“יש לך לחץ דם נמוך”.
איש מד”א ליוצא אתיופיה שביקש לתרום דם. הסיבה האמיתית לסירוב היתה הוראה גורפת שלא לקבל מהעולים מאתיופיה תרומות דם בגלל חשש לאיידס. 1996.
“לכלואים לא יאונה כל רע והם לא יישפטו בגין האירוע”.
סעיף 5 בהסכם בין צה”ל למורדים בכלא שש. 1997. המורדים כן הועמדו לדין.
“אנו לא מוסיפים לחלב חומר כלשהו, גם לא די מתיל סילוקסאן. משתמשים בו אצלנו אך ורק לניקוי מערכת הייצור של החלב”.
תגובת חברת תנובה על חשיפת פרשת הסיליקון בחלב. 1995.
“בחמישי בינואר 1997 יופיעו עב”מים באזור תל אביב”; “אכן יש אדם שצילם חללית נוחתת בתל אביב!”.
המיסטיקנית הלינור הראר מתנבאת, ודודו טופז בעקבותיה, בתוכניתו “ראשון בבידור”. 1997.
“המפכ”ל ערב לשלומו של הרב עוזי משולם מרגע יציאתו מביתו ועד הגעתו למפגש וכן עד תום השיחה והגעתו חזרה לביתו. על החתום, אסף חפץ, רב ניצב”.
נוסח הפקס ששלח מפכ”ל המשטרה לפני הפגישה שבה נעצר מושלם. 1994.
חוקר שב”כ: “האם לא ברור לך שלהרוג מנהיגים זה מעשה לא אפקטיבי, משום שמיד קמים מנהיגים אחרים?”
יגאל עמיר: “אז למה אנחנו הרגנו את פתחי שקאקי?”
(פתחי שקאקי, ראש הג’יהאד האיסלמי, נרצח על ידי ישראל 10 ימים לפני רצח רבין).
“נבלבל את הקהל ונביא אותו לחשוב שבזק בינלאומי כבר זולה”.
אורי יוגב, מנכ”ל בזק בינלאומי, בפרוטוקול שחשף הממונה על ההגבלים העסקיים. 1997.
“הפינוי הוא ל-15 ימים בלבד”.
דבריו של הקצין האחראי יעקב קארא לתושבי איקרית ובירעם, שני כפרים ערביים בגליל שפונו על ידי צה”ל. 1948. תושבי הכפרים לא הורשו לשוב לבתיהם עד ימינו.
“אחד החוטפים לא נהרג במקום, אלא נפצע קשה ומת מאוחר יותר בשטח האירוע. ייתכן שהאיש שנראה מובל בידי חיילים הוא אחד הנוסעים אשר חשדו בו בטעות שהוא מחבל”.
הודעת דובר צה”ל מספר ימים אחרי השתלטות פלסטינים על אוטובוס קו 300, כשכבר החלו השמועות (שהתאמתו אחר כך) כי אנשי השב”כ הכו למוות שני פלסטינים בראשיהם עם אבנים ומוט ברזל. 1984.
“‘אליקה שלי, תחזיקי מעמד, תנשמי לאט’, ביקש הקונסול”.
כותרת כתבתה המפוברקת של מיכל קדם בעיתון “חדשות” על מותה של אליאורה כרמון, אשת קונסול ישראל, שנהרגה בפיגוע בארגנטינה. 1992.
“חקירתו של עיזאת נאפסו התנהלה בלחצים סבירים”.
חוקרי השב”כ בפרשת עיזאת נאפסו – קצין צה”ל ממוצא צ’רקסי שהואשם בריגול על ידי השב”כ על סמך מידע כוזב. מאוחר יותר יודה הפרקליט הצבאי כי נאפסו עונה והחוקרים שיקרו. 1987.
“אף פעם לא הייתי סוכן או מודיע של השב”כ ואף פעם לא הציעו לי להיות. אני בטוח שהאמת תתגלה ורבים יצטרכו לבקש סליחה”.
אבישי רביב, “שמפניה”, בתגובה על חשיפתו כמודיע של השב”כ. 1995.
“לא התייאשתי לרגע. אמרתי תהילים ונזכרתי איך ניצלתי בנס בזמן השואה”.
החטוף המדומה יעקב שוורץ מתאר כיצד נחטף, נכפת, הוכה ונדקר בידי פלסטינים. בדיעבד התברר כי ביים בעצמו את החטיפה כדי לטרפד את שיחות בין ישראל לארה”ב על הסדר מדיני. ספטמבר 1997.
“היא הסתכלה עלי, ואמרה בשקט: ‘רק תמהרו’. כל העניין התרחש בלובי, היא נשענה על עמוד עם משקפי שמש ענקיים”.
זיו רובינשטיין משחזר בתוכניתו של דודו טופז כיצד הצליח לעמוד במשימה שהוטלה עליו לטוס ללוס אנג’לס ולהשיג צילום משותף עם השחקנית מישל פייפר. מאוחר יותר התגלה כי רובינשטיין הצטלם למעשה עם בובת קרטון בדמותה של פייפר. 1994.
“שמי שון קנדל, אני תייר קנדי”.
סוכן המוסד מוסר את פרטיו האישיים ליומנאי בתחנת המשטרה ברבת עמון, לאחר שהוא וחברו נכשלו בניסיון ההתנקשות בבכיר החמאס, חאלד משעל. ספטמבר 1997.
“דובר צה”ל מודיע: כוחות צה”ל חדרו ופגעו ביחידות פדאיון בכונתילה וראס-אל-נאקב ותפסו עמדות מערבה לצומת הדרכים נחל בקרבת תעלת סואץ. פעולה זו באה בעקבות הפגיעות המצריות בתחבורה הישראלית, ביבשה ובים, ואשר מגמתן גרימת הרס ושלילת חיי השלום מאזרחי ישראל”.
הודעת הפתיחה על מבצע סיני. רק מאוחר יותר התברר שמאחורי היציאה למבצע עמדה תוכניתן של בריטניה וצרפת להשיב לעצמן את השליטה בתעלה שהולאמה. אוקטובר 1956.
“השעה 12 והנה החדשות מפי יעל בר-יהודה. צה”ל מפסיק כעת את האש בלבנון. הממשלה הודיעה כי חיילי צה”ל לא יירו אלא אם יירו עליהם”.
הודעת קול ישראל על הפסקת האש, בזמן שצה”ל המשיך להפגיז את ביירות. יוני 1982.