סוד הצלחת ההסברה הישראלית: הכירו את “מילון השפה הגלובלית”

 

פורסם בתאריך:
07.2014

במקור בהכל שקרים

הרשמו לקבלת עדכונים
  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

האם אתם תוהים לפעמים למה שאלות כה רבות לגבי ההסלמה הישראלית בעזה נשארות ללא מענה? מדוע השאלות של מגישי הטלוויזיה כל כך מתונות, והתשובות כה עמומות ועמוסות בקלישאות שכבר שמענו אין ספור פעמים? האם אתם מרגישים לפעמים כשאתם צופים בראיונות בתקשורת שהם עלבון לאינטליגנציה?

האם אתם תוהים מדוע הדוברים הישראלים נראים כל כך רגועים, חייכנים ומנומסים בזמן שהעם בישראל נראה כל כך זועם, אגרסיבי וגזעני? איך זה שהם מקפידים לסיים כל ראיון במילים בסגנון “תודה, היה נעים לשוחח איתך”, גם לאחר שהוטחו בהם שאלות נוקבות מצד מגישי חדשות מתוסכלים. מדוע כששואלים אותם על המשך הבנייה בהתנחלויות, הדוברים הישראלים מדברים על הצורך בהסדר שלום, וכאשר שואלים אותם לגבי הפצצת אזרחים, הם מדברים על עתיד טוב יותר לכל הילדים, ישראלים ופלסטינים כאחד?

ובכן, הנה המענה לכל התהיות שלכם. זה הכל חלק מאסטרטגיית תקשורת מחושבת ומתוזמרת היטב שמטרתה לבלבל, להטעות ולעיתים אף לשקר, ואשר נועדה לנטרל את טיעוניהם של מבקרי ישראל בתקשורת ולשפר את תדמיתה של ישראל.

רוב עקרונות האסטרטגיה הזו נכללים ב‘מילון השפה הגלובלית’, חוברת מסרים מקיפה שהוציאה עמותת ‘הפרויקט הישראלי’, ואשר הופצה בקרב קומץ אנשי ממסד ובכירי ממשל ישראלים, בהם שרים וחברי כנסת, שמרבים לבקר בחו”ל או להתראיין לתקשורת זרה.

החוברת, שהפכה לאחת מאבני היסוד של ההסברה הישראלית בשנים האחרונות, נועדה לשימוש פנימי בלבד, אולם הודלפה בשנת 2009. היא כוללת מדריך מפורט באלו מילים להשתמש ובאלו לא להשתמש בראיונות לקהל מערבי, וכמו בכל קמפיין יחסי ציבור, חלק גדול מהמסרים, מילות המפתח והביטויים המומלצים נבחרו על סמך סקרי דעת קהל.

כך למשל מומלץ למכור לציבור האמריקאי את הבנייה בהתנחלויות: “תהיו חיוביים. תסיטו את הדיון מההתנחלויות ותדברו על שלום”. עוד המלצה: “הימנעו מנימת דיבור מתנשא או מטיפה, מכיוון שהיא מרתיעה אמריקאים ואירופאים, משום שישראלים כבר לא נתפסים בימינו כעם נרדף”.

היות שרבים בשמאל הפוליטי מאמינים כי שני הצדדים אשמים במצב באותה המידה, והיות שישראל היא הצד החזק בסכסוך, הדרך היעילה ביותר להגביר את התמיכה בישראל היא לדבר על הצורך “פעול לקידום שלום של קבע” ועל הצורך “לכבד את זכויותיהם של כל הגורמים באזור”.

למה חשוב כל כך לדבר על שלום? החוברת מציינת שתי סיבות: הראשונה: אם אמריקאים יאבדו תקווה באפשרות לשלום, הם לא יתמכו בהמשך מתן סיוע אמריקאי לישראל. הסיבה השנייה: “הדובר שייתפס כמי שתומך יותר בשלום הוא שינצח בוויכוח”.

עוד עצה, ערמומית במיוחד, מתוך החוברת: “אמריקאים תומכים בזכותה של ישראל לגבולות ברי-הגנה. אבל לא תצמח לך שום תועלת מכך שתגדיר איפה בדיוק אמורים לעבור הגבולות הללו. יש להימנע מלדבר על גבולות במונחים של לפני 1967 או אחריה, מכיוון שזה רק מזכיר לאמריקאים את ההיסטוריה הצבאית של ישראל. במיוחד אצל אנשי שמאל, זה גורם נזק”.

הפרק השישי מתוך 18 פרקי החוברת בת 117 העמודים, מתמקד בלקחי ההסברה שהופקו בעקבות מבצע עופרת יצוקה, גינוי בניית ההתנחלויות על ידי נשיא ארה”ב ברק אובמה, וההפשרה ביחסו כלפי איראן. הנה אחד המסרים הראשונים שעליהם מומלץ בפרק: “ישראל הסכימה לבצע ויתורים כואבים וליטול סוכנים כדי לתת סיכוי לשלום. היא פינתה מרצונה יותר מ-9,000 מתיישבים מעזה וחלק מהגדה המערבית, תוך נטישת בתים, בתי ספר, עסקים ובתי כנסת בתקווה לחידוש תהליך השלום. אך למרות ניסיונותיה להשיג שלום על ידי נסיגה מעזה, ישראל ממשיכה להיות נתונה למתקפות טרור, ובכלל זה התקפות טילים וירי על ישראלים חפים מפשע”.

מיותר לציין, שהצגת הדברים בצורה זו מטעה ברובה. רוב המתנחלים בעזה כבר עזבו את הרצועה בגלל התגברות ההתנגדות הפלסטינית, אשר דחקה בסופו של דבר את ישראל להוצאת צה”ל מהרצועה ללא כל תיאום מול הרשות הפלסטינית. ההחלטה נבעה מהצורך להתנתק דמוגרפית מ-1.5 מיליון פלסטינים עניים, והיתה מבוססת על שיקולי עלות-תועלת ולא על אסטרטגיה להשגת שלום. כל זה גם מסביר בחלקו מדוע ישראל מטילה מצור על עזה וממשיכה להניח כי זכותה לבצע ברצועה פעולות צבאיות כרצונה.

כך או כך, החוברת מציעה לדוברים של ישראל להשתמש במונחים “שיתכן שיהיה לחלקכם קשה לומר, אבל כל תוצאות המחקרים מצביעות על כך שגישה מסוג זה היא הדרך הטובה ביותר עבור דוברים ישראלים להבטיח שהמסר שלהם ייקלט וישפיע”.

עוד עצה מתוך החוברת: “כאשר מדברים על ירי רקטות לעבר ישראל, המילה הטובה ביותר שניתן להשתמש בה היא ‘במכוון’. אל תאמרו ‘חמאס יורה רקטות לעבר ישראל’. תאמרו ‘חמאס יורה במכוון רקטות לעבר ערים ואוכלוסיה אזרחית בישראל'”.

החוברת גם ממליצה לדוברים ישראלים “לעשות שימוש בשאלות רטוריות כדי להשיג את אישור הקהל לפעולותיה של ישראל”. כך למשל: “מה ישראל צריכה לעשות? דמיינו שאלפי טילים היו נורים לעבר הקהילה שלכם מדי יום ומדי לילה? מה היתה עושה המדינה שלכם? מה אתם הייתם רוצים שהיא תעשה? האם אין זה מחובתנו להגן על האזרחים שלנו?”.

ועוד תעלול הסברתי מתוך החוברת של “הפרויקט הישראלי”: “אמריקאים מבינים כי ירי רקטות הוא מכשול לשלום; אבל הם אינם מסכימים לכך שהרקטות הן סיבה מוצדקת לזניחת תהליך השלום. כולם מצפים שדוברים ישראלים ידברו על איך למנוע ירי רקטות, אבל אם משתמשים במילה ‘שלום’ זה מוסיף המון אמינות לדובר”.

איך להסביר הרג אזרחים בעזה – מדריך בן חמישה שלבים

1. הזדהות: “חייהם של כל בני האדם יקרים. אנחנו מבינים שאובדן חיי פלסטינים חפים מפשע הוא לא פחות טרגי מאשר אובדן חיי ישראלים”.

2. הודאה: “אנחנו מודים שישראל לא תמיד מצליחה למנוע פגיעה באזרחים”.

3. מאמץ: “אנחנו ממשיכים להיות מחויבים לעשות ככל שביכולתנו כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע”.

4. דוגמאות: “הרשו לי לספר לכם על האימונים, האמצעים והפעולות שבהן נוקטים כוחות צה”ל כדי להבטיח שאזרחים פלסטינים לא יפגעו”.

5. היפוך: “זו טרגדיה שהחמאס, בגיבוי איראני, יורה רקטות על אזרחים שלנו תוך שהוא מסתתר מאחורי אזרחים. זה גורם להרג טרגי בשני הצדדים”.

פרק זה בחוברת מסתיים במסר המומלץ הבא: “אסור שישראל תוותר על שטחים נוספים למען שלום, מכיוון שבכל פעם שהיא עושה זאת, היא מקבלת בתמורה רק עוד מלחמות”.

תרגום מאמר של מרואן בשארה שפורסם באתר אל ג’זירה ב-16 ביולי 2014, בעקבות חשיפתו של מדריך בן 117 עמודים בו משתמשים הדוברים הישראלים בתקשורת הבינלאומית.