מגיע רגע שבו שתיקה הופכת לבגידה. הרגע הזה הגיע בשבילנו. אנשים רבים, אפילו כאשר האמת הפנימית דוחקת בהם, מתקשים לצאת נגד מדיניות הממשלה שלהם. במיוחד בעת מלחמה. אבל אני יודע שלעולם לא אוכל להרים את קולי נגד האלימות המופעלת כלפי המדוכאים בשכונות העוני, מבלי שאדבר בקול צלול נגד הגורם האלים ביותר בעולם כיום – ממשלתי שלי.
מה הם חשים כאשר אנו מנסים עליהם את כלי הנשק החדישים ביותר שלנו, בדיוק כשם שהגרמנים ניסו תרופות ושיטות עינויים חדשות במחנות הריכוז באירופה? אין לצפות כי יחושו דבר חוץ ממרירות. הם חשים כלפינו חוסר אמון עמוק, ומובן מאליו. לדבר בשמם משמעו להסביר את חוסר אמון זה במילים מערביות. ובמיוחד את חוסר האמון כלפי כוונות אמריקה עכשיו.
העולם דורש כעת בגרות מצד אמריקה. בגרות שיתכן שאין ביכולתנו להפגין. מלחמה איננה דרך צודקת ליישב מחלוקות. אומה שממשיכה שנה אחר שנה להוציא יותר כסף על הצבא מאשר על תוכניות חברתיות, הולכת ומתקרבת למוות רוחני.
איכשהו, הטירוף הזה חייב להסתיים. עלינו לעצור עכשיו. אני מדבר כמי שאוהב את אמריקה. למנהיגים שלנו יש לומר כי היוזמה הגדולה במלחמה זו היא שלנו. היוזמה לעצור אותה חייבת להיות שלנו.
