קראתי איפה שהוא, בספר ישן ששמו
פרח מזכרוני, קראתי כי כאשר ימיו
של אדם ספורים, וענייניו פה הסתיימו,
מתקרבת לעת ערב לחוף, עם הגאות,
למקום בו הוא יושב, סירה –
וממקום מושבו, הוא רואה בסירה,
חיוורים באור הדמדומים, חיוורים אך כה מוכרים,
את פניהם של חבריו אשר מתו זה מכבר; והוא יודע
שהם באים בשבילו, נישאים על הגאות,
כדי לקחת אותו למקום שאליו הולכים אנשים בסוף ימיהם.
