עת טובלת החמה בים והצרעות שבות לקינן, אל לו לאדם לצלול בהרהורים. בזמן בו אין מתארכים עוד הצללים, ואף הגבוהה שבפסגות נתייתמה מזהוב קרן שמש מאוחרת, טוב יעשה האדם אם יחדל לתור בנפתולי לבו.
שכן בשעת הדמדומים רווי האוויר במקסמי שווא; לרגע קט, דומים מקומות ואנשים למה שאינם; אופל הלילה הפולש במהרה מתעתע אף בבהיר הזכרונות, ועל כן יראת הרמייה רבה.
אנשי זדון זוחלים ממחבואים למכור אשליות לרפים וחנופה לאיתנים. אנשי זימה דוהרים במורד הגיאיות ומתקבצים מן הערבות לחפש טרף וללקט נפשות אבודות. יללותיהם נשמעות למרחקים, ומעוררות ספק אף בקשה שבעורפים.
העבים נוטים להתקבץ ככבשים בסופת חורף; הציפורים תרות אחר עץ מגונן סבוך ענפים; אנשי הכפרים מתאספים סביב המדורה שבמרכז, ואימהות חופנות אל קירבן את טפן.
הכמוסים שבחששות צפים ועולים, ומלאכת שימור הסודות קשה מתמיד. זוהי עת בה אין איש אמיץ דיה להישיר מבטו, ואין אדם שלא יחשוש מצינת הליל האופפת. זוהי עת דמדומים ומיזוגים, עת התחלות וסיומות, עת בה הצמרמורת אינה פוסחת על איש. ואני, חיוכי המבויש ועיני הבוהות, אני שוכן בעיצומה.