ההיסטוריון האנרכיסט האמריקאי הווארד זִין היה איש שגילם באישיותו את הרב גווניות החברתית שאותה ביקש לטפח. הוא היה אקטיביסט רציני למען שינוי חברתי אך גם בעל חוש הומור בריא. כחייל הוא השתתף בביצוע פשעי מלחמה אך גם הצליח להבין שמלחמה איננה חלק מהטבע האנושי. הוא היה חוקר שלא רק תיעד את ההיסטוריה אלא השתתף באופן פעיל ביצירתה, ואדם שהקדיש את חייו להשמעת קולם של אנשים פשוטים, מורדים, סרבנים, מהגרים, אנרכיסטים ושאר עושי צרות למיניהם. הוא הלך לעולמו ב-27 בינואר 2010.
החוק איננו קדוש
“החוק איננו קדוש. אני זוכר כאשר דן בריגן (כומר קתולי שנכלא עקב התנגדותו למלחמת וייטנאם) הפר את החוק, ראיינו את אמו בת ה-80 ושאלו אותה: ‘אז מה את חושבת על הבן שלך? מה את חושבת על כך שהוא הפר את החוק?’. כנראה שהם הניחו כי לאישה בת 80 יהיו מאחוריה 80 שנות יחס של כבוד לחוק, ושהיא תיתן להם את התשובה הנכונה. אבל אמו של דן בריגן ענתה: ‘זה לא חוק אלוהי’. והיא צדקה. החוק נוצר על ידי אנשים בני תמותה, אנשים מאוד מוגבלים ודוגמטיים, שיש להם אינטרסים צרים במיוחד. הם קובעים את החוק, הם אומרים לנו מה החוק, ואז הם מתנהגים כאילו מדובר בחוק קדוש”.
(מתוך ראיון בשנת 1972)
מרי אזרחי
“אנשים רבים מתחילים להיות מודאגים בכל פעם שמישהו מדבר על מרי אזרחי. זו בדיוק המטרה של מרי אזרחי: לעורר דאגה אצל אנשים, להטריד אותם, להפריע להם. אנחנו – האנשים שבוחרים להשתתף במרי אזרחי – גם מודאגים, ואנחנו רוצים לעורר אי-נחת אצל אלה שאחראים על המלחמה… תנו לרוח המרי האזרחי להתפשט למפעלי הנשק, לשדה הקרב, לקונגרס, לכל עיר ועיירה – עד שההרג ייפסק”.
“עכשיו, הרשו לי לפנות לכל השוטרים הסמויים שבקהל. אתם, סוכני הבולשת הפדרלית שמסתובבים בתוך הקהל, האם אינכם רואים שבמעשים שלכם אתם מפירים את רוח הדמוקרטיה? האם אינכם רואים שאתם מתנהגים כמו משטרה חשאית במדינה טוטליטרית?”
(דברים שנשא בהפגנה נגד מלחמת וייטנאם בבוסטון ב-1971. למחרת נעצר והוכה עד זוב דם על ידי המשטרה).
גיבור תרבות
“המצב הנוכחי שבו ההיסטוריה שלנו מסופרת דרך עיניהם של נשיאים, גנרלים ו’אנשים חשובים’ אחרים, גורם ליצירת אזרחים סבילים, שאינם מודעים לכוחם, ואשר תמיד מחכים לאיזה מושיע – אלוהים או הנשיא הבא – כדי שיביא שלום וצדק… כאשר מישהו אומר כי ‘אסור לנו להיות מפולגים – כולנו חייבים להיות מאוחדים’ הוא בעצם מתכוון לכך שכולם צריכים להיות מאוחדים סביב הרעיונות שלו”.
ספרו המוכר ביותר של זִין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, זכה למחוות רבות בתרבות הפופולרית האמריקאית, החל מפרק של משפחת סימפסון בו נראית מארג’ קוראת את הספר בעת לימודיה בקולג’, דרך הערצתו של וויל הצעיר לספר בסרט “סיפורו של וויל האנטינג”, וכלה בהשראה לתקליט “נברסקה” של ברוס ספרינגסטין.
הספר אף עמד במרכזו של ויכוח סוער בפרק של הסופרנוס, שבו טוני, כרמלה ובנם אנטוני דנים בהיסטוריה של ארה”ב על פי ספרו של זִין.
תרגום הקטע (המלא) מתוך סופרנוס:
כרמלה: אנחנו מדברים על כריסטופר קולומבוס.
אנטוני (מצטט מתוך הספר “היסטוריה עממית של ארה”ב”): “הם היו משרתים מצוינים. עם חמישים אנשים נוכל לעבד אותם”.
כרמלה: לשעבד.
אנטוני: “לשעבד, ולגרום להם לעשות את כל מה שנרצה”. זה לא נשמע כמו סחר עבדים?
כרמלה: לג’ורג’ וושינגטון, אבי המדינה שלנו, היו עבדים.
טוני: מה הנקודה?
כרמלה: המורה שלו להיסטוריה, מר קושמן, מלמד את הבן שלך, שאילו קולומבוס היה חי היום הוא היה עומד למשפט על פשעים נגד האנושות, כמו מילושביץ’ ב… אתה יודע, באירופה.
טוני: המורה שלך אמר ככה?
אנטוני: זה לא רק המורה, זו האמת. זה בספר ההיסטוריה שלי.
טוני: סוף-סוף אתה קורא ספר, ויש בו רק בולשיט. צריך להיכנס לנעליו של קולומבוס כדי להבין מה שהוא עבר. אנשים חשבו שהעולם שטוח, למען השם. ואז הוא עוגן באי עם חבורת פראים עירומים, זה דרש הרבה אומץ. אתה זוכר, כשהיינו בפלורידה? החום והחרקים?
אנטוני: כאילו צריך אומץ להרוג אנשים.
כרמלה: הוא היה קורבן של תקופתו.
אנטוני: מה זה חשוב? זה מה שהוא עשה.
טוני: הוא גילה את אמריקה, זה מה שהוא עשה! הוא היה חוקר איטלקי אמיץ. בבית הזה כריסטופר קולומבוס הוא גיבור. סוף הסיפור.
מלחמות קדושות
במלחמת העולם השנייה התגייס זִין לחיל האוויר האמריקאי לתפקיד מטיל פצצות, ולקראת סוף המלחמה נטל חלק בהטלת פצצות נפלם על חיילים גרמנים שחיכו לסיום המלחמה ואזרחים צרפתים בעיירה רויאן בצרפת הכבושה. אולי בזכות ניסיונו כחייל, הוא טען תמיד כי חיילים אינם צמאי דם או משתוקקים לצאת למלחמות. נהפוך הוא, תוקפנות איננה חלק מהטבע האנושי אלא תוצר של תעמולה של ממשלות וענישה של סרבני גיוס.
באחת מהרצאותיו האחרונות, שנדמה כי ראוי לכל ישראלי לצפות בה, זִין בחן מחדש את הרעיון של ‘מלחמות צודקות’ – אותן מלחמות שנמצאות מעבר לכל ביקורת. בהרצאה הוא בחן באופן ביקורתי את שלוש “המלחמות הקדושות” בתולדות ארה”ב: המהפכה האמריקאית, מלחמת האזרחים ומלחמת העולם השנייה.
יהדות מול ציונות
באחד הראיונות האחרונים שהעניק, לכתב העת היהודי-אמריקאי מומנט, נשאל זִין האם לדעתו הציונות היתה טעות.
“כן, אני חושב שהקמת מדינה יהודית היתה שגיאה. אבל ברור שמאוחר מכדי לחזור לאחור. זו היתה טעות לסלק את האינדיאנים מאמריקה, אך מאוחר מדי להחזיר להם אותה. בזמנו, חשבתי שהקמת מדינת ישראל היתה דבר טוב. אולם בדיעבד, זה ככל הנראה היה אחד הדברים הגרועים ביותר שהיהודים היו יכולים לעשות. הם הצטרפו לטירוף הלאומני, לקו בכל הרעות החולות שיוצרת הלאומנות, ונעשו דומים מאוד לארה”ב – תוקפניים מאוד, אלימים וקנאים. בתקופה שליהודים לא היתה מדינה הם היו אזרחי העולם ותרמו לכל תרבות בה חיו ויצרו דברים נפלאים. יהודים היו ידועים בתור עם נעים הליכות ומוכשר. אני חושב שכיום ישראל תורמת לאנטישמיות. כך שאני חושב שהקמתה היתה טעות גדולה”.