מעטים מודעים לכך שהשיר “יום הולדת שמח” (Happy Birthday to You), השיר הפופולרי שהולחן בשלהי המאה ה-19 על ידי זוג אחיות בארה”ב ושאותו נוהגים לשיר כמעט בכל חגיגת יום הולדת בעולם, הוא למעשה שיר שנמצא בבעלות פרטית וכל שימוש פומבי-מסחרי בו מחייב תשלום תמלוגים לבעליו.
תאגיד המדיה טיים וורנר, שמחזיק כיום בזכויות היוצרים על השיר, גובה מדי שנה תמלוגים של כשני מיליון דולר מיוצרי קולנוע, טלוויזיה ופרסומות עבור השימוש בשיר, והכללת “יום הולדת שמח” בסרט או פרק תוכנית טלוויזיה עשויה להיות כרוכה בהוצאה של 10,000 דולרים. אם לא די בכך, כמו תאגידי מדיה אחרים, דואגת חברת טיים וורנר לקדם שוב ושוב חקיקה להארכת משך תוקף זכויות היוצרים, כדי שתוכל להמשיך לחלוב את פרת המזומנים שבבעלותה.
רישום זכויות היוצרים על השיר בארה”ב בוצע במקור בשנת 1935, ועל פי החוק באותה התקופה הן היו אמורות לפוג כעבור 28 שנים. עם זאת, בלחץ חברות המדיה הגדולות (ובראשן דיסני החוששת מתפוגת זכויות היוצרים על מיקי מאוס), האריך מאז הקונגרס פעם אחר פעם את משך תוקפן של זכויות יוצרים, ולפי החוק הנוכחי, השיר “יום הולדת שמח” יהפוך לנחלת הכלל רק בשנת 2030.
מספר משפטים טוענים כי בפועל זכויות היוצרים על השיר כבר פקעו, אולם טיים וורנר ממשיכה לאיים בתביעות על יוצרים שעושים שימוש חופשי בשיר. כתוצאה ממצב זה, מנסים יוצרי תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה שבעלילות יצירותיהם יש חגיגת יום הולדת, להימנע מהעלות היקרה של השימוש בשיר המפורסם על ידי שימוש בשירי יום הולדת מאולתרים או אחרים.
כדי לשים סוף למצב האבסורדי שנוצר, הכריז בדצמבר 2012 ארכיון המוסיקה החופשי על תחרות ליצירת שירי יום הולדת חלופיים, חופשיים מזכויות יוצרים, שיוכלו – יש לקוות – לתפוס את מקומו של השיר “יום הולדת שמח”. השבוע, בשעה טובה, הוכרז השיר הזוכה בתחרות: “זה יום הולדתך” מאת מונק טרנר ופסינומה. ימים יגידו האם השיר יצליח להתחרות בפופולריות העצומה של “יום הולדת שמח”, אולם היה כבר מי שהעיר כי יתכן שהיה מקום להעניק לשיר החלופי שם יותר קליט, כמו למשל “טיים וורנר לכו להזדיין”.