“נראה לי שבשנת אלפיים, או אף מוקדם יותר, יתמוטט לחלוטין המבנה החברתי האנושי, ובתוהו ובוהו שיבוא כתוצאה מזה ימותו כשלושה מיליארד בני אדם. אלה שיישארו בחיים יעמדו בפני עולם, שיהיה, ככל הנראה, מורעל למשך תקופה בלתי ניתנת לשיעור, וככל שהדבר נוגע לציוויליזציה האנושית זה יהיה הסוף”.
נבואה זו לא באה מפי איש דת זועם או אסטרולוג רואה שחורות, אלא מפי הסופר האמריקאי אייזיק אסימוב. הדברים נכתבו אמנם לפני 24 שנים, אבל המחבר הקפיד לבסס את נבואתו על כללים מדעיים ומכאן סמכותם. אסימוב בחר שלא להמתין להתגשמות נבואתו, ומת לפני שנתיים. אין לדעת אם נבואתו תתגשם עד התאריך שקבע, אבל אין ספק שמאמרו מהווה חלק מן התפיסה המדעית האקולוגית. על פי תפיסה זו, אם לא תשנה האנושות את יחסיה עם הטבע, היא עתידה להרוס את העולם ולהשמיד את עצמה.
אין זה מקרה שבקריאה ראשונה של דברי אסימוב נוצר הרושם כי מדובר בחזון מיסטי או דתי. דפוסים משותפים רבים יש לנבואות האפוקליפטיות של המיסטיקה הדתית ולתחזיות של המדענים העתידנים. בראשית שנות השמונים ביקר בישראל אדוארד קורניש, נשיא ‘אגודת העתיד העולמי’ שמרכזה ליד וושינגטון וסניפיה פזורים בשמונים מדינות. קורניש עצמו העיד, כי הוא רואה בעתידנות גלגול של הנבואה התנ”כית. כמו נביאי העת העתיקה, גם עתידני ימינו חוזים את העתיד. אבל נביאי התנ”ך שאבו את השראתם מאלוהים, ואילו המדענים העתידנים שואבים אותה מקרנות מחקר.
מתקרבים לשנת 6,000
נבואות וחזונות על כליון העולם ועל גאולתו התקיימו במרבית התרבויות והתקופות. נראה כי הפחד מפני יום הדין והתקווה לעולם טוב יותר משותפים לכל התרבויות.
בנצרות וביהדות קיימים מאפיינים אפוקליפטיים זה אלפיים שנה. ברוב החזונות האפוקליפטיים נטען כי סוף העולם קרוב וכי רק מעטים ישרדו. ואולם מי שישרדו מקריסת העולם, יזכו לחיות בעולם חדש, טוב הרבה יותר מזה שקדם לו.
האפוקליפטיות כצורת חיים ומחשבה ממשית התקיימה בנצרות וביהדות מאתיים שנה בלבד. אף על פי כן השפעתה של האפוקליפטיות הדתית נותרה עד ימינו. העובדה שנבואות לא התגשמו לא הביאה להפסקת ההתנבאות. בנצרות המשיכו מרכיבים אפוקליפטיים להיות דומיננטיים, על אף העיכוב בשובו של ישו. ביהדות היה העניין מורכב יותר, אבל אף שחז”ל אסרו על חישוב קיצין וטענו כי “מחשבי קיצין תיפח רוחם”, המשיכו להישמע נבואות וחזונות. כשלון מרד בר-כוכבא הביא אמנם להפסקת הנבואות למשך כמה מאות שנים, אבל מהותה האוטופית של היהדות – האמונה בגאולת העם עם בוא המשיח – לא אפשרה קיום יהודי נטול נבואות לאורך זמן.
מחשבי קיצין יהודים המשיכו לנבא ולהתבדות במשך הדורות. הפילוסוף היהודי הראשון שחישב במדויק את קץ העולם היה אברהם בר-חייא. לפי החישוב שלו היה הדבר אמור להתרחש בשנת 1357. הבסיס לחישוב קץ העולם ביהדות נמצא בספרות הקבלה. ספר הקבלה ‘ספר התמונה’ טומן בחובו את גרעין הידע הנוגע לחישובי הקיצין. קבליסטים מעטים מעזים להתעמק בתוכן ‘ספר התמונה’. חנה רובי, מנהלת מכון שלום בך, מסבירה: “על פי ‘ספר התמונה’ יש מחזוריות עולמית של 7,000 שנה, הנקראת תורת השמיטות. כל אלף שנים שקולות כנגד יום בבריאה. 6,000 שנה העולם קיים ובאלף השביעי הוא נחרב. אנו נמצאים למעשה ביום שישי בערב, והולכים ומתקרבים לשנת ה-6,000”.
“רק אדם הלומד קבלה וחי על פיה”, מדגישה רובי, “עתיד לתפוס כי קיימת חוקיות ומחזוריות. החוקיות קיימת בכל הרמות – האישית, הלאומית והעולמית. חכמים החיים על-פי הקבלה יכולים אף לחזות את העתיד על סמך מחזוריות זו”. עם זאת, ועל אף האפשרות לנבא את העתיד, ניתן העתיד לשינוי. חז”ל נהגו לומר, כי “הכל צפוי והרשות נתונה”. חנה רובי מסבירה את פשר הסתירה: “לכל אדם מזלו האסטרולוגי הקבוע מראש. אבל לכל פרט יש גם בחירה. אם אדם מרחיב את היקף ראייתו על הבריאה, עתיד הוא לצאת משליטת מזלו ולשלוט בגורלו. בנו תלוי הדבר אם נחיש את הגאולה ואם לא. לכן מחשבי קיצין יכולים רק לשער את העתיד להתרחש, אך לא לנבאו בוודאות”.
נבואות ממשיכות להישמע גם בתקופתנו. רובן נשכחות, ומיעוטן נזכרות משום שהתגשמו. ב-1935 כתב הרב המקובל חיים שבילי את הדברים הבאים: “מלחמה תפרוץ בסוכות שלאחר תש”ן. היא לא תהיה ארוכה, אבל תהיה מוחצת. ערבים ילחמו זה בזה, ויקומו קואליציות שונות ומשונות”. המלחמה, כתב מחבר הקיצין הירושלמי, תהיה “מלווה באבני אלגביש, שיפלו על האויב מן השמיים. ממש מלחמת חיידקים, ופצצות חשמליות, ונשק קטלני, אולם נשק זה לא יפעל”. הוא גם הביא הסבר לנס: “השכינה תפרוש כנפיה ותגן על בניה. תגן על יושבי העיר (הארץ) בדרך פלא מההפצצות והגזים”. שלושה חודשים אחרי סוכות 1990 פרצה מלחמת המפרץ, ונורו טילי סקאד לעבר ישראל. המשך דברי המקובל מפתיעים באקטואליות שלהם: “לאחר המלחמה הזאת תשקוט ירושלים ושלום ישרור בה, ושום אויב לא יעז עוד להתקיפה”.
אבל לא כל הנבואות מתגשמות. לפני כעשור אחז פחד ברבים ברחבי הארץ. שנת תשמ”ד עמדה בפתח. השר זבולון המר אף הציע לשנות את סדרי האותיות ולקרוא לשנה “שדמ”ת”. כמה חודשים אחר כך הצטרפה 1984 לחגיגה. היום מקובל לחשוב כי שרדנו את השנה האיומה ההיא. דוד גולדנר וגרשון טננבאום זכו לפרסום לפני שבע שנים כאשר טענו כי עלה בידם לחזות את מלחמת גוג ומגוג על-פי הקבלה. טננבאום, שהתבסס בין השאר על רמזים המצויים בספר דניאל, קבע: “ראשי התיבות של המלה ‘מגוג’ פירושן ‘מוסקווה, גורבצ’וב, ויקרא גואל'”. עוד סיפרו השניים כי האסטרולוג הצרפתי נוסטרדמוס, שרבות מתחזיותיו התגשמו, חזה עוד במאה ה-16 כי את מלחמת גוג ומגוג ינהיג ראש מעצמה מהצפון שיהיה לו כתם על ראשו. הילתם של גולדנר וטננבאום עומעמה סופית עם פרישת גורבצ’וב מתפקידו כנשיא ברית-המועצות, ועם סיום המלחמה הקרה.
מה פשר העיסוק בנסיון לאתר את הקץ? דבורה שכטרמן, חוקרת פילוסופיה יהודית ומחשבת ישראל, הסבירה בראיון עם רמי רוזן: “על-פי תורת ישראל אלוהים ברא את העולם; כלומר, לעולם היתה התחלה. ולכן יש אפשרות שיהיה לו גם סוף. מכאן לא ארוכה הדרך לחיפוש רמזים והוכחות הגותיות לקץ העולם דווקא בתנ”ך עצמו. המיסטיקנים והקבליסטים רואים בכל סיפור ומלה סמל, ומחשבים את קץ העולם בצירופים מסובכים מאוד של אותיות ומספרים”. בעברית, יותר מבשפות אחרות, יש הקשרים סמליים חזקים וברורים בין המלים. עד כדי כך שיש פילוסופים נוצרים המניחים כי השפה העברית ניתנה על-ידי מקור אלוהי. סמליות יתר זו, האופיינית ומיוחדת ללשון העברית, מחזקת את הנטייה של הקבליסטים לחשב את קץ העולם האמצעות הסמלים שמאחורי המלים השונות.
עידן השמש החמישית
ב-16 באוגוסט 1987 התקבצו מאות בני-אדם באתרים בעלי נוף מרהיב או משמעות דתית ברחבי העולם וצפו בזריחת השמש. אדריכל ההתכנסויות היה ההיסטוריון האמריקאי חוזה ארגאל, שטען כי יום זה מציין את תחילת קץ העידן האחרון על-פי לוחות השנה של האצטקים ובני המאיה.
בני המאיה האמינו כי הזמן מחולק לעידנים (באקטוּמים) בני 400 שנה. העידן הנוכחי על-פי לוח בני המאיה הוא באקטוּם 13, והוא יסתיים בשנת 2012. כל באקטום מתחלק ל-16 תת-עידנים, ותת-העידן האחרון של באקטום 13 התחיל ב-16 באוגוסט 1987. על-פי אמונתם של בני המאיה, תקופה זו מסוכנת במיוחד, שכן במהלכו של תת-העידן האחרון עלול כדור הארץ להיקרע לגזרים.
גם האצטקים האמינו בעידנים המסתיימים בשואה. על-פי הלוח האצטקי, העולם מצוי כעת בעידן השמש החמישית. ארבעת העידנים הקודמים הסתיימו באסונות. הראשון הסתיים בגשם של אש, השני במבול גדול, השלישי ברוח גדולה והרביעי הגיע לקיצו כאשר יגוארים טרפו את כל בני-האדם. עידן השמש החמישית עתיד, לפי אמונת האצטקים, להסתיים ברעשי אדמה גדולים, אבל האסון יימנע אם כמה מתושבי כדור הארץ יגייסו את רצונם הרוחני הקולקטיבי.
לדברי ארגאל, כדור הארץ אחוז “קדחת” שנגרמה על-ידי מירוץ החימוש ועל-ידי המדע והטכנולוגיה המודרנית. ארגאל קרא לחזור להשקפות של בני המאיה על הקוסמוס והטבע, שכן השקפות אלה קרובות בהרבה לאמת מאשר המדע המודרני. מדענים רבים פטרו את תחזיותיו כמטורפות. הצעתו לוותר על היסודות שהניחו דקארט, ניוטון, גלילאו וקופרניקוס, ולחזור אל דפוסי המחשבה של בני המאיה, זכתה ליחס מלגלג מצד רבים מאנשי האקדמיה.
מדוע בעצם זכה ארגאל ליחס מלגלג? נבואתו אינה שונה באופן מהותי מהנבואות של אסימוב ושל מומחי האקולוגיה. מסרים של חזרה לטבע ושל אחווה עולמית ליוו תמיד את הארגונים למען איכות הסביבה. דומה כי עיקר הזלזול נבע מהדעה כי נבואת האצטקים ובני המאיה נעדרת ביסוס מדעי. ככלל נוטים מדענים העוסקים בעתידנות לפסול נבואות אפוקליפטיות שאינן “מדעיות”. אך האם מדענים מנבאים טוב יותר את העתיד?
החיזוי הטכנולוגי-מדעי-חברתי של העתיד נעשה בשנים האחרונות לתחום מחקר חשוב. שיטות החיזוי של המדענים העתידנים משתכללות כל העת. אבל ביסודו של דבר הן מתבססות על איתור מגמות, תהליכים ונטיות העולות מניתוח העבר. המדען מניח כי ניתן ללמוד על העתיד על סמך סטטיסטיקות העבר. ואולם הנחה זו מקשה על המדען לנבא שינוי דרסטי במגמות.
פרשנים מעטים חזו לפני מלחמת העולם השנייה את נפילת המשטרים הקולוניאליים ואת הופעת העולם השלישי. רק מעטים חזו בשנות השבעים את השינויים בפוליטיקה של המזרח-התיכון ואת השימוש בטרור כחלק ממדיניות לאומית. אפילו בחישובים דמוגרפיים נכשלו המדענים לא פעם. כך, למשל, לפני 30 שנה חזו דמוגרפים כי לקראת שנת 2000 יחיו בארה”ב 320 מיליוני בני-אדם. הם הסתמכו על נתוני ה”בייבי בום” שאחרי מלחמת העולם השנייה. במציאות חלה ירידה בשיעור הילודה בארה”ב, וכיום אפשר לומר כי לקראת שנת 2000 יחיו בארה”ב 265 מיליוני נפש בלבד.
תחזיותיהם של מדענים עתידנים מתבדות לעתים תכופות. אדוארד קורניש, נשיא אגודת העתיד העולמי, טען בביקורו בישראל ב-1982, כי עד סוף העשור תפרוץ מלחמת גרעינית בעולם. על יסוד חישובים סטטיסטיים שערך, ידע קורניש לקבוע שבכל שנה אנו הולכים ומתקרבים למלחמה הזו. נבואותיו האפוקליפטיות של אייזיק אסימוב עומדות אף הן על סף הפרכה. במצב זה יש מקום לשאול האם מוצדק הזלזול של המדע במסגרות ניבוי אחרות.
המדען מנבא את העתיד על-פי כללים מוגדרים. בבסיס השיטה המדעית עומדת האמונה בהתנסות החושית. גם בשיטות ניבוי שאינן מדעיות מתבצע תהליך החיזוי על-פי כללים מוגדרים בעלי הגיון פנימי, אלא שבבסיס שיטות הניבוי הללו עומדות הנחות יסוד שאינן מבוססות בהכרח על חמשת החושים. מיקומנו בנקודה זו בהיסטוריה הוא שהופך את הניבוי המדעי למקובל ול”נכון” יותר. לוּ נכתב מאמר זה לפני 500 שנה היתה ודאי שיטת ניבוי אחרת נחשבת ל”נכונה”.
המדע הפוזיטיביסטי, כמו כל פרדיגמה דומיננטית לפניו, מבטל בהינף יד כל שיטת הסבר של המציאות אשר אינה מאמצת את הנחות היסוד שבבסיסו. לעתים קורה ששיטת הסבר אלטרנטיבית צוברת אהדה, ומסכנת את ההסכמה הכללית לגבי הנחות היסוד המדעיות. במקרה כזה משיב ‘הסדר המדעי’ מלחמה. ההסבר האלטרנטיבי מוגדר מיד כ”מיסטי” ו”לא אמין”. לעתים, כמו במקרה של חבורת דייוויד כורש, נדרשים כוחות הבטחון להתערב כדי “להציל אנשים מידי עצמם”. גישה זו אינה לוקחת בחשבון כי מדובר בהסבר אלטרנטיבי להיסטוריה של העולם, אשר על פיו נוהגים אנשי החבורה. לכן, הנסיון לכפות את ‘הסדר המדעי’ על הקבוצות הללו, מסתיים לא פעם באסון.
פשיטת הבולשת הפדרלית (FBI) על ‘חוות האפוקליפסה’ של דייויד כורש, לפני שנה וחצי, הסתיימה בהצתה עצמית. 86 מאנשי הקבוצה נהרגו, ובהם כורש ו-25 ילדים. 15 שנים קודם לכן הובילו נסיונות התערבות מבחוץ את קבוצתו של ג’ים ג’ונס להשמדה-עצמית. יותר מ-900 חברי הקבוצה התאבדו בשתיית רעל. פרשנים רבים הצביעו על ההתאבדות כהוכחה לטירופם של חברי הקבוצות הללו. אבל חשוב לזכור כי העדפת המוות על פני כניעה לסמכות חיצונית אינה שיטה ייחודית לקבוצות בשולי החברה. גם ביהדות, בנצרות ובדתות מרכזיות אחרות, מקובלת התפישה כי מוות עדיף מכניעה. בישראל חינכו דורות על מיתוס הגבורה של מצדה.
לפיכך טוב נעשה אם ננהג בסובלנות ובפתיחות כלפי כל הסבר אלטרנטיבי להתרחשויות בעולם, ויהיה מוזר ככל שיהיה. שהרי בשלב כל שהוא בהיסטוריה האנושית, יכול כל אחד מאתנו למצוא את עצמו במצבו של דייויד כורש.