תשכחו מיהדות, נצרות, איסלם ובודהיזם. הדת הגדולה ביותר בעולם היא “כת המדינה”, שחסידיה מאמינים בפולחן הממלכתיות. כמו בדתות אחרות גם בה יש מצוות (חוקים), אלוהים (אבות מייסדים), תפילה (המנון), סמלים וכתבי קודש (דגל וחוקה) ושטיפת מוח (בתי ספר).
כיצד ניתן לדעת אם מישהו מקרוביכם או חבריכם, או אפילו אתם עצמכם, נלכד ברשתה של כת המדינה? הנה שבעה תסמינים המעידים על כך.
1. האמונה שאתם זקוקים לשלטון שימשול בכם
אתם מאמינים שלאנשים אחרים יש את הזכות לשלוט בכם. אתם נאחזים בעבדות שלכם כאילו היא היתה חירותכם. אתם מאמינים בשקר לפיו אתם חייבים לציית לכללים וחוקים שעליהם הוחלט ללא הסכמתכם. המנהיגים שלכם אינם נדרשים לשאת באחריות למעשיהם. אתם מאפשרים למנהיגים הללו ליהנות מזכויות יתר שלכם אין. אתם דבקים באמונה חסרת ההיגיון כי אנשים צריכים להישלט על ידי אנשים אחרים, למרות שאתם יודעים היטב שרוב האנשים בקושי מסוגלים לשלוט בעצמם, שלא לדבר על לשלוט באחרים. בשל כך, אתם מעניקים להם את הסמכות להכתיב לכם מה נכון ומה לא נכון, במקום לברר זאת בכוחות עצמכם.
2. מחויבות קנאית וללא עוררין למדינה
אתם אזרחים שומרי חוק וצייתנים, מתרפסים בפני העליונות הכוזבת של המדינה. אינכם מעזים לחשוב מחוץ לקופסה שהמדינה הקצתה לכם. אתם נותנים לממשלה שלכם לחשוב במקומכם (דמוקרטיה ייצוגית). אתם משלימים בצורה עיוורת עם כל התנאים שמציבה המדינה: תשלום מסים (סחיטה בחסות החוק), ציות לחוק (באיומים). אינכם מפקפקים במערכת בגלל, שכמו דגים, אינכם מפקפקים במים שבהם אתם חיים. אבל אתם לא דגים. אתם בני אדם. ויש לכם את היכולת להטיל ספק ולדמיין דרכים טובות יותר לעשות את הדברים.
3. לעולם לא לפקפק, להטיל ספק או להתנגד – מחשש לעונש
אתם מאמינים במה שהרשויות אומרות לכם להאמין, ולשקר הגדול ביותר של המדינה: שהיא נועדה לשרת אתכם. אתם מצייתים, כמעט בצורה עיוורת, מכיוון שאתם מתוכנתים לכך וכי עברתם שטיפת מוח. הפחד שלכם משתק, והפך אתכם לאזרחים צייתנים. אתם סוגדים למדינה בלב ובנפש מכיוון שאתם חוששים ממה שיקרה אם תלכו נגד הזרם. אינכם מפקפקים בפולחנים המעוותים של המדינה. אתם מאמינים שהם חיוניים כדי לשמור על ה”סדר”, ומתעלמים מהעובדה שסדר שנכפה על ידי מישהו אחר הוא רודנות. אתם כורעים ברך בפני אליל הממשלה הכוזב, ומאמינים שהחטא הגדול ביותר הוא להפר את החוק. לכל אורך חייכם, נפלתם קורבן לשיטות שינוי תודעה קיצוניות (תעמולה ופרסומות) שנועדו לדכא כל ספק שעשוי להתעורר בליבכם לגבי “טוּב” המדינה. אבל יש דרך בריאה יותר, ואפשר לתמצת אותה בשתי מילים: אל תצייתו!
4. נוצרה אצלכם התניה לפיה המטרה מצדיקה אמצעים צבאיים
אתם תומכים בגאווה בחיילים כשהם הורגים את מי שבעלי ההון ועושי דברם הפוליטיקאים אמרו שצריך להרוג, למרות שאתם יודעים שהחיילים עושים מעשים שהיו נחשבים בעיניהם כמגונים ובלתי ראויים לפני שהם התגייסו לצבא. הצליחו למכור לכם את הרעיון השקרי שציות הוא מַעֲלָה וכי אלימות היא הכרחית. יצרו אצלכם התניה לפיה מלחמה היא בסדר כי המדינה אומרת שזה בסדר להשתמש באלימות כדי להשיג חירות – טענה שנועדה להסתיר את העובדה שלמעשה מדובר ברודנות לכל דבר.
5. אתם סובלים מרגשי אשם שמשמשים כאמצעי שליטה בכם
נכנעתם למַעֲלָה הכוזבת של ציות. זה קרה בגלל לחץ מצד הסובבים אתכם וצורות שכנוע מתוחכמות יותר, בדרך כלל מצד גנבים רודפי בצע וכוח שמשכנעים אתכם שאתם צריכים לחקות אותם, אבל בעצם רק מנסים לגזול מכם את הרצון החופשי שלכם. והם עוד מעזים להשתמש ברגשי אשם כדי להפוך אתכם לפקידונים צייתנים, ובתחושת בושה כדי לגרום לכם ליישר קו. ולמרות זאת אתם מהללים ומשבחים אותם בתור “מחוקקים” ו”מעסיקים” ו”שליטים”. ואחר כך יש לכם את החוצפה להלבין את פניהם של אנשים אחרים ששואפים להשתחרר, ולנסות לעורר אצלם רגשי אשם על כך. אתם אפילו חושבים שהרשויות צריכות להפעיל נגדם יד קשה.
מצד אחד אתם מטיפים לחירות ואחריות, ומצד שני אתם מטיפים לציות ובטחון, והכל בזמן שהמגף הרודני של הרשויות רומס את החירות ומועל באחריותו. המדינה היא בית הסוהר הקטן והחמים שלכם, ורגשי אשם ובושה הם הסורגים של בית הכלא. אבל יש דרך לברוח. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לשאול את עצמכם: “למה אנחנו נשארים בכלא ששעריו פתוחים לרווחה?”.
6. אתם סוגדים למדינה שכל מה שמעניין אותה זה להרוויח כסף על גבכם
שטפו לכם את המוח כדי שתאמינו שכסף מסובב את העולם. אין שום פסול בלהרוויח כסף, אבל יש פסול בהתעסקות בלתי פוסקת בלהרוויח כסף. במצב הנוכחי, יצרו אצלכם התניה שגורמת לכם להתעסק כל הזמן באיך להרוויח כסף. ניפחו לכם את המוח עם זה מאז שהייתם ילדים: להרוויח יותר מכסף ממי שלידך, לעשות כל מה שצריך כדי להרוויח כסף, לא לקחת שבויים, לעשות הכל לבד ולא לשתף פעולה עם אחרים. עוד כסף! עוד כסף! עוד כסף! כשזה הופך למוגזם ומופרז זאת כבר ממש כת.
יש משהו שגוי במצב בו כסף חדל להיות כלי שמשמש להשגת דברים טובים יותר, והופך לגולם שקם על יוצרו שמכתיב לנו אם אנחנו מאושרים או לא מאושרים. מלבד דגלים, כסף הוא הסמל הדתי החזק ביותר של חסידי פולחן המדינה. הפכנו לעבדים של כסף בצורה של חוב, והמדינה היא הנושה היחידה. אולם תמיד יש דרכים להתנגד לעבדות. אחת מהן היא להתריס נגדה וליצור משהו חדש.
7. נכנעתם לאמונה בשלטון האליטה של המדינה
אתם מאמינים שאין חיים מחוץ למדינה. הפטריוטיות העיוורת והלאומנות קצרת הרואי שלכם הותירה אתכם בעולם חלומי מעורפל שבו אתם מאמינים שהמדינה שלכם נהנית ממעמד רם כלשהו רק בגלל ששיחק לכם מזלכם ונולדתם בה. אתם מאמינים שאין דרך אחרת להתקיים, וחוששים מנקמה אם תחליטו לעזוב את המדינה, או אפילו אם רק תחשבו על זה. ולמה בכלל שתרצו לעזוב? אתם “מוגנים” במדינת המשטרה שלכם. אתם “בטוחים” במדינת המעקב שלכם. טובתכם עומדת בראש מעייניו של האח הגדול. והמדינה, אלוהיכם הכל יכול, אוהבת אתכם, ואין טובה ממנה.
אז מה אם בסתר לבכם אתם יודעים שזה לא הגיוני. אז מה אם אנשים במדינות אחרות חושבים בדיוק את אותו הדבר. המדינה שלכם היא עדיין המדינה הכי טובה, העם הכי טוב, הארץ הכי טובה, הדת הכי טובה, הכת הכי טובה. הלא כן? וגם אם לא, אתם לא תעזו לפקפק בגדולתה. אתם מפחדים מדי. עדיף להישאר באזור הנוחות שיצרו המנהיגים שלכם. עדיף להמשיך להיות אזרח קטן ונאמן. עדיף לא לשנות דבר. עדיף שקר שמכירים על פני אמת בלתי מוכרת. עדיף להיות בור ומאושר מאשר לדעת את האמת הכואבת. עדיף לחיות בנוחות כעבד מאשר לוותר על הנוחות בתמורה לחירות.
