זאת מסורת ארוכת שנים שעמדה באור הזרקורים כבר בימי מלחמת העולם השנייה: לרשום “איחולים”, “ברכות” ומסרים אחרים על פגזים ופצצות בטרם הללו נורים או מוטלים על האויב.
צוותי אוויר של צבאות בעלות הברית נהגו לשרבט ברכות כמו “חג מולד שמח אדולף” על פצצות שהוטלו על גרמניה הנאצית, ובתחילת המאה ה-21 חיילים אמריקאים בפלישה לעיראק היו כותבים על פצצות מסרים כמו “סדאם ואוסמה היקרים, משלוח מיוחד, תנוחו על משכבכם בגיהנום”.
בהפצצות נגד ארגון המדינה האיסלמית (דאעש) בעשור השני של המאה ה-21, אימצו את המנהג צוותי אוויר רוסים, ירדנים, בריטים ואמריקאים.
גם בישראל קנה לו אחיזה מנהג בזוי זה, ולא רק בקרב חיילים. כך למשל, במלחמת לבנון השנייה ב-2006, ילדים ישראלים שרבטו על פגזי צה”ל את איחוליהם לחיזבאללה.
וכשם שחייל אמריקאי רשם על אחת הפצצות שהטיל חיל האוויר של ארה”ב על דאעש את המילים, “זה על כך שגרמתם לי לפספס פרק של משחקי הכס”, כך גם חייל ישראלי כתב על פגז בזמן מבצע צוק איתן ב-2014 – “זה על ביטול הופעת בקסטריט בויז, חלאות!” – לאחר שההסלמה בעזה גרמה לדחיית הופעותיה בארץ של להקת הבנים המצליחה משנות ה-90.
חייל צה”ל אחר הקדיש פגז לקבוצת ווטסאפ בה הוא חבר.
וחסידי ברסלב הצמידו מדבקות נחמן מאומן על פגזים של כוחות צה”ל בגבול רצועת עזה בזמן צוק איתן.
