14 מאפיינים של משטר פשיסטי

 

פורסם בתאריך:
01.2011

במקור בהכל שקרים

הרשמו לקבלת עדכונים
  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

1.  ביטויים חזקים ומתמשכים של לאומנות

החל בהנפת דגלים ברחובות וכלה בסמלים בולטים על בגדים, הלהט להפגין לאומנות פטריוטית, הן מצד המשטר עצמו והן מצד האזרחים שנתפסו לטירוף השלטון, תמיד ניכר לעין במשטרים פשיסטיים. סיסמאות קליטות, גאווה בצבא ודרישות לאחידות הן ביטויים נפוצים ללאומנות זו. בדרך כלל נלווית אליה גם חשדנות כלפי הזר שגובלת בשנאת זרים.

2.  זלזול בערך של זכויות האדם וחשיבותן

המשטר עצמו מייחס חשיבות מועטה לזכויות אדם ורואה בהן מכשול לקידום מטרותיה של האליטה השולטת. באמצעות שימוש מתוחכם בתעמולה מצליח המשטר לגרום לאוכלוסייה להשלים עם הפרות זכויות אדם על ידי דחיקה לשוליים ואף דמוניזציה של אלה שזכויותיהם נפגעות. כאשר ההפרות גסות במיוחד, נעשה שימוש בסודיות, הכחשה והפצת מידע מוטעה.

3.  סימון אויבים ושעירים לעזאזל כגורם מאחד

המאפיין המשותף הבולט ביותר של משטרים אלה הוא שימוש בשעירים לעזאזל כאמצעי להסיח את דעתם של אנשים מבעיות אחרות, לגלגל הלאה את האחריות לכישלונות המשטר, ולנתב באופן מבוקר את התסכול הציבורי לכיוון הרצוי. השיטות המועדפות – תעמולה בלתי פוסקת והפצת מידע מוטעה – בדרך כלל יעילות. לעיתים קרובות המשטר מעודד פעולות ספונטניות נגד שעירים לעזאזל – בדרך כלל קומוניסטים, סוציאליסטים, ליברלים, יהודים, מיעוטים אתניים וגזעיים, אויבים מסורתיים של המדינה, בני דתות אחרות, חילונים, הומוסקסואלים וטרוריסטים. כל מי שמתנגד באופן פעיל למשטר מוגדר באופן בלתי נמנע כטרוריסט ומטופל בהתאם.

4.  עליונות הצבא ומיליטריזם דורסני

האליטות השולטות תמיד מזוהות עם הצבא והתשתית התעשייתית שתומכת בו. נתח חריג בגודלו מהמשאבים הלאומיים מופנה לצבא, אפילו כאשר יש צרכים דחופים אחרים. הצבא נתפס כביטוי של פטריוטיות, ונעשה בו שימוש להשגת יעדים לאומיים כאשר הדבר מתאפשר, לצורך איום על מדינות אחרות, ולהגברת כוחה ויוקרתה של האליטה השולטת.

5.  סקסיזם ומאצ’ואיזם

מעבר לכך שהאליטה הפוליטית והתרבות הלאומית נשלטות בעיקר בידי גברים, המשטר נוטה לראות בנשים אזרחים סוג ב’. המשטר מתנגד בחריפות להפלות ונוטה להיות הומופובי. עמדות אלו בדרך כלל באות לידי ביטוי בחוקים דרקוניים שזוכים לתמיכה עזה מצד הדת האורתודוקסית של המדינה.

6.  תקשורת מגויסת

בחלק מהמשטרים התקשורת נמצאת בשליטת המשטר ולעולם אינה חורגת מהקו שלו. במשטרים אחרים די בשליטה מעודנת יותר כדי להבטיח את צייתנות התקשורת. בין האמצעים להבטיח זאת: שלילת רישיונות ומימון, לחץ כלכלי, פנייה לרגשות פטריוטיים ואיומים מרומזים.

7.  עיסוק אובססיבי בביטחון המדינה

מגנוני ביטחון המדינה נמצאים בהכרח בשליטת האליטה, ובדרך כלל הם משמשים כאמצעי לדיכוי ופועלים בחשאי וללא מגבלות. פעולותיהם מוצדקות תחת הכותרת של שמירת הביטחון הלאומי, והטלת ספק בפעילותם מוצגת כמעשה לא-פטריוטי או אפילו כמעשה בגידה.

8.  קשר הדוק בין האליטה השולטת לבין הממסד הדתי

בניגוד למשטרים קומוניסטיים, משטרים פשיסטיים מעולם לא הואשמו על ידי אויביהם בכך שהם כופרים. למעשה, מרבית המשטרים הפשיסטיים כרכו יחד את המשטר והדת השולטת במדינה, ובחרו להציג את עצמם כמגיני אותה דת. את העובדה שהתנהגות האליטה השולטת לא עלתה בקנה אחד עם מצוות הדת הם נהגו לטאטא מתחת לשטיח.

תעמולה יעילה יצרה אשליה כי האליטה השולטת מגינה על הדת ונלחמת בכופרים. כתוצאה מכך, כל התנגדות לאליטה היתה בבחינת התקפה על הדת.

9.  הגנה על תאגידים וקשרי הון-שלטון

בעוד חייהם הפרטיים של אזרחים מהשורה נמצאים תחת פיקוח הדוק במשטר פשיסטי, יכולתם של תאגידים לפעול באופן חופשי יחסית אינה נפגעת. האליטה השולטת רואה בתאגידים אמצעי לא רק להבטחת ייצור נשק (במדינות מפותחות), אלא גם כאמצעי נוסף לפיקוח חברתי. לעיתים קרובות האליטה הפוליטית מרעיפה מתנות על אנשי האליטה הכלכלית – על חשבון שאר האזרחים – כדי לשמר את האינטרסים ההדדיים של האליטות.

10.  החלשה של ארגוני עובדים

היות שארגוני עובדים נתפסים כמוקד כוח שעלול לערער על מנהיגות האליטה השולטת ובעלי בריתה התאגידים, הכרחי לשבור או להחליש אותם. העניים הופכים לתת-מעמד, שמתייחסים אליו בחשדנות או בבוז מוחלט. בחלק מהמשטרים הפשיסטיים העוני נתפס כסוג של פגם.

11.  זלזול באינטלקטואלים ובאמנים ודיכוי החופש האקדמי

אינטלקטואלים וחופש הביטוי והמחשבה שמהווה חלק בלתי נפרד מהם נחשבים למתועבים במשטר פשיסטי. חופש אקדמי נתפס כחותר תחת הביטחון הלאומי והפטריוטיזם.

אוניברסיטאות נמצאות תחת פיקוח הדוק; חברי סגל שאי אפשר לסמוך על נאמנותם הפוליטית סובלים מהטרדות או מסולקים. רעיונות ביקורתיים או ביטויים של התנגדות נתונים להתקפות קשות, מושתקים או מחוסלים. מבחינתו של משטר פשיסטי, אין שום הצדקה לקיום של אמנות וספרות אלא אם כן הן משרתות את האינטרס הלאומי.

12.  עיסוק אובססיבי בפשיעה וענישה

רוב המשטרים הפשיסטיים מפעילים מערכות צדק פלילי אכזריות עם מספר עצום של אסירים בבתי הכלא. לעיתים קרובות המשטרה זוכה להאדרה ונהנית מכוח כמעט בלתי מוגבל, שמביא תכופות לניצול לרעה של כוחה. פשע רגיל ופשעים פוליטיים נכרכים יחד לאישומים פליליים חסרי בסיס העשויים לשמש נגד יריבים פוליטיים של המשטר. המשטר גם מטפח פחד ושנאה כלפי פושעים או בוגדים כתירוץ להגדלת כוחה וסמכויותיה של המשטרה.

13.  פרוטקציוניזם ושחיתות בקרב המעמדות השולטים

אלה שנמנים עם המעגלים העסקיים או מקורבים לאליטה השולטת מנצלים לעיתים קרובות את מעמדם כדי להתעשר. השחיתות פועלת בשני הכיוונים: האליטה השולטת זוכה להטבות פיננסיות ונכסים מהאליטה הכלכלית, וזו נהנית בתמורה מהעדפה מצד הממשל. חברי האליטה השולטת יכולים לצבור עושר גם ממקורות אחרים: למשל, גניבת משאבים לאומיים. במצב שבו מנגנוני הביטחון נמצאים בשליטה והתקשורת מושתקת, אין כמעט מי שמסוגל לפעול נגד שחיתות זו, והציבור הרחב אינו מצליח להבין את המתרחש.

14.  זיופים בבחירות

משאלי עם או סקרי דעת קהל בדרך כלל מזויפים. כאשר נערכות בחירות בהשתתפות כמה מועמדים, האליטה השולטת דואגת להטות את התוצאות לכיוון הרצוי. בין השיטות לעשות זאת: שליטה במנגנון הבחירות עצמו, איומים על מצביעי אופוזיציה או שלילת זכויות האזרח שלהם, פסילת קולות חוקיים, וכמוצא אחרון – פנייה אל מערכת המשפט, הנאמנה לאליטה השולטת.

מה המאפיינים המשותפים של משטרי היטלר, מוסוליני, פרנקו, סוהרטו ופינושה?

תרגום מתומצת של רשימה של 14 מאפיינים של משטרים פשיסטיים שנכללה במאמר שפירסם מדען המדינה האמריקאי ד”ר לורנס בריט בשנת 2003 במגזין Free Inquiry. הרשימה מבוססת על מחקר שבדק את המאפיינים המשותפים של משטרי היטלר (גרמניה), מוסוליני (איטליה), פרנקו (ספרד), סוהארטו (אינדונזיה) פינושה (צ’ילה) ואחרים.