אני נלחמת בתרבות האונס כי
כשסיפרתי לבן-זוגי לשעבר על האונס שעברתי
הוא “סלח” לי.
אני נלחמת בתרבות האונס כי
ראיתי את אחותי הקטנה מתבגרת בין לילה
כשהיא סיפרה לי שחברתה הטובה ביותר הוטרדה מינית.
אני נלחמת בתרבות האונס כי
החבר הכי קרוב שלי סבל מהתעללות בתור ילד
והוא לא סיפר על כך לאיש מלבדי.
חלפו 13 שנים עד שהוא נפתח ודיבר על זה.
אני נלחמת בתרבות האונס כי
חברות שלי מודות שהן נותנות לבני הזוג שלהן לזיין אותן למרות שלא בא להן
ואז פוטרות את זה בצחוק בתור התנהגות גברית טיפוסית.
אני נלחמת בתרבות האונס כי
זה לגמרי מקובל לומר שאתה אונס מישהי
אם אתה משחק במשחק מחשב.
אני נלחמת בתרבות האונס כי
גברים אומרים לי שהם נעלבים מכך שנשים שהולכות לפניהם מתחילות ללכת מהר יותר.
כאילו שהאגו שלהם חשוב יותר מהבטחון שלנו.
אני נלחמת בתרבות האונס כי
אם אני אומרת למישהו שבדיחת האונס שלו לא מצחיקה
אומרים לי שאני צריכה להשתחרר.
אני נלחמת בתרבות האונס כי
היא לא תיעלם
אלא אם כן אנחנו נחסל אותה בעצמנו.
