הפגנת הפנתרים השחורים בכיכר ציון בירושלים ב-18 במאי 1971 סימנה את שיאו של מאבק התנועה נגד אפליה של מזרחיים בישראל. 20 פצועים, 74 עצורים, אבנים ובקבוקי תבערה – גרמו סוף סוף לממסד להתחיל להתייחס לפערים החברתיים.
כמו הפגנות קודמות, גם ההפגנה בכיכר ציון התקיימה ללא רישיון, מאחר שראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, ראתה בראשי הפנתרים פורעי חוק וסירבה להכיר בהם כתנועה חברתית.
עם זאת, חודש לפני ההפגנה, פגשה מאיר חמישה ממנהיגי התנועה בלשכתה. בפגישה הטיחה מאיר בקבוצה האשמות קשות ואפילו מצאה זמן להתנגח עמם על השם שבחרו לעצמם. מנהיגי הפנתרים יצאו פגועים ממפגשם היחיד עם ראש הממשלה, שהעירה עליהם כי “הם אינם בחורים נחמדים”, והמאבק החריף עד לשיאו ב-18 במאי.
