בשנת 1842, סערה העיר רורמונד שבדרום מזרח הולנד בעקבות חתונה שנויה במחלוקת. בת למשפחת אצולה קתולית וקצין בחיל הפרשים ההולנדי, שאם לא די בכך שלא היה בן אצולה גם היה בן הדת הפרוטסטנית, החליטו להתחתן. למרות השערוריה שעוררה החתונה, האהבה ניצחה, והשניים היו נשואים במשך כמעט 40 שנה עד למותו של הקצין.
שמונה שנים לאחר מות הקצין, גם אשתו הלכה לעולמה. אולם עוד בטרם מותה הודיעה כי תסרב להיקבר בחלקת הקבר המפוארת של משפחתה, וכי ברצונה להיקבר לצד בחיר ליבה וכי מצבותיהם יהיו מחוברות זו לזו. אלא שכאן התעוררה בעיה: בעיר רורמונד – שמרבית תושביה קתולים – בית הקברות המקומי נחלק בין אזור המיועד לקתולים ואזור קטן יותר המיועד לפרוטסטנטים (וגם אזור נפרד נוסף ליהודים). יתר על כן, בין חלקי בית הקברות הפרידה חומת לבנים גבוהה.
הפתרון היצירתי והנוגע ללב שאותו ביקשה האישה, וקיבלה: חיבור שתי מצבות הקברים שלה ושל בעלה באמצעות פסל של ידיים האוחזות בו בזו מעל לחומה.
