אנו עדים לדור חדש של אמריקאים שעומד על זכויותיו, דור שניצב בפני מציאות שבה אי אפשר למצוא עבודה אחרי סיום הלימודים, מציאות שבה אין עתיד אשר כורעת תחת הנטל של חובות עתק שלא יסולחו.
מרבית המשתתפים במחאה, כך גיליתי, היו בני מעמד הפועלים או אנשים מרקע כלכלי צנוע, ילדים שעשו בדיוק כפי שאמרו להם: השקיעו בלימודים בבית הספר, הלכו לאוניברסיטה, ועכשיו הם נענשים על כך. אם לא די בכך, הם גם מושפלים – ונידונו לחיים שלמים של גינוי מוסרי ורדיפה בגין אי תשלום חובותיהם.
האם זה מפתיע שהם רוצים להחליף מילה עם אילי הפיננסים שגנבו את העתיד שלהם?
בדיוק כמו באירופה, אנו עדים לתוצאות של כשל חברתי כביר. המפגינים בוול סטריט הם בדיוק מסוג האנשים שופעי הרעיונות, שבחברה מתוקנת היו מכוונים את האנרגיות שלהם לשיפור חייהם של כולם. במקום זאת, הם מנצלים אותן כדי לגבש דרכים להפיל את המערכת כולה.
אולם הכשל הגדול ביותר כאן הוא כשל של דמיון. ניתן לראות באירועים להם אנו עדים גם דרישה לקיים את השיחה שהיו אמורה לעשות כבר בשנת 2008. היה רגע אחד, לאחר שהארכיטקטורה הפיננסית העולמית הגיעה אל סף קריסה, שבו נדמה היה כי הכל אפשרי.
