1. הרב שצעק “אללה אכבר”
בחודש ספטמבר 2011 הציתו מתנחלים מסגד בכפר הפלסטיני קוסרא, וריססו עליו את הכתובת “מוחמד חזיר”. בתגובה הגיע למקום הרב מנחם פרומן, רבה את התנחלות תקוע, נעמד על מדרגות של המסגד השרוף, והחל לצעוק “אללה אכבר”, כאשר תושבי הכפר הפלסטיני מצטרפים לקריאותיו.
“מנחם נהג לומר שהתרגום הכי מדויק של ‘אללה אכבר’ זה ‘השלום ינצח’. זה התרגום המילולי. ‘שלום’ הוא שם של אלוהים, גם אצל המוסלמים וגם אצל היהודים. ‘אכבר’ זה ‘הכי גדול’, ‘המתגבר'”, סיפרה הדסה פרומן, אשתו של הרב פרומן. “זאת אהבה וראייה נוקבת של המושג ‘שלום’. השלום קיים, הוא נמצא בשורש של הקיום שלנו, והוא ינצח”.
כעבור כשנתיים, בינואר 2014, נכנסו לכפר קוסרא 11 מתנחלים רעולי פנים מתוך כוונה לבצע פעולת “תג מחיר”. המתנחלים תקפו נער מקומי ופצעו אותו בראשו, אולם כעבור זמן קצר הופתעו על ידי כ-30 מתושבי הכפר שהקיפו אותם והחלו להכות אותם. המתנחלים לא נשאו עמם טלפונים סלולריים כדי שלא יוכלו לאכן את מיקומם, ועל כן גם לא היו יכולים להזעיק עזרה. הם נמלטו לתוך בית פלסטיני ריק, שכותר על ידי תושבים פלסטינים שביקשו לנקום בהם. האירוע עלול היה להסתיים בלינץ’, אילולא קבוצה של פלסטינים הפעילים בארגוני זכויות אדם, שהגנו בגופם על המתנחלים עד שהללו חולצו מהמקום על ידי הצבא.
2. בלה בליסימה
עדנאן אלאפנדי, צעיר פלסטיני בן 21 ממחנה הפליטים דהיישה, דקר בחודש במאי 1992 שני נערים יהודים ליד שוק מחנה יהודה בירושלים. המון יהודי זועם דלק בעקבותיו ולבסוף תפס אותו בכניסה לחניון. אלאפנדי שכב על הקרקע, וההמון היכה בו נמרצות וביקש לעשות בו לינץ’. אשה חרדית בשם בלה פרוינד, שעברה במקרה במקום, החליטה לעשות מעשה. היא הצליחה להסתנן בין האנשים ולהגיע אל אלאפנדי, וגוננה עליו בגופה. היהודים שביקשו לעשות בו שפטים, צעקו לעברה “אוהבת ערבים!”, בעטו בה, הכו אותה באגרופיהם, ואחד אפילו צרב את עורה עם סיגריה. לבסוף, כעבור 27 דקות, הגיעה המשטרה למקום ועצרה את אלאפנדי.
“באותו רגע זה היה מעמד הר סיני בשבילי. טיפת דם לא נשפכה שם, וזה מה שהיה חשוב”, סיפרה פרוינד, בת לניצולי שואה. “כשביקרתי לפני שנים במחנה ההשמדה אושוויץ, וראיתי את המקום שבו היתה אמא שלי, עוד אפשר היה להריח את הגופות השרופות. ומסביב היו בתים ישנים, שהדיירים שלהם לא יכלו להגיד שהם לא הריחו את השריפה של האנשים”, המשיכה. “אני דור שני לשואה שגדל בלי סבים וסבתות, אז איך אני יכולה להסכים ללכת עם הילדים שלי במרכז ירושלים, ושהחוויה שלהם תהיה לראות לינץ’ באמצע הרחוב?”.
“ככל שמקום קדוש יותר, הוא רגיש יותר, והרבה עיניים לוטשות אליו… אני מאוהבת בעיר הזו. אני יכולה ללכת ברגל ביום שבת מכאן ועד הר ציון רק בשביל לראות את הבתים, את האבן, את היצירה, את המגדל הגדול בהר ציון, את הכנסיות. אתה רואה את הר ציון וקבר דוד ואת כנסיית ישו והסעודה האחרונה ביחד. כל הדתות היו בעצם אמורות להתחבר, אבל הדתות הביאו אסון על העולם. הביאו מלחמות”, הוסיפה פרוינד.
כעשור לאחר האירוע, הוציאה להקת הדג נחש שיר בשם ‘בלה בליסימה’ שעוסק במעשה הגבורה של פרוינד.
3. הפסקת האש של חג המולד
בחג המולד של שנת 1914, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, אירעה הפסקת אש ספונטנית בין צבאות גרמניה ובריטניה, למרות התנגדות הפיקוד הבכיר של שני הצבאות. הפסקת האש החלה ערב חג המולד לאחר שחיילי הצבא הגרמני החלו לקשט את הביצורים שלהם באחת מגזרות הלחימה בבלגיה לכבוד החג. החיילים הניחו נרות על העצים, וחגגו את המאורע בשירת שירי חג המולד. החיילים הבריטים שהיו מוצבים בשוחות הנגדיות הגיבו בשירת שירי חג מולד בשפה האנגלית.
לאחר ששני הצדדים צעקו זה לזה ברכות לחג, נפגשו בכמה מקומות ב’שטח ההפקר’ שבין הכוחות קבוצות של חיילים גרמנים ובריטים שהחליפו ביניהם מתנות קטנות לחג כמו משקאות חריפים או סיגריות. הירי הארטילרי בגיזרה זו הופסק גם הוא באותו הלילה. הפסקת האש אפשרה לכוחות לאסוף גופות של לוחמים שנפלו בקרב ולהביא אותם לקבורה מאחורי קווי הלחימה. במקומות מסוימים בשטח ההפקר אף נערכו הלוויות משותפות. הפסקת האש התפשטה גם לאזורים אחרים של קו הלחימה, כאשר במקומות מסוימים אף נערכו משחקי כדורגל בין חיילי הצבא הגרמני והבריטי.
“השעה עכשיו 2:00 לפנות בוקר, ורוב החיילים האחרים בשוחה כבר ישנים, אך אני עצמי לא הייתי מסוגל להירדם לפני שאכתוב לך על האירועים הנפלאים שהתרחשו בערב חג המולד”, סיפר במכתב מהחזית חייל שהשתתף בהפסקת האש. “למען האמת, נדמה כי מה שאירע כאן הוא כמעט דמיוני, ולו לא הייתי רואה זאת במו עיני ספק אם הייתי מאמין שזה אמנם התרחש. תארי לעצמך, בזמן שאת והמשפחה ישבתם יחד ושרתם את שירי החג – אני עשיתי את אותו הדבר עם חיילי אויב”.
הפסקת האש נמשכה ברוב האזורים עד סופו של ליל החג, אך במקומות מסוימים היא נמשכה עד ראש השנה הנוצרי. הפסקת האש אירעה למרות התנגדותם של הדרגים הבכירים של הצבאות הלוחמים. בהמשך המלחמה מפקדי הצבאות החליטו כי אין לאפשר להפסקת אש שכזו לקרות שוב, ולכן בערבי חג המולד הבאים יחידות התותחנים השונות קיבלו פקודה להפגיז ללא הפסקה גם בחג עצמו, וזאת כדי למנוע אפשרות של הפסקת אש ספונטנית נוספת. אמצעי נוסף בו נעשה שימוש היה יצירת תחלופה מתמדת של יחידות בין גזרות שונות, על מנת למנוע מן החיילים להתיידד עם חיילי אויב.
מאמצי הגנרלים נשאו פרי. בחג המולד של 1915 כבר לא התרחשה הפסקת אש, ובשנת 1916 החל שימוש בגזים רעילים בשדות הקרב האירופים. עד חג המולד 1918, למעלה מ-16 מיליון בני אדם נהרגו במלחמת העולם הראשונה.
בשנת 2005 הופק הסרט הצרפתי “חג מולד שמח” (“Joyeux Noël”) המבוסס על סיפור הפסקת האש, והאירוע גם הונצח בקליפ לשירו של פול מקרטני Pipes of Peace משנת 1983, ואפילו בפרסומת של רשת המרכולים הבריטית סיינסבורי לקראת חג המולד 2014.
4. כורדים בשמלות
תופיק דבאשי, צעיר כורדי מהעיר מריואן באיראן, הורשע באפריל 2013 בהפרת הסדר הציבורי, ובית המשפט הורה למשטרה להסיע אותו ברחבי העיר כשהוא עוטה לבוש נשים כורדי מסורתי, מתוך מטרה להשפילו ולהרתיע עבריינים אחרים. אלא שהעונש עורר תגובה הפוכה מזו שבית המשפט קיווה להשיג, מאחר שאוכלוסיית העיר הכורדית ראתה בו פגיעה בכבודן של נשים ובכבוד תרבות המיעוט הכורדי באיראן. “להיות אישה זה לא אמצעי להשפיל ולהעניש אף אחד. כך אנחנו נראים, זוהי התרבות שלנו”, נכתב בדף פייסבוק בשם “גברים כורדים למען שוויון” שנפתח כאות מחאה, ואשר אליו העלו גברים צילומים של עצמם כשהם עוטים לבוש נשים כורדי מסורתי.
5. התשובה לבריונות בבית הספר
דני קיף הוא תלמיד כיתה א’ במדינת מסצ’וסטס בארה”ב שנפל קורבן לבריונות בבית הספר בשל הפרעת דיבור ממנה הוא סובל בשל דימום מוחי בזמן לידתו, ועקב העדפתו ללבוש חליפה ועניבה בבואו לבית הספר. דני גם משמש כ”נער מים” באימוני קבוצת הפוטבול של תלמידי כיתה ה’ בבית ספרו, וכאשר הקווטרבק של הקבוצה, טומי קוני, שמע כי דני סובל מהצקות, הוא החליט לעשות מעשה.
טומי בן ה-11 הודיע כי יבוא לבית הספר לבוש בחליפה כמו דני כאות תמיכה בחברו הצעיר. “הוא כזה בן אדם טוב. הוא לא נותן להצקות להפריע לו, ופשוט ממשיך בענייניו. הוא ילד בן 6, וכולנו צריכים לכבד אותו”, אמר טומי, אשר שיתף את חבריו לקבוצה בתוכניתו, והללו החליטו להצטרף ליוזמה. ב-20 בנובמבר 2013 הגיעו לבית הספר יותר מ-40 תלמידים כשהם לובשים חליפות, תוך שהם עוטפים את דני באהבה.
6. גינון גרילה נגד הומופוביה
זה שנים שהאמן הבריטי פול הרפליט שותל פרחי אמנון ותמר במקומות שבהם אירעו מעשי אלימות או שנאה כלפי הומוסקסואלים. במסגרת פרויקט אמנון ותמר – אשר שמו הלועזי, The Pansy Project, טומן בחובו משמעות כפולה מכיוון ש-pansy הוא גם שמו באנגלית של צמח אמנון ותמר וגם כינוי גנאי נפוץ להומוסקסואלים – מצלם הרפליט כל פרח שהוא שותל ומעניק לכל צילום כותרת הלקוחה מתוך המעשה ההומופובי שהתרחש באותו מקום.
לפעמים כותרת הצילום כוללת את מילות הגנאי שנאמרו באותו מקום כלפי הומואים, כמו “מתרומם מזדיין” או “בוא נהרוג את ההומו”, ואילו במקרים שבהם נרצחו אנשים ניתן למצוא כותרות כמו “לזכר מייקל קאוזר, 1989-2008, ליברפול”. (צפו בגלריה של הצילומים). הפרחים שנשתלים מייצרים זרעים בעצמם, והופכים בכך למצבות זיכרון חיות.
בנוסף לאלפי הפרחים שכבר שתל ברחבי אירופה (כולל טורקיה), מקים הרפליט גם דוכני רחוב לחלוקה חינם של עציצי פרחי אמנון ותמר, ומסביר לאנשים את הרעיון מאחורי היוזמה. מיצגים שלו, המבוססים על הפרויקט, הוצגו בשורה של תערוכות אמנות.
הפרויקט, שאפשר אולי להכתיר אותו בתור שילוב של גינון גרילה ו-Flower Power, נולד לאחר שהרפליט ספג מספר פעמים קריאות גנאי ברחוב בעת שהלך עם בן זוגו. תחילה הוא שתל פרחי אמנון ותמר במקומות שבהם סבל מהטרדות, ובהמשך החל לשתול גם במקומות שבהם התרחשו פשעי שנאה הומופובים כלפי אחרים.
7. שביתה ספונטנית בגלל מנהל גזען
למעלה מ-100 פועלים היספנים באתר בנייה של חברת UPS בעיר אינדיאנפוליס בארה”ב פתחו בשביתה ספונטנית ועזבו בהפגנתיות את האתר לאחר שמנהל עבודה גזען – שנהג להטריד את כל הפועלים שאינם לבנים – פיטר מספר עובדים לאחר שאחד מהם סירב לבקשתו לשמש כמתורגמן בפגישה.
העובדים לא היו מאוגדים, אך באותו יום – 31 ביולי 2018 – הגיעו מים עד נפש. “הם פשוט החליטו שהיום זה היום”, סיפר אנטואן דיינג’רפילד, עובד ריתוך שחור ועמית לעבודה. “ההיספנים התאחדו והודיעו שהם לא מוכנים להסכים שהבחור הזה יעשה להם מה שבא לו. אז הם עמדו על שלהם”.
במעשה סולידריות מעורר השראה יותר מ-100 פועלים ארזו את חפציהם ועזבו את המקום בשביתה ספונטנית בזמן שדיינג’רפילד צילם בהתרגשות את ההתרחשות בליווי דברי קריינות. “הם לא מבלבלים את המוח!”, היא הכריז בצהלה בזמן שזרם פועלים חולף על פניו. “הבוסים חשבו שהם יוכלו לשחק משחקים עם האמיגוס שהודיעו בתגובה, ‘אם כך, אנחנו הולכים ביחד’. והם עוזבים! המקסיקנים סגרו את המקום המזורגג הזה!”.
“בחיי, פשוט הרגשתי את העוצמה הזאת. זה פשוט הרגיש טוב”, סיפר דיינג’רפילד אר כך. “הם עזבו כשראשם מורם, חזקים. זה היה יפהפה שהם התאחדו ככה. הם היו גאים בעצמם, וככה זה היה צריך להיות”.
8. אחוות חיג’אב
אשה בהריון מתקדם הותקפה באחד מלילות אוגוסט 2013 ברחובות העיר שטוקהולם בשבדיה, רק מכיוון שעטתה כיסוי ראש מוסלמי (חיג’אב). התוקף קרע מעליה את החיג’אב, תקף אותה מילולית בקללות גזעניות והטיח את ראשה במכונית עד שהתעלפה. בעודה מאושפזת חסרת הכרה בבית חולים, החלו נשים מרחבי שבדיה לעטות חיג’אב ולהעלות לאינטרנט צילומים של עצמן בכיסוי ראש.
هوجمت مسلمة لارتدائها الحجاب في #السويد فتضامن معها السويديون
هنا #HijabUppropethttp://t.co/r7s10sySWN@fayez_malki pic.twitter.com/Z1ekzaBtRj— سعيد الناجي (@SaeedAlNaji) January 15, 2014
@ghathami الحملة بدأت من مواقع التوصل حين ارتدى الحجاب مغردات سويديات غير مسلمات عبر وسم #hijabuppropet pic.twitter.com/gX0tfO2O4B
— عيسى الثاقب | Eissa AlThaqib (@iThaqib) August 22, 2013
9. פתאום כל הסטרייטים התחילו ללכת יד ביד
גברים סטרייטים ברחבי הולנד החלו ללכת בפומבי כשהם מחזיקים ידיים בגאווה, כמחווה של סולידריות עם זוג גברים הומואים בעיר ארנהם במדינה שהוכו על ידי קבוצת בני נוער לאחר שהלכו יד ביד ברחוב ב-2 באפריל 2017.
מאות גברים בהולנד, בהם פוליטיקאים, דיפלומטים, שוטרים, ספורטאים וצוותי אמבולנסים, צעדו, הלכו לעבודה ופירסמו צילומים של עצמם מחזיקים ידיים.
10. “תומכת חמאס” גייסה תרומות לשיפוץ בית קברות יהודי
לינדה סרסור, הפעילה הפוליטית הפלסטינית-אמריקאית שנחשבת בישראל לתומכת טרור וחמאס, גייסה תרומות בסך כ-100 אלף דולרים מהציבור המוסלמי בארה”ב למימון שיפוץ בית הקברות היהודי “חסד של אמת”, שהושחת במתקפה אנטישמית בעיר סנט לואיס בתחילת 2017.
“המוסלמים האמריקאים עומדים לצד הקהילה היהודית בארה”ב ומגנים את הזוועה של חילול הקברים”, אמרה סרסור. “באמצעות קמפיין זה, אנו מקווים לשדר מסר של אחדות מהקהילות היהודיות והמוסלמיות לפיו אין מקום לסוג זה של שנאה, חילול קודש ואלימות באמריקה”.
11. ברלין חובשת כיפה
בקיץ 2012, הלך הרב דניאל אלטר עם בתו בת השש באחד מרחובות ברלין, כאשר ארבעה צעירים ניגשו אליו ושאלו אותו אם הוא יהודי. הרב, חובש כיפה, ענה להם כי הוא אמנם יהודי, ובתגובה חסמו הצעירים את דרכו, הכו אותו בפניו, ואיימו על חייה של בתו. לאחר היוודע דבר התקיפה האנטישמית, שטף את בירת גרמניה גל של מחאה במסגרתו תושבים ערכו אירועי כנופיות בָּזָק (פלאש מוב) כשהם חובשים כיפות לראשיהם, ואישים בולטים בעיר – בהם פוליטיקאים, אמנים ואנשי עסקים – הצטלמו עם כיפות לראשיהם.
12. חומת מגן אנושית
באחד מימי ראשון של קיץ 2013, לאחר סיום המיסה בכנסייה בעיר פשוואר בפקיסטן, פוצצו את עצמם שני מחבלים מוסלמים מתאבדים בכניסה לכנסייה וגרמו למותם של יותר מ-100 מתפללים נוצרים. בשבועות לאחר המתקפה, שהיתה החמורה ביותר נגד נוצרים בתולדות פקיסטן, הגיעו למקום מאות מוסלמים והקיפו את הכנסייה בגדר אנושית כדי להגן את המתפללים הנוצרים בזמן המיסה של יום ראשון.
13. כל מה שצריך זה אהבה
הכומר האמריקאי טרי ג’ונס, שנוהג לערוך טקסי שריפת ספרי קוראן בחצר הכנסיה שלו, הגיע לכיכר טיימס בניו יורק ביום השנה של אסון מגדלי התאומים, כדי להציג את משנתו האנטי-איסלמית. אך תושבי התפוח הגדול הכינו לו קבלת הפנים ספונטנית ומפתיעה.
14. יהודים מסרו מפתחות בית הכנסת למוסלמים שהמסגד שלהם נשרף
הקהילה היהודית בעיירה קטנה במדינת טקסס בארה”ב מסרה את מפתחות בית הכנסת שלה לידי מתפללים מוסלמים לאחר שהמסגד היחיד בעיירה נשרף כליל בראשית 2017, לאחר שכבר הושחת לפני כן.
“כולם כאן מכירים את כולם. אני מכיר כמה חברים במסגד, וכאבנו את כאבם”, אמר נשיא הקהילה היהודית בעיירה. “כאשר מתרחש אסון בסדר גודל כזה, עלינו להתאחד”.
15. אוסלו: מוסלמים הגנו בגופם על מתפללים יהודים
שבוע לאחר פיגוע הירי שביצע מוסלמי בבית כנסת בדנמרק, יצרו מוסלמים בנורבגיה השכנה ‘טבעת של שלום’ סביב בית הכנסת הגדול באוסלו בזמן תפילת שחרית ביום שבת ה-21 בפברואר 2015, כמפגן סולידריות עם הקהילה היהודית בעיר.
“אם הג’יהאדיסטים רוצים להפעיל אלימות בשם האיסלם, הם יצטרכו לעבור דרך מוסלמים קודם”, הכריז אחד ממארגני האירוע. “כמוסלמים אנו רוצים להראות את התיעוב העמוק שלנו לכל שנאה של יהודים, ושאנו נמצאים כאן כדי לתמוך בהם”.
“המטרה של האירוע היא לחסל את הדעות הקדומות שיש לאנשים על יהודים ומוסלמים”, הוסיפה אחת מיוזמות האירוע. “איסלם זה להגן על אחיך ואחיותיך, בלי קשר לדת שלהם”, נכתב בעמוד האירוע בפייסבוק. “איסלם זה להתעלות מעל לשנאה ולעולם לא לרדת לרמתם של אנשים מלאי שנאה. איסלם זה להגן איש על רעהו”.
16. אימת הניאו-נאצים: פנסיונרית עם כלי ניקוי
אירמלה מנסה-שראם, פנסיונרית גרמנית בת 66, מסתובבת זה למעלה משלושה עשורים ברחובות ברלין, חמושה בכלי ניקוי ותרסיס צבע כדי למחוק כתובות נאצה גזעניות וניאו-נאציות, או לכסות אותן בצבע במקרים שבהם אינה מצליחה להסיר את הכתובת.
מנסה-שראם, לשעבר מורה בתחום החינוך המיוחד, החלה במשימתה בשנת 1986 לאחר שבדרכה לעבודה, הבחינה בתחנת האוטובוס במדבקה שעליה היה כתוב: “ישוחרר רודולף הס”. הס, סגנו של אדולף היטלר, ריצה באותה עת עונש מאסר עולם בבית כלא בברלין לו נידון לאחר מלחמת העולם השנייה. לאחר שראתה את המדבקה, רצתה מנסה-שראם לקרוע אותה לגזרים, אולם נאלצה לוותר על כך מאחר שמיהרה לעבודה והאוטובוס לו המתינה הגיע לתחנה.
עם זאת, המחשבה על המדבקה לא הרפתה ממנה במשך אותו יום, ומאז היא נושאת עמה באופן קבוע תיק עם אמצעים למחיקת כתובות נאצה שעליו כתוב: “הילחמו בנאצים”. לדבריה, היא מקדישה להריסת כתובות גזעניות יותר מ-30 שעות מדי שבוע, ולפי הערכתה כבר הרסה או מחקה לא פחות מ-90 אלף כתובות נאצה.
באחד הימים, סיפרה מנסה-שראם, ניסה צעיר ניאו-נאצי למנוע ממנה למחוק צלב קרס שרוסס על ארון חשמל בעיר קוטבוס. “תשאירי אותו שם”, צעק לעברה הצעיר. “לא, זה הולך להימחק”, ענתה לו בנחת בעודה מקרצפת את הגרפיטי עם מטלית ספוגה בנוזל להסרת לק ציפורניים. “לאחר שסיימתי למחוק את צלב הקרס גיליתי כי הצעיר ואני נמצאים לבדנו ברחוב”, סיפרה. “הוא רתח מזעם והחל להתקרב אלי באופן מאיים”. הלכתי לקראתו והבטתי ישר בעיניו. “מה עוד יכולתי לעשות. לזעוק לעזרה? לא היה איש בסביבה”. בסופו של דבר, הצעיר לא מצא את העוז לתקוף אותה, ופשוט הלך מהמקום בעודו מקלל ומגדף אותה.
הנה קטע מתוך הסרט התיעודי “הורסת השנאה” (The Hate Destroyer), של במאי הקולנוע האיטלקיים וינצ’נזו קרוזו ופבריציו לוסו, אשר מביא את סיפורה של מנסה-שראם.
17. אימאמים מוסלמים באושוויץ
מנהיגי דת מוסלמים מרחבי תבל, בהם נציגים מאיראן, ערב הסעודית, טורקיה ופלסטין, ביקרו באביב 2013 במחנות ריכוז והשמדה בגרמניה ופולין, בהם אושוויץ ודכאו, וערכו במקום תפילות מיוחדות למען הנספים במחנות.
“מה אפשר לומר? אני מוכה אלם. מה שראינו כאן עולה על כל דמיון”, אמר האימאם מוחמד מג’יד, נשיא האגודה האיסלמית של צפון אמריקה, בעת הביקור באושוויץ. “בין אם באירופה או בעולם המוסלמי, אני קורא לאנושיות: שימו קץ לגזענות למען השם, שימו קץ לאנטישמיות למען השם, שימו קץ לשנאת המוסלמים למען השם, שימו קץ לסקסיזם למען השם”, הוסיף.
האימאמים ערכו תפילה מיוחדת לזכר המתים בכבשן במחנה דכאו, וכן תפילה מול “קיר המוות” באושוויץ, שם הוצאו להורג בירייה אלפי אסירים.
המשלחת, אשר כללה גם אימאמים מאינדונזיה, ירדן, בוסניה והודו וכן את כרים להידג’י – ראש הליגה האיראנית לזכויות אדם – היתה אמורה לבקר גם בבית הכנסת הגדול של מינכן, העיר שהיתה ערש הנאציזם, ולהיפגש עם מנהיגי הקהילה היהודית, אולם נשיאת הקהילה, שרלוט קנובלוך, סירבה לכך. מנגד, במפגש אחר שכן התקיים – בין חברי המשלחת לבין ניצולי שואה יהודים בבית כנסת בעיר ורשה – פרצו חלק מהאימאמים בבכי.
“כשראיתי מה עשו לאנשים כאן, התקשיתי לעצור את הדמעות בעיניי, כי זה קשה לראות כיצד כל כך הרבה אנשים נהרגו ללא כל סיבה”, אמר האימאם הפלסטיני ברקאת חסן מרמאללה בעת הביקור באושוויץ. “אני מפלסטין, ועמי סובל כבר 65 שנה, אז ברור שאני מבין ומזדהה עם כאבם של מי שסבלו”, הוסיף.
18. השיטה הסקוטית להיאבק נגד שנאה
דברי בלע של מטיף אכול שנאה בסקוטלנד נבלעים בצלילי חמת חלילים של צעיר שמקיף אותו תוך כדי ניגון לקול צהלות העוברים ושבים.
19. עובדי מלון יצרו שרשרת אנושית ומנעו טבח
תייר בריטי שניצל ממתקפת החמושים בבירת תוניסיה ב-17 ביוני 2015, במהלכה נטבחו עשרות בני אדם, בהם תיירים רבים, סיפר כי אזרחים תוניסאים שהיו במקום יצרו מגן אנושי כדי להגן על חיי התיירים הזרים.
ג’ון יומי, אשר הסתתר בחדר המלון שלו, הצמוד למלון שהותקף על ידי החמושים, סיפר כי עובדי המלון התוניסאים נעמדו בשורה כדי למנוע מאחד החמושים להיכנס למלון ולירות באורחים.
“זה מדהים מה שהם עשו. העובדים נעמדו בשורה וצעקו לעבר החמוש: ‘לא ניתן לך לעבור! תצטרך לעבור דרכנו!'”, סיפר יומי לעיתון הבריטי “מירור”.
לדבריו, החמוש אמר לעובדי המלון כי הוא אינו מעוניין לפגוע בהם, אלא בתיירים. “הוא ניסה להיכנס למלון אבל העובדים הצליחו להחזיק את השורה ולא נתנו לו לעבור”, הוסיף יומי. בסופו של דבר, ויתר החמוש על ניסיונותיו, הפנה את גבו לעובדים, והלך מהמקום.
“עובדי המלון היו מדהימים”, סיכם יומן, “אבל קשה לי לתאר לך את המבט על פניהם באותו הרגע. הם היו מבועתים”.