עולם ללא שוטרים: שש חלופות מעשיות למשטרה

לא תמיד היתה משטרה. אנשים הממונים על אכיפת החוק אמנם קיימים בצורה זו או אחרת כבר זמן רב, אבל המשטרה המודרנית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום נולדה רק עם עליית יחסי הקניין המודרניים לפני 200 שנה, ובעקבות “הפרות סדר” של עניי הערים.

בדומה למוסדות אחרים שמלווים אותנו מהיום שנולדנו, גם פרדיגמת השיטור יוצרת רושם שאין לה תחליף, ושהיא הדבר היחיד שמונע מהחברה האנושית להתדרדר למצב של תוהו ובוהו. אבל לא כך הוא. הפעיל החברתי האמריקאי חוזה מרטין קיבץ מבחר חלופות מעשיות למשטרה.

צוותי גישור והתערבות בלתי חמושים

אנשים שהוכשרו לכך, לעיתים קרובות עברייני אלימות לשעבר בעצמם, עורכים סיורים בשכונות שלהם ומצליחים למנוע מקרים רבים של אלימות – למרות שהם עצמם אינם חמושים. נשמע דמיוני? קבוצות מסוג זה כבר קיימות בשלל ערים בארה”ב, החל מדטרויט וכלה בלוס אנג’לס, ועל אחת מהן – “Cure Violence” – אפילו נעשה סרט תיעודי. במקרים אחרים, ארגונים קהילתיים הפועלים על פי מודלים פמיניסטיים הצליחו לצמצם את האלימות – החל מהתעללות בחתולים ואלימות בין בני זוג וכלה ברצח במלחמות כנופיות. בזמן שכוחות המשטרה הולכים ומתחמשים בציוד ונשק צבאי, כמה מהשכונות האלימות ביותר בארה”ב הצליחו לצמצם את האלימות דווקא בדרכי שלום ולא מלחמה.

להסיר את ההיבט הפלילי מכמעט כל העבירות

חלק זעיר מהמעצרים שמבצעת המשטרה נובעים מעבירות אלימות, ובכל זאת לא מתקיים דיון של ממש סביב השאלה מה נחשב לעבירה פלילית ומה לא, ואיזו הצדקה יש לחברה לכבול או לכלוא מישהו. עם זאת, דה קרימינליזציה (הפסקת הפללה) לבדה לא מספיקה. ראו למשל את ענף הסחר בקנאביס, בו עסקו בעבר עניים בני מיעוטים, שעובר כעת לשליטתם של עשירים. לכן, כדי שתצליח, דה קרימינליזציה רחבת היקף צריכה לבוא יחד עם פרויקטים קהילתיים ותוכניות כלכליות.

צדק מאחה

צדק מאחה היא גישה חלופית לבתי משפט ובתי סוהר, אשר יוצרת מרחב שבו פגיעה וסכסוכים הם עניין קהילתי, והקהילה כולה יחד עם מבצע העבירה וקורבן העבירה, משתתפים בתהליך משותף של צדק מאחה, שבו העבריין נוטל אחריות על מעשיו, מבקש סליחה מהקורבן ומפצה אותו. גישת צדק מאחה יושמה בהצלחה במגוון מקומות, החל מקומונות היפים והצבא האירי הרפובליקאי, וכלה במתנגדי האפרטהייד בדרום אפריקה וקהילות בארגנטינה ובמקסיקו. הגישה נמצאת בשימוש כבר מאות שנים בקרב עמים ילידיים כמו האינדיאנים בצפון אמריקה, האבוריג’נים באוסטרליה והמאורים בניו זילנד, והיא ככל הנראה החלופה הנפוצה והמשפיעה ביותר למערכת בתי המשפט.

דמוקרטיה ישירה ברמת הקהילה

צמצום האלימות אינו עניין רק של שליטה חברתית. הוא לא עניין של שוטרים או של איזה ממסד אדיש נוסף. הוא עניין של לתת לאנשים תכלית. קהילות שיש להן כלים ליישוב סכסוכים ופתרון בעיות, יכולות למנוע מלכתחילה מקרים רבים של התנהגות אנטי-חברתית. תרבות פוליטית בריאה יותר שבה אנשים מרגישים יותר מעורבים, יכולה לשמש כאבן בניין איתנה ליצירתו של עולם פחות אלים.

סיורים קהילתיים

בקהילות שבהן הפושעים האמיתיים הם השוטרים, סיורים של חברי הקהילה יכולים לשמש כתחליף ראוי. במקסיקו, אחת המדינות עם כוחות המשטרה המושחתים ביותר בעולם, הקימו תושבים קבוצות חמושות מקומיות כדי להתגונן מפני סוחרי סמים, שוטרים ורוצחי נשים. זה רחוק מלהיות פתרון מושלם, אבל במצב קיצוני כמו במקסיקו זה עשוי לשמש כפתרון זמני.

טיפול נפשי אמיתי

בתי הכלא מלאים באנשים שסובלים ממחלות נפש. יצרנו היקף עצום של חולי נפשי, ובמציאות הדיסטופית של צנע וחובות בה אנו חיים, סירבנו לטפל בפצעים הגופניים והנפשיים זה של זה. לעתים קרובות, בריאות הנפש היא צוהר שמוביל לצורת אחרות של שליטה חברתית ממוסדת, גרועות לא פחות מבית סוהר. אולם העתקת המוקד לטיפול מונע ותומך עשוי למנוע מהפגיעים ביותר למצוא עת עצמם באזיקים או מתים ברחוב.