דיאבלו, פנתר שחור שחולץ מגן חיות בבלגיה על ידי שוטר לשעבר בשם יורך אולסן, הועבר לאחר שחרורו לבית מחסה לשיקום חתולים גדולים בדרום אפריקה, שהקימו יורך ואשתו קארן בשנת 2005.
יורך הצליח לפתח יחסים מיוחדים עם נמרים, פנתרים ואריות אחרים שהגיעו לשיקום בבית המחסה, אולם לא הצליח ליצור קשר עם דיאבלו, שעבר התעללות בזמן שהיה כלוא בגן חיות, ולכן פיתח יחס חשדני ותוקפני כלפי בני אדם. גם לאחר שישה חודשים של ניסיונות התקרבות מצד יורך, דיאבלו נותר כל העת ספון במחסה הלילה שלו תוך שהוא נוהם על כל מי שניסה להתקרב.
כאן נכנסה לתמונה המְתַקְשֵׁרת עם בעלי חיים, אנה ברייטנבאך, שהתבקשה לפגוש את דיאבלו מבלי שקיבלה עליו מידע כלשהו מראש. מהרגע הראשון במפגש, דיאבלו חדל לנהום. בהמשך הוא סיפר באופן טלפתי לברייטנבאך על שני גורי פנתרים שהיו כלואים לידו בגן החיות ממנו חולץ, והביע דאגה לשלומם. יורך ואשתו נדהמו, שכן בזמן שבאו לקחת את דיאבלו מגן החיות אכן היו כלואים בכלוב לידו שני גורי פנתר שחור.
ברייטנבאך סיפרה עוד כי דיאבלו אינו מעוניין בשום מגע עם בני אדם מכיוון שהוא חושש שיאלצו אותו לעשות דברים בניגוד לרצונו. היא הרגיעה אותו והסבירה לו כי הוא נמצא כעת במקום בו יכבדו אותו ולא יאלצו אותו לעשות דבר נגד רצונו.
עוד באותו יום יצא דיאבלו לראשונה מחוץ למחסה הלילה שלו והסתובב במרחב הפתוח, ויורך ואשתו החליטו להיענות לבקשה שביטא הפנתר בפני ברייטנבאך, ולהחליף את שמו מדיאבלו (שמשמעו שטן) לספיריט (נשמה, בלועזית). מאז, חלה תפנית חדה בהתנהגותו של ספיריט, והוא הפך לרגוע ושלו.
“לכל אדם יש בתוכו את היכולת לתקשר עם בעלי חיים”, סיפרה ברייטנבאך. “זאת יכולת עתיקה כמו הגבעות, וכמו אבותינו שגרו בהן. תקשורת טלפתית עם בעלי חיים היא משהו שכולנו מסוגלים לו, וזהו מסע של השכל לא פחות משהוא מסע של הלב, שמזמין אותנו להזדהות רגשית וחמלה. בין אם מדובר בתקשור עם חיות בית שעמן אנו באים במגע על בסיס יומיומי, ובין אם מדובר בקשר עמוק עם עולם הטבע ואחינו ואחיותינו הפראיים, השיטות הן אותן שיטות לזכור את החיבור והקשר העמוק שלנו עם הטבע”.