אתה נושא באחריות. המנהיגות הערבית המושחתת בעולם הערבי נושאת באחריות. הקהילה הערבית בארה”ב נושאת באחריות. אנחנו מילאנו תפקיד, היינו השותפים בהרס הזה. אסור לנו לפטור את הפלסטינים מאחריות. גם אנחנו שותפים להרס של פלסטין.
אנשים איבדו תקווה, ואני לא הולך להעמיד פנים פה ולצבוע את המצב בצבעים אחרים מכפי שהוא באמת. המצב קודר, אין תקווה בפלסטין.
להטיל אשמה איננו להתלונן. להטיל אשמה משמעו להודות בכישלון בתבוסה, ולהיות מסוגל לתקן. אם אתה מתכוון להמשיך להאשים את הכיבוש בכל מה שקורה לעם הפלסטיני, אתה תמצא את עצמך בסופו של דבר במצב שבו אנחנו נמצאים כיום.
להיות נגד הציונות אין משמעו להיות נגד היהדות. כשהלכתי לבית ספר יהודי, במסגרת הלימודים למדתי על ז’בוטינסקי ועל גורדון ואחרים, והם כולם דיברו על היהודים בתור קיר מגן למערב מפני עולם מוסלמי ברברי, בתור מחסום שבונה חברה אירופית לבנה באזור לבנטיני שחור ואפל.
להיות נגד הציונות משמעו להפוך את המקום הזה לגדול מספיק עבור שני העמים, לחיות ביחד לא בדו-קיום, אלא בקיום.
יחסי אפרטהייד הם מהות הציונות. האידיאולוגיה של הפרדה עמדה בבסיס התנועה הציונית. עכשיו יש להם את העיתוי המתאים ליישם אותה בפועל על ידי סלילת כבישים נפרדים ליהודים ולערבים, ובעזרת החומה וגדרות חשמליות הם יוצרים את ההפרדה הזו בשטח. אנחנו נמצאים כיום במצב שבו ישראל הרסה לא רק תשתיות פוליטיות וכלכליות, אלא גם את מערכת העצבים של החברה הזו, כלומר את התרבות, הזהות והתקשורת שלה.
האשמה גם בנו. המנהיגים היו עסוקים בלהרוויח כסף במקום ללמד את הילדים שלנו מה יקרה כאשר תתקוף אותנו מכונת המלחמה הישראלית הגדולה, תצמיד לפנים שלי מסיכה ותטען שנולדתי גנטית טרוריסט, ושאני רוצה להרוג יהודים כדי לזכות בבתולה בגן עדן. מה אני יכול לעשות עם זה? ללכת לפוצץ אוטובוסים בתל אביב? או להיאבק בזה באמצעות שירה ותיאטרון, או להצליח לפצח את התעמולה הישראלית ולראות איך אפשר להשפיע על דעת הקהל בארה”ב. אבל דבר מאלה לא נעשה.
