שירון סולידריות שייח’ ג’ראח
הפגנות תנועת סולידריות שייח’ ג’ראח זכו בראשונה להד תקשורתי בינואר, ובהמשך גם הוציאו המשתתפים שירון של ההפגנות, שכלל להיטים כמו יש לי יום יום האג, איפה הזינזנות, לא נפסיק לשיר, שיר המשטרה וג’ינגיס חאן.
השליך נעליו על שופטת בית המשפט העליון
פיני כהן, בן 52, נכנס בינואר לאולם בית המשפט העליון, והשליך את נעליו לעבר נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, תוך שהוא צועק לעברה “מושחתת”. הנעל הראשונה פגעה בפניה של ביניש וגרמה לשבירת משקפיה. הנעל השנייה החמיצה את הנשיאה אחרי שזו התכופפה. בחודש יוני נגזרו עליו שלוש שנות מאסר – העונש המרבי הקבוע בחוק – ובנובמבר קוצר עונשו לשנתיים מאסר.
אווטאר בבילעין
בחודש פברואר, בהפגנה השבועית בבילעין, התחפשו תושבי הכפר לבני שבט נאבי מהסרט אווטאר במחאה על גזילת אדמותיהם על ידי ישראל.
ברוכים הבאים לישוב הקהילתי
עוד באותו חודש: על רקע הדיונים על חוק שיאפשר ליישובים קהילתיים להפעיל ועדות קבלה שימנעו קליטת תושבים חדשים “שלא עונים על הקריטריונים של אופי היישוב”, פירסמה רוני אשכול, תושבת משגב בגליל, את הקומיקס “ברוכים הבאים לישוב הקהילתי”. בקומיקס, חברי ועדת הקבלה פוסלים בזה אחר זה את כל המועמדים בגלל שלל סיבות.
אלימלך דודה
תקופת היובש שפקדה את שוק החשיש המקומי באביב 2010, הולידה גיבור תרבות חדש – אלימלך דודה – שהצליח לבטא את רחשי ליבם של הסטלנים הדואבים.
סמי עופר ושרי אריסון ביום כיף
חודש מאי הביא איתו גם סרטון פרודי נגד השתלטות הטייקונים על הכלכלה הישראלית, שהתבסס על סרטון של קמפיין ‘כולנו קונים כחול לבן’ של משרד התעשייה מסחר ותעסוקה, לעידוד רכישה מתוצרת הארץ.
האינטרנט הרג את ההסברה הישראלית
בשלהי חודש מאי, מנגנון התעמולה (“הסברה”) של ישראל פעל במלוא המרץ כדי לנסות להסביר למה חיילי צה”ל הרגו תשעה בני אדם בעת השתלטותם על ספינות המשט לפריצת המצור על עזה, ובראשן הספינה הטורקית מרמרה.
אולם עד מהרה התברר כי האינטרנט הרג את ההסברה הישראלית כפי שהעיד סרטון שהופק על ידי קבוצת איום דמוגרפי קטן המורכבת בעיקר מיהודים מישראל וארה”ב, אך גם פלסטינים ובני לאומים אחרים.
כעבור מספר שבועות, הציע ראש עיריית חיפה, יונה יהב, להפוך את מרמרה למלון צף מול חופי חיפה. “היה ומדינת ישראל תחליט לחלט את האוניה הטורקית, אבקש כי זו תעבור לרשות העיר חיפה כדי להפוך אותה למלון שט מול חופי העיר”, כתב יהב במכתב ששיגר ביולי לשר הביטחון דאז, אהוד ברק, ואשר בו קרא להחרים את האוניה שעוגנת בנמל חיפה תחת שמירה.
“אני מוצא כי דווקא חיפה, עיר שהיא מופת לדו-קיום וחיים משותפים לכל הדתות, תהיה האכסניה ההולמת לאוניה זו שתהפוך לסמל בינלאומי לפיוס ולתקווה”, הוסיף ראש העיר חיפה.
המחיר של להיות לוחם
חודש יוני הביא עמו הקרנת בכורה של הסרט הקצר שמור עלי בבימוי מיש רוזנוב. סיפורו של איתן, לוחם ביחידה סודית של צה”ל, שיוצא ל”אפטר” בתל אביב לכבוד סיום הכשרתו כלוחם.
אלטון ג’ון יצטרף ל-BDS?
לקראת הופעתו של אלטון ג’ון בישראל בחודש יוני, הכינו קבוצות פלסטיניות וארגוני זכויות אדם קליפ מלוטש שהציג שש סיבות מדוע המוסיקאי הבריטי צריך לבטל את הופעתו בארץ ולהצטרף לחרם התרבותי על ישראל.
הנה טום עם מזג האוויר
עוד ביוני: פרויקט אמת אחרת תירגם לעברית את הסרטון הנה טום עם מזג האוויר, המביא בין השאר מדבריהם של דיויד אייק, ביל היקס, אלכס ג’ונס וג’ורג’ קרלין.
טייס חיל האוויר ריסס גרפיטי בגטו ורשה
בחודש יולי הטייס הסרבן יונתן שפירא ריסס את הכתובת “ישוחררו כל הגטאות, תשוחרר עזה” על קירות גטו ורשה. “אני לא אומר שיש מה להשוות למפלצתיות של מכונת ההשמדה הנאצית, אלא אני אומר שצריך לדבר על השתיקה בארץ ובעולם בזמן שאנשים כלואים במקום שהוא כמו גטו”, הסביר.
מי גנב את זנב סוסתו של אלכסנדר זייד?
חודש יולי הביא עמו גם מה שנראה כמחאה נגד אחד מאבות המיליטריזם הישראלי. בשעות הבוקר המוקדמות של ה-5 בחודש, פעילים אלמונים תלשו וגנבו את זנב סוסתו של פסל דמותו של מייסד ארגון השומר, אלכסנדר זייד, רכוב על סוסתו, המוצב על גבעת שייח אבריק ליד טבעון.
זו לא היתה המחאה הראשונה של פורעי חוק עוכרי פטריוטיות, נגד פסל הברונזה של זייד. שלוש שנים קודם לכן, בליל רביעי באוקטובר 2007, נעקר הפסל – שמשקלו מחצית טון – ממקומו. תחילה העריכו כי האחראים לכך היו גנבי מתכות שלא הצליחו להרים את הפסל הכבד לאחר שעקרו אותו ממקומו. אולם עד מהרה התברר כי על הפסל רוסס בגרפיטי אשר רמז על כך שהרקע למעשה הוא פוליטי. “אני קהלת” ריססו אלמונים, ובין שתי המלים הוסיפו משולש עם נקודה – סמל המופיע בקמעות ומזוהה עם העין או הראיה, ונושא בקבלה משמעות סמלית של שלמות קוסמית.
פרשת ניסיון גניבת האנדרטה אף הפכה בשנת 2010 לסרט קומי בשם חצי טון ברונזה בבימויו של יפתח חוצב בהשתתפותם של מיכאל הנגבי ומאור כהן. בסרט כיכב שלמה בראבא כנכדו של זייד, היוצא לאתר את הפסל שנגנב.
איך נראית מדינה שמאסה בדמוקרטיה?
עוד בחודש יולי: הוצגה התערוכה “סוף העולם ימינה – עתידה של מדינה שמאסה בדמוקרטיה”, פרויקט הסיום של סיון הורביץ בלימודי תקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון. התערוכה כללה סדרה של איורים המציגים תסריטים אפוקליפטיים העלולים להתרחש בעקבות נחשול חקיקה אנטי-דמוקרטית ששטף את ישראל.
“בזמן האחרון נראה שאזרחי ישראל ונציגיהם בבית המחוקקים החליטו שהדמוקרטיה אינה חשובה כל כך, ולעיתים אף מפריעה”, אמרה הורביץ בעת הצגת הפרויקט. “כל יומיים עולה איזו הצעת חוק גזענית, מתרחש מקרה של אלימות מופרזת מצד שוטרים וחיילים, פעילים פוליטיים נרדפים, זכויות אדם נרמסות והאווירה הכללית היא של אלימות, השתקה ופחד. אז איך יראו פה החיים בעוד כמה שנים? ככה?”.
ישראל 2023
תערוכה נוספת שהועלתה ביולי היתה עבודת הגמר של יוסי אבן קמה במכללת שנקר, אשר הציגה את מדינת ישראל בשנת 2023 כתיאוקרטיה פשיסטית בשם מדינת יהודה, שבה יש יום זיכרון ממלכתי לכבוד מאיר כהנא, קול קורא של רבנים לרצוח כופרים, וברוך גולדשטיין מופיע על שטר של 20 שקל.
עבודתו של אבן קמה עוררה כצפוי תגובות זעזוע וטענות כי היא משווה בין מתנחלים לנאצים ומסיתה נגד הימין. אולם בתגובה שפירסם אבן קמה בעקבות הביקורת הוא כתב: “עבודתי איננה עוסקת בימין ושמאל, גם לא בדתיים וחילונים וגם לא במתנחלים. העבודה שלי משקפת את חלום הבלהה הפרטי שלי”.
חדשות מהעתיד: הסכסוך ברצועת עזה
מהדורת החדשות מהעתיד של רשת ONN, מבית היוצר של אתר הסאטירה האמריקאי The Onion, הקדישה ביולי דיווח קצר לסכסוך הישראלי-פלסטיני. לפי הדיווח משנת 2137, שוב התרחשה הסלמה במה שנותר מרצועת עזה, כאשר הפלסטיני האחרון והישראלי האחרון ששרדו את הסכסוך החלו ללכת מכות.
ימין ושמאל: הקצוות נפגשים?
נהוג לומר שהקצוות קרובים אחד לשני יותר מאשר למרכז. המחשה מרתקת לכך סיפקה כתבה של נועם שיזף שפורסמה בעיתון “הארץ” ביולי, אשר תיארה כיצד מספר גדל והולך של פוליטיקאים ואנשי ציבור בולטים מקרב מחנה ארץ ישראל השלמה של הימין, מדברים על אפשרות לתת לפלסטינים בגדה המערבית אזרחות ישראלית ושוויון זכויות.
“יש לי הרבה נקודות שיתוף עם השמאל הקיצוני”, אמר המנכ”ל לשעבר של מועצת יש”ע, אורי אליצור, בכתבה. “אני בעד סירוב פקודה לפירוק יישובים, והם בעד סירוב פקודה לשירות בשטחים, ושנינו נגד הגדר… אבל אני לא אגיע לברית פוליטית עם האנרכיסטים, למרות שגם אני נגד הגדר. יש לנו בסיס משותף, אבל אחריו יש לנו ויכוח עמוק מאוד”.
בכתבה, התייחס גם פרופ’ יהודה שנהב להיפתחות אנשי הימין לאפשרות של מתן זכויות לפלסטינים. שנהב, איש הקשת המזרחית לשעבר ועורך כתב העת “תיאוריה וביקורת”, טען כי תפיסת המציאות של דוברי הימין ישרה הרבה יותר מזו של השמאל של שתי המדינות. לדבריו, יש לחזור ליסוד האמיתי של הסכסוך – שנת 48′, ולא “לפרדיגמה המשכיחה והמטשטשת, לפיה הכל היה בסדר עד 67′, ואז הדברים השתבשו, כמו שכותב דויד גרוסמן ב’זמן הצהוב'”.
“מה בדיוק ההבדל בין עפרה לבין בית דגן, שיושב על בית דג’ן? 19 השנים שחלפו בין 48′ ל-67′ הופכות יישוב אחד מוסרי והאחר ללא מוסרי? פרדיגמת 67′ נועדה לתת לשמאל אפשרות לגור בתל אביב ולהרגיש עם עצמו בסדר. ההתנחלויות יוקרבו בשביל לכפר על מה שעשו לפלסטינים ב-48′. המתנחלים ישלמו את המחיר של חטאי השמאל”, אמר שנהב.
מראיין: אתה כיום איש שמאל או ימין?
שנהב: “אני לא יודע. כתבתי בעד זכות השיבה, ואני נגד פינוי התנחלויות. אז איפה זה שם אותי?”
גם לי תהיה פצצת מימן
אוגוסט הביא עמו הופעת איחוד של להקת פוליאנה פרנק שכללה גירסה עדכנית של השיר גיבור צבא ההגנה. “גם אני רוצה להיות גיבור בצבא ההגנה, וגם לי תהיה פצצת מצרר”, שרה שרון בן עזר בהופעה בתיאטרון תמונע ב-14 באוגוסט, לאחר שיומיים קודם לכן, במופע האיחוד הרשמי במועדון בארבי, היא שרה “גם לי תהיה פצצת מימן”.
פרס לעידוד יצירה ציונית
בחודש אוגוסט, סערה הארץ בעקבות מכתב של אנשי תיאטרון שהודיעו שיסרבו להופיע או לתת ליצירותיהם להיות מוצגות בהיכל התרבות החדש בהתנחלות אריאל. בתגובה, הכריזה שרת התרבות לימור לבנת על כוונתה להעניק מדי שנה פרס לעידוד יצירה ציונית. מחאה חזותית לא איחרה לבוא.
נוחי דנקנר בתפקיד גולית
בחודש ספטמבר התגייסו כל תושביו של מושב קטן בדרום הארץ, למאבק נגד מפעל כימיקלים מזהם שבבעלות איש העסקים נוחי דנקנר. תושבי ניר גלים, שסובלים זה עשרות שנים מזיהום אוויר ומים שגורם מפעל אגן כימיקלים הסמוך למושב, הפיקו סרטון מחאה המציג את מאבקם נגד הטייקון כסיפור של דוד וגולית.
תעלת עזה
בחודש אוקטובר הוצג בראשונה הסרט הקצר המוקומנטרי של תמיר צדוק, תעלת עזה. סרטון הסברה של מרכז המבקרים של תעלת עזה ע”ש יצחק רבין, מתעד את סיפורו של פתרון הפלא הפיקטיבי לסכסוך הישראלי-פלסטיני – חפירתה של תעלה המפרידה את רצועת עזה מישראל.
אורך התעלה 61 קילומטרים, עבודות החפירה שלה נמשכו שמונה שנים ועמלו עליהן 15 אלף פועלים יהודים וערבים. לאחר השלמתה, התעלה יצרה ב”אי עזה” מציאות של שגשוג, של מסחר ושל תיירות, והפכה סמל לשינוי מדיני, כלכלי ואקולוגי.
כהנא לילדים
עוד באוקטובר: אנשי ישיבת הרעיון היהודי החלו להפיץ חוברת קומיקס בשם “רבי מאיר בעל הנס” כדי להנחיל לדור הצעיר את דרכו של הרב מאיר כהנא.
החוברת סוקרת את פעילותו של כהנא לאורך השנים, החל פעילותו בארה”ב במסגרת הליגה להגנה יהודית וכלה בהקמת תנועת כך בישראל.
ח”כ ד”ר מיכאל בן ארי אמר לרגל צאת החוברת כי בימים שבהם מדברים על מורשת רבין ועל רצח פוליטי, חשוב לזכור כי גם הרב כהנא נרצח רצח פוליטי וכי מורשתו מלמדת היום יותר מתמיד כי הרב כהנא צדק. “יש צורך להנחיל גם לדור הצעיר את דמותו של מי שנלחם למען כבוד ישראל ופעל למען עם ישראל וארץ ישראל”, אמר בר ארי.
הר החרא בידינו: דגלי ישראל זעירים על גללי כלבים
בחודש אוקטובר גם החלו לצוץ על מדרכות תל אביב, גללי כלבים שבהם ננעץ קיסם שבראשו דגל ישראל.
“כמה שאלות חייבות להישאל”, כתב אז נמרוד צפנת, שדיווח על התופעה בבלוג חדר 404. “האם בשכונה שלי ישנו איש שמכין דגלי ישראל זעירים במיוחד כדי לתקוע אותם בפיסות חרא, או שמדובר באדם שמסתובב ברחבי העיר ועושה את זה בתור תחביב? האם לאיש הזה יש כלב והוא פשוט מקשט את המוקשים שלו, או שהוא בוחר ציוני דרך מרשימים במיוחד? האם מדובר בביקורת כנגד הממשלה, או כנגד זה שהשאיר את המתנה על המדרכה ולא הרים?”.
אבא שלי שוטר הגירה
עוד בחודש אוקטובר, על רקע כוונת משרד הפנים לגרש ילדי עובדים זרים, הוציא המאייר זאב אנגלמאיר חוברת הסברה בשם “אבא שלי שוטר הגירה”.
יש לבנק לאומי 300 מיליון סיבות טובות לתרום
בחודש דצמבר הופק הסרטון הסאטירי “יש לבנק לאומי 300 מיליון סיבות טובות לתרום”. הסרטון יצא על רקע פרויקט “מיליון סיבות טובות”, שבמסגרתו – כך התפאר הבנק – חילק מיליון שקל לחמישים עמותות. כל זאת, בזמן שניצולי שואה תובעים מבנק לאומי 300 מיליון שקל מכספים שהופקדו בו לפני מלחמת העולם השנייה על ידי בני משפחותיהם שנספו אחר כך בשואה, ואשר הבנק מסרב כעת להשיב להם.
כאפיה ציונית בצבעי מדי צה”ל ודגל ישראל
סוכנות קידום המכירות האמריקאית שם-ספיד של המפיק המוסיקלי היהודי ארז סאפאר החלה לשווק כאפיות ציוניות המעוטרות בהדפסי מגן דוד וכיתוב בעברית של “עם ישראל חי”. הכאפיות מוצעות בין השאר בצבעי מדי ב’ של צה”ל (ירוק-זית וצהוב) וצבעי כחול לבן של דגל ישראל.
הדעות על המיזם של סאפאר היו חלוקות. יש שגרסו, כמו ריצ’רד סילברסטיין, כי מכירת הכאפיות משקפת עמדות אנטי-ערביות, אנטי פלסטיניות ואיסלמופוביות, ואחרים ציינו כי מכירתן תחת המיתוג “כאפיות שמיות” מסגירה את העובדה כי מדובר בניסיון לגניבה תרבותית, בדומה לניסיונה של ישראל להלאים את הפלאפל.
מנגד, ארז סאפאר עצמו – יהודי אורתודוקסי שנולד בארה”ב להורים יהודים אמריקאים ממוצא תימני – טען כי בדומה לתושבי ארצות ערב, יהודים מזרחיים לבשו גירסאות של כאפיות בעת שהתגוררו במזרח התיכון כדי להתגונן מהשמש וסופות חול. “יש לנו כמה חברים ערביים שנפגעו מכך שאנחנו מוכרים גירסאות חדשות משולבות של כאפיות. עקב כך, חשבתי שחיוני להבהיר את העובדות ההיסטוריות ולהסביר את ההקשר”, הסביר סאפאר.
“בתור יהודי אינני נפגע מכך שהאפיפיור חובש כיפה, ובאותה מידה, איננו מרגיש שיש סיבה כלשהי לכך שמישהו ייפגע מכך שאדם יהודי לובש גירסה של כאפיה שעמה הוא יכול להזדהות; במיוחד בהתחשב בחשיבות של פריט הלבשה זה בהיסטוריה של כולנו. ישנן כיום אין ספור גירסאות של כאפיות; כאפיה בצבעי אדום לבן המשויכת לירדן ואשר אותה עוטים בכל רחבי המזרח התיכון וסומליה ושאותה לובשים הבדואים זה מאות שנים. יש כאפיה בצבעי שחור ולבן, שזכתה לפופולריות בשנות ה-60 בזכות יאסר ערפאת, והפכה לסמל של תנועת ההתנגדות הפלסטינית. בדרך זו, סמלים הפכו לבעלי משמעות פוליטית ומשמשים להפרדה בין בני אדם, במקום שיהוו בסיס משותף לדיון ודו-שיח”, כתב סאפאר. “הגירסה הישראלית החדשה של הכאפיה, שאותה אנחנו מוכרים דרך שם-ספיד, היא בסך הכל פרשנות נוספת של הכאפיה שלובשים אחינו זה אלפי שנים”.
בארכה גירסת איקאה
שנת 2010 גם הביאה עמה את סרטון משפך המים המטורף שיצר וניה הימן בשנת לימודיו הראשונה באקדמיה לאמנות בצלאל. הקליפ, שבו משפך מים אדום שנרכש ברשת איקאה הופך לסמל דתי חובק עולם, נוצר בהמשך לסרטון מוקדם יותר שלו.
גן אם תרצו
ולסיום, פרק הפתיחה של העונה החדשה של תוכנית הטלוויזיה “ארץ נהדרת”, ששודר שבוע לפני סוף 2010, כלל את המערכון “גן אם תרצו”.