האם הפילוסוף הסלובני סלבוי ז’יז’ק, אשר חשף בעבר את יחסו העוין כלפי זכויות בעלי חיים כאשר הכתיר את הצמחונים בתור “דגנרטים”, מתחיל לשנות את עמדותיו בנושא?
ז’יז’ק אותת על השינוי בעמדותיו בהרצאה על אלימות שנשא במכון בירקבק בלונדון בנובמבר 2010, ולפי הבלוג Only A Northern Song, נראה כי החל לשנות את יחסו לזכויות בעלי חיים לאחר שקרא ספר של הפילוסוף ז’אק דרידה. ניתן להאזין להרצאה כאן. דבריו של ז’יז’ק בעניין מתחילים 1:08:50 מתחילת ההרצאה. הנה תרגום חופשי של הקטע:
“הדוגמא הבאה שלי היא זכויות בעלי חיים. כלומר אין חשש שאני אהפוך לטיפוס מהסוג של פיטר סינגר, ובכל זאת, קראתי לאחרונה ספר של דרידה, והוא מעלה נקודה טובה. בתמצית, באיזו מידה חיי היום יום שלנו מבוססים על התכחשות פטישיסטית בסגנון ‘אני יודע, אבל בכל זאת’ למה שעושים לבעלי חיים? אנחנו הרי יודעים מה אנחנו עושים לבעלי חיים, ולכן אני לא אוהב את הסיפורים הללו על מה שקורה לבעלי חיים במעבדות מכיוון שהם החריגים. בגלל שאנחנו יודעים איך מדי יום, לא רק במעבדות, מגדלים תרנגולות, ויודעים מגדלים חזירים. זה חלום בלהות. אז איך אנחנו שורדים במצב הזה? אנחנו יודעים מה קורה להם, אבל אנחנו מתנהגים כאילו שאנחנו לא יודעים.
“דרידה מביא בספרו ‘החיה שהנני, לפיכך’ תיאור נפלא של מעין אירוע קדמוני שבו בעל חיים פצוע מביט בך – זהו המבט הקדמוני של “האחר”. וכאן הוא עוקץ בצורה נהדרת את עמנואל לוינס אשר שולל במפורש את האפשרות שבעלי חיים מסוגלים להביט אל “האחר”. וכאן אני קצת סנטימנטלי במובן הזה שאני זוכר שלפני שנים ראיתי צילום של חתול, מיד לאחר שערכו בחתול הזה ניסוי לא נעים. הניסוי נעשה באמתלה של לבדוק כמה לחץ ופגיעות יכול אורגניזם חי לשאת. לא ממש ברור לי איך זה יכול לעזור לבני אדם. החתול הזה הוכנס לתוך צנטריפוגה שסובבו אותה בטירוף. בסוף מה שנשאר זה חתול עם רגליים שבורות, ומה שהכי זעזע אותי היה שהוא איבד את רוב השיער שלו. אבל הוא עדיין היה חי ופשוט הביט אל המצלמה. וכאן הייתי רוצה להציג את השאלה ההגליאנית: מה ראה בנו החתול כשהוא הביט בנו? איזה סוג של מפלצת? זאת האמת, לא? לא מה החתול הוא עבורנו, אלא מה אנחנו היינו עבור החתול בשלב זה. המפלצתיות הזו היא נקודה למחשבה. ושוב זו דוגמה נוספת לאלימות שמתעלמים ממנה”.
בסרטון הבא מסביר דרידה, שנודע כאבי זרם הדקונסטרוקציה, את עניינו בשאלת “בעלי החיים”. בדבריו הוא מכתיר בתור “טיפשות” את הסיווג של מיני בעלי חיים שונים תחת הכותרת המופשטת והמקטינה “בעלי חיים”, ואף טוען כי סיווג כזה הוא השורש ההיסטורי של אלימות כלפי יצורים אלה.