד שהבריח פנימה בתחתונים.
“האכזבה היחידה היא שאין גיוון בארוחות. מלבד זאת, אנשי הצוות חביבים למדי. קיבלתי חדר פרטי ומשרת אישי שמביא תה ועיתונים. החדר נחמד, והקונספט המינימליסטי הוא רעיון יפה. יש הרגשה בטוחה ומאובטחת הודות לזגוגיות עבות ודלת בטחון. זה מקום מושלם כדי להירגע אחרי יום קשה. בהחלט אחזור שוב”.
כמטריילס ואילומינטי: אתר היכרויות לחסידי תיאוריות קונספירציה
בחודש מרץ הושק אתר ההיכרויות Awake Dating, המיועד לחסידי תיאוריות קונספירציה. הנרשמים לאתר מתבקשים לבחור את תחומי העניין שלהם מתוך רשימה ארוכה של תיאוריות קשר, בהן הטיית מזג אוויר, עב”מים, אילומינטי, בסיסים תת-קרקעיים, הבונים החופשיים, יבשת אטלנטיס, סדרת פיבונאצ’י, ממשלת צללים, מעגלי תבואה, שמניזם וכשפים, כוכב לכת X (ניבירו), ננוטכנולוגיה, הדליפה הגרעינית בפוקושימה ואירועי ה-11 בספטמבר 2001.
בהמשך, על ידי הצלבה של תחומי עניין, מקום מגורים ופרטים נוספים, יכולים משתמשי Awake Dating לחפש את הזיווג המושלם. יש לציין כי זה אינו אתר ההיכרויות הראשון הפונה לקהל תיאוריות הקונספירציה, וקדמו לו אתרים כמו Paranormal Date ו-Dating Freedom Lovers.
ציפור נחתה על הפודיום באמצע נאום סנדרס
עוד במרץ: ציפור קטנה נחתה על הפודיום באמצע נאום של ברני סנדרס בקמפיין הבחירות המקדימות למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה”ב. הציפור, שלא נראתה מפוחדת בקרבתו של סנדרס, העלתה חיוך רחב על פניו של הסנאטור הוותיק אשר הפסיק את נאומו לכבודה לקול תשואות קהל של כ-10,000 בני אדם בעצרת בחירות בעיר פורטלנד שבמדינת אורגון.
“אני חושב שיש פה סמליות”, אמר סנדרס לאחר שהציפור התעופפה לדרכה. “למרות שהיא לא נראית כמו יונה, היא בטוח הגיעה כדי לבקש שלום עולמי. די למלחמות!”.
יותר ממרושע
בתרבות אכולת שנאת נשים, אין כנראה גרוע יותר מהארס הבוטה והאלים שמטיחים בעיתונאיות ספורט בריונים באינטרנט שמרגישים שבגלל שהם מסתתרים מאחורי מקלדת, הם יכולים לומר דברים שלא היו מעזים לומר בפנים.
שתי עיתונאיות ספורט בארה”ב, ג’ולי דיקארו ושרה ספיין, החליטו שנמאס להן, והשיקו באפריל את הקמפיין “יותר ממרושע” (MoreThanMean#). בסרטון שהוציאו נראים בחורים רגילים (ונבוכים) – חלקם מכרים אישיים שלהן – קוראים בפניהן בקול רם דברי בלע שנכתבו להן ברשתות חברתיות כמו טוויטר, פייסבוק ורדיט.
בין הדברים: “יש לקוות כי ג’ולי דיקארו הדוחה תהיה הקורבן הבא של ביל קוסבי”; “אני מקווה שהבן זוג שלך מכה אותך”; “זו הסיבה שאנחנו לא מעסיקים נשים חוץ מכשאנחנו צריכים שימצצו לנו את הזין או יבשלו לנו את האוכל”; “אחד השחקנים צריך להכות אותך למוות עם מקל ההוקי שלו כמו שמגיע לזונה כמוך”.
העיתונאיות קראו עוד לפני כן את ההתבטאויות הקשות המובאות בסרטון, אולם עבור הגברים שמקריאים אותן זו הפעם הראשונה – והדבר ניכר בתגובותיהם. ניתן לצפות בדיון על הנושא שהתקיים ברשת הספורט ESPN בהשתתפות דקארו וספיין.
אינטרנט – עוד לפני האינטרנט
מרבית 400 תושבי סיביטקמפומראנו, כפר זעיר בדרום איטליה, הם אנשים מבוגרים שאינם מכירים את האינטרנט. יתר על כן, הכיסוי הסלולרי החלקי באזור מונע כמעט לחלוטין כל תקשורת נתונים.
עם זאת, תושבי הכפר הנמצא בנפת קמפובאסו, אינם חשים בחסרונה של הרשת. והסיבה לכך פשוטה: מסורות הכפר והתרבות העממית שלו מספקות כבר שנים את כל מה שמציעה האינטרנט, אבל במציאות.
אמן הרחוב האיטלקי ביאנקושוק יצר באפריל את פרויקט ווב 0.0 כדי להמחיש את תחליפי הרשת שמציעים החיים בכפר עוד זמן רב לפני הופעת האינטרנט.
כך למשל, לוח המודעות במרכז הכפר מהווה תחליף לרשת החברתית פייסבוק.
הטלוויזיה במועדון הכפר מחליפה את יו-טיוב.
הטלפון הציבורי תופס את מקומה של אפליקציית ווטסאפ.
תיבת הדואר של הכפר היא הגירסה המקומית של ג’י-מייל.
סיבה ותוצאה
המאייר המרוקאי נוופל לחללי יצר בחודש מאי את הקריקטורה סיבה ותוצאה, על מעגל הקסמים של אספקת נשק מערבי למזרח התיכון, וכתוצאה מכך פליטים שנמלטים מהלחימה לאירופה.
אדה לשלטון
בחודש מאי עלה לאקרנים הסרט התיעודי אדה לשלטון של הבמאי הספרדי פאו פאס, העוקב אחרי מסע הבחירות של אדה קולאו בדרכה להפוך לאישה הראשונה שמכהנת כראש העיר ברצלונה.
קולאו, פעילה למען צדק חברתי ודמוקרטיה השתתפותית, נמנתה בשנת 2009 על מייסדי התנועה נגד פינוי משפחות שהתקשו בתשלום משכנתאות PAH שהוקמה לאחר קריסת שוק הנדל”ן הספרדי בעקבות המשבר הפיננסי העולמי.
היא זכתה לחשיפה ציבורית גדולה ראשונה בפברואר 2013 לאחר שבדיון בוועדה של הפרלמנט הספרדי לחקר המשבר הכלכלי במדינה – בו השתתפה מתוקף תפקידה כדוברת PAH – כינתה קולאו את נציג איגוד הבנקאות הספרדי “פושע” ו”גנב” והאשימה אותו ואת עמיתיו באחריות פלילית למשבר.
קולאו גם עודדה את הציבור להתחיל להפגין מחוץ לבתיהם של פקידי ממשל בכירים, ובמסגרת פעילותה ארגנה אין ספור שביתות שבת שמנעו מאות פינויים של אנשים שהתקשו לעמוד בתשלומי משכנתאות. בחודש מאי 2015 זכתה בבחירות לראשות עיריית ברצלונה כמועמדת חזית שייסדו פעילים חברתיים ומספר תנועות פוליטיות.
בסרט התיעודי של פאס, מדברת קולאו בין השאר גם על הניסיון להפוך את הפוליטיקה לנשית, וכך אמרה: “אפשר להיות בפוליטיקה מבלי להיות גבר חזק ויהיר, סופר-בטוח בעצמו, שיודע את התשובה להכל, ושאין לו שום ספקות. ישנן דרכים אחרות. המטרה שלי היתה להראות שאפשר להיכנס לפוליטיקה, מתוך מטרה לנצח, מבלי שיהיו לך את המאפיינים הללו, ועם ספקות וסתירות כמו אנשים רגילים, ולהיות מסוגלת להחצין את זה ולדבר על זה בפתיחות. אבל זה לא עובד בפוליטיקה, בגלל שהאנשים שלך עצמך רוצים שתמיד תהיי חזקה, שתובילי ושלא יהיו לך שום ספקות”.
עבדים של אפל
בחודש יוני, יצר אמן הרחוב הספרדי אדוארדו רלרו ציור תלת מימד על המדרכה מול חנות אפל במדריד, במחאה על העבדתם בפרך של ילדים באפריקה בכריית קובלט, המשמש בין השאר לייצור סוללות סמארטפונים.
אל תחבקו אותי – אני מפחד
חודש יוני בישר גם על הפרק האחרון בסדרת האינטרנט ‘אל תחבקו אותי – אני מפחד’ (Don’t Hug Me I’m Scared), שיצרו האמנים הבריטיים בקי סלואן וג’וזף פלינג. הסדרה בת שישה הפרקים, נראית תחילה כמו תוכנית ילדים עם בובות מזמרות בסגנון רחוב סומסום, אולם מדי פרק חלה תפנית אפלה בשלב כלשהו, ובדרך הכלל הפרק מסתיים בסצנת אימה מעוותת. כל פרק בסדרה הוקדש לנושא: הראשון ליצירתיות, השני לזמן, השלישי לאהבה, הרביעי לטכנולוגיה, החמישי לתזונה בריאה, והאחרון לחלומות.
מילאה תשבץ במוזיאון – ואז גילתה שזו יצירת אמנות
בחודש יולי: גמלאית גרמנית בת 91 נחקרה במשטרה לאחר שמילאה את המשבצות הריקות של יצירת אמנות בצורת תשבץ שהוצגה במוזיאון בעיר נירנברג. ביצירתו של הצייר האוונגרדי ארתור קופק מופיע לצד התשבץ המשפט “הכנס מילים”, והפנסיונרית – אשר הגיעה למוזיאון במסגרת סיור קבוצתי – החלה למלא את המילים החסרות בתשבץ בעט שלה.
בחקירתה במשטרה סיפרה כי פירשה את הכיתוב “הכנס מילים” בתור הזמנה למבקרי המוזיאון למלא את התשבץ על סמך רמזים המופיעים ביצירה. מדריכת הסיור הקבוצתי בו השתתפה הגימלאית ציינה להגנתה של האחרונה כי המוזיאון כולל יצירות אמנות אינטראקטיביות רבות, וכי עקב כך מבקרים עלולים להתבלבל בין מה מותר לבין מה אסור לעשות.
זרגים לא אקדחים
קמפיין ‘זרגים לא אקדחים’ – CocksNotGlocks# יצא לדרך באוגוסט, במחאה על אישורו בטקסס של חוק המתיר לסטודנטים במדינה לשאת נשק באופן גלוי באוניברסיטאות. בעקבות אישור החוק הפכה טקסס למדינה היחידה בארה”ב שבה חוקי להביא אקדח ללימודים, בעוד שנשיאת צעצועי מין בפומבי נחשבת למעשה מגונה על פי חוק.
במסגרת קמפיין המחאה, החלו אלפי סטודנטים בטקסס ובארה”ב כולה להגיע ללימודים עם דילדואים גדולים וצבעוניים מוצמדים בגלוי לתיקיהם. “למה להשאיר את הדילדואים שלכם בבית אם אנשים אחרים לא מוכנים להשאיר את כלי הנשק שלהם בבית? שאו אותם בגאון עד לביטול החוק”, הסביר הקמפיין.
מחאת הבורקיני בצרפת
החלטה לאסור בחוק על נשים ללבוש בחוף הים בורקיני (בגד ים המכסה את הגוף כולו למעט אזור הפנים), הולידה מצב אבסורדי שבו גברים במדים פקדו על נשים צעירות לפשוט את בגדיהן בעשרות חופים ברחבי צרפת.
המחאה נגד האיסור לא איחרה לבוא, ובאוגוסט הצטרפו אליה אופנוענים ששכבו על חוף הים כשהם לבושים מכף רגל ועד ראש.
בה בעת, הוצפה הרשת בממים שחשפו את המוסר הכפול שבאיסור.
האמא הטובה
האמא הטובה, סרט הביכורים של שרה קליפט הבריטית עלה לאקרנים בספטמבר. הסרט הקצר, שצולם במקסיקו, מביא את סיפורה של אמא מקסיקנית הנקרעת בין הסתייגותה הפוליטית מנשיא ארה”ב (“הוא השטן”) לבין רצונה להיענות לבקשתו היחידה של בנה ליום הולדתו: פיניאטה בצורה של דונלד טראמפ.
קטיף
יצירה של אמן הרחוב הצרפתי OakoAk באוקטובר.
צילום אחד והמצב העגום של האוקיינוסים
הצלם ג’סטין הופמן לכד בנובמבר בעדשתו צילום שממחיש את מצבם העגום של האוקיינוסים, שהולכים ומתמלאים בפסולת שיצרו בני אדם. בצילום תת-ימי נראה סוס ים קטן נאחז במקל ניקוי אוזניים בים סמוך לשונית אי סומבאווה באינדונזיה.
סוסי ים נוהגים לתפוס טרמפ עם זרמים ימיים על ידי כך שהם נאחזים באצות צפות. אלא שזיהום מוגבר מאלץ אותם להיאחז בחפצים פחות טבעיים, במקרה זה מקל ניקוי אוזניים ספוג מים. “הלוואי שהצילום הזה לא היה קיים”, אמר הופמן, אולם מאחר שהוא כן קיים הוא חש לדבריו אחריות “לוודא שכמה שיותר אנשים יראו אותו”.
“הלוואי שלא היינו צריכים לראות את הייצור הטבעי היפיפה הזה מעורבב עם כל הפסולת שלנו”, הוסיף.
רייג’ אגיינסט דה מאשין
אמן הרחוב הליטאי ארנסט זקרביץ’ יצר בנובמבר ציור קיר בבירת מלזיה, קואלה לומפור, בשם זעם כנגד המכונה (רייג’ אגיינסט דה מאשין).
פוסטר משוחזר אחרי שיצירת הרחוב המקורית נהרסה.
