באתי לפלסטין כדי לראות ולהקשיב וללמוד ובמהלך השבוע החולף ראיתי, שמעתי ולמדתי המון. אני יוצא מפה תחת הרושם העז שמעורר האומץ וכושר העמידה של בני העם הפלסטיני בזמנים קשים אלו בקורותיהם. וגם החן וההומור שבהם הם מגיבים לתסכול וההשפלה של הכיבוש.
נולדתי וגדלתי בדרום אפריקה ולכן באופן טבעי אנשים שואלים אותי אלו מהדברים שהיו בדרום אפריקה אני רואה במצב הנוכחי בפלסטין. שימוש במילה אפרטהייד כדי לתאר את מצב הדברים כאן, מעולם לא נראה לי צעד מועיל. כמו השימוש במונח השמדת עם כדי לתאר את מה שהתרחש בטורקיה בשנות ה-20, השימוש במילה אפרטהייד מסיט את הדיון לוויכוחים סמנטיים משולהבים, שסותמים את הגולל על ההזדמנויות לניתוח המצב.
אפרטהייד היה מערכת של הפרדה בכפייה על בסיס גזע או מוצא אתני, שנוצרה על ידי קבוצה שמדירה אחרים על סמך הגדרות שקבעה בעצמה, מתוך מטרה לבסס כיבוש קולוניאלי, ובמיוחד להדק את האחיזה באדמה ובמשאבי טבע.
בירושלים ובגדה המערבית אנו עדים למערכת של הפרדה בכפייה על בסיס דת ומוצא אתני, שנוצרה על ידי קבוצה שמדירה אחרים על סמך הגדרות שקבעה בעצמה, מתוך מטרה לבסס כיבוש קולוניאלי, ובמיוחד לשמר ולהדק את האחיזה באדמה ובמשאבי טבע. תסיקו את המסקנות בעצמכם.
