האם אי פעם הרגשת שלדעתך אין כל השפעה על מדיניות הממשלה וכי למקבלי ההחלטות פשוט לא אכפת מה חושב הציבור? ובכן, מסתבר שצדקת.
חוקרים באוניברסיטת פרינסטון בארה”ב ניתחו נתונים מ-20 השנים האחרונות בניסיון לענות על שאלה פשוטה למדי: האם הממשל באמת מייצג את הציבור?
הנה מה שהם גילו. בגרף הבא הציר האופקי משקף את רמת התמיכה של הציבור האמריקאי בכל רעיון נתון. בקצה השמאלי של הציר נמצאים רעיונות שזוכים לתמיכה ציבורית אפסית, ואילו בקצה הימני של הציר נמצאים רעיונות פופולרים במיוחד שזוכים לתמיכה של 100% מהציבור.
הציר האנכי מסמל את הסיכויים לכך שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוקים שמשקפים את הרעיונות הללו, מסיכוי אפסי (תחתית הציר) ועד לוודאות מוחלטת (הקצה העליון של הציר).
בגרף זה, ייצוג מושלם של רצונות הציבור בחקיקת הקונגרס ייראה כך.
למשל, במצב שבו רעיון כלשהו זוכה לתמיכה של 50% מהציבור, הסיכויים לכך שהקונגרס יחוקק חוק שמשקף את הרעיון הזה יהיו 50%, וכאשר 80% מהציבור תומכים ברעיון כלשהו, הסיכויים לכך שהקונגרס יחוקק חוק שמשקף את הרעיון הזה יהיו 80%.
למרבה הצער, המצב בפועל הוא שונה לחלוטין, ומסתבר כי לעמדות הציבור הרחב אין כל השפעה על החקיקה.
לרעיון שזוכה בתמיכה אפסית בציבור יהיה סיכוי של 30% שיהפוך לחוק, וכך גם לרעיון פופולרי שזוכה לתמיכה של 100% מהציבור.
משמעות הדבר היא שלמספר המצביעים בבחירות התומכים ברעיון כלשהו אין שום השפעה על הסיכויים שהרעיון יתורגם לחוק. או במילותיהם של עורכי המחקר באוניברסיטת פרינסטון: “נראה כי להעדפותיו של האמריקאי הממוצע יש השפעה מזערית, כמעט אפסית וללא מובהקות סטטיסטית על המדיניות הציבורית”.
עם זאת, מסתבר שהקו השטוח בגרף שמצביע על הניתוק המוחלט בין דעת הקהל למדיניות הממשלה, משקף רק את עמדותיהם של תשעה העשירונים התחתונים בארה”ב. לעשירים, לעומת זאת, יש קו משלהם בגרף. הקו שמשקף את המיתאם בין עמדות העשירון העליון לבין החקיקה של הקונגרס הרבה יותר קרוב לייצוג מושלם של רצונותיהם בחקיקה.
כשהעשירים רוצים משהו, יש סבירות הרבה יותר גבוהה שהקונגרס יחוקק חוק התואם את רצונותיהם. וכשיש רעיון כלשהו שהעשירים אינם תומכים בו, יש להם את היכולת לחסום כל חקיקה שתקדם אותו, לא משנה כמה גבוהה התמיכה הציבורית בו.