בכל פעם שאני חושב להגר, אתם מזכירים לי שאני נשוי למאבק. ואני מנסה להסביר לכם שהתאלמנתי.
אני רוצה לקרוא לדיילת, לבקש כוסית, להשעין את הראש לאחור, לספור את הכוכבים, מבלי להביט למטה.
אז חפש במזוודה יא בן כלבה!
כל מה שהשארתם לנו מהמולדת זה טי שירט עם כמה קלישאות וכמה גרביים.
סבא אבו ג’מיל, זוכר את החנות שהיתה לך ביפו, ליד מגדל שעון? היית מגיע אליה ממנשייה כל בוקר עם החמור שלך. היית מקשט עוּד ומוכר אותו.
לגורל יש חוש הומור אכזרי, כי הם גירשו אותם ובמקום נפתחה חנות מוסיקה. אנשק את ידך, אנא מחל לי. אתה יודע מי קונה שם? הנכד הראפר שלך.
אז חפש במזוודה יא בן כלבה! כן, הגרביים הן שלי. אבל אל תעז לשאול אותי על הטי שירט! זה מזכיר לי אותך, איך החולצה החמיאה לגוף שלך כשצעקת סיסמאות שאני זוכר היטב. אך אני זוכר עוד יותר את תנועת השפתיים שלך.
היינו אז בהפגנה נגד הפקעת אדמת בית קברות “אלראחמה”. פשטו עלינו. אנחנו צעקנו “לברוח”, את צעקת “להתעמת”, אז המסתערב משך אותך חזק, ומכוח ההתנגדות שלך חולצתך נקרעה ונחשפו שדייך. ובמקום להשתמש ביד החופשייה שלך בשביל להרים את החזייה, העדפת לתת לו סטירה. אולי מיהרתי לעזוב.
סבא אבו אל ג’מיל, יהי זכרך ברוך. החמור מת. היום יש מכונית, יש מטוס, ובים ההמצאות הזה, אין לנו שום חכה. אז עזוב אותי מכל סיפורי ה”אנחנו המצאנו את זה ואת זה”. הנכד שלך עד לזה שכל מה שהמצאנו את זה המשפט: “אנחנו המצאנו את זה ואת זה”.
סבא, אומות הגיעו לירח! ואנחנו עסוקים בלדרוך את הנשק מול כל מי שמעז לדמות את אחותנו לירח. את כל כובד הכבוד שמנו על פיסת עור בקושי מ”מ ומוחבאת בין רגלי האישה.
אז חפש במזוודה בבקשה! הנה, קח את הגרביים, לא רוצה אותם. אבל אנא ממך, אל תשאל אותי שום שאלה על הטי שירט, זה מזכיר לי אותך.
איך התאמת אותה לחצאית. איך רקדת בעדינות. כשלהקת “תות ארד” שרו לנו את “נורה”. ביד אחת חיבקת אותי ובשנייה החזקת בקבוק של בירה טייבה.
רוב הקהל היה עסוק בלהסתכל עלינו ולרכל. אחד הבחורים התקדם אלי ושאל אותי אם אני בעלך. הסתכלת עליו וענית לו: “לא”, הסתובבת אליי ונישקת אותי חזק.
במחשבה שנייה, אולי מיהרתי לעזוב.
