תא גזים ראשון – אבל לא אחרון

 

פורסם בתאריך:
09.2011

במקור בהכל שקרים

הרשמו לקבלת עדכונים
  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

ב-3 בספטמבר 1941 נרצחו לראשונה בני אדם בתאי גזים במחנה ההשמדה אושוויץ, אולם למרות נפילת המשטר הנאצי כעבור ארבע שנים, נמשך השימוש בתאי גזים לצורך רצח המונים עד ימינו. רק שבמקום אנשים, רוצחים אפרוחים.

תזכורת לעובדה נשכחת זו סיפק בינואר 2008 ג’יימי אוליבר (“השף עירום”) בתוכנית הבישול שלו, “ארוחות העוף של ג’יימי”, המשודרת בערוץ הטלוויזיה הבריטי צ’אנל 4.

במסגרת התוכנית, שהועברה בשידור חי ואשר צפו בה יותר מארבעה מיליון בני אדם, הציג אוליבר את תהליך הכנתה של ארוחת עוף מתחילתו ועד סופו, ובכלל זה המתה בחנק (בתא מלא פחמן דו-חמצני) של אפרוחים זכרים, כמקובל בתעשיית הביצים.

אזרח גרמני שהיה בקהל באולפן ביקר בחריפות את אוליבר לאחר סיום התוכנית. “רציתי לקום על רגליי ולומר לו – ‘למה אתה צריך להעלות את זה אחרי 65 שנים?’. זה היה מאוד לא נבון לעשות זאת. הייתי מזועזע”.

אוליבר מצדו, לא נותר חייב. “קיבלנו הרבה תלונות מצופים גרמנים בעניין המתת האפרוחים בגזים. התוכנית שודרה בכל רחבי העולם ורק למדינה אחת היתה בעיה עם זה”, סיפר אוליבר בעקבות שידור התוכנית. “אני לא חושב שזה שערורייתי להראות לאנשים את המציאות של החיים והמוות של תרנגולים כיום. זה אולי יהיה מטריד עבור חלק מהאנשים אבל זוהי המציאות. אם צפייה בחלק מהשיטות תעזור לשנות את הרגלי הקנייה של אפילו חמישה אחוז מהצופים, אז זה היה שווה את זה”, אמר אוליבר.

אוליבר אינו הראשון שעורך הקבלה בין פשעי הרייך השלישי כלפי בני אדם לבין אלה שמבצעים בני אדם בשאר בעלי החיים. ההיסטוריון צ’רלס פטרסון כתב בספרו ‘כל יום הוא טרבלינקה’, שראה אור לפני כעשור, כי בבואם ליישם את הפתרון הסופי שאלו הנאצים את המודל של תעשיית הבשר.

בין הדוגמאות לכך המובאות בספרו: הובלה בצפיפות ברכבות ללא התחשבות בקשרי משפחה אלא רק על פי ‘שווי’ הפרט, מינו וגילו; היעדר מזון ומים; הריגת החלשים, החולים והפצועים; שימוש בגידופים והצלפות שוט כדי להבטיח משמעת; קעקוע מספרים על העור; ערימת גופות באמצעות בולדוזרים; וניצול ‘יעיל’ של כל חלקי הגוף. השימוש במינוחים כמו “סלקציה” ו”משלוחים” אף הוא לא נולד בתקופת הרייך, אלא יותר מחצי מאה קודם לכן במשחטות המתועשות הראשונות של בעלי חיים.

פטרסון גם מצביע בספרו על דפוס חוזר בהיסטוריה האנושית לפיו כאשר מתבצע רצח עם או טבח המוני, נוטים מבצעי הפשעים להצמיד לקורבנותיהם כינויים של בעלי חיים – אולי מכיוון שמעשים מסוג זה שמורים בדרך כלל רק לבעלי חיים שאינם בני אדם.

למרות נפילת המשטר הנאצי נמשך השימוש בתאי גזים ברחבי העולם.