בקיץ 2011, חודשים ספורים לפני כניסתו לתוקף של חוק חדש בהולנד שהפך סקוואטינג (התיישבות של אנשים במבנים או שטחים נטושים) לבלתי חוקי, השתלטו סקווטרים על מבנה נטוש בפרבר של אמסטרדם בהולנד, אשר שימש בעבר כבית מחסה לבעלי חיים.
המתיישבים החדשים החלו לשפץ את המבנה במטרה להפוך אותו למרכז חברתי ותרבותי שכונתי, והעניקו לסקווט הטרי את השם ההולם “ברגע האחרון” (Op de Valreep). אולם התאגיד העסקי שבבעלותו המבנה, אשר הזניח אותו במשך שנים, החל לנקוט בצעדים משפטיים כדי להעיף את הסקווטרים מהמקום, והעירייה מצדה הכריזה כי אין בכוחה למנוע את סילוקם.
בחודש ספטמבר 2011 קיימו דיירי הסקווט סיעור מוחות משותף עם אנשי קבוצת יס מן (Yes Men), הידועה במתיחות האנטי-תאגידיות שלה, ויחד רקחו קמפיין מתוחכם שהצליח להציל (לפחות זמנית) את הסקווט.
בשלב ראשון, הם הדפיסו 7,000 עותקים של עיתון מקומי מפוברק שאותו הפיצו בכל השכונה, ואשר דיווח בכותרתו הראשית על חדשות משמחות: העירייה החליטה להתנגד לניסיונות התאגיד לסגור את הסקווט, ובמקום זאת בכוונתה להעביר את המבנה לרשות תושבי השכונה בטקס גדול שייערך תוך ימים ספורים. העירייה אמנם פירסמה הודעה באתר האינטרנט שלה בה הזהירה כי מדובר בעיתון סאטירי, אולם איש לא שם לב לכך.
בעיתון המפוברק גם הוזמנו כל תושבי השכונה לטקס הענקת המבנה לציבור, שינוהל – כך הובטח – על ידי ותיק חברי מועצת העיר. לקראת האירוע, נעטף בניין הסקווט כולו בסרט מתנה כחול ענק, שאליו צורף כרטיס ברכה המיועד לשכונה.
תושבים רבים, כמו גם עיתונאים ופוליטיקאים מקומיים, הגיעו לאירוע החגיגי, אשר כלל כמקובל טקס גזירת סרט והענקת מפתח, אך גם עימות בין נציג (מתחזה) של התאגיד העסקי שמבקש לסלק את הסקווטרים מהמקום, לבין חבר מועצת העיר (מתחזה אף הוא) שהודיע לו כי העירייה החליטה לאפשר לדיירים להישאר במקום.
רבים מתושבי השכונה שהגיעו לטקס התאכזבו בסופו לגלות שמדובר היה במתיחה, אולם בעקבות האירוע הצטרפו רבים מהם לפעילים בסקווט והפכו לתומכיו. הטקס גם זכה לכותרת ראשית בעיתון הנפוץ ביותר באמסטרדם. בדיווח בעיתון, טען פוליטיקאי מקומי (אמיתי) כי אכן יש להעביר את הבניין לרשות השכונה.
לא העיתון המפוברק הראשון של יס מן
לא היתה זו הפעם הראשונה שבה עיתון מפוברק שימש את קבוצת יס מן. בנובמבר 2008 הדפיסה הקבוצה מהדורה סאטירית של העיתון ‘ניו יורק טיימס’, אשר הופצה בחינם ברחבי ארה”ב ב-1.2 מיליון עותקים – יותר מתפוצתו היומית של העיתון המקורי.
המהדורה הפארודית, שכותרתה הראשית הכריזה “המלחמה בעיראק הסתיימה”, כללה 14 עמודים ונשאה את התאריך ה-4 ביולי (יום העצמאות האמריקאי) 2009. העיתון כלל גם מאמר שנכתב כביכול על ידי בעל הטור המפורסם של הטיימס, תום פרידמן, בה הוא הביע חרטה על תמיכתו בפלישה לעיראק, והכריז כי לעולם לא יכתוב שוב באף עיתון.
המוטו המפורסם שמופיע בעמוד הראשי של ניו יורק טיימס – “כל החדשות שראויות לדפוס” (All the news that’s fit to print) – הוחלף במהדורה הסאטירית בנוסח: “כל החדשות שאנחנו מקווים להדפיס”.