“אחרי תוצאות של ששה או שמונה אזורים ראשונים שהגיעו עד לשעה 22:30, פלט המחשב תחזית עם רווח בר-סמך מתאים, ממנה למדנו שלא זו בלבד שהממשלה תישאר על כנה אלא שהרוב שלה יגדל. כשאמרתי זאת למפיק הוא נראה מזועזע ואמר שאנו לא יכולים לומר לצופים את זה, כי אז כולם יכבו את המכשיר וילכו לישון”.
(פרופ’ א. סטיוארט, עורך תחזית בי.בי.סי, ליל הבחירות 1959)
“קיומה של דרמת-טלוויזיה בליל הבחירות היא עובדה תמוהה במידת מה, באשר פער הזמנים בין פרסום התחזית ובין תוצאות האמת הוא עניין של שעות ספורות בלבד”, מציין קמיל פוקס, אחד מעורכי הקובץ ‘אמת וסקר’. אולם עובדה היא, כי בימינו סקרים אינם משמשים עוד רק בתפקידם הראשוני – ככלי עזר למקבלי החלטות. סקרים ממלאים תפקיד גדל והולך בבידור, בתעמולה, בקידום מכירות, ואפילו כצידוק לחדירה לצנעת הפרט. יאיר צבן כתב פעם, כי “האידיאולוגיה הפכה שפחה לפוליטיקה, והפוליטיקה שפחה לתקשורת”. והיום נוסיף כי התקשורת הפכה שפחה לסקרים.
עם זאת, בספר ‘אמת וסקר’ עיקר ההתייחסות לסקרים נוגע לרמת מקצועיותם, ולא לתפקיד שהם ממלאים בסדר החברתי-כלכלי הקיים. מסיבה זו, ‘אמת וסקר’ מסתפק בעיקר בהצגת מגוון רחב של שיטות דגימה וניתוח נתונים, תוך שהוא “בא להתריע מפני השימוש החובבני בסקרים”.
ביודעין או שלא ביודעין, הסקרים הופכים בהדרגה לאחד הכלים העיקריים המשרתים את אשליית הפלורליזם הליברלי. באשליה הפלורליסטית, שעולם הסקרים מייצר, יש מקום לכולם. בדגמים המתמטיים של נתוני הסקרים, החברה האנושית הופכת לאוסף נתונים סטטיסטיים. הסקרים הפכו לתחרות המעמעמת את הניגודים המהותיים הקיימים בין דעות ותופעות בחברה.
במאמרו, מציג גבי וימן דוגמה לאופן שבו הפופולריות של סקרי הבחירות הופכת את המאבק הפוליטי לבידור. “כאשר מאבק בין עקרונות, אידיאולוגיות, תפיסות עולם וערכים מוצג כתחרות ספורטיבית, כהתמודדות אישית, כהתנגשות בין שאיפות אישיות וכתהליך הדומה לתחרות ספורטיבית, הרי טריוויאליזציה היא בלתי נמנעת”. וימן מציג את תפקיד סקרי הבחירות בתקשורת דרך הטענה, כי “לגבי העיתונאים המטאפורה של מרוץ-סוסים מספקת מסגרת לניתוח (…) מועמדים פוליטיים נבחנים ביחס למועמדים אחרים. ארועים מנותחים בהקשר של תחרות ספורטיבית (…) המרוץ, לא הזוכה, הוא הסיפור האמיתי”.
כאשר הניצחון במרוץ הופך לעיקר, נעלם ההבדל האחרון בין פוליטיקה ושיווק. במאמרו, כותב גדעון דורון: “כמו בצרכנות כך גם בפוליטיקה: זול יותר ויעיל יותר להתאים את המוצר (עמדות המועמד) לביקושים קיימים מאשר להשקיע בפיתוח ביקושים כדי להתאימם למוצרים חדשים (..) בשפה מעשית: בעת מסע בחירות אל תנסה למשוך את הבוחרים אליך; זהה את התפלגות ההעדפות, קבל אותה כנתון ומקם עצמך על פניה כך שמספיק אנשים יבטיחו את בחירתך”. הכפפת האידיאולוגיה להצלחה בסקרים אינה מסתיימת ביום הבחירות. גם אחריו ממשיכים קובעי המדיניות להעדיף תמיכה בסקרים על פני ניהול מדיניות המבוססת על אידיאולוגיה מגובשת. גדעון דורון מתאר כיצד בשנים האחרונות “ממצאים אודות היקף התמיכה או ההתנגדות הציבורית ליוזמה מדינית מסוימת (…) משמשים כזרזים או בלמים לביצועה”.
מאמרם של יהב, בן משה ולסמן, ‘מפקד אוכלוסין ככלי לאיסוף מידע סטטיסטי’, מתאר תופעה בעייתית נוספת – סכנה לפגיעה בצנעת הפרט עקב עריכת מפקדי אוכלוסין. כותבי המאמר מודים, כי “בעקבות איסוף הפרטים מכל תושבי המדינה במהלך מפקד אוכלוסין ודיור, נוצר מאגר עצום של נתונים על האוכלוסיה…”. לכן היו בשנות התשעים גילויי סרבנות מאסיבית לשיתוף פעולה במפקדים כאלה בארצות שונות. מידע רב אודות כל אזרח במדינה נמצא במגוון מאגרי מידע מנהליים. קישור רשומות אוטומטי על בסיס של מספר זיהוי אישי במאגרי מידע מנהליים מאפשר ניצול נתונים שהאזרח היה מעדיף אולי שלא לחשוף.
למרות הפגיעה בצנעת הפרט, יהב, בן משה ולסמן מצדיקים ניצול קבצים מנהליים בטענה ש”נתונים מעודכנים כאלה הולכים והופכים לכורח המציאות במדינות השואפות לפיתוח כלכלי מואץ”. יש המטילים ספק בך שמדובר בכורח המציאות. אחרים יטענו כי אם פיתוח כלכלי מואץ מחייב פגיעה בצנעת הפרט, הרי שיש לוותר על פיתוח כלכלי מואץ. כל אדם שצנעת הפרט חשובה לו ומתנגד לחזון אורווליאני של מדינה המחזיקה בידיה מידע מלא על כל נתיניה, חייב להזדעק לנוכח העדפת אינטרסים כלכליים, פוליטיים או ארגוניים, על פני זכויות אדם.
מעבר לנטייתם של אנשי מקצוע – כל מקצוע – להתמקד בהיבטים המקצועיים ולהצניע את הסוגיות המוסריות הנוגעות לשימוש שנעשה ביכולתם המקצועית, מסתתרת בספר הנחה נוספת. הנחת אנשי המדע בדבר קיומה של “אמת מוחלטת” במציאות. כמו מדענים אחרים, גם כותבי ‘אמת וסקר’ שואפים לדייק במדידת המציאות האמיתית, עד כמה שאפשר. אחרי המדידה נעשה שימוש בידע שנצבר בעבר אל מנת להסביר את הקשרים הסיבתיים שבבסיס התופעה.
מדעני רפואה פועלים מזה מאה שנים ויותר לביצור מעמדם כבעלי המונופול בהסברת הגוף האנושי, במידה רבה של הצלחה. מבחינה זו, ‘אמת וסקר’ הוא נסיון של חוקרים ממדעי החברה לבצר לעצמם מעמד דומה לזה שיש לרפואה ולמדעי החיים. אנשי מדעי החברה ואנשי הרפואה ומדעי החיים כאחד, שואפים להסביר את המציאות ובמקביל גם לכונן אותה. האם יתכן כי קיומה של מציאות אמיתית אחת וקיומם של קשרים סיבתיים המסבירים אותה, אינם אלא תאוריה מדעית?
במאמרי ‘אמת וסקר’ אין עוסקים בשאלה זו. וכך ברוב הספרות המדעית בת זמננו. בהיעדר תשובה הולמת לשאלה זו, אין ברירה אלא להיזכר בתושבי כוכב הלכת טלאן. “בטלאן אין מעלים על הדעת כי מה שקיים במרחב קיים גם בזמן. הבחנה בעשן באופק, ולאחר-מכן בשדה בוער, ולאחר-מכן בסיגריה כבויה-למחצה שגרמה לתבערה, נחשבת בעיניהם כדוגמה לאסוציאציה שרירותית של רעיונות”. (חורחה לואיס בורחס, מתוך ‘טאלן, אוקבאר, אורביס וטרטיוס’). מדעני החברה מתקשים להדוף סוג כזה של חשיבה. אולם מדעני הרפואה הניחו את הטיפול בחשיבה כזאת בידי הפסיכיאטרים.
