מי שביקרו בלונדון בקיץ 2012 זכו בהזדמנות ייחודית לראות את התערוכה הטובה ביותר מעולם של יצירות שאי אפשר לראות.
התערוכה “בלתי נראה”, שהוצגה בגלריית הייוורד בין 12 ביוני לבין חמישי באוגוסט 2012, כללה יצירות אמנות בלתי-נראות שנוצרו בין השנים 1957-2012. בין היצירות שהוצגו נמנה “הפסל הבלתי נראה” של אנדי וורהול, שהוא למעשה רק מעמד לפסל, וכן ציורים מאת ג’יאני מוטי, צייר איטלקי שמשתמש בעבודתו בדיו בלתי-נראה.
התערוכה כללה גם את היצירה “1,000 שעות של בהייה” של האמן טום פרידמן – חתיכת נייר חלקה בה בהה האמן במשך 1,000 שעות על פני תקופה של חמש שנים.
כמו כן, הוצגו בתערוכה סדרה של דפי הוראות שהדפיסה יוקו אונו, בהם היא מעודדת את הצופים לברוא יצירות אמנות בדמיונם.
עוד הוצג בתערוכה יצירה של האמן האיטלקי מאוריציו קטלאן מ-1991. באותה השנה, ערב לפני פתיחת תערוכה שהבטיח להעביר לה יצירה, אבל לא הצליח ליצור אותה, מיהר קטלאן לתחנת המשטרה הקרובה והגיש תלונה על כך שנגנב פסל בלתי נראה מהמכונית שלו. את טופס התלונה מיסגרו – והוא הוצג למחרת בתערוכה בתור יצירת האמנות שלו. קאטלן הוא אחד האמנים המפורסמים ביותר באיטליה, ועל יצירותיו נמנו גם פסל אצבע משולשת שהוצב מול בורסת המניות של מילאנו, פסל של האפיפיור נפגע על ידי מטאור ופסל של היטלר מתפלל.
ראלף רוגוף, שהיה מנהל גלריה הייוורד בעת התערוכה “בלתי נראה”, אף נשא הרצאה על התולדות של אמנות בלתי נראית. באופן טבעי, גם היה מי שהמליץ להשמיע בתערוכה כמוסיקת רקע את יצירתו המפורסמת של ג’ון קייג’ 4′33 – שהפרטיטורה שלה מכילה הנחיה למבצעים לא לנגן כלל בכלי הנגינה במשך כל הזמן היצירה, 4 דקות ו-33 שניות, ומכאן שמה.
היצירה מכונה לעיתים רבות “4 דקות ו-33 שניות של שקט”, אך למעשה היא כוללת את הקולות, הצלילים והרעשים של הסביבה בה היא מבוצעת – ובכלל זה גם את הקולות שמשמיע הקהל עצמו, עדינים ושקטים ככל שיהיו. על כך אמר פעם קייג’: “כל מה שאנחנו עושים הוא מוסיקה”. השמעת הבכורה של היצירה היתה ב-29 באוגוסט 1952.
