יבוא יום בו ישכח האדם את ייעודו עלי אדמות, ויחליט לזנוח את הדעת ולשוב אל הבערות.
ביום זה, הסנה הבוער שראה משה במדבר, יתכלה בשרפה, וניוטון יעדיף לנגוס בתפוח שנפל מהעץ במקום להגות בכוח הכבידה.
ביום זה, יפסיק רבי עקיבא ללמוד תורה וישוב לרעות צאן, וארכימדס אשר רץ עירום ברחובות וצעק “יוריקה!” (“מצאתי”), ישוב לאמבט בביתו תוך שהוא ממלמל “שכחתי…”.
ביום זה, יחזור בו הנביא ישעיהו מקריאתו “קומי אורי”, ו“היד הנעלמה” של אדם סמית תתגלה כאגרוף קפוץ.
ביום זה, אפלטון יוריד את המסך על עולם האידיאות, מרקס יתכחש למטריאליזם הדיאלקטי, ודרווין יזנח את תורת האבולוציה.
ביום זה, הכלב שאותו דימה דקארט לשעון אוטומטי בשעה שנעץ מסמרים ברגליו, ייבב חרש “אני קיים”.
