יתכן שבעתיד נביט לאחור אל 2012 בתור השנה שבה תפיסת העולם של צמיחה כלכלית הסתיימה. אמנם עדיין יש צמיחה במדינות כמו סין, טורקיה והודו וכלכלות מתפתחות אחרות, אבל נרשמה האטה בצמיחה שלהן השנה, ובאירופה הצמיחה אפסית ובארה”ב יש קצת צמיחה. אני חושב שאנשים בתוך המערכת מתחילים להבין שהימים הטובים ההם לא יחזרו. אבל הם עדיין לא ממש עיכלו את זה כי המודלים הכלכליים שלהם ממשיכים להיכשל והמדיניות הפיננסית שלהם נכשלת, מכיוון שהכל סובב סביב צמיחה. ואין לנו למעשה את הכלים לנהל כלכלה שלא צומחת.
כשאנחנו מדברים על סוף הצמיחה, מה משמעות הדבר? מבחינתו של הכלכלן, סוף הצמיחה משמעו שהיקף המוצרים והשירותים שנמכרים תמורת כסף הולך ופוחת, ולפי תפיסת העולם הכלכלית הנוכחית מצב זה מוגדר בתור מיתון. דרך עיניו של כלכלן, סוף הצמיחה משמעו אבטלה, ירידה במשכורות וקשיים. אבל זה לא חייב להיות כך. כבר היום אנשים בוחרים מרצונם החופשי להשיב לחייהם מרכיבים שאינם תלויים בכסף, וכך הם גם יכולים לצרוך פחות דברים שעולים כסף, ולעבוד פחות בתמורה לכסף. אך האם לעבוד ולצרוך פחות משמעו חיי עוני? לא בהכרח. אנשים מתחילים לייחס יותר חשיבות לפנאי, לגידול המזון שלהם, יותר חשיבות לטיפול זה בזה ללא תשלום בתמורה.
האם איכות החיים שלך באמת תיפגע אם אתה והשכנים שלך תחלקו מחצית ממספר המכוניות שיש לכם כיום? האם באמת תיפגע איכות החיים שלך אם יהיה הליכון כושר אחד בכל עשרה בתים במקום בכל בית? אני חושב שצריך להשתחרר מהרעיון לפיו צמיחה כלכלית היא מרכיב הכרחי בשגשוג, בעושר ובחיים טובים.