מכל מורשתו בתחום הנצחת השואה של הסופר ניצול השואה יחיאל דינור, נדמה כי התובנה המעניינת ביותר היתה התפנית הדרמטית שחלה בעמדתו לגבי מקומה של השואה בהיסטוריה.
דינור, אשר אימץ את שם העט “ק. צטניק” (הכינוי בגרמנית למי שנמצא במחנה ריכוז) והקדיש את חייו להנצחת השואה, פרץ לתודעת הציבור הרחב בעת משפטו של אדולף אייכמן. דינור הופיע כעד התביעה במשפט מאחר שהיה בין המעטים שפגשו את אייכמן בתקופת השואה ונותרו בחיים. בעדותו, שבמהלכה התעלף, הוא דיבר על השנתיים שעברו עליו במחנה ההשמדה אושוויץ, שאותו הכתיר בתור “פלנטה אחרת”.
בעדותו במשפט אייכמן בשנת 1961 תיאר דינור כך את אושוויץ: “אין הזמן שם כפי שהוא כאן על פני כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זו לא היו שמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן. הם לא נולדו שם ולא הולידו. נשמו לפי חוקי טבע אחרים. הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו. השם שלהם היה מספר”, אמר דינור בטרם התמוטט, ספק נפל, ספק הפיל את עצמו, על הרצפה מתעלף – במה שהפך לרגע הדרמטי ביותר במשפט אייכמן.
כ-15 שנים לאחר שנשא דברים אלה, פנה דינור לטיפול במרפאתו של הפסיכיאטר ההולנדי יאן בסטיאנס, שהתמחה בטיפול בניצולי שואה באמצעות טיפול בטרנס בהשפעת סמים. במרפאה לקח דינור LSD, ובמהלך הטיפול התחולל מהפך בתפיסת עולמו, שבעקבותיו חזר בו מהטענה לפיה אושוויץ היתה אירוע חריג המנותק מרצף ההיסטוריה, והודה כי השואה היא חלק מהאופי האנושי.
“לפנים אהבתי להתבודד הרחק מיישוב בני אדם, להתייחד עם אושוויץ ביקשתי. עכשיו אושוויץ לפתחו של אדם רובצת. באשר האדם שם אושוויץ, כי לא השטן יצר את אושוויץ, אלא אני ואתה, כשם שלא השטן יוצר את הפטרייה (הגרעינית) כי אם אני ואתה. האדם!”, כתב בספרו “צופן אדמע” שראה אור בשנת 1987.
באותה שנה גם דיבר על כך בראיון טלוויזיה:
“כשנפלתי מאושוויץ החוצה, זאת אומרת יצאתי לעולם, לא האמנתי למראות עיני. ראיתי ששום דבר לא נשתנה כאן בעולם, אותם שמיים, אותה הארץ. לא יכולתי לקבל זאת, איך זה ששום דבר לא נשתנה. לאחר זמן, נודע לי ששני דברים בכל זאת השתנו. כשאני הייתי שם קרו דברים חדשים, תוך הזמן הזה נוצר הפניצילין ונוצר האטום, לא ידעתי מהם הדברים האלו המקדמים את פני. היו צריכות לעבור שלושים שנה, עד שהבנתי שאושוויץ אינה פלנטה אחרת כמו שחשבתי קודם…
לא השטן או אלוהים ברא את אושוויץ, אלא אני ואתה, כשם שלא השטן יצר את הפטרייה הגרעינית כי אם אני ואתה – האדם. אושוויץ היתה החזרה הגנרלית לקראת המצאת האטום. כי האצבע שתלחץ על הכפתור הזה שיכול להפוך את העולם לתוהו ובוהו, היא לא אצבע אלוהים, אלא אצבע האדם. וזה היטלר לא היה שטן, הוא היה אדם”.