להודות על בשר: מאמרו של ג’יי בוסט

 

פורסם בתאריך:
03.2013

במקור בהכל שקרים

הרשמו לקבלת עדכונים
  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

בתור צמחוני שחזר לאכול בשר, השאלה “האם אכילת בשר היא מוסרית?” מלווה אותי ללא הרף. הסיבות שבגללן הפכתי לצמחוני, ואחר כך לטבעוני ואז שוב לאוכל בשר מצפוני, היו כולן מוסריות. הסיבות המוסריות לא לאכול בשר ברורות: בעלי חיים מוחזקים ומומתים בתנאים אכזריים; דגנים שהיו יכולים להאכיל אנשים רעבים משמשים כמזון לחיות משק; הצורך בשטחי מרעה מביא לכריתת יערות; ובאכילת בשר, אדם מעורב בהרג יצור חי בעל רגשות. עם זאת, למעט הסיבה האחרונה, אף אחד מהיבטים אלו של אכילת בשר אינו ייחודי לאכילת בשר, אבל אלו הן בדיוק הסיבות שהופכות לעיתים את אכילת הבשר לבלתי מוסרית. מה שמביא אותי לטיעון העיקרי שלי: אכילת בשר של בעלי חיים שגודלו בתנאים מסוימים היא מוסרית; אכילת בשר של בעלי חיים שגודלו בתנאים אחרים היא בלתי מוסרית. בדיוק כפי שאכילת ירקות, טופו ודגנים שגודלו בתנאים מסוימים היא מוסרית ואילו אכילת כאלה שגודלו בשיטות אחרות היא בלתי מוסרית.

מהן הדרכים ה”נכונות” וה”שגויות” להפקת הן בשר והן מזון מהצומח? מבחינתי, הניסוח התמציתי ביותר לכך נמצא בתורת מוסר האדמה של אלדו לאופולד: “דבר מה הוא נכון כאשר הוא נוטה לשמר את השלמות, היציבות והיופי של הקהילה הביוטית, הוא שגוי כאשר הוא נוטה אחרת”. בזמן לימודי אגרואקולוגיה במכללת פרסקוט במדינת אריזונה, השתכנעתי כי אם המטרה של תזונה “מוסרית” היא לאמץ תזונה שתהיה בעלת ההשפעה הכי פחות הרסנית על החיים בכל כדור הארץ, אז בנסיבות מסוימות, כמו למשל לחיות בערבות היבשות ודלות העצים של אריזונה, אכילת בשר היא למעשה הדבר המוסרי ביותר שניתן לעשות למעט להתקיים על ציד חיות בר, שעועית וגרעיני עץ אורן. פרה שגדלה במרעה חופשי ומקבלת טיפול טוב מסוגלת להפוך את קרינת השמש שלכדו צמחים, בעזרת המיקרואורגניזמים במעיים שלה, לחלבונים ולתרכובת בעלת ערך קלורי גבוה. שמש > צמחים מגוונים > פרה > אדם. מנקודת מבט מוסרית רחבה יותר, התרשים הזה נראה הרבה יותר נקי מהתרשים ספוג-הדלקים-המאובנים של טרקטור מעבד שדה > גידול חקלאי אחיד של סויה עם השקיה > קציר עם טרקטור > עיבוד > טופו > הובלה > אדם.

מרבית ייצור הבשר בימינו מתבצע באופן בלתי מוסרי ואווילי מבחינה אקולוגית, אך למרבה השמחה מתחולל בעניין זה שינוי, ויש שפע דוגמאות למערכות מבוססות מרעה שמועילות מבחינה סביבתית. עובדה שמרבית האגרואקולוגים רואים בבעלי חיים חלק בלתי נפרד מכל מערכת חקלאית בת-קיימא באמת. בעלי חיים מסוגלים למחזר חומרים מזינים, לסייע בשימוש באדמה ולהפוך אור שמש למזון בדרכים שכמעט בלתי אפשריות עבורנו ללא דלקים מאובנים. אם אורח חיים “מוסרי” משמעו אורח החיים הידידותי ביותר לסביבה, הרי שבנסיבות מסוימות אכילת בשר היא מוסרית; למעשה, ניתן לטעון כי הימנעות מאכילת בשר באותן נסיבות היא מעשה בלתי מוסרי.

עם זאת, הסוגיה של הריגת יצור חי בעל רגשות תלויה ועומדת. על עניין זה, כל אדם צריך להגיב בשאלה: למה אני מוכן לחלק את העולם בין אלה שאני סבור שראוי לחוס על חייהם לבין אלה שלא ראוי לחוס על חייהם? או אולי חלוקה כזו היא מלאכותית באופן חסר תקווה? שירה של ויסלבה שימבורסקה, ‘בשבח הגינוי העצמי’, עולה בדעתי בהקשר זה. כך הוא מסתיים:

אין דבר חייתי
ממצפון נקי
על הכוכב השלישי במערכת השמש.

עבורי, אכילת בשר היא מוסרית כאשר עושים שלושה דברים. ראשית, יש להשלים עם המציאות הביולוגית כי מוות מוליד חיים בכוכב הזה וכי כל צורות החיים (כולל אותנו!) הן בעצם רק אנרגיית שמש שנצברת באופן זמני בצורה ארעית. שנית, יש לשלב בין הבנה זו לבין התכונה האנושית יקרת הערך של חמלה, ולבחור מזון, ירקות, דגנים ו/או בשר שגודלו בצורה מוסרית. ושלישית, צריך להודות על מה שיש.

במרץ 2012, הכריז העיתון ניו יורק טיימס על תחרות ‘הטיעון המוסרי החזק ביותר בעד אכילת בשר’, במסגרתה התבקשו המתמודדים לשלוח מאמר פרי עטם של עד 600 מילה. חבר השופטים בתחרות כלל חמישה גברים לבנים (!) שנודעו בעמדותיהם הביקורתיות (במידה זו או אחרת) כלפי אכילת בשר: פיטר סינגרמייקל פולןמרק ביטמןג’ונתן ספרן פויר ואנדרו לייט. למעלה מ-3,000 מאמרים נשלחו, וזהו תרגומו של המאמר הזוכה בתחרות.