ב-30 במרץ 2018, פתחו הפלסטינים ברצועת עזה ב’צעדת השיבה הגדולה’, סדרה של פעולות מחאה והפגנות המוניות שבועיות, שבמסגרתן קראו לישראל לאפשר לפליטים פלסטינים ולצאצאיהם לשוב למולדתם.
משתתפי הצעדה נקטו במהלכה במגוון רחב של שיטות מחאה לא אלימות, בהם מפגשי קריאה, ריקודים, משחקי כדורגל ועוד. אולם ישראל הקפידה להתעלם מכך, והציגה את ההפגנות כאלימות ואת המשתתפים כמחבלים, ובהתאם הגיבה בירי צלפים ושיגור סיטונאי של רימוני גז מדמיע שגבו את חייהם של מאות פלסטינים.
התשובה לצלפים – מעגלי הקראת ספרים
מוסטפא אל-זטמה, מהנדס בן 28 תושב רפיח, נמנה על המארגנים של קבוצות ומעגלי קריאה והקראה של ספרים שהתקיימו במסגרת ההפגנות השבועיות כבר מראשיתן.
העובדה שהקראות הספרים נערכו במרחק של 700 מטרים מגדר הגבול, לא מנעה מצה”ל לירות גז מדמיע לעבר המקריאים, סיפר אל-זטמה, שמשפחתו במקור מהכפר אל-מג’דל, שעל חורבותיו הוקמה אשקלון.
מפגשי הקריאה “מעבירים מסר לעולם כי משתתפי צעדת השיבה הגדולה הם אנשים משכילים, ובעלי מודעות לזכויות הפלסטיניות”, הסביר אל-זטמה בראיון לאתר אלקטרוניק אינתיפאדה.
Gaza reads: Palestinian marchers form reading chain as part of their peaceful protests against Israel's hermetic siege and medieval occupation. #greatreturnmarch pic.twitter.com/2V3PMGMApA
— Palestine Info Center (@palinfoen) April 5, 2018
“יש לי משרה טובה פה ויש לי שאיפות לעבוד בחברת הנדסה בינלאומית”, המשיך. “אני אוהב את החיים שלי אבל זה לא מונע בעדי להשתתף בצעדה – כמו כל בני עמי בדרישה לזכות השיבה”.
דבקה על רקע עשן מיתמר
מעגלי קריאת ספרים היו רק אחת משורה של יוזמות מחאה לא אלימה שבהן נקטו משתתפים בצעדת השיבה. כך למשל התקיימו קבוצות ריקוד דבקה לא הרחק מגדר הגבול, ממש מול הצלפים הישראלים ועל רקע העשן המיתמר.
משתתפים אחרים בצעדה בחרו למחות על ידי הטסת עפיפונים ומשחקי כדורגל.
מסכות מאולתרות ויצירתיות נגד גז
כדי להתגונן מפני מטחי גז מדמיע ששיגר לעברם צה”ל, משתתפי צעדת השיבה נאלצו לא פעם להשתמש באמצעים מאולתרים.
מפגינים יצרו מסכות גז מכל הבא ליד: קליפות פומלה, בדים, בקבוקי פלסטיק עם צמר גפן ופחם, חתיכות פלסטיק עם בצל, ואפילו מסכות של גאי פוקס שאליהן הצמידו צמר גפן ספוג בבושם.
הנה כמה צילומים של מסכות מאולתרות של מפגינים שלכדו בעדשתם צלמי העיתונות איברהים אבו מוסטפא ואשרף אמרה.
גביע העולם בכדורגל על רגל אחת
כשלושה חודשים לאחר תחילת צעדת השיבה, נפתחו משחקי גביע העולם בכדורגל, ולציון האירוע נערך משחק כדורגל מיוחד במינו מול גדר הגבול בין עזה לישראל.
14 עזתיים קטועי רגל, שאיבדו גפיים כתוצאה מירי ישראלי בזמן צעדת השיבה ומבצעים של צה”ל ברצועה של העשור החולף, השתתפו במשחק כדורגל בשטח ההתכנסות של צעדת השיבה בעזה ב-14 ביוני 2018.
המשחק נמשך רק 15 דקות בשל העומס הרב על השחקנים שנאלצו לקפוץ על רגל אחת תוך שהם נעזרים בקביים. יתר על כן, השחקנים – שלבשו חולצות של נבחרות המונדיאל – שיחקו לאחר 13 שעות צום של היום האחרון של רמדאן.
בזכות צה”ל: עסקי הפרוטזות בעזה משגשגים
מוחמד דווימה, מנהל מרכז עזה לפרוטזות ופוליו – המקום היחיד ברצועה שבו ניתן להתקין פרוטזות – אמר בנובמבר 2018 כי הביקוש לפרוטזות בעזה הוכפל מאז תחילת צעדת השיבה, לאחר שירי צלפי צה”ל הותיר משתתפים רבים קטועי קטועי גפיים.
תושב עזה שהפוסט שלו הוביל לצעדת השיבה
רעיון צעדת השיבה הגדולה נולד בהשראת פוסט שפירסם בפייסבוק תושב עזה, אחמד אבו ארתימה ב-7 בינואר 2018, ואשר בו כתב: “מדוע שלא נתאסף, אנו הפלסטינים, ונכריז שאנחנו רוצים לחיות ושאין דבר שאנו רוצים יותר מאשר לחיות. מדוע למות במקומנו הנצור?”. הוא צירף לפוסט האשטאג ‘צעדת השיבה הגדולה’.
"These marches are symbolic of the refugees' strong will to return, and of how they haven't adapted to this reality of being refugees."
Meet the man whose words inspired Gaza's #GreatMarchOfReturn. pic.twitter.com/FHrQALhpzM
— AJ+ (@ajplus) March 30, 2019
Not Your Toy – גירסת השיבה
במהלך צעדת השיבה, הפגין הציבור היהודי בישראל בעיקר אדישות לכך שצה”ל הורג מאות ופוצע עשרות אלפים ממשתתפי הצעדה. אחד משיאי אדישות זו אירע ב-14 במאי 2018. באותו יום, הועברה שגרירות ארה”ב לירושלים, צה”ל הרג למעלה מ-60 פלסטינים בהפגנות על גבול רצועת עזה, ובתל אביב חגגו עשרות אלפים את זכיית השיר ‘טוי’ של נטע ברזילי באירוויזיון.
בתגובה לפער הבלתי נתפס בין החגיגות בירושלים ובתל אביב לבין שפיכות הדמים בעזה, יצרה עדי גרנות גירסת כיסוי לשיר ‘טוי’.