עוד לפני שנרצחה, כבר לא היתה בחיים
נביא את סיפורה מהסוף להתחלה, מרציחתה עד לידתה
גופה מתרומם מהקבר באדמה
הכדור יוצא ממצחה ונבלע באקדח
קול הד צעקותיה נענה בצעקותיה שלה
הדמעות מטפסות במעלה לחייה לתוך עיניה
מאחורי מסך העשן, הפנים של בני משפחתה מופיעים
ללא בושה, אחיה מכניס את האקדח לכיסו
אביה מניח את את החפירה ומנגב את הזיעה ממצחו
הוא מניד בראשו, מרוצה מגודל הקבר שכרה
הם גוררים אותה חזרה למכונית, היא בועטת ברגליה
כמו סופת חול, היא מוחקת את עקבותיה שלה
הם משליכים אותה לתוך תא המטען של המכונית
היא לא יודעת איפה היא נמצאת, אך היא יודעת ששלושה יצאו מהבית ורק שניים ישובו
הם מגיעים לבית; משליכים אותה באלימות למיטתה
“אז תכננת לברוח, אה?”, הם אומרים כשהם מעירים אותה באלימות
לו יכולתי לחזור לאחור בזמן
הייתי מחייכת
מתאהבת
שרה
לו יכולתי לחזור לאחור בזמן
הייתי מציירת
כותבת
שרה
היא חולמת לפני שהיא נרדמת
נביא את סיפורה מהסוף להתחלה, אולי ככה נבין
מחוגי השעון זזים מימין לשמאל
היא משחזרת את צעדיה כאילו הלכה לאיבוד
היא הולכת לישון מוכנה, עם כסף למונית
כרטיס טיסה ודרכון מתחת לכרית
תשובה: תשאירי את הבגדים בארון; היא מתכננת ללבוש חיים חדשים
שאלה: מה אם הם ישאלו לשם מה המזוודה?
היא הלכה למיטה, עוזבת את השולחן
אוכלת טוב, עליה לעשות מעשה היום
האף שלה מפסיק לדמם, זה מה שהם רואים
אבל זה פצע טרי; לפני שהם יכו בה היא תכה בהם
אמה אומרת “החיים שלך הם גן עדן”
היא צודקת, אם לטעום מהפרי האסור כדי לוודא שמישהו רואה
שעתיים לפני ארוחת הערב, הטלפון מתנתק
אמה המומה “הטיסה נדחתה”
הטלפון מצלצל
לו יכולתי לחזור לאחור בזמן
הייתי מחייכת
מתאהבת
שרה
לו יכולתי לחזור לאחור בזמן
הייתי מציירת
כותבת
שרה
לפני שהיא עונה, אפילו לא שואלים אותה
הסיפור הוא כמו ההיגיון של חייה, הכל מהסוף להתחלה
זרועותיה מושטות לשמיים, מתחננת לעזרה
זרועותיהם מונפות לשמיים בקריאת “אלפאתחה” (טקס האירוסין)
דפי לוח השנה חוזרים יום אחד לאחור, שעת אחר הצהריים
הויכוח נגמר, אחיה פוקד עליה
דם זורם משפתיה ומהאף שלה
קול מכת אגרוף, ידו מתרחקת מפניה
זאת הפעם הראשונה בחייה שהיא אומרת “לא!”
אמה מודיעה בשמחה “מחר תתחתני עם דודנך”
אם אדפדף באלבום התמונות של חייה
לא אמצא צילום שלה עומדת על זכויותיה
זה קשה, העמודים נדבקים לידי
עברה מלא בדם ודמעות
אבל אנחנו מבטיחים לכם, מרציחתה ועד לידתה
הבעות פניהם מלאות זעם כאילו מישהו הודיע על מעשה פשע
“מזל טוב, זאת בת”
ההתחלה.