חומת ההפרדה
האמן המחתרתי הבריטי בנקסי ביקר בשטחים הפלסטינים באוגוסט 2005, והותיר אחריו סדרה של ציורי קיר על הצד הפלסטיני של חומת ההפרדה.
בעת הביקור, תיאר בנקסי שיחה שניהל עם זקן פלסטיני שראה אותו יוצר את הציור המופיע לעיל, לא הרחק ממחסום צה”ל ברמאללה:
הזקן: “הציורים שלך הפכו את החומה ליפה”.
בנקסי: “תודה”.
הזקן: “אנחנו לא רוצים אותה יפה, אנחנו שונאים את החומה הזאת. לך הביתה”.
האמן גם תיאר אז מפגש שהיה לו ב-2005 עם חיילי צה”ל שתפסו אותו בזמן שצייר את אחד מיצירותיו על החומה:
חייל: “מה לעזאזל אתה עושה?”.
בנקסי: “תצטרך לחכות ולראות אחרי שאסיים”.
חייל (לחיילים שאיתו): “לשחרר נצרה”.
בהשפעת ביקורו בפלסטין, יצר בנקסי כרטיס ברכה לכבוד חג המולד 2005. כמקובל בכרטיסי ברכה לחג הנוצרי, הכרטיס עוטר בציור נוף תנ”כי של מולדתו של ישו, אך עם התאמה לזמננו. בציור נראים מרים אמו של ישו (רוכבת על חמור) ובעלה יוסף, הנמצאים בדרכם לבית לחם, אך מגלים כי הדרך חסומה על ידי חומת ההפרדה.
בית לחם
בנקסי ביקר שוב בפלסטין, הפעם בבית לחם, בדצמבר 2007. בין היצירות שהותיר אחריו בביקור זה נימנו ציורים של חייל צה”ל עוצר חמור לבדיקת תעודות, יונת שלום לובשת שכפ”ץ, ילדה מבצעת חיפוש גופני בחייל, ושלט ‘אזור גרירה’ של טנקים.
רצועת עזה
בפברואר 2015, בנקסי שוב ביקר בפלסטין – הפעם ברצועת עזה זרועת ההרס שאחרי מבצע ‘צוק איתן’. בזמן ביקורו ברצועה, יצר האמן ארבעה ציורי קיר על חורבותיה.
באחד הציורים, נראית דמותה של ניובה מהמיתולוגיה היוונית, כורעת מול שברי בית הרוס. היצירה, שאותה כינה בנקסי ‘נזקי הפצצה’, צוירה על דלת ברזל שהיוותה את החלק היחיד שנותר עומד מבית בן שתי קומות שהופצץ על ידי צה”ל במבצע ‘צוק איתן’.
יצירה נוספת של בנקסי, שצוירה על קיר אחד שנותר על תילו מבית שלם שנהרס בהפצצות צה”ל בעזה, הציגה חתולה משחקת בכדור מוטות מתכת שהתעקמו והסתבכו עקב קריסת המבנה.
“איש אחד בא אלי ושאל אותי מה העבודה הזאת אומרת”, סיפר בנקסי. “הסברתי לו שאני רוצה לשים תמונות מעזה באתר שלי וכך למשוך תשומת להרס כאן – אבל שבאינטרנט אנשים רק מסתכלים על תמונות של חתולים”.
בציור אחר, נראה מגדל תצפית צה”לי אפור שהפך לקרוסלה של לונה פארק.
בנקסי גם הותיר אחריו בעזה כתובת קיר, בה רשם: “אם נמשוך ידינו מהסכסוך בין בעלי הכוח לחסרי הכוח, אנחנו למעשה מתייצבים לצד בעלי הכוח – אנחנו לא נשארים ניטרליים”.
לסיכום ביקורו בעזה, הוציא בנקסי סרטון בן שתי דקות בסגנון סרטים המפרסמים יעדי תיירות, אשר מזמין את הצופים לעלות על מטוס ולצאת לחופשה ביעד אקזוטי חדש – רצועת עזה. “הפכו את השנה הנוכחית לזו שבה תגלו יעדים חדשים, הרחק ממסלולי התיירים”, מכריז בפתיחתו הסרטון הפרודי ‘בואו לגלות את עזה’.
בהמשך מוצגות ‘האטרקציות’ של עזה, החל מכניסה לרצועה דרך מנהרות לא חוקיות, דרך מפגש עם המקומיים “שאוהבים כל כך את המקום שהם לעולם לא עוזבים אותו (כי לא נותנים להם)”, וכלה ב”מיקום היוקרתי של עזה (מוקפת חומה משלושה צדדים וספינות קרב בצד הרביעי)”.
המלון עם הנוף הגרוע ביותר בעולם
במרץ 2017 הכריז בנקסי על חנוכת מלון חדש בבית לחם, הממוקם צמוד לחומת ההפרדה ומתהדר בתואר “המלון עם הנוף הגרוע ביותר בעולם”.
כל 10 חדרי Walled Off Hotel (המלון מוקף חומה) פונים לכיוון החומה, ומאפשרים לאורחים להשקיף ישירות לקיר הבטון ולמגדל השמירה שבראשו. “חומות הן הדבר החם כרגע, אבל אני הייתי בעניין שלהן הרבה לפני שדונלד טראמפ הפך אותן למגניבות”, מסר בנקסי בהודעה על פתיחת המלון.
במלון, שעל עיצובו עמלו במשך 14 חודשים, מוצגות עשרות מיצירותיו של בנקסי. כך למשל, באחד החדרים, ציור קיר מעל למיטה מציג פלסטיני רעול פנים וחייל ישראל בקסדה מנהלים מלחמת כריות.
בבר של לובי המלון מוצגות שלל יצירות של בנקסי, בהן ציור המציג את חזון אחרית הימים של הנביא ישעיהו בו “נמר ירבץ עם גדי”.
בפינת הבר ניצב פסל אפוף עשן של רימון גז מדמיע.
על קיר אחר של הבר תלוי אוסף של רוגטקות ומצלמות אבטחה.
מספר חודשים אחרי פתיחת המלון, צצו כמה יצירות חדשות של בנקסי באזור בית לחם, בהן ציור על חומת ההפרדה של שני מלאכים שמנסים להפיל אותה.
האיש שגנב את בנקסי
בשנת 2018 עלה לאקרנים האיש שגנב את בנקסי, סרט תיעודי של במאי הקולנוע האיטלקי מרקו פרוסרפיו, שעוקב אחרי סיפורו של אחד מציורי הקיר שיצר בנקסי בבית לחם עשור קודם לכן. הציור, בו נראית של צללית חייל ישראלי בודק את מסמכיו של חמור, עורר ביקורת מצד חלק מתושבי העיר, בעיקר מבוגרים, שנעלבו מכך שאמן הרחוב הנודע הציג את הפלסטיני בתור חמור.
גיבור הסרט הוא נהג מונית מקומי בשם ואליד – שעוסק בפיתוח גוף ועל כן זכה לכינוי “החיה” – אשר זיהה את הפוטנציאל הגלום בציור החייל והחמור. אם יצירות של בנקסי כל כך מבוקשות בעולם, חשב לעצמו, למה לא למכור ציור שלו ולהשתמש בכסף כדי לסייע לבני משפחתי העניים?
בעזרת איש עסקים מקומי, ואליד חתך את קטע קיר הבטון שעליו רוסס הציור של בנקסי, והעמיד אותו למכירה באתר אי-ביי במחיר של 100 אלף דולר. סוחר אמנות מדנמרק רכש את גוש הבטון שמשקלו כמעט שלושה טון, אולם לא הצליח למצוא לו קונה, והיצירה מעלה אבק איפה שהוא באירופה. בסופו של דבר, ואליד לא הרוויח פרוטה מכל הסיפור, ובית לחם איבדה יצירת אמנות עירונית.
סרטו התיעודי של פרוסרפיו מציג גם את האופן שבו מתקבלת האמנות של בנקסי על ידי פלסטינים צעירים שמודעים לכוח של אמנות רחוב ככלל ולמוניטין הבינלאומי שלו. “התגובה באמת היתה מעורבת. זה ממש תלוי בהקשר”, הסביר הבמאי. “רבים מהמקומיים אוהבים את בנקסי ומה שהוא עשה שם, אבל היו הרבה שמועות בעיר על אנשים שלא אהבו את מה שעשה, אפילו לא את המלון מוקף חומה”.
“עד שבנקסי יצר את הציורים על חומת ההפרדה ובבית לחם, כל התיירים שהגיעו לעיר ירדו מהאוטובוסים בכיכר המרכזית של כנסיית המולד, ואז עלו חזרה ושבו לישראל”, הוסיף פרוסרפיו. “כיום, אם אתה מסתובב ברחובות בית לחם, אתה פוגש מלא צעירים משוטטים ברחבי העיר כדי לחפש יצירות של בנקסי”.
“אני חושב שהאמנות של בנקסי ברובה לא מיועדת להשפיע על אמנים פה”, אמר צעיר פלסטיני בסרט. “היא נועדה להפנות את אור הזרקורים למקום הזה. אבל תהיה לכך השפעה רבה יותר אם הוא יצייר על הצד השני של החומה. אנחנו כבר יודעים מה קורה כאן, אז שיצייר על הצד הישראלי”.