“כל ההתקדמות הטכנולוגית שלנו משולה לגרזן בידיו של פושע פתולוגי”
אלברט איינשטיין
כעשור חלף מאז שמניפסט יונבומר, החברה התעשייתית ועתידה, הופיע בראשונה. לפעמים שואלים אותי האם אני עדיין דבק בעמדות שביטאתי במאמר, או האם יש משהו שמופיע בו שהייתי משנה כיום. התשובה היא שאני עדיין דבק באותן העמדות באופן כללי, אבל אני חושב שיש מקום לכמה שינויים בדגשים.
אזכיר רק את החשוב ביותר מבין שינויים אלו, הנוגע לכך שהמאמר מציע שני תרחישים לעתיד החברה התעשייתית: הראשון לפיו חוסר היציבות ילך ויגבר עד לקריסת המערכת כולה, או שהיא תצליח להתייצב בטווח הארוך באופן שיהיה קטלני לגמרי עבור החירות האנושית. כיום, השגתה של יציבות ארוכת טווח נראית לי בעלת סיכויים הולכים ופוחתים, ואני מעריך שיש הסתברות הרבה יותר גבוהה לכך שחוסר היציבות המתגבר יוביל בסופו של דבר לקריסה.
לא אכנס לדיון הארוך ההכרחי כדי להסביר את הסיבות לשינוי זה בעמדתי; אציין רק את הסיבה הפשוטה ביותר: בעודי צופה בעולם חולף לנגד עיני, אני יותר ויותר מתרשם מחוסר יכולתו של המין האנושי לפתור את הבעיות שלו. האנושות בדרך כלל מצליחה לפתור בעיות מוגדרות שהיקפן מוגבל, אולם פתרון שיבטיח נתיב התפתחות בטוח ויציב לעולם כולו נראה רחוק מאי-פעם. זה כאילו שאנחנו בתוך מכונית שאיבדה את הבלמים ודוהרת במורד גבעה תלולה. הנהג אולי יצליח לחמוק עם הרכב מכמה מהמורות וחבטות, אבל הוא לא יכול למנוע מהמכונית לצבור יותר ויותר מהירות, ואת ההתרסקות ההרסנית הבלתי נמנעת שבסוף.
בשנים הרבות שבהן חקרתי את בעיית הטכנולוגיה הצלחתי למצוא רק פתרון אחד שמתקבל על הדעת: מהפכה. המהפכה עצמה תהיה אסון, אבל ככל שנמתין יותר זמן, כך יהיה גרוע יותר האסון כאשר המערכת תקרוס בסוף. (גרוע אפילו יותר יהיה תרחיש שבו המערכת הטכנולוגית תגיע ליציבות בטווח הארוך באופן שישים קץ לנצח לחירות האנושית). אם נהג המכונית יתנגש בכוונה בעץ, הרכב יתרסק, אבל ההתנגשות תהיה הרבה פחות גרועה מזו שהיתה מתרחשת לו היה מאפשר למכונית להמשיך לדהור במורד הגבעה במהירות הולכת וגדלה.
אך האם מהפכה נגד מערכת טכנולוגית-תעשייתית חובקת עולם אפשרית? אין ספק שמהפכה כזו לא נמצאת ממש מעבר לפינה, אבל בעתיד אני חושב שיתכן שהיא תהיה אפשרית. אני סבור שאנחנו נמצאים כיום במצב דומה לזה שקדם למהפכה הצרפתית של 1789 ולמהפכה הרוסית של 1917. בעשורים שקדמו למהפכות הללו בצרפת וברוסיה, הלכו והחריפו המתחים בין תפיסת העולם של הסדר החברתי הישן לבין מערכות ערכים חדשות שצמחו בתגובה לשינויים בתנאים הכלכליים והטכנולוגיים. המשטרים הישנים של צרפת ורוסיה לא יכלו להיכנע לערכים החדשים מבלי לחדול להתקיים. לכן הם נאבקו בצורה עיקשת נגד הערכים החדשים, והמתחים בין הערכים הישנים לחדשים המשיכו להחריף עד לנקודת שבירה ולמהפכה שבאה בעקבותיה.
אני סבור כי יתכן שהעולם המודרני נמצא בשלביו המוקדמים של תהליך דומה.
מספר גדל והולך של אנשים מגיעים למסקנה כי הטכנולוגיה לא מובילה אותנו לאוטופיה שחזו חסידי הקידמה במאות ה-18 וה-19. במקום זאת, היא יוצרת מצב שלא רק פוגע קשות בכבוד האדם אלא מאיים להמיט אסונות פיזיים בסדר גודל שלא נראה כמותו בהיסטוריה. בתגובה למצב זה, מערכות ערכים חדשות החלו להופיע, ערכים שדוחים את תפיסות הקידמה והחומרנות הנהנתנית של החברה התעשייתית, ומרוממים במקומן טבע פראי. אני חושב שהערכים החדשים ימשיכו להתפתח ולהתפשט ברחבי העולם המתועש. אם העימות בין הערכים החדשים לבין הישנים יחריף מספיק, יתכן שיוביל למהפכה.
התנגדות למודרניזציה איננה כמובן תופעה חדשה; היא החלה זמן קצר לאחר ראשית המהפכה התעשייתית. אולם במשך למעלה ממאה שנים ההתנגדות היתה מקומית או מצומצמת בהיקפה, או שכוונה רק נגד תוצאות בלתי רצויות ונקודתיות של תיעוש, מבלי לפקפק בתופעת התיעוש כמכלול. ניתן לטעון כי הנאציזם היה התנועה החשובה המשמעותית הראשונה שבה התנגדות לתיעוש ולהשלכותיו מילאה תפקיד משמעותי. מספר גורמים, כמו התנאים המשפילים של חוזה ורסאי ובעיותיה הכלכליות החמורות של גרמניה, תרמו לעליית הנאציזם, אבל איבה כלפי המודרניות היתה אף היא גורם שתרם לכך. אם להאמין לדברים שכתב אלברט שפר בספר זכרונותיו, המנהיגות הנאצית היתה בוטה אפילו יותר בגילויי המיאוס שלה כלפי החברה שיצרה הטכנולוגיה. עם זאת, השאיפה הגדולה ביותר של המנהיגות הנאצית היתה לצבור עוצמה; ההתקוממות נגד הקידמה היתה רק אחד הכוחות שנוצלו על ידה כדי להשתלט על גרמניה. לאחר מכן הנאצים לא היססו לקדם פיתוח טכנולוגי, מכיוון שטכנולוגיה היתה אמצעי חיוני להגדלת כוחם.
ישנן כיום שלוש תנועות מרכזיות שלדעתי מבוססות באופן משמעותי על איבה למודרניות. הראשונה מבין אלו היא הימין הפוליטי כפי שהוא קיים כיום בארה”ב. הימין האמריקאי בוודאי שאינו מתנגד לטכנולוגיה. אולם הוא כן מנסה להתנגד לשינויים חברתיים שחוללה הקידמה, אך מבלי להודות בקשר בין שינויים אלו לקידמה טכנולוגית. המוני התומכים של הימין האמריקאי כוללים אנשים שהתמכרו לחלוטין ליתרונות כביכול שמציעה טכנולוגיה מודרנית, אך בה בעת חוששים מהשינויים החברתיים שגורמת קידמה טכנולוגית. הם חלשים מכדי להתמודד עם הסתירה בין טכנולוגיה לבין יציבות חברתית, ולכן תגובתם לשינויים חברתיים מסתכמת רק בכעס חסר מחשבה, והם מהווים טרף קל למנהיגים שרוצים לנצל את הפחדים והכעס שלהם כדי לצבור עוד כוח.
התנועה השנייה שמבוססת במידה מסוימת על התנגדות למודרניות היא קיצוניות איסלמית. תנועה זו צמחה כמובן בין השאר כתוצאה מהיריבות עם המערב ומתוך תפיסה לפיה המערב ביצע עוולות אמיתיות או מדומות כלפי העולם המוסלמי. אולם ברור כי גורם נוסף לצמיחתה הוא הגועל שעוררה התרבות הנהנתנית והריקנות הרוחנית של המערב המודרני. נראה כי קיצונים מוסלמים מגלים עניין מועט ב”יתרונות” כביכול של טכנולוגיה, ולכן אני מעריך כי תהיה מצדם נכונות רבה יותר מזו של הימין האמריקאי להכיר בקשר שבין טכנולוגיה לבין המצב החברתי במערב. אולם לא נראה כי הטכנולוגיה לכשעצמה מהווה נושא חשוב מבחינתם. המטרות העיקריות שלהם הן כנראה בנייתה של תנועה מוסלמית דתית טהורה וחזקה ולהביס את המערב, ולשם השגת מטרות אלו הם לא יהססו להשתמש בטכנולוגיה ולקדם את התפתחותה. הם כנראה מקווים להצליח לבנות חברה מוסלמית חזקה מבחינה טכנולוגית ללא ההתנוונות החברתית שנלוותה להתקדמות הטכנולוגית במערב.
התנועה השלישית, והיחידה שמתנגדת במפורש לטכנולוגיה מודרנית, היא הפלג הקיצוני של התנועה הסביבתית. היא כוללת אנשים שהגיעו למסקנה כי לא רק הטכנולוגיה המודרנית אלא אפילו התרבות האנושית כולה היא אסון, וכי מצבו של העולם היה טוב יותר לפני שבני אדם התחילו לגדל יבולים וחיות משק. אנשים אלו תומכים בפעולות שנועדו לחתור תחת החברה התעשייתית ולזרז את קריסתה.
הביטוי הראשון של תנועה זו היה הופעתה בראשית שנות ה-80 של קבוצה בשם כדור הארץ תחילה!. פעילי התנועה בתחילת דרכה היו אנשים (חלקם שמרנים מבחינה פוליטית) שנמאס להם לראות כיצד משמידים טבע פראי בארה”ב, ואשר איבדו אמון בארגונים סביבתיים ממסדיים. הם צידדו בפעולות חבלה כאמצעי לעצירת או האטת ההרס של שטחים פראים על ידי כריתת יערות, כרייה, סלילת כבישים, וכן הלאה. עד מהרה צברה הקבוצה חסידים, אולם למרבה הצער היא קיבלה לשורותיה מצטרפים ללא אבחנה. כתוצאה מכך הוצפה הקבוצה באנשים בעלי מבנה פסיכולוגי “שמאלני” כפי שהוגדר במאמר החברה התעשייתית ועתידה (פסקאות 6-32). אלו הם אנשים שממהרים להצטרף למאבקים מרדניים לא בגלל שאכפת להם מהמאבקים עצמם, אלא מכיוון שהם מספקים את הצרכים הפסיכולוגיים שלהם – ובמיוחד את הצורך שלהם בעוצמה – באמצעות השתתפותם בתנועות מרדניות. (ראו פיסקאות 219-221 בחברה התעשייתית ועתידה).
עד מהרה, מספר השמאלנים בקבוצת כדור הארץ תחילה! עלה על מספר חבריה המקוריים, ולמעשה הם השתלטו על הקבוצה, והפכו אותה לתנועה שמאלנית ובכך עיקרו אותה ממהותה. מרתה פ. לי תיארה תהליך זה במאמרה המעניין, כדור הארץ תחילה! אפוקליפסה סביבתית.
בהשראת הקבוצה צמחו פלגים קיצוניים אפילו יותר שירשו ממנה את נטיותיה השמאלניות, ואשר מהווים כיום את האגף הקיצוני של התנועה הסביבתית באמריקה: פלגים כמו אנרכיסטים ירוקים, אנרכו-פרימיטיביזם והחזית לשחרור כדור הארץ. אולם על אף שכל הפלגים הללו טוענים שהם מתנגדים לטכנולוגיה מודרנית ולתרבות האנושית ככלל, הם עסוקים באובססיביות במאבקים שמאלנים שאינם שייכים לעניין כמו זכויות נשים, הומוסקסואלים ובעלי חיים. חשוב מכך, הם נשלטים על ידי אנשים בעלי מבנה פסיכולוגי שמאלני, ובכך נמנעת מהם האפשרות להפוך לתנועות מהפכניות יעילות.
המסקנה ברורה, אם כן, האיבה כלפי החברה הטכנולוגית היא עמוקה ונרחבת, אולם קל מדי לנצל אותה ולהטמיע אותה בקבוצה השלטת, בין אם במודע או שלא במודע, על ידי אנשים שהמניע שלהם הוא יותר הצורך האישי שלהם בעוצמה מאשר המחויבות שלהם למאבק נגד טכנולוגיה. על מנת שתתאפשר מהפכה שתוכל למנוע את המשך ההתקדמות הטכנולוגית לעבר סוף הרה אסון, יהיה צורך להתחיל מההתחלה ולהקים תנועה חדשה, אשר תהיה מסורה במובהק ובאופן בלעדי להפלת המערכת הטכנולוגית. תנועה כזו תצטרך להקפיד לא לצרף לשורותיה אנשים שפחות מעוניינים בחיסול החברה הטכנולוגית מאשר בסיפוק הדחף שלהם לצבור כוח.
טד קזינסקי, 26 ביוני 2005.
