החברה התעשייתית ועתידה

בשלישי באפריל 1996 פשטו שוטרי הבולשת הפדרלית (FBI) בארה”ב על צריף מבודד בהרים במדינת מונטנה ועצרו את הפעיל האנטי-טכנולוגי טד קזינסקי שהתגורר שם במשך 17 שנים. במהלך כמעט שני עשורים ניהל קזינסקי מתקפה קטלנית כנגד אנשים שנטלו חלק בקידום התיעוש והטכנולוגיה שהורסים את כדור הארץ ופוגעים בחירות האנושית.

קזינסקי, שנודע בכינוי ‘יונבומר’ שהודבק לו על ידי התקשורת, הגיח מעת לעת מבדידותו בהרים כדי לשלוח חבילות נפץ לאנשים שהיו אחראים לדעתו להרס התעשייתי-טכנולוגי. חבילות הנפץ ששלח גרמו למותם של שלושה בני אדם ולפציעתם של 23. שני קורבנותיו האחרונים היו איש פרסום של חברת הנפט אקסון ולוביסט של תעשיית כריתת העצים.

רצף ההתקפות הסתיים לאחר שקזינסקי שלח מכתב אנונימי לחוקרי הבולשת הפדרלית שחיפשו אותו, בו הציע להפסיק להרוג אנשים בתמורה לפרסום מניפסט פרי עטו בשם ‘החברה התעשייתית ועתידה’. המניפסט בן 35,000 מילים פורסם בעיתונים ‘ניו יורק טיימס’ ו’וושינגטון פוסט’ ב-19 בספטמבר 1995, ובין אלפי הפניות וקצות החוט שהגיעו לחוקרים בעקבות הפרסום, היתה גם פנייה מאחיו של קזינסקי.

האח, דיויד קזינסקי, זיהה את סגנון הכתיבה של טד, ובעזרתו הצליחו החוקרים לעצור את אחיו. טד נידון למאסר עולם. דיויד תרם לקורבנותיו של טד את כספי הפרס בסך מיליון דולר שהיה על ראשו של אחיו.

להלן תרגום ראשון לעברית (ככל הידוע לי) של מאמרו האנטי-טכנולוגי המפורסם של טד קזינסקי, שנודע גם בשם ‘המניפסט של יונבומר’.

הקדמה

1. המהפכה התעשייתית והשלכותיה היו אסון עבור המין האנושי. הן אמנם הביאו לעלייה ניכרת בתוחלת החיים של תושבי המדינות ה”מפותחות”, אולם הן ערערו את יציבות החברה, הפכו את החיים לבלתי מספקים, פגעו בכבודם של בני אדם, גרמו סבל פסיכולוגי נרחב (וגם סבל גופני בעולם השלישי) והסבו נזק חמור לעולם הטבע. המשך התפתחות הטכנולוגיה יחמיר את המצב, וללא ספק יגרום לפגיעה קשה עוד יותר בכבודם של בני אדם ויסב נזק רב יותר לעולם הטבע, וקרוב לוודאי שיגרום לערעור נוסף של היציבות החברתית ולהחמרה בסבל הפסיכולוגי, ועלול לגרום להחרפת הסבל הגופני אפילו במדינות “המפותחות”.

2. המערכת התעשייתית-טכנולוגית אפשר שתשרוד או אפשר שתתמוטט. במקרה שתשרוד, יתכן כי בסופו של דבר תצליח המערכת לצמצם את היקף הסבל הגופני והפסיכולוגי, אולם רק לאחר תקופת הסתגלות ארוכה וכואבת מאוד ורק במחיר צמצומם של בני אדם ויצורים חיים רבים אחרים לכדי מוצרים מהונדסים וברגים קטנים במכונה החברתית. יתר על כן, אם המערכת התעשייתית-טכנולוגית תשרוד, התוצאות הללו הן בלתי נמנעות: אין כל דרך לתקן או לשפר את המערכת באופן שיימנע ממנה לשלול מאנשים את כבודם ואת עצמאותם.

3. במקרה שהמערכת תתמוטט התוצאות עדיין יהיו כואבות ביותר. אולם ככל שהמערכת תגדל כך יהיו תוצאות קריסתה הרסניות יותר, ולכן אם נגזר עליה להתמוטט עדיף שהדבר יתרחש במוקדם מאשר במאוחר.

4. לכן אנחנו תומכים במהפכה נגד המערכת התעשייתית. יתכן שהמהפכה תהיה כרוכה באלימות ויתכן שלא: היא עשויה להתחולל לפתע או להיות תהליך הדרגתי יחסית שיימשך עשרות שנים. איננו יכולים לצפות דבר מאלו. אבל אנחנו כן מציגים באופן כללי ביותר את הצעדים שבהם צריכים לנקוט אלה ששונאים את המערכת התעשייתית כדי לסלול את הדרך למהפכה כנגד מבנה חברתי זה. לא מדובר כאן במהפכה פוליטית. המטרה של המהפכה אינה להפיל ממשלות אלא למוטט את הבסיס הכלכלי והטכנולוגי של החברה הנוכחית.

5. במאמר זה אנו מקדישים תשומת לב רק לכמה מהשלכותיה השליליות של המערכת התעשייתית-טכנולוגית. ישנן השלכות שבהן נדון רק בקצרה או שנתעלם מהן כליל. אין משמעות הדבר כי איננו מייחסים חשיבות להשלכות אלה. בשל סיבות מעשיות עלינו להגביל את הדיון שלנו לתחומים שלא זכו למספיק תשומת לב ציבורית או כאלה שבהם יש לנו מה לחדש. כך למשל, היות שהתנועה הסביבתית היא מן המפותחות, בחרנו להתייחס רק בקצרה לנזק סביבתי ולהרס טבע פראי, למרות שאנו מייחסים חשיבות רבה לנושאים אלה.

הפסיכולוגיה של השמאלנות המודרנית

6. כמעט כולם יסכימו שאנו חיים בחברה שנמצאת בצרות צרורות. אחד הביטויים הנפוצים ביותר של הטירוף בעולמנו הוא השמאלנות, ועל כן דיון בפסיכולוגיה של השמאלנות יכול לשמש כהקדמה לדיון בבעיות החברה המודרנית ככלל.

7. אולם מהי שמאלנות? במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, ניתן היה מבחינה מעשית לזהות את השמאלנות עם סוציאליזם. כיום התנועה מפולגת ולא ברור עוד מי עונה להגדרה שמאלני. במאמר זה, כשאנו מדברים על שמאלנים כוונתנו בעיקר לסוציאליסטים, קולקטיביסטים, טיפוסים של “תקינות פוליטית”, פמיניסטים, פעילים למען הומואים ובעלי מוגבלויות, פעילי זכויות בעלי חיים ודומיהם. אולם לא כל מי שקשור לאחת מהתנועות הללו הוא בהכרח שמאלני. הדבר שאליו אנו חותרים בדיון על שמאלנות אינו הגדרה של תנועה או אידיאולוגיה, אלא סוג של מבנה פסיכולוגי או יותר נכון אוסף מבנים הקשורים זה לזה. לכן המשמעות שאנו מייחסים למונח “שמאלנות” תתבהר יותר במהלך הדיון שלנו על פסיכולוגיה שמאלנית (וכן ראו פסקאות 230-227).

8. לכן ההגדרה שלנו לשמאלנות תישאר פחות ברורה משהיינו רוצים, אולם נראה שאין פתרון לבעיה זו. אנחנו בסך הכל מנסים להציג באופן כללי את שתי הנטיות הפסיכולוגיות שמהוות לדעתנו את הכוח המרכזי המניע של השמאלנות המודרנית. בשום פנים איננו מתיימרים לומר את כל האמת על פסיכולוגיה שמאלנית. בנוסף לכך, הדיון שלנו מתייחס לשמאלנות מודרנית בלבד. השאלה האם ניתן להקיש מהדיון שלנו גם לגבי השמאלנים של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, תישאר פתוחה.

9. שתי הנטיות הפסיכולוגיות העומדות בבסיס השמאלנות המודרנית הן “רגשי נחיתות” ו”חיברות-יתר”. רגשי נחיתות מאפיינים את כל השמאלנות המודרנית, ואילו חיברות-יתר מאפיינת רק חלק מסוים מהשמאלנות המודרנית, אבל חלק רב השפעה.

רגשי נחיתות

10. במונח “רגשי נחיתות” איננו מתכוונים רק לרגשי נחיתות במובן המפורש של המילה אלא לקשת רחבה של תכונות הקשורות אליו: הערכה עצמית נמוכה, תחושת חוסר אונים, נטיות דיכאוניות, תבוסתנות, רגשי אשמה, שנאה עצמית וכו’. לטענתנו, שמאלנים מודרנים נוטים לחוש כך (ואולי מדחיקים זאת) ותחושות אלה ממלאות תפקיד מכריע בקביעת הכיוון של השמאלנות המודרנית.

11. כאשר מישהו מפרש כמעט כל דבר שנאמר עליו (או על קבוצות שהוא מזדהה איתן) כמשפיל, ניתן להסיק מכך שהוא סובל מרגשי נחיתות או מהערכה עצמית נמוכה. נטייה זו בולטת בקרב פעילים למען זכויות מיעוטים, בין אם הם שייכים למיעוט שעל זכויותיו הם מבקשים להגן ובין אם לאו. הם מגלים רגישות יתר ביחס לכינויים המיועדים למיעוטים. הכינויים “כושי”, “מלוכסן”, “מוגבל” או “מותק”, המתייחסים לאדם ממוצא אפריקאי, אסייתי, לאדם נכה או לאשה, לא היו במקור בעלי הקשר משפיל. “נקבה” ו”מותק” היו בסך הכל המקבילות הנשיות של “זכר” ו”ברנש”. ההקשר השלילי של כינויים נוסף בהמשך על ידי הפעילים עצמם. פעילים מסוימים לזכויות בעלי חיים הרחיקו לכת עד כדי כך שהם פוסלים את השימוש בביטוי “חיית מחמד” ומתעקשים להמירו במונח “חבר על ארבע”. אנתרופולוגים שמאלנים עושים ככל יכולתם כדי להימנע מלומר על אנשים פרימיטיביים כל דבר שעלול להתפרש כשלילי. הם רוצים להחליף את המילה “פרימיטיבי” בביטוי “לא יודע קרוא וכתוב”. נדמה שהם כמעט פרנואידים ביחס לכל דבר שעלול לרמוז לכך שתרבות פרימיטיבית כלשהי נחותה מהתרבות שלנו. (אין בכוונתנו לרמוז כי תרבויות פרימיטיביות אכן נחותות מהתרבות שלנו. רק רצינו לציין את רגישות היתר של האנתרופולוגים השמאלנים).

12. האנשים הרגישים ביותר למונחים “לא תקינים פוליטית” אינם שחורים בגטאות, מהגרים אסייתיים, נשים מנוצלות או בעלי מוגבלויות, אלא מיעוט בקרב הפעילים, אשר רבים מהם אפילו אינם שייכים לקבוצה “מדוכאת” כלשהי אלא מגיעים ממעמד חברתי מיוחס. מעוז התקינות הפוליטית הוא פרופסורים באוניברסיטאות, הנהנים ממשרה קבועה ומשכורת נאה, ואשר מרביתם גברים לבנים, הטרוסקסואלים בני המעמד הבינוני.

13. שמאלנים רבים מזדהים בצורה עמוקה עם הבעיות של קבוצות שיש להן דימוי של חלשות (נשים), מובסות (אינדיאנים), דוחות (הומוסקסואלים), או נחותות מבחינה אחרת. השמאלנים עצמם חשים שהקבוצות הללו נחותות. הם לעולם לא יודו בכך בפני עצמם, אבל זו בדיוק הסיבה לכך שהם מזדהים עם הבעיות של קבוצות אלה. (אנחנו לא טוענים שנשים, אינדיאנים וכו’ אכן נחותים, אלא רק רוצים להמחיש את הטענה שלנו על הפסיכולוגיה של השמאל).

14. פמיניסטים רוצים באופן נואש להוכיח שנשים לא פחות חזקות מגברים ושיכולותיהן אינן נופלות מאלו של גברים. הם בבירור מוטרדים מהאפשרות שנשים אולי אינן חזקות כמו גברים ובעלות יכולות דומות.

15. שמאלנים נוטים לשנוא כל דבר שנתפס כחזק, טוב ומצליח. הם שונאים את אמריקה, הם שונאים את התרבות המערבית, הם שונאים גברים לבנים, הם שונאים רציונליות. אולם הסיבות לכך ששמאלנים נוטים לשנוא את המערב וכו’ אינן עולות בקנה אחד עם המניעים האמיתיים שלהם. הם טוענים ששנאתם למערב נובעת מכך שהוא מחרחר מלחמה, אימפריאליסטי, סקסיסטי, אתנוצנטרי וכן הלאה, אבל כאשר אותן עוולות עצמן מתרחשות במדינות סוציאליסטיות או בתרבויות פרימיטיביות, השמאלני ממציא כל מיני תירוצים כדי להצדיק אותן, או במקרה הטוב מודה בחוסר רצון בולט בקיומן; ואילו כאשר עוולות אלה מתרחשות בתרבות המערבית, הוא נלהב להצביע על קיומן (ותוך הגזמה רבה לעיתים קרובות). לכן ברור שעוולות אלה אינן המניע האמיתי לשנאה של השמאלני כלפי אמריקה והמערב. הוא שונא את אמריקה ואת המערב בגלל שהם חזקים ומצליחים.

16. ביטויים כמו “ביטחון עצמי”, “הסתמכות עצמית”, “יוזמה”, “מיזם”, “אופטימיות” וכו’ כמעט שאינם מופיעים באוצר המילים של הליברל והשמאלני. השמאלני מתנגד לאינדיבידואליזם ותומך בקולקטיביזם. הוא רוצה שהחברה תדאג לצרכים של כולם ותטפל בהם. הוא אינו מסוג האנשים שיש להם ביטחון פנימי ביכולתם לפתור את בעיותיהם ולדאוג לצרכיהם בכוחות עצמם. השמאלני מתנגד לרעיון התחרותיות מכיוון שעמוק בפנים הוא מרגיש כמו מפסידן.

17. אמנות שמוצאת חן בעיני אינטלקטואלים שמאלנים מודרנים נוטה להתמקד בעליבות החיים, בתבוסות ובייאוש, או לחילופין לפצוח באורגיה של זניחת כבלי ההיגיון, מתוך הנחה כי לא ניתן להשיג דבר באמצעות ההגיון, וכל שנותר זה להתמסר כל כולך להנאות הרגע.

18. פילוסופים שמאלנים מודרנים נוטים לדחות את התבונה, את המדע ואת עובדת קיומה של מציאות אובייקטיבית, ולהתעקש כי הכול יחסי מבחינה תרבותית. אמנם יש מקום להעלות שאלות רציניות לגבי יסודות הידע המדעי וכיצד, אם בכלל, ניתן להגדיר את המושג מציאות אובייקטיבית. אבל ברור שפילוסופים שמאלנים מודרנים אינם מומחים קרי מזג בתורת ההיגיון המנתחים באופן שיטתי את יסודות הידע. רגש ממלא תפקיד מהותי במתקפה שלהם על האמת והמציאות. התקפתם נגד מושגים אלה נובעת מהצרכים הפסיכולוגיים האישיים שלהם. קודם כול, המתקפה שלהם מהווה פורקן של עוינות, ואם היא מצליחה, היא גם מספקת את הדחף שלהם לצבור כוח. חשוב מכך, השמאלני שונא את המדע וההיגיון מכיוון שהם מגדירים אמונות מסוימות בתור אמת (הצלחה או עדיפות למשל) ואמונות אחרות כשקר (כשלון או נחיתות למשל). רגשי הנחיתות נטועים עמוק בשמאלני עד כדי כך שהוא לא מסוגל לשאת שמגדירים משהו כעדיף או מוצלח יותר ומגדירים דבר מה אחר בתור נחות או כשלון. זו גם הסיבה לכך ששמאלנים רבים מתנגדים למושגים כמו “מחלת נפש” ולשימוש במבחני מנת משכל (IQ). שמאלנים מתנגדים להסברים גנטיים להתנהגות או יכולת אנושית מפני שהסברים כאלה נוטים להציג אנשים מסוימים כעדיפים או נחותים ביחס לאחרים. שמאלנים מעדיפים לזקוף את יכולותיו או היעדר יכולותיו של אדם לזכות או לרעת החברה. לכן אם אדם “נחות”, אין זו אשמתו, אלא אשמת החברה שלא דאגה לחנך אותו כיאות.

19. בדרך כלל, השמאלני אינו אדם מהסוג שמאפשר לרגשי הנחיתות שלו לגרום לו להפוך לרברבן, אנוכי, בריוני, תחרותי חסר רחמים או אדם שדואג רק לעצמו. שהרי אדם כזה עדיין לא איבד לחלוטין את האמונה בעצמו. אדם כזה אמנם סובל מהערכה עצמית נמוכה ומחסך בתחושת העוצמה האישית שלו, אבל הוא עדיין מסוגל לתפוס את עצמו כבעל עוצמה, וניסיונותיו להתחזק הם שמולידים את התנהגותו הבלתי נעימה [1]. אולם השמאלני כבר הלך רחוק מדי מכדי להיות כזה. רגשי הנחיתות שלו מוטבעים בו עמוק עד כדי כך שהוא אינו מסוגל לתפוס עצמו בתור פרט חזק ובעל ערך. מכאן נובע הקולקטיביזם של השמאלני. הוא מסוגל לחוש עוצמה רק בתור חבר בארגון גדול או בתנועת המונים שעמה הוא מזדהה.

20. שימו לב לנטייה המזוכיסטית של שיטות הפעולה השמאלניות. שמאלנים מוחים בשכיבה לפני כלי רכב, הם מתגרים בכוונה במשטרה או בגזענים כדי שהללו יפגעו בהם, וכדומה. שיטות פעולה אלו עשויות לעיתים קרובות להיות יעילות, אולם שמאלנים רבים נוקטים בהן לא לשם קידום מטרה אלא מפני שהם מעדיפים שיטות פעולה מזוכיסטיות. שנאה עצמית היא תכונה שמאלנית.

21. שמאלנים עשויים לטעון כי המניע לפעילות שלהם הוא חמלה או עיקרון מוסרי, ועקרונות מוסריים אמנם ממלאים תפקיד אצל השמאלני מהסוג המחוברת-יתר. אולם לא יתכן כי חמלה ועקרונות מוסריים הם המניעים העיקריים לפעילותו של השמאלני. עוינות מהווה מרכיב בולט מדי בהתנהגות שמאלנית; וכך גם הדחף לצבור כוח. יתר על כן, רבים מדפוסי ההתנהגות השמאלנים אינה מבוססים על שיקולים הגיוניים כיצד לעזור לאנשים אשר להם מתיימרים השמאלנים לנסות לסייע. למשל, אם אדם מאמין שהעדפה מתקנת מועילה לשחורים, האם יש היגיון בכך שהוא יבטא באופן עוין או דוגמטי את תביעתו ליישום העדפה מתקנת? ברור שהיה מועיל יותר לו היה מאמץ גישה דיפלומטית ומפויסת יותר אשר היתה כוללת לכל הפחות ויתורים מילוליים וסמליים לאנשים לבנים שחושבים העדפה מתקנת מפלה אותם לרעה. אבל פעילים שמאלנים אינם מאמצים גישה כזו מכיוון שהיא לא תספק את הצרכים הרגשיים שלהם. המטרה האמיתית שלהם איננה לסייע לשחורים. בעיות גזעיות משמשות עבורם רק כתירוץ לבטא את העוינות שלהם עצמם ואת הצורך הלא מסופק בכוח. בעשותם כן, הם למעשה פוגעים בשחורים, מכוון שהגישה העוינת של הפעילים כלפי הרוב הלבן נוטה רק להחריף את השנאה הבין גזעית.

22. אם לא היו בעיות חברתיות כלל בחברה שלנו, השמאלנים היו נאלצים להמציא בעיות כדי שיהיה להם תירוץ לעורר מהומה.

23. אנו מדגישים כי הנאמר לעיל אינו מתיימר להיות תיאור מדויק של כל מי שעשוי להיחשב לשמאלני. זהו רק תיאור גס של נטייה כללית של השמאלנות.

חיברות-יתר

24. פסיכולוגים משתמשים במונח “חיברות” לתיאור התהליך שבמסגרתו מאמנים ילדים לחשוב ולהתנהג בהתאם לדרישות החברה. אומרים על אדם שהוא עבר תהליך חיברות מוצלח אם הוא מאמין בעקרונות המוסריים של החברה שלו, מציית להם, ומשתלב ומתפקד היטב בחברה. הטענה כי שמאלנים רבים יותר מדי מחוברתים עשויה להישמע לא הגיונית, מכיוון ששמאלנים נתפסים כמרדנים. ובכל זאת, ניתן להגן על טענה זו. שמאלנים רבים אינם כה מרדנים כפי שהם נראים.

25. הקוד המוסרי של החברה שלנו הוא תובעני עד כדי כך שאיש אינו יכול לחשוב, להרגיש ולהתנהג באופן מוסרי לחלוטין. כך למשל, איננו אמורים לשנוא איש ובכל זאת כמעט כל אחד שונא מישהו בזמן זה או אחר, בין אם הוא מודה בכך בפני עצמו ובין אם לאו. ישנם אנשים שהחיברות אצלם חזקה עד כדי כך שכל ניסיון לחשוב, להרגיש ולהתנהג בצורה מוסרית מהווה עבורם נטל כבד. כדי להימנע מרגשי אשם, הם נאלצים כל הזמן לרמות את עצמם באשר למניעים האמיתיים שלהם ולהמציא הסברים מוסריים לרגשות ומעשים שבמציאות אינם נובעים משיקולים מוסריים. אנחנו מכנים אנשים כאלה “מחוברתים-יתר” [2].

26. חיברות-יתר עלולה לגרום להערכה עצמית נמוכה, לתחושת חוסר אונים, לתבוסתנות, לרגשי אשם וכדומה. אחד האמצעים המרכזיים לחיברות של ילדים בחברה שלנו הוא לגרום להם להתבייש בהתנהגות או דיבור שמנוגדים לציפיות החברה. אם מפריזים בכך, או כאשר ילד מסוים נוטה מלכתחילה לרגשות מסוג זה, הוא בסופו של דבר יתחיל להתבייש בעצמו. יתר על כן, התנהגותו ומחשבתו של אדם מחוברת-יתר כפופים יותר לציפיות חברתיות מאשר אלו של אדם פחות מחוברת. מרבית האנשים מתנהגים לא פעם באופן לא ראוי. הם משקרים, מבצעים גניבות קטנות או עבירות על חוקי תנועה, הם משתטים בזמן בעבודה, שונאים מישהו, אומרים דברים מרושעים או משתמשים בתכסיסים מלוכלכים. אדם מחוברת-יתר אינו מסוגל למעשים כאלה, ואם הוא בכל זאת ביצע אותם, הדבר מעורר בו תחושת בושה ושנאה עצמית. אדם מחוברת-יתר אינו מסוגל אפילו לחשוב או להרגיש באופן שסותר את ערכי המוסר המקובלים, מבלי לחוש רגשי אשם; הוא אינו מסוגל לחשוב מחשבות “מלוכלכות”. חיברות אינה רק עניין של מוסריות; אנחנו מחוברתים לציית לכללי התנהגות רבים שאינם קשורים למוסר. מכאן שאדם מחוברת-יתר תמיד כבול מבחינה פסיכולוגית ומבזבז את חייו בריצה לאורך המסלול שהחברה התוותה לו. כתוצאה מכך, אנשים מחוברתים-יתר רבים מרגישים כלואים וחסרי אונים, ולעיתים נקלעים למצוקה קשה. לדעתנו, חיברות-יתר היא אחד הדברים האכזריים ביותר שבני אדם מעוללים זה לזה.

27. אנו גורסים כי חלק חשוב ומשפיע מאוד מהשמאל המודרני סובל מחיברות-יתר אשר ממלא תפקיד חשוב ביותר בקביעת הכיוון של השמאלנות המודרנית. שמאלנים מחוברתים-יתר נוטים להיות אינטלקטואלים או בני המעמד הבינוני-גבוה. שימו לב לכך שאינטלקטואלים באוניברסיטאות [3] הם אחד המגזרים המחוברתים ביותר בחברה שלנו וגם אחד המגזרים הכי שמאלנים.

28. שמאלנים מחוברתים-יתר מנסים להשתחרר מהכבלים הפסיכולוגיים שלהם ולבטא את עצמאותם על ידי כך שהם מורדים. אולם על פי רוב הם אינם חזקים דיו כדי למרוד בערכי היסוד של החברה. ככלל, מטרות השמאלנים של ימינו אינן עומדות בסתירה לערכי המוסר המקובלים. נהפוך הוא, השמאל מזהה עיקרון מוסרי שכבר מקובל, מאמץ אותו כאילו הוא שלו, ואז מאשים את הזרם המרכזי בחברה בהפרת אותו העיקרון. דוגמאות: שוויון בין גזעי, שוויון בין המינים, סיוע לאנשים עניים, שלום לעומת מלחמה, אי-אלימות בדרך כלל, חופש ביטוי, יחס טוב לבעלי חיים. ובאופן בסיסי יותר, חובת הפרט לשרת את החברה וחובת החברה לדאוג לפרט. כל אלה הם ערכים שמוטמעים מזה זמן רב עמוק בחברה שלנו (או לפחות בקרב המעמד הבינוני והגבוה) [4]. אמצעי התקשורת ומערכת החינוך משקפים את הערכים הללו במפורש או במרומז או מתייחסים אליהם בתור מובנים מאליהם. שמאלנים, במיוחד מהסוג המחוברת-יתר, בדרך כלל אינם מורדים בעקרונות אלה, אולם הם טוענים (במידה של צדק) כי החברה עצמה אינה מקפידה לשמור על עקרונותיה, וזו גם הצדקתם לעוינות שלהם כלפי החברה.

29. הנה המחשה לאופן שבו שמאלני חוברת-היתר מפגין את מחויבותו העמוקה לעמדות הרווחות בחברה בעודו מעמיד פנים שהוא מורד בה. שמאלנים רבים תומכים בהעדפה מתקנת, בקידום שחורים למשרות בכירות ויוקרתיות, בשיפור החינוך בבתי ספר בהם לומדים שחורים ובהגדלת התקציבים של בתי ספר אלה; לדידם, אורח החיים של “תת המעמד” השחור הוא בבחינת חרפה חברתית. הם רוצים לשלב שחורים במערכת, להפוך אותם למנהלי עסקים, עורכי דין ומדענים בדיוק כמו הלבנים בני המעמד הבינוני-גבוה. השמאלנים ישיבו על כך כי הדבר האחרון שהם רוצים זה להפוך את האדם השחור להעתק של האדם הלבן; במקום זאת, הם רוצים לשמר את התרבות האפריקאית-אמריקאית. אולם במה בא לידי ביטוי שימור התרבות האפריקאית-אמריקאית? הוא כמעט לא כולל דבר מלבד לאכול מזון בסגנון שחור, להאזין למוזיקה שחורה, ללבוש בגדים בסגנון שחור, וללכת לכנסייה או מסגד של שחורים. במילים אחרות, שימור התרבות יכול לבוא לידי ביטוי רק ברמה שטחית. מבחינה מהותית, מרבית השמאלנים שסובלים מחיברות-יתר רוצים לגרום לאדם השחור לאמץ את שאיפותיו של המעמד הבינוני הלבן. הם רוצים שהוא ילמד מקצוע טכני, יהפוך למנהל או מדען, ויקדיש את חייו לטיפוס בסולם המעמדי כדי להוכיח ששחורים לא פחות טובים מלבנים. הם רוצים להפוך אבות שחורים ל”אחראים”. הם רוצים שכנופיות של שחורים יהיו לא אלימות, וכו’. אולם אלה בדיוק הם ערכי המערכת התעשייתית-טכנולוגית. לא אכפת למערכת איזה מוזיקה אדם שומע, אלו בגדים הוא לובש או באיזה דת הוא מאמין כל עוד הוא לומד בבית ספר, עובד במשרה מכובדת, מטפס בסולם המעמדי, מתפקד כהורה “אחראי”, אינו מתנהג באלימות וכן הלאה. בפועל, ולא משנה כמה יכחיש זאת, השמאלני מחוברת-היתר רוצה לשלב את האדם השחור במערכת ולגרום לו לאמץ את ערכיה.

30. כמובן שאיננו טוענים ששמאלנים, אפילו המחוברתים-יתר מביניהם, לעולם אינם מורדים בערכי היסוד של החברה שלנו. ברור שלפעמים הם כן מורדים. כמה שמאלנים מחוברתים-יתר אף הרחיקו לכת ומרדו באחד מהעקרונות החשובים ביותר של החברה המודרנית בכך שהפעילו אלימות פיסית. לשיטתם, אלימות היא צורה של “שחרור”. במילים אחרות, הפעלת אלימות מאפשרת להם להשתחרר מעכבות פסיכולוגיות שהוטמעו בהם. מכיוון שהם מחוברתים-יתר, העכבות הללו הגבילו אותם יותר מאשר אנשים אחרים; מכאן הצורך שלהם להשתחרר מהן. עם זאת, ההצדקה שלהם למרד בדרך כלל מתבססת על הערכים המקובלים בחברה. כך למשל, אם הם מפעילים אלימות הם טוענים שעשו זאת במסגרת המאבק נגד גזענות או דומיה.

31. אנו מודעים לכך שניתן להעלות טיעוני-נגד רבים לסקירה המקוצרת של הפסיכולוגיה השמאלנית שהבאנו לעיל. במציאות, המצב מורכב יותר, וכל ניסיון להציג תיאור מקיף שלו, גם אם כל הנתונים הנדרשים היו בנמצא, היה דורש מספר כרכים. אנו הצגנו רק באופן גס את שתי הנטיות החשובות ביותר בפסיכולוגיה של השמאלנות המודרנית.

32. בעיותיו של השמאלני הן ביטוי לבעיות החברה כולה. הערכה עצמית נמוכה, נטיות דיכאוניות ותבוסתנות אינן נחלתו של השמאל בלבד. למרות שהן בולטות במיוחד בשמאל, הן רווחות בכל החברה. מה גם שתהליך החיברות בימינו חזק יותר מאשר בכל תקופה בעבר. מומחים כיום אפילו מורים לנו מה לאכול, כיצד להתעמל, איך לעשות אהבה, כיצד לגדל את ילדינו וכן הלאה.

תהליך העצמה

33. בני אדם זקוקים (ככל הנראה מסיבות ביולוגיות) לדבר שאותו אנו מכנים “תהליך העצמה” (power process). מדובר בתהליך הקשור קשר הדוק לצורך בכוח (המוכר לכל) אולם אינו בדיוק אותו הדבר. תהליך העצמה כולל ארבעה מרכיבים. שלושה מהם ברורים למדי, ואנו מכנים אותם מטרה, מאמץ והשגת המטרה. (כל אחד זקוק למטרות שהשגתן כרוכה במאמץ, וגם להצליח להשיג לפחות חלק מהמטרות שהציב לעצמו). הגדרת המרכיב הרביעי קשה יותר, מה גם שייתכן כי הוא אינו נחוץ לכולם. בחרנו לכנות אותו אוטונומיה, ונדון בו בהמשך (פסקאות 42-44).

34. נניח כי ישנו אדם אשר יכול לקבל כל דבר שבו יחפוץ אם רק יבקש זאת. לאדם זה יש כוח, אבל הוא עתיד לפתח בעיות פסיכולוגיות קשות. בהתחלה הוא יעשה חיים, אולם כעבור זמן הוא יתחיל להשתעמם מאוד וישקע בדכדוך. בסופו של דבר הוא אף עלול לשקוע בדיכאון קליני. למדנו מההיסטוריה כי אצולה (אריסטוקרטיה) שלרשותה שפע זמן פנוי, נוטה להתנוון. לא כך כאשר מדובר באצולה שזקוקה להיאבק כדי לשמור על כוחה. אולם אצולה שנהנית מזמן חופשי רב ואשר מעמדה מובטח ולכן אינה צריכה להתאמץ כדי לשמור על כוחה, בדרך כלל נוטה לשקוע בשעמום, בדכדוך ובנהנתנות. מכאן עולה כי לא די בכוח. אדם זקוק גם למטרות אשר לשם השגתן יצטרך להשקיע מאמץ.

35. לכל אחד יש מטרות; לכל הפחות, להשיג את הצרכים הבסיסיים הנדרשים כדי להישאר בחיים: מזון, מים ובגדים ומחסה בהתאם לאקלים. אולם אציל שאינו צריך לעבוד למחייתו, משיג את דברים הללו ללא כל מאמץ. לכן הוא משועמם ומדוכדך.

36. אדם שלא מצליח להשיג מטרות חשובות עלול למות אם מדובר בצרכים בסיסיים, או לחוש תסכול כאשר השגת המטרות אינה חיונית להישרדותו. אדם שנכשל באופן עקבי בהשגת מטרות בחייו ישקע בתבוסתנות, הערכה עצמית נמוכה או דיכאון.

37. לכן, כדי להימנע מבעיות פסיכולוגיות קשות, אדם זקוק למטרות שהשגתן כרוכה במאמץ, ולשיעור ההצלחה סביר של מאמציו להשיג את המטרות.     

פעילות חלופית

38. אולם לא כל האצילים שלרשותם שפע זמן פנוי שוקעים בשעמום ובדכדוך. קיסר יפן הירוהיטו, למשל, התמסר לחקר ביולוגיה ימית ורכש לעצמו מוניטין בתחום, במקום לשקוע בנהנתנות מנוונת. לעיתים תכופות, אנשים שאינם צריכים להתאמץ כדי לספק את צרכיהם הבסיסיים, קובעים לעצמם מטרות מלאכותיות. במקרים רבים, הם מקדישים להשגת מטרות אלה לא פחות אנרגיה ומעורבות רגשית מאשר היו מפנים להבטחת צרכיהם הבסיסיים. כך היו היומרות הספרותיות של האצולה באימפריה הרומית; אצילים אירופים רבים הקדישו לפני כמה מאות שנים כמות עצומה של זמן ואנרגיה לציד, למרות שכלל לא היו זקוקים לבשר; אצילים אחרים התחרו על יוקרה באמצעות מפגני עושר משוכללים; ואצילים מעטים, כמו הירוהיטו, פנו למדע.

39. המונח “פעילות חלופית” בא לתאר פעולה שמכוונת להשגת מטרה מלאכותית שאדם קבע לעצמו רק בכדי שתהיה לו מטרה אליה יוכל לשאוף, או אולי יש לומר, רק למען תחושת “המימוש העצמי” שהוא שואב מהניסיון להגיע למטרה. להלן כלל יסוד לזיהוי פעילות חלופית. כאשר אדם מקדיש זמן ואנרגיה רבים כדי להגיע למטרה X, יש להציג את השאלה הבאה: אילו אותו אדם היה נדרש להקדיש את מרבית זמנו וכוחו לסיפוק צרכיו הביולוגיים, והמאמץ הנדרש לשם כך היה מחייב אותו לנצל את כישוריו הגופניים והשכליים במגוון דרכים מעניינות, האם הוא היה חש מאוד מקופח לו לא היה מצליח להשיג את מטרה X? אם התשובה היא לא, אז מעשיו של אותו אדם המכוונים להשגת מטרה X הם בבחינת פעילות חלופית. מחקריו של הירוהיטו בתחום הביולוגיה הימית היו ללא ספק פעילות חלופית, שכן קרוב לוודאי כי לו הירוהיטו היה נדרש להקדיש את זמנו לביצוע משימות לא-מדעיות מעניינות כדי לספק את צרכיו הפיסיים, הוא לא היה מרגיש מקופח על כך שהוא לא בקי באנטומיה של בעלי חיים ימיים ובמחזורי החיים שלהם. מצד שני המרדף אחר מין ואהבה (למשל) אינו פעילות חלופית, מפני שמרבית האנשים, גם אם חייהם מספקים מכל שאר הבחינות, היו חשים מקופחים אם חייהם היו חולפים מבלי שזכו להיות במערכת יחסים זוגית. (אולם רדיפה אחר כמויות מין מופרזות, יותר מהכמות לה אדם באמת זקוק, עשויה להיות פעילות חלופית).

40. בחברה התעשייתית המודרנית נדרש אדם רק למאמץ מזערי כדי לספק את צרכיו הבסיסיים. די בכך שיעבור מסלול הכשרה כלשהו כדי לרכוש מקצוע טכני שולי, ואז יקפיד להגיע לעבודה בזמן וישקיע את המאמץ הקטן הכרוך בלשמור על משרתו. הדרישות היחידות הן רמת משכל בינונית, ובעיקר צייתנות. אם אדם עומד בדרישות אלה, החברה תדאג לכל צרכיו מהעריסה ועד לקבר. (נכון, קיים תת-מעמד שסיפוק הצרכים הבסיסיים שלו אינו מובן מאליו, אך אנו מתייחסים כאן לשדרה המרכזית של החברה). לכן אין זה מפתיע שהחברה המודרנית גדושה בפעילויות חלופיות. בהן ניתן למנות עבודה מדעית, הישגים בתחום הספורט, עבודת צדקה, יצירה אמנותית וספרותית, טיפוס במעלה הסולם התאגידי, צבירת כסף ומוצרים חומריים הרבה מעבר לשלב שבו הם חדלים להסב עוד סיפוק, ופעילות לשינוי חברתי בסוגיות שאינן בעלות חשיבות אישית לפעיל, כמו למשל אדם לבן שפעיל למען זכויות מיעוטים לא לבנים. לא תמיד אלו פעולות חלופיות טהורות, מכיוון שהמניע של אנשים רבים לפעולות הללו קשור גם לצרכים אחרים מלבד הצורך לקבוע מטרה שרוצים להשיג. המניע לעבודה מדעית עשוי להיות בין היתר רצון לרכוש מוניטין טוב, יצירה אמנותית עשויה לנבוע מצורך לבטא רגשות, ופעילות לוחמנית לשינוי חברתי מתוך שנאה. אך עבור מרבית האנשים שעוסקים בהן, פעילויות אלה הן בעיקרן פעילויות חלופיות. כך למשל, מרבית המדענים יסכימו מן הסתם כי ה”סיפוק” שהם שואבים מעבודתם חשוב יותר מאשר הכסף והיוקרה שנלווים לה.

41. מרבית האנשים, אם לא כולם, שואבים פחות סיפוק מפעילויות חלופיות מאשר מהניסיון להשיג מטרות אמיתיות (כלומר, מטרות שאנשים היו רוצים להשיג גם לאחר שהשביעו את הצורך שלהם בתהליך העצמה). עדות לכך היא העובדה כי במרבית המקרים, אנשים שמקדישים את עיקר מרצם לפעילויות חלופיות לעולם לא מרוצים, לעולם לא רגועים. לכן אדם שעסוק בלהרוויח כסף תמיד שואף להתעשר עוד ועוד. המדען, מיד לאחר שהוא מצליח לפתור בעיה, ממהר להמשיך לבאה. ספורטאי אשר רץ למרחקים ארוכים תמיד דוחק בעצמו לרוץ יותר רחוק ויותר מהר. אנשים רבים העוסקים בפעילויות חלופיות נוהגים לטעון כי הם שואבים מפעילויות אלה סיפוק רב בהרבה מאשר מעניינים “שגרתיים” כמו סיפוק צרכיהם הבסיסיים, אולם הדבר נעוץ בכך שהמאמץ הנדרש לסיפוק הצרכים הבסיסיים בחברה שלנו הפך לעניין של מה בכך. סיבה חשובה אף יותר לכך היא שסיפוק הצרכים הבסיסיים של האדם בימינו אינו נעשה באופן אוטונומי אלא במסגרת תפקודו כחלק ממכונה חברתית עצומה. לעומת זאת, בבואו לעסוק בפעילויות חלופיות, נהנה האדם בדרך כלל ממידה רבה של אוטונומיה.

אוטונומיה

42. אוטונומיה אינה מהווה מרכיב הכרחי בתהליך ההעצמה אצל כל בני האדם. אולם מרבית האנשים זקוקים למידה זו או אחרת של אוטונומיה בזמן שהם פועלים להשגת מטרותיהם. המאמצים להשגת המטרות צריכים לבוא מיוזמתם-הם וחייבים להיות נתונים לשליטתם והכוונתם. למרות זאת, מרבית האנשים אינם נדרשים לנקוט ביוזמה, שליטה והכוונה כפרטים בודדים. בדרך כלל די בכך שיפעלו כחלק מקבוצה קטנה. כך שאם חצי תריסר אנשים דנים ביניהם על קביעת מטרה ומצליחים במאמץ משותף להשיג מטרה זו, הצורך שלהם בתהליך העצמה יבוא על סיפוקו. אולם אם הם פועלים בכפוף להוראות קפדניות שמגיעות מלמעלה ואשר אינן מותירות מקום כלשהו ליוזמה וקבלת החלטות אוטונומית, הצורך שלהם בתהליך העצמה לא יבוא על סיפוקו. הדבר נכון גם לגבי החלטות אשר מתקבלות במשותף כאשר הקבוצה שמקבלת את ההחלטה המשותפת גדולה עד כדי כך שתפקידו של כל פרט בה הוא זניח [5].

43. למען האמת ישנם אנשים אשר נדמה כי כמעט אינם זקוקים לאוטונומיה. בין אם משום שהדחף שלהם לצבור כוח הוא חלש ובין אם מפני שהם מספקים את הדחף זה באמצעות הזדהות עם ארגון רב עוצמה כלשהו שאליו הם שייכים. וישנם גם הטיפוסים הלא-חושבים, החייתיים שכנראה מסתפקים בכוח רק במובן הגופני של המילה (לוחם קרבי מיומן, אשר שואב את כוחו מפיתוח כושר הלחימה שלו, ונכון להשתמש בו תוך ציות עיוור למפקדיו).

44. אולם עבור מרבית האנשים משמש תהליך ההעצמה – בחירת מטרה, פעולה אוטונומית להשגת המטרה, ולבסוף השגתה – כאמצעי להכרה בערך עצמם, לחיזוק הבטחון העצמי שלהם ולפיתוח תחושת עוצמה. כאשר לא ניתנת לאדם הזדמנות נאותה לעבור תהליך העצמה, התוצאות הן (בהתאם לאדם בו מדובר ולאופן שבו הופר תהליך ההעצמה שלו) שעמום, דכדוך, הערכה עצמית נמוכה, רגשי נחיתות, תבוסתנות, דכאון, חרדה, רגשי אשם, תסכול, עוינות, התעללות בבני זוג או ילדים, נהנתנות שאינה יודעת שובע, התנהגות מינית חריגה, הפרעות שינה, הפרעות אכילה, וכו’ [6].

מקורות של בעיות חברתיות

45. כל התסמינים המוזכרים לעיל יכולים להתקיים בכל חברה, אולם בחברה התעשייתית המודרנית הם קיימים בהיקף נרחב ביותר. אנחנו לא הראשונים שטוענים כי נדמה שעולם כיום משתגע. לא מדובר כאן בתופעה אופיינית לחברות אנושיות. סביר מאוד להניח כי האדם הקדמון סבל מפחות לחץ ותסכול וכי הוא שאב סיפוק רב יותר מאורח חייו מאשר האדם המודרני. אמנם לא הכל היה דבש ונופת צופים בחברות קדמוניות. התעללות בנשים היתה תופעה רווחת בקרב ילידים אבוריג’ינים באוסטרליה, טרנסקסואליות היתה נפוצה למדי אצל כמה שבטים אינדיאנים באמריקה. אולם נראה כי בעיות מהסוגים שהוזכרו בפסקה הקודמת בדרך כלל היו הרבה פחות נפוצות בקרב עמים קדמונים מאשר בחברה בת זמננו.

46. אנו מייחסים את הבעיות החברתיות והפסיכולוגיות של החברה המודרנית לעובדה כי חברה זו מחייבת אנשים לחיות בתנאים השונים בתכלית מאלו שבמסגרתם התפתח המין האנושי, ולהתנהג באופן שעומד בסתירה לדפוסי התנהגות שפיתח המין האנושי במסגרת תנאי חיים קודמים. מהדברים שכתבנו עד כה עולה בבירור כי חוסר האפשרות של אדם לחוות כנדרש תהליך העצמה בחברה בת זמננו הוא המאפיין המשמעותי ביותר של התנאים החריגים בהם נדרשים אנשים לחיות בחברה המודרנית. אולם הוא אינו המאפיין היחיד. בטרם נדון באופן שבו הפרת תהליך העצמה גורמת לבעיות חברתיות, נעסוק בכמה מקורות נוספים של בעיות חברתיות.

47. בין התנאים החריגים בחברה בת זמננו ניתן למנות צפיפות יתר של אוכלוסין, בידוד האדם מן הטבע, קצב מהיר מדי של שינויים חברתיים והתפרקות קהילות טבעיות קטנות כמו המשפחה המורחבת, הכפר או השבט.

48. גלוי וידוע כי צפיפות יתר גורמת לעלייה במתח ובתוקפנות. רמת הצפיפות הקיימת כיום ובידודו של האדם מן הטבע הן תוצאה של קידמה טכנולוגית. כל החברות הקדם-תעשייתיות היו כפריות בעיקרן. המהפכה התעשייתית הגדילה את הערים ואת חלקן בכלל האוכלוסיה, וטכנולוגיה חקלאית מודרנית מאפשרת לכדור הארץ לתמוך באוכלוסיה גדולה מאי פעם (בנוסף לכך, טכנולוגיה מחריפה את השלכות צפיפות היתר מכיוון שהיא מעמידה לרשות אנשים אמצעים רבים והולכים להפריע לאחרים. למשל, מגוון מכשירים מייצרי-רעש: טלפונים סלולריים, אזעקות רכב, אופנועים, וכו’. כאשר השימוש במכשירים אלו אינו מוגבל, אנשים שרוצים שקט ושלווה מתוסכלים בגלל הרעש. אם השימוש בהם מוגבל, אנשים שברשותם מכשירים אלה חשים תסכול בשל המגבלות… אבל לו לא היו ממציאים את המכשירים הללו מלכתחילה, ניגוד העניינים היה נמנע, והם לא היו מתסכלים איש.)

49. עולם הטבע (שהשינויים בו בדרך כלל איטיים) סיפק לחברות קדומות מסגרת יציבה אשר ממנה שאבו תחושת בטחון. בימינו, החברה האנושית היא זו ששולטת בטבע ולא להפך, והשינויים בחברה המודרנית מהירים מאוד בשל השינויים הטכנולוגיים. לכן אין מסגרת יציבה.

50. השמרנים הם שוטים: הם מייללים על התנוונות הערכים המסורתיים, אולם תומכים נלהבים בקידמה טכנולוגית ובצמיחה כלכלית. כנראה פשוט לא עולה בדעתם כי לא ניתן לבצע שינויים מהירים וקיצוניים בטכנולוגיה ובכלכלה של חברה מבלי לגרור שינויים מהירים גם בכל שאר היבטי החברה, וכי שינויים מהירים אלה מביאים בהכרח להתפרקות ערכים מסורתיים.

51. התפרקות ערכים מסורתיים טומנת בחובה במידה מסוימת גם התפרקות של הקשרים ששומרים על לכידותן של קבוצות חברתיות קטנות. התפוררותן של קבוצת חברתיות קטנות נובעת גם מהעובדה שתנאי החיים המודרניים לעיתים קרובות מחייבים או מפתים אנשים לעקור למקומות חדשים, ולהיפרד מקהילה שלהם. מעבר לכך, חברה טכנולוגית חייבת להחליש קשרי משפחה וקהילות מקומיות כדי לתפקד בצורה יעילה. בחברה המודרנית נאמנותו של אדם חייבת להיות קודם כל למערכת ורק אחר כך לקהילה קטנה, מכיוון שאם הנאמנות הפנימית של קהילות קטנות היתה חזקה מהנאמנות למערכת, קהילות אלו היו פועלות לקידום מטרותיהן על חשבון המערכת.

52. נניח שבכיר במגזר הציבורי או מנהל של חברה מסחרית היה מחליט למנות לתפקיד כלשהו את בן דודו, או את חבר שלו או אדם בן אותה דת, במקום למנות לתפקיד את האדם בעל הכישורים המתאימים ביותר. העדפת נאמנות אישית על פני נאמנות למערכת מוגדרת כיום בתור “פרוטקציה” או “אפליה” – שתיהן תופעות אשר נחשבות לחטא נוראי בחברה המודרנית. חברות השואפות לתיעוש אשר לא הצליחו להכפיף נאמנויות אישיות ומקומיות לנאמנות למערכת בדרך כלל אינן יעילות (עיינו ערך אמריקה הלטינית). מכאן שחברה תעשייתית מפותחת יכולה להרשות את קיומן של קהילות קטנות רק אם אלה עוקרו מכוחן, רוככו והפכו לכלים בידי המערכת [7].

53. רבים מכירים בכך שצפיפות יתר, שינויים מהירים והתפרקות קהילות גורמים לבעיות חברתיות. אולם לדעתנו לא די בהם כדי להסביר את היקף הבעיות לו אנו עדים כיום.

54. מספר ערים קדם-תעשייתיות היו מאוד גדולות וצפופות, אולם נדמה כי תושביהן לא סבלו מבעיות פסיכולוגיות חמורות כמו אלו של האדם המודרני. באמריקה של ימינו עדיין ישנם אזורים כפריים שאינם מאוכלסים בצפיפות, אך אנו מוצאים בהם את אותן הבעיות הקיימות באזורים עירוניים, אם כי הן נוטות להיות פחות חמורות באזורים כפריים. מכאן שצפיפות אינה כנראה הגורם המכריע.

55. ככל שהתקדם הסְפָר האמריקאי במהלך המאה ה-19, תנועת אוכלוסין גרמה ככל הנראה להתפרקות משפחות מורחבות וקבוצות חברתיות קטנות לפחות בהיקף לו אנו עדים כיום. למעשה, משפחות גרעיניות רבות בחרו לחיות בבידוד כה רב, כאשר השכנים הקרובים ביותר מתגוררים במרחק של כמה קילומטרים, עד כי הן לא השתייכו לקהילה כלל, ולמרות זאת נראה כי לא פיתחו בעיות עקב כך.

56. מלבד זאת, השינויים שהתחוללו בחברה של אזור הספר האמריקאי היו מהירים ועמוקים מאוד. אדם יכול היה להיוולד ולהתבגר בצריף עץ, מחוץ לתחום השפעתם של חוק וסדר, תוך שהוא ניזון בעיקר מבשר ציד; אולם בהגיעו לגיל זיקנה כבר עשוי היה לעבוד במשרה רגילה ולחיות בקהילה מאורגנת שבה נאכף החוק. מדובר היה בשינוי עמוק יותר מזה שמתחולל במהלך חייו של אדם בן זמננו, ולמרות זאת נראה כי הוא לא גרם לבעיות פסיכולוגיות אצל בני אותם התקופה. למעשה, החברה האמריקאית של המאה ה-19 היתה אופטימית ובטוחה בעצמה, בניגוד לחברה של ימינו [8].

57. לטענתנו, ההבדל טמון בכך שהאדם בן זמננו מרגיש (במידה רבה של צדק) שהשינויים נכפים עליו, ואילו איש הספר בן המאה ה-19 חש (אף הוא במידה רבה של צדק) כי הוא זה שמחולל את השינויים, מתוך בחירה. החלוץ באזור הספר התיישב על חלקת אדמה שהוא בחר בעצמו, והקים עליה חווה במו ידיו. באותם ימים, אוכלוסיה של מחוז שלם היתה יכולה למנות לא יותר מכמה מאות בני אדם, והמחוז היה מבודד ואוטונומי הרבה יותר מאשר מחוז בימינו. מכאן שהחקלאי החלוץ היה שותף בקבוצה קטנה יחסית והשתתף ביצירת קהילה חדשה ומסודרת. בהחלט יש מקום לפקפק בכך שיצירת הקהילה היוותה שיפור במצבו של החלוץ, אולם כך או כך היא סיפקה את הצורך שלו בתהליך העצמה.

58. ניתן למצוא דוגמאות נוספות לחברות שבהן התחוללו שינויים מהירים ו/או חברות שלא היו בהן קשרים קהילתיים הדוקים, ולמרות זאת לא סבלו מהפרעות התנהגותיות נרחבות מהסוג הקיים בחברה התעשייתית בת ימינו. אנו גורסים כי הגורם המשמעותי ביותר לבעיות חברתיות ופסיכולוגיות בחברה המודרנית הוא היעדר הזדמנות מספקת לאנשים לעבור תהליך העצמה כראוי. איננו טוענים כי החברה המודרנית היא היחידה שבה קיים שיבוש בתהליך ההעצמה. קרוב לוודאי שמרבית, אם לא כל החברות המתורבתות גרמו במידה זו או אחרת לשיבוש תהליך ההעצמה. אולם בחברה התעשייתית המודרנית הבעיה הפכה לחמורה במיוחד. שמאלנות, לפחות בצורתה מאז המחצית השנייה של המאה ה-20, היא בין השאר תסמין של חסכים הקשורים לתהליך ההעצמה. 

שיבוש תהליך ההעצמה בחברה המודרנית

59. דחפים אנושיים מתחלקים לדעתנו לשלוש קבוצות: (1) דחפים שניתן לספק במאמץ מזערי; (2) אלה שניתן לספק רק במאמץ רציני; (3) אלה שלא ניתן לספק לא משנה כמה מנסים. תהליך העצמה הוא תהליך של סיפוק דחפים מהקבוצה השנייה. ככל שדחפים רבים יותר נכללים בקבוצה השלישית, כך גוברים התסכול, הזעם, ולבסוף התבוסתנות, הדיכאון, וכו’.

60. החברה התעשייתית המודרנית נוטה לדחוק את הדחפים האנושיים הטבעיים לקבוצה הראשונה ולקבוצה השלישית, בעוד שדחפים שנוצרים באופן מלאכותי נכללים במידה הולכת וגדלה בקבוצה השנייה.

61. בחברות פרימיטיביות, הצרכים הבסיסיים בדרך כלל נכללים בקבוצה השנייה: ניתן לספק אותם, אולם רק במאמץ רציני. החברה המודרנית, לעומת זאת, נוטה לספק את הצרכים הבסיסיים של כל בני האדם [9] במאמץ מזערי בלבד, ומכאן שהצרכים הבסיסיים נדחקים לקבוצה הראשונה. (יש שעשויים לחלוק על הקביעה כי נדרש מאמץ “מזערי” כדי להחזיק במשרה; אולם בדרך כלל, משרות בדרגי ביניים ודרגים נמוכים דורשות אך ורק צייתנות. פשוט יושבים או עומדים במקום שבו אומרים לך לשבת או לעמוד, ועושים את מה שאומרים לך לעשות בצורה שבה אמרו לך לעשות זאת. רק לעיתים רחוקות נדרש אדם למאמץ של ממש, ובכל מקרה כמעט שאין אוטונומיה בעבודה, ולכן הצורך בתהליך העצמה איננו מסופק).

62. בחברה המודרנית, צרכים חברתיים, כמו מין, אהבה ומעמד, נותרים לעיתים קרובות בקבוצה השנייה, בהתאם למצבו של האדם בו מדובר [10]. אולם מלבד אנשים שיש להם צורך חזק במיוחד ביוקרה חברתית, לא די במאמץ הנדרש על מנת לספק צרכים חברתיים כדי להבטיח שהצורך בתהליך העצמה יבוא על סיפוקו.

63. לכן יצרה החברה המודרנית צרכים מלאכותיים הנכללים בקבוצה השנייה, ואשר מספקים את הצורך בתהליך העצמה. שיטות פרסום ושיווק פותחו כדי לגרום לאנשים רבים להרגיש שהם זקוקים לדברים שהסבים והסבתות שלהם מעולם לא רצו או אפילו חלמו עליהם. נדרש מאמץ רציני כדי להרוויח די כסף בכדי לספק צרכים מלאכותיים אלו, ומכאן שהם שייכים לקבוצה השנייה (אולם ראו פסקאות 80-82). האדם המודרני נדרש לספק את הצורך שלו בתהליך העצמה בעיקר דרך מרדף אחרי צרכים מלאכותיים שנוצרו על ידי ענפי הפרסום והשיווק [11], וכן באמצעות פעילויות חלופיות.

64. נראה כי עבור לא מעט אנשים, אולי אפילו רובם, לא די בתחליפים מלאכותיים אלו לתהליך ההעצמה. סוגיה ששבה ועולה בכתבים של מבקרים חברתיים בני המחצית השנייה של ה-20 היא תחושת היעדר התכלית שממנה סובלים רבים בחברה המודרנית. (חוסר תכלית זו מכונה לעיתים קרובות בשמות אחרים כמו “אנומיה” או “ריקנות המעמד הבינוני”). אנו גורסים כי “משבר הזהות” כביכול, הוא למעשה חיפוש אחרי תחושת תכלית, ולעיתים קרובות אחרי פעילות חלופית מתאימה. יתכן כי האקזיסטנציאליזם מהווה במידה רבה תגובה לחוסר התכלית של החיים המודרניים [12]. הרצון ב”מימוש עצמי” הפך לתופעה רווחת בחברה בת זמננו. אולם אנו מעריכים כי מרבית האנשים אינם לגמרי מסופקים מפעילות שמטרתה העיקרית היא מימוש עצמי (היינו, פעילות חלופית). במילים אחרות, פעילות כזו אינה מספקת במלואו את הצורך בתהליך העצמה (ראו פסקה 41). הדרך היחידה לספק צורך זה היא באמצעות פעילויות שתכליתן היא חיצונית, כמו צרכים בסיסיים, מין, אהבה, מעמד חברתי, נקמה, וכו’.

65. יתר על כן, כאשר הניסיון להשיג מטרות כרוך בלהרוויח כסף, בלטפס במעלה הסולם המעמדי או בכל תפקוד אחר במסגרת המערכת, מרבית האנשים אינם בעמדה שמאפשרת להם לפעול להשגת מטרותיהם באופן אוטונומי. מרבית העובדים מועסקים על ידי מישהו אחר, כפי שכבר ציינו בפסקה 61, ועל כן מעבירים את ימיהם בלעשות את מה שאומרים להם לעשות בצורה שבה אמרו להם לעשות זאת. אפילו אנשים בעלי עסקים עצמאיים נהנים ברובם רק ממידה מוגבלת של אוטונומיה. בעלי עסקים קטנים ויזמים מתלוננים באופן קבוע כי ידיהם כבולות כתוצאה ממעורבות-יתר ממשלתית. אין ספק כי חלק ממעורבות זו מיותר, אולם מרבית התקנות והפיקוח הממשלתיים חיוניים ומהווים חלק הכרחי של המבנה החברתי המורכב שלנו. חלק גדול מהעסקים הקטנים פועלים כיום בשיטת הזיכיונות. העיתון “וול סטריט ג’ורנל” דיווח לפני מספר שנים שרבות מהחברות שמעניקות זיכיונות דורשות מהמתמודדים על זיכיונות לעבור מבחן אישיות שנועד לסנן מתמודדים יצירתיים ובעלי יוזמה, משום שאנשים מסוג זה אינם מספיק צייתנים כדי לשתף פעולה עם שיטת הזיכיונות. בכך נמנעת מרבים מהאנשים שהכי זקוקים לאוטונומיה האפשרות להיות בעלי עסקים קטנים.

66. בימינו, אנשים נוטים יותר לנהל את חייהם על פי הדברים שהמערכת עושה עבורם או עושה להם, ולא מתוקף הדברים שהם עושים למען עצמם. מה גם שדברים שהם בכל זאת עושים למען עצמם, נעשים יותר ויותר בהתאם לקווים שמתווה המערכת. הזדמנויות נוטות להיות אלו שהמערכת מספקת, ויש לנצל אותן רק על פי החוקים והתקנות [13], ולפעול לפי המלצות המומחים כדי שיהיה סיכוי כלשהו להצליח.

67. מכאן שתהליך ההעצמה בחברה שלנו השתבש בשל מחסור ביעדים אמיתיים ובאוטונומיה בניסיונות להשיגם. אולם התהליך השתבש גם בשל הצרכים האנושיים השייכים לקבוצה השלישית: אותם צרכים שלא ניתן לספק כנדרש ללא כל קשר למידת המאמץ שמשקיעים בכך. אחד הצרכים הללו הוא הצורך בביטחון. חיינו תלויים בהחלטות שמקבלים אנשים אחרים; אין לנו כל השפעה על החלטות אלה ובדרך כלל אנחנו אפילו לא מכירים את האנשים שמקבלים אותן. (“אנו חיים בעולם שבו מספר קטן יחסית של אנשים – אולי 500 או 1,000 – מקבלים את ההחלטות החשובות” – פיליפ ב. היימן מבית הספר למשפטים באוניברסיטת הארוורד, כפי שצוטט על ידי אנתוני לואיס בעיתון “ניו יורק טיימס” ב-21 באפריל 1995). חיינו תלויים בהקפדה על כללי בטיחות בכור גרעיני; בכמות חומרי ההדברה שמרשים להכניס למזון שלנו או בכמות זיהום האוויר המותרת; במידת המיומנות (או היעדר המיומנות) של הרופא שלנו; האפשרות שלנו למצוא עבודה או לאבד אותה עשויה להיות תלויה בהחלטות של כלכלנים ממשלתיים או מנהלי תאגידים; וכן הלאה. יכולתם של מרבית האנשים להתגונן מול איומים אלה מוגבלת ביותר. כתוצאה מכך, נמנעת מהם האפשרות לחוש בטוחים, דבר שמוביל לתחושת חוסר אונים.

68. מנגד ניתן לטעון כי רמת הבטחון הגופני של אדם פרימיטיבי פחותה מזו של האדם המודרני, ולראיה תוחלת החיים הנמוכה יותר שלו; מכאן שהאיומים על בטחונו של האדם המודרני קטנים יותר, לא גדולים יותר, מאלו שלהם התרגל האדם. אולם רמת הבטחון הפסיכולוגי אינה תואמת במדויק לרמת הבטחון הגופני. תחושת הבטחון שלנו לא ממש קשורה לרמת הבטחון שלנו בפועל אלא לאמונה שלנו ביכולתנו לדאוג לעצמנו. כאשר אדם פרימיטיבי מותקף על ידי חיות פרא או סבל מרעב, הוא מסוגל להגן על עצמו או לנדוד למקום אחר כדי לחפש מזון. אין כל ודאות שמאמציו יישאו פרי, אולם הוא בשום פנים ואופן לא חסר אונים לנוכח האיומים עליו. האדם המודרני, לעומת זאת, חסר אונים מול רבים מהאיומים על בטחונו; תאונות גרעיניות, חומרים מסרטנים במזון, זיהום סביבתי, מלחמה, העלאות מסים, חדירה לפרטיותו מצד ארגונים גדולים, תופעות חברתיות וכלכליות כלל-ארציות אשר עלולות לשבש את אורח חייו.

69. אדם פרימיטיבי אמנם חסר אונים מול כמה מהאיומים עליו; כמו מחלות למשל. אולם הוא מסוגל לקבל בשוויון נפש את סכנת החולי. המחלה חלק מטבע הדברים, ולא באשמת איש, אלא אם כן זו אשמתו של איזה שד דמיוני. אולם האיומים על האדם המודרני נוטים להיות מעשה-ידי-אדם. הם אינם מקריים אלא נכפים עליו על ידי אנשים שאין לו כל השפעה על החלטותיהם. כתוצאה מכך הוא חש תסכול, השפלה וזעם.

70. לכן בטחונו של אדם פרימיטיבי נמצא בעיקר בידיו (בין אם כפרט ובין אם כחבר בקבוצה קטנה) בעוד שבטחונו של אדם מודרני נמצא בידיהם של אנשים וארגונים רחוקים או גדולים מכדי שיהיה מסוגל להשפיע עליהם באופן אישי. כך שהצורך של האדם המודרני בבטחון נוטה להשתייך לקבוצה הראשונה ולקבוצה השלישית; בכמה תחומים (מזון, מחסה, וכו’) מובטח בטחונו כמעט ללא מאמץ, ואילו בתחומים אחרים הוא לא מסוגל להבטיח את בטחונו. (התיאור המופיע לעיל במידה רבה מפשט את המצב האמיתי, אולם הוא מצביע בקווים גסים וכלליים על ההבדלים בין מצבם של האדם המודרני והאדם הפרימיטיבי).

71. לבני אדם יש צרכים זמניים רבים שאורח החיים המודרני מונע את סיפוקם, ולכן הם נכללים בקבוצה השלישית. אדם עשוי להתרגז, אולם החברה המודרנית אינה יכולה להתיר תגרות. במצבים רבים היא אינה מאפשרת אפילו תוקפנות מילולית. כאשר אדם נמצא בדרך לאן שהוא, יתכן שהוא ממהר או אולי הוא במצב רוח לנסוע לאטו, אולם בדרך כלל אין לו ברירה אלא להתקדם בקצב זרימת התנועה ולציית לרמזורים. אדם עשוי לרצות לבצע את עבודתו בצורה שונה, אולם בדרך כלל הוא נדרש לבצע אותה אך ורק לפי הוראות המעסיק שלו. מבחינות רבות נוספות, האדם המודרני כבול לרשת של כללים ותקנות (מפורשים או משתמעים) אשר מונעים ממנו לספק את הצרכים שלו ועל כן מפריעים לתהליך ההעצמה. לא ניתן לוותר על מרבית התקנות הללו מכיוון שהן נחוצות לתפקוד החברה המתועשת.

72. מבחינות מסוימות החברה המודרנית מאוד מתירנית. בתחומים שאינם נוגעים לתפקוד המערכת אנו בדרך כלל יכולים לנהוג כרצוננו. מותר לנו להאמין בכל דת שנחפוץ (בתנאי שאינה מעודדת התנהגות שמסכנת את המערכת). מותר לנו לשכב עם מי שאנחנו רוצים (כל עוד שנקפיד על “מין בטוח”). מותר לנו לנהוג כאוות נפשנו כל עוד מדובר בעניינים חסרי חשיבות. אולם בכל הדברים החשובים נוטה המערכת לפקח יותר על התנהגותנו.

73. הפיקוח על התנהגות אינו מתבצע רק באמצעות כללים מפורשים ולא רק על ידי הממשלה. לא פעם מופעלת שליטה באופן בלתי ישיר או באמצעות לחץ או מניפולציה פסיכולוגיים, או באמצעות ארגונים שאינם הממשלה, או על ידי המערכת בכללותה. מרבית הארגונים הגדולים מפעילים צורה כלשהי של תעמולה [14] כדי להשפיע על עמדות הציבור והתנהגותו. תעמולה אינה מוגבלת רק ל”פרסומות”, ולעיתים אפילו האנשים שמייצרים אותה אינם מתכוונים במודע לייצר תעמולה. כך למשל, התוכן של תוכניות בידור הוא צורת תעמולה רבת עוצמה. הנה דוגמא לשליטה בלתי ישירה: אין אף חוק שמחייב אותנו ללכת לעבודה מדי יום ולמלא את הוראות המעסיק שלנו. מבחינה חוקית שום דבר לא מונע מאיתנו לעבור לחיות בטבע כמו האדם הקדמון או להקים עסק עצמאי משלנו. אולם בפועל נותרו מעט מאוד חבלי ארץ טבעיים, ובכלכלה יש מקום רק למספר מוגבל של בעלי עסקים קטנים. לכן מרביתנו יכולים לשרוד רק בתור עובדים של מישהו אחר.

74. אנו גורסים כי העיסוק הכפייתי של האדם המודרני באריכות ימים, ובשמירה על חיוניות גופנית ויכולת משיכה מינית גם בגיל מתקדם, הוא תסמין של תחושת חוסר הגשמה עצמית שנובעת מחסכים הקשורים לתהליך ההעצמה. “משבר גיל העמידה” אף הוא תסמין כזה. כך גם חוסר הרצון להביא ילדים לעולם אשר הפך לנפוץ למדי בחברה המודרנית אך כמעט לא היה קיים בחברות קדמוניות.

75. החיים בחברות פרימיטיביות מהווים רצף של שלבים. לאחר השגת הצרכים והיעדים של שלב אחד, אין סיבה מיוחדת להתנגד למעבר לשלב הבא. גבר צעיר עובר תהליך העצמה בכך שהוא הופך לצייד שאינו צד לשם הנאה או הגשמה עצמית אלא כדי להשיג בשר למאכל. (אצל נשים צעירות מדובר בתהליך מורכב יותר, אשר שם דגש רב יותר על עוצמה חברתית; לא נדון בכך כאן). לאחר שהשלים בהצלחה את השלב הזה, אין לגבר הצעיר כל התנגדות להשתקע ולהקים משפחה על כל האחריות המשתמעת מכך. (לעומת זאת, חלק מהאנשים בחברה המודרנית דוחים ללא גבול את ההחלטה להביא ילדים לעולם מכיוון שהם עסוקים מדי בניסיון “להגשים את עצמם”. אנו גורסים כי ההגשמה העצמית לה הם זקוקים טמונה בכך שיעברו כראוי תהליך העצמה – הכולל יעדים אמיתיים במקום מטרות מלאכותיות של פעילויות חלופיות). כך, לאחר שגידל את ילדיו בהצלחה, ושוב עבר תהליך העצמה על ידי כך שהצליח לספק את כל צרכיהם הבסיסיים, מרגיש האדם הפרימיטיבי כי מלאכתו הסתיימה והוא נכון להשלים עם הזדקנותו (אם הוא מצליח לשרוד עד גיל מתקדם) ומותו. מנגד, אנשים מודרניים רבים מודאגים מכך שהם צפויים למות, כפי שמעידים מאמציהם הרבים לשמור על כושר גופני, הופעה חיצונית ובריאות. אנו גורסים כי הדבר נובע מתחושה של חוסר מימוש עצמי בשל העובדה שמעולם לא ניצלו את כישוריהם הגופניים, ומעולם לא חוו תהליך העצמה שהיה מבוסס באופן משמעותי על כישוריהם הגופניים. לא האדם הקדמון, אשר מנצל את כישוריו הגופניים על בסיס יום יומי למטרות מועילות, הוא שחושש להזדקן, אלא האדם המודרני, אשר לא עשה מעולם דבר מועיל עם גופו מלבד ללכת מהמכונית לבית. אדם שהצורך שלו בתהליך העצמה סופק במהלך חייו יהיה נכון, יותר מאחרים, להשלים עם סוף חייו.

76. בתגובה לטיעונים המוצגים בפרק זה עשויה לעלות טענת הנגד כי “החברה חייבת למצוא דרך לתת לאנשים הזדמנות לעבור תהליך העצמה”. אולם העובדה שהחברה היא זו שמעניקה את ההזדמנות לאנשים לעבור את התהליך, הופכת אותו לחסר ערך. אנשים צריכים למצוא או ליצור את ההזדמנויות שלהם בעצמם. כל עוד המערכת היא זו שנותנת להם את ההזדמנויות הם עדיין נתונים לשליטתה. כדי להשיג אוטונומיה הם חייבים להשתחרר משליטתה.        

איך אנשים מסוימים מסתגלים

77. לא כולם בחברה התעשייתית-טכנולוגית סובלים מבעיות פסיכולוגיות. ישנם אנשים שאפילו טוענים שהם מרוצים למדי מהחברה כפי שהיא. כעת נדון בכמה מהסיבות להבדלים העצומים בתגובות של אנשים שונים לחברה המודרנית.

78. ראשית, אין ספק שקיימים הבדלים בעוצמת הדחף לכוח. אנשים בעלי דחף חלש לכוח עשויים להזדקק פחות לתהליך ההעצמה, או לכל הפחות יהיו זקוקים פחות לאוטונומיה בתהליך ההעצמה. מדובר בטיפוסים צייתנים אשר בוודאי היו שבעי רצון מחיי עבדות דומים לאלו שהיו בעבר לעבדים השחורים בדרום ארצות הברית. (אין לנו דבר נגד העבדים השחורים של אותם ימים, ולזכותם ייאמר כי מרביתם לא היו שבעי רצון מחייהם כעבדים. עם זאת, אנחנו בזים לאנשים אשר כן שבעי רצון מחיי עבדות).

79. ישנם אנשים בעלי דחף יוצא דופן כלשהו, אשר באמצעותו הם מספקים את הצורך שלהם בתהליך העצמה. כך למשל, אנשים בעלי צורך חזק במיוחד לרכוש מעמד חברתי עשויים להקדיש את כל חייהם לטיפוס בסולם המעמדי מבלי שישתעממו מהמשחק לעולם.

80. מידת ההשפעה של פרסום ושיווק משתנה מאדם לאדם. ישנם אנשים שעד כדי כך נוחים להשפעה, שגם אם הם מרוויחים הרבה מאוד כסף, הם לא מצליחים לספק את התשוקה הבלתי פוסקת שלהם לצעצועים הנוצצים החדשים שענף השיווק מנופף לנגד עיניהם. כך שהם תמיד מרגישים במצוקה כספית גם כאשר ההכנסה שלהם גבוהה, ולעולם אינם מצליחים להביא את תאוותיהם לכדי סיפוק.

81. אנשים אחרים בקושי מושפעים משיטות שיווק ופרסום. אלו הם אנשים שאינם מעוניינים בכסף. חומרנות אינה משרתת את הצורך שלהם בתהליך העצמה.

82. אנשים שמושפעים במידה בינונית מפרסום ושיווק מסוגלים להרוויח מספיק כסף כדי לספק את תאוותם למוצרים ושירותים, אולם נדרש מהם מאמץ רציני לשם כך (שעות נוספות בעבודה, משרה נוספת, העלאות שכר, וכו’). לכן צבירה של דברים חומרניים משרתת את הצורך שלהם בתהליך העצמה. אולם הצורך שלהם בתהליך לא בהכרח מגיע לסיפוקו במלואו. יתכן שאין להם מספיק אוטונומיה בתהליך ההעצמה (אולי עבודתם כרוכה רק במילוי הוראות) וכי כמה מהדחפים שלהם אינה מסופקים (תוקפנות למשל או הצורך בבטחון). (ניתן בצדק להאשים אותנו בהפשטת-יתר בפסקאות 80-82 מכיוון שאנחנו מניחים כי החומרנות, כלומר הצורך ברכישת מוצרים חומריים, היא אך ורק תולדה של ענפי השיווק והפרסום. מובן שהדברים אינם כה פשוטים [11]).

83.  מקצת האנשים מספקים חלקית את הצורך שלהם בכוח על ידי כך שהם מזדהים עם ארגון רב עוצמה או תנועת המונים. אדם ללא מטרות או כוח מצטרף לתנועה או לארגון, מאמץ את מטרותיהם כאילו היו שלו, ואז פועל לקידום מטרות אלה. לאחר השגת חלק ממטרות אלה, מרגיש הפרט כאילו הוא עצמו עבר תהליך העצמה (מתוך הזדהותו עם התנועה או הארגון), גם אם תרומתו האישית להשגת המטרות היתה זעומה. תופעה זו נוצלה לרעה על ידי הפשיסטים, הנאצים והקומוניסטים. גם החברה שלנו עושה בה שימוש, אם כי באופן פחות בוטה. דוגמא: שליט פנמה, מנואל נורייגה, היווה מטרד לארה”ב (מטרה: להעניש את נורייגה). ארה”ב פלשה לפנמה (מאמץ) והענישה את נורייגה (השגת המטרה). ארה”ב עברה תהליך העצמה ואמריקאים רבים, בשל הזדהותם עם ארה”ב, חוו בצורה עקיפה את תהליך ההעצמה. לכן היתה תמיכה ציבורית רחבה בפלישה לפנמה; היא העניקה לאנשים תחושת כוח [15]. אנו עדים לאותה התופעה בצבאות, תאגידים, מפלגות פוליטיות, ארגונים הומניטריים, ותנועות דתיות או אידיאולוגיות. תנועות שמאל נוטות במיוחד למשוך אנשים המבקשים לספק את הצורך שלהם בכוח. אולם עבור מרבית האנשים לא די בהזדהות עם ארגון גדול או תנועת המונים כדי לספק במלואו את הצורך בעוצמה.

84. דרך נוספת בה אנשים מספקים את הצורך שלהם בתהליך העצמה היא פעילויות חלופיות. כפי שהסברנו בפסקאות 38-40, פעילות חלופית מכוונת להשגת מטרה מלאכותית שאדם קבע לעצמו לא מפני שהוא באמת זקוק לה, אלא מכיוון שעצם השאיפה אליה מעניקה לו תחושה של “הגשמה עצמית”. כך למשל, אין סיבה של ממש לפתח שרירים עצומים, להכניס כדור קטן לתוך גומה בקרקע או לאסוף סדרות שלמות של בולים. אולם אנשים רבים בחברה שלנו מתמסרים בלהט לפיתוח גוף, למשחקי גולף ולאיסוף בולים. אנשים מסוימים יותר “מוכווני-אחר” מאשר אחרים, ועל כן נוטים לייחס חשיבות רבה יותר לפעילות חלופית רק משום שאנשים סביבם מייחסים לה חשיבות או מכיוון שהחברה קבעה שהיא חשובה. לכן יש אנשים שמתייחסים ברצינות תהומית לעניינים כמו ספורט, ברידג’, שחמט או חקר תחומים עלומים, בעוד שאחרים – בעלי ראייה צלולה יותר – לעולם לא רואים בעניינים אלה יותר מאשר פעילות חלופית, ולכן אינם מייחסים להם מספיק חשיבות בכדי שיוכלו לספק באמצעותם את הצורך בתהליך העצמה. נותר רק לציין כי במקרים רבים הדרך בה אדם מתפרנס אף היא פעילות חלופית. אין מדובר בפעילות חלופית טהורה, שכן אחד המניעים לפעילות זו הוא סיפוק הצרכים הבסיסיים, וגם (עבור אנשים מסוימים) בצבירת יוקרה חברתית ומוצרי מותרות שענף הפרסום גורם להם לרצות. אולם אנשים רבים משקיעים בעבודתם מרץ רב בהרבה מהנדרש כדי להרוויח את הכסף ולזכות בהכרה להם הם זקוקים, ומאמץ מוסף זה הוא בבחינת פעילות חלופית. מאמץ מוסף זה, יחד עם ההשקעה הרגשית הנלוות לו, הוא אחד הגורמים העיקריים שמבטיחים את המשך התפתחותה ושכלולה של המערכת, על ההשלכות השליליות שיש לכך על חירות הפרט (ראו פסקה 131). עבודה נוטה להוות פעילות חלופית במיוחד אצל מדענים ומהנדסים יצירתיים ביותר. נקודה זו חשובה עד כדי כך שהיא ראויה לדיון נפרד, אליו נכנס מיד (פסקאות 87-92).

85. בחלק זה הסברנו כיצד אנשים רבים בחברה המודרנית מצליחים, במידה זו את אחרת, לספק את הצורך שלהם בתהליך העצמה. עם זאת אנו חושבים כי הצורך של מרבית האנשים בתהליך העצמה לא בא על סיפוקו במלואו. ראשית, אנשים בעלי דחף שאינו יודע שובע להתקדם בסולם החברתי, או כאלה ש”התמכרו” קשות לפעילות חלופית, או כאלה שהזדהותם עם תנועה או ארגון חזקה דיה כדי לספק את הצורך שלהם בכוח, הם אנשים בעלי אישיות יוצאת דופן. אחרים אינם מצליחים לספק צורך זה במלואו באמצעות פעילויות חלופיות או על ידי הזדהות עם ארגון (ראו פסקאות 41, 64). שנית, השליטה שמפעילה המערכת באמצעות חוקים מפורשים או תהליך חיברות, פוגעת באוטונומיה וגורמת לתסכול בשל היעדר האפשרות להשיג מטרות מסוימות והצורך לדכא יותר מדי צרכים ודחפים.

86. אולם אפילו אם מרבית האנשים בחברה התעשייתית-טכנולוגית היו מרגישים סיפוק, עדיין היינו מתנגדים למבנה חברתי זה, משום (בין השאר) שסיפוק הצורך בתהליך העצמה דרך פעילויות חלופיות או על ידי הזדהות עם ארגון, במקום באמצעות פעולה להשגת מטרות אמיתיות, נתפסת בעינינו (FC) כמשפילה.

המניעים של מדענים

87. מדע וטכנולוגיה הם הדוגמאות החשובות ביותר של פעילות חלופית. חלק מהמדענים טוענים ש”סקרנות” מניע אותם. זה טיעון מגוחך. מרבית המדענים עוסקים בחקר בעיות מאוד נקודתיות שלא מעוררות סקרנות אצל אף אדם נורמלי. לדוגמא, האם אסטרונום, מתמטיקאי או חוקר חרקים מגלים סקרנות לגבי התכונות של איזופרופילטרימתילמתאן? מובן שלא. רק כימאי יכול להיות סקרן לגבי דבר כזה, והוא מגלה בו סקרנות רק משום שכימיה היא הפעילות החלופית שלו. האם כימאי יגלה סקרנות ביחס לסיווג המתאים של מין חדש של חיפושית? לא. שאלה מסוג זה מעוררת עניין רק אצל חוקר חרקים, והוא מתעניין בה רק מפני שחקר חרקים הוא הפעילות החלופית שלו. אילו הכימאי וחוקר החרקים היו נדרשים למאמץ רציני כדי לספק את צרכיהם הבסיסיים, ולו מאמץ זה היה מחייב אותם לנצל את כישוריהם בצורה מעניינת אך לא באמצעות המדע, היה מעניין אותם כקליפת השום מה התכונות של איזופרופילטרימתילמתאן או הסיווג של מיני חיפושיות. נניח כי הכימאי לא היה יכול להרשות לעצמו לממן לימודים גבוהים ובמקום כימאי הוא היה הופך לסוכן ביטוח. במקרה כזה הוא היה מוצא עניין רב בכל הקשור לביטוח אולם לא היה מתעניין כלל בתכונות האיזופרופילטרימתילמתאן. בכל מקרה זה לא נורמלי להקדיש את כמות הזמן והמאמץ שמדענים מקדישים לעבודתם רק לשם סיפוק סקרנות. טענת המדענים כי “סקרנות” מניעה אותם פשוט חסרת בסיס.

88. הסבר “למען טובת האנושות” חסר בסיס לא פחות. תחומי מחקר מדעיים מסוימים אינם תורמים כהוא זה לרווחת המין האנושי – כמו למשל מרבית המחקרים בתחומי הארכיאולוגיה והבלשנות ההשוואתית. תחומי מדע אחרים טומנים בחובם בבירור אפשרויות מסוכנות. אולם חוקרים בתחומים אלה נלהבים מעבודתם לא פחות מאשר אלה שמפתחים חיסונים או חוקרים את זיהום האוויר. למשל המקרה של ד”ר אדוארד טלר, אשר ללא ספק הפגין מעורבות רגשית בקידום הקמתן של תחנות כוח גרעיניות. האם מעורבות זו נבעה מרצונו להיטיב עם המין האנושי? אם כן, מדוע ד”ר טלר לא היה מעורב רגשית בסוגיות אחרות הקשורות לטובת האנושות? אם היה כזה אדם מוסרי, מדוע סייע בפיתוח פצצת המימן? בדומה להישגים מדעיים רבים אחרים, אין תשובה חד משמעית לשאלה האם תחנות כוח גרעיניות אמנם מיטיבות עם האנושות. האם יתרונות החשמל הזול עולים על חסרונות הפסולת שמצטברת והסיכון לתאונות? ד”ר טלר ראה רק צד אחד של המשוואה. ברור שהמעורבות הרגשית שלו בתחום האנרגיה הגרעינית לא נבעה מרצונו לקדם את “טובת האנושות” אלא מתחושת ההגשמה העצמית ששאב מעבודת המחקר שלו ומיישומה המעשי.

89. הדבר נכון לגבי מדענים באופן כללי. להוציא מקרים נדירים, המניע לעבודתם אינו סקרנות וגם לא טובת האנושות אלא הצורך לעבור תהליך העצמה: לקבוע מטרה (בעיה מדעית שיש לפתור), להקדיש מאמץ (מחקר) ולהשיג את המטרה (פתרון הבעיה). מדע הוא פעילות חלופית מכיוון שמרבית המדענים עוסקים בעבודתם למען סיפוק אישי.

90. כמובן שהדברים אינם כה פשוטים. אצל מדענים רבים קיימים גם מניעים אחרים. הרצון בכסף וביוקרה למשל. מדענים מסוימים עשויים להיות מסוג האנשים שהצורך שלהם בהכרה חברתית אינו יודע שובע (ראו פסקה 79) וצורך זה עשוי להוות את המניע העיקרי לעבודתם. אין ספק כי מרבית המדענים, כמו מרבית האוכלוסיה ככלל, מושפעים במידה זו או אחרת מפרסום ושיווק, וזקוקים לכסף כדי לספק את תאוותם למוצרים ושירותים. מכאן שמדע אינו פעילות חלופית טהורה. אולם בעיקרו הוא פעילות חלופית.

91. כמו כן, מדע וטכנולוגיה הם תנועת המונים, ומדענים רבים מספקים את הצורך שלהם בכוח על ידי הזדהות עם תנועת המונים זו (ראו פסקה 83).

92. כך ממשיך המדע לצעוד הלאה בעיוורון, מבלי להקדיש מחשבה לטובתו האמיתית של המין האנושי או לכל עקרון אחר, עבד של הצרכים הפסיכולוגיים של המדענים, של פקידי הממשל ושל מנהלי התאגידים שמממנים את המחקר.

טבעה של חירות

93. בכוונתנו לטעון כי לא ניתן לבצע רפורמה בחברה התעשייתית-טכנולוגית שתצליח למנוע את השחיקה המתמדת בחירות האנושית. אולם היות שניתן לפרש את המילה “חירות” בדרכים רבות, ראשית עלינו להבהיר באיזה סוג של חירות אנו עוסקים כאן.

94. במונח “חירות” אנו מתכוונים לאפשרות לעבור תהליך העצמה, עם מטרות אמיתיות ולא מטרות מלאכותיות של פעילות חלופית, וללא התערבות, השפעה או פיקוח מצד איש, ובמיוחד לא מצד ארגונים גדולים. חירות משמעה כי סוגיות קיומיות של חיים ומוות – מזון, הלבשה, מחסה והגנה כנגד איומים שעשויים להיות בסביבתו – נתונות לשליטתו של אדם (בין אם כפרט ובין אם כחבר בקבוצה קטנה). חירות משמעה להיות בעל עוצמה; לא כוח לשלוט באחרים אלא עוצמה לשלוט בנסיבות חייך. אדם אינו יכול להיות חופשי כאשר מישהו אחר (במיוחד ארגון גדול) שולט בו, לא משנה עד כמה השלטון נדיב, סובלני ומתירני. יש להקפיד לא לבלבל בין חירות לבין סתם מתירנות (ראו פסקה 72).

95. יש הטוענים כי אנו חיים בחברה חופשית מכיוון שכמה מזכויותינו מובטחות על פי חוק. אולם חשיבותן אינה רבה כפי שנדמה. מידת החירות האישית בחברה תלויה יותר במבנה הכלכלי והטכנולוגי שלה מאשר בחוקיה ובצורת הממשל בה [16]. מרבית האומות האינדיאניות באזור ניו אינגלנד (צפון מזרח ארה”ב של ימינו) היו תחת שלטון מלוכני, ורבות מהערים בתקופת הרנסנס באיטליה היו נתונות לשלטון רודני. אולם כאשר קוראים אודות תרבויות אלה מתקבל הרושם כי הן איפשרו חירות אישית רבה יותר מאשר החברה בת זמננו. אחת הסיבות לכך היתה היעדר כלים יעילים לאכיפת רצון השליט: לא היו אז כוחות משטרה מודרניים מאורגנים היטב, לא היתה תקשורת מהירה למרחקים, לא היו מצלמות מעקב, לא היו מאגרי מידע על אורח חייו של האזרח מהשורה. על כן היה קל יחסית לחמוק משליטה.

96. באשר לזכויות המובטחות לנו על פי חוק, נבחן כדוגמא את חופש העיתונות. ברור שאיננו רוצים לפגוע בזכות זו: מדובר בכלי חשוב ביותר להגבלת הריכוזיות של כוח פוליטי ולהבטחת התנהלותם התקינה של בעלי כוח פוליטי על ידי חשיפת כל חריגה שלהם לעין הציבורית. אולם חופש העיתונות כמעט שאינו מועיל לאזרח מהשורה כפרט. מרבית אמצעי תקשורת ההמונים נמצאים בשליטת ארגונים גדולים המשולבים במערכת. אמנם כל מי שיש לו מעט כסף יכול להדפיס דבר מה, או להפיץ אותו דרך האינטרנט, אבל דבריו ייבלעו בכמויות החומר העצומות שמוציאה תקשורת ההמונים, ועל כן בפועל לא תהיה להם כל השפעה מעשית. לכן למרבית האנשים והקבוצות הקטנות אין כמעט כל אפשרות להשפיע על החברה באמצעות מילים. תראו אותנו (FC) למשל. לולא נקטנו באלימות, קרוב לוודאי שאף מו”ל לא היה מסכים לפרסם כתבים אלה. גם אם מו”ל כלשהו היה מסכים להוציא אותם לאור, סביר להניח שלא היו מושכים קוראים רבים, מכיוון שיותר כיף לצפות בבידור שמנפיקה התקשורת מאשר לקרוא מאמר רציני. אפילו אם אנשים רבים היו קוראים את הכתבים האלה, מרביתם היו שוכחים עד מהרה את מה שקראו מפני שמוחותיהם היו מוצפים בכמויות אדירות של חומר שבהם מלעיטה אותם התקשורת. כדי להעביר את המסר שלנו לציבור ועל מנת שיהיה סיכוי כלשהו שיטביע חותם, נאלצנו להרוג בני אדם.

97. זכויות הקבועות בחוק יכולות להועיל עד לשלב מסוים, אולם הן אינן מבטיחות הרבה מעבר למה שניתן לכנות התפיסה הבורגנית של חירות. לפי התפיסה הבורגנית, אדם “חופשי” מהווה במהותו מרכיב במכונה חברתית ונהנה רק מכמה חירויות מוגבלות שהוגדרו עבורו מראש; חירויות שנועדו לשרת את צרכי המכונה החברתית יותר מאשר את צרכי הפרט. לכן, אדם “חופשי” לפי הגדרת הבורגנות נהנה מחירות כלכלית מכיוון שזה תורם לצמיחה ולקידמה; הוא נהנה מחופש עיתונות משום שביקורת ציבורית מגבילה התנהגות לא ראויה של מנהיגים פוליטיים; יש לו זכות למשפט הוגן משום שכליאת אנשים לפי גחמות אנשי השררה עלולה לפגוע במערכת. זו בבירור היתה תפיסתו של סימון בוליבר. לדידו, אנשים ראויים לחירות רק אם הם מנצלים אותה כדי לתרום לקידמה (קידמה כפי שהיא מוגדרת על ידי הבורגנות). הוגים בורגנים אחרים אימצו עמדה דומה ביחס לחירות, הרואה בה לא יותר מאשר כלי לקידום מטרות קולקטיביות. בספרו “מחשבה פוליטית סינית במאה העשרים” (Chinese Political Thought in the Twentieth Century) (עמ’ 202) תיאר צ’סטר סי. טאן (Chester C. Tan) את תפיסת עולמו של מנהיג קוומינטנג (המפלגה הלאומית הסינית שנאלצה לסגת לטייוואן לאחר שהפסידה לקומוניסטים בשנת 1949), הו הן-מין: “אדם מקבל זכויות מכיוון שהוא חלק מהחברה ומשום שחיי הקהילה שלו מחייבים זכויות אלה. במונח קהילה, התכוון הו לכל החברה של האומה”. טאן כתב עוד (עמ’ 259) כי לפי תפיסתו של ז’נג ז’ון-מאי, ראש המפלגה הלאומית סוציאליסטית בסין, החירות צריכה לשמש לקידום טובת המדינה והעם כולו. אבל מה הטעם בחירות אם אפשר להשתמש בה רק על פי תכתיבים של מישהו אחר? FC אינו שותף לתפיסה של חירות בה מחזיקים בוליבר, הו, ז’נג או הוגים בורגנים אחרים. הבעיה של הוגים אלה טמונה בכך שהם הפכו את הפיתוח והיישום של תיאוריות חברתיות לפעילות החלופית שלהם. לכן התיאוריות נועדו לשרת את הצרכים של ההוגים עצמם יותר מאשר את הצרכים של האנשים שאיתרע מזלם והם חיים בחברה שבה תיאוריות אלו נאכפות.

98. נקודה נוספת שראוי לציין בהקשר זה: אין להניח כי אדם נהנה ממידה מספקת של חירות רק מכיוון שהוא אומר שיש לו מספיק חירות. הגבלת החירות מתבצעת בין השאר דרך שליטה פסיכולוגית שאנשים אינם מודעים לה; יתר על כן, התפיסה של אנשים רבים לגבי מהי חירות נובעת יותר ממוסכמות חברתיות מאשר מהצרכים האמיתיים שלהם. כך למשל, סביר להניח ששמאלנים רבים מהסוג המחוברת-יתר יטענו כי מרבית האנשים, ובכלל זה הם עצמם, לא מספיק מחוברתים, למרות המחיר הפסיכולוגי הכבד שגובה מהם רמת החברות הגבוהה שלהם.       

עקרונות אחדים של ההיסטוריה

99. ניתן לראות את ההיסטוריה כשילוב של שני יסודות: יסוד לא קבוע שכולל אירועים בלתי צפויים שמתרחשים ללא כל סדר נראה לעין, ויסוד קבוע שכולל מגמות היסטוריות ארוכות טווח. כאן בכוונתנו לעסוק במגמות ארוכות טווח.

100. עקרון ראשון. אם נעשה שינוי קטן אשר משפיע על מגמה היסטורית ארוכת טווח, אז השפעת השינוי תהיה כמעט תמיד בת-חלוף – והמגמה תשוב במהרה למסלולה המקורי. (דוגמא: רפורמה שנועדה לשים קץ לשחיתות פוליטית בחברה משפיעה רק לעיתים נדירות מעבר לטווח הקצר; במוקדם או במאוחר יוזמי הרפורמה נחלשים והשחיתות שבה וקונה לה אחיזה. רמת השחיתות הפוליטית בחברה נתונה נוטה להישאר יציבה, או להשתנות באיטיות במקביל להתפתחות החברה. בדרך כלל, תוצאותיו של מהלך לחיסול שחיתות פוליטית הופכות לקבועות רק אם נלווים לו שינויים חברתיים רחבי היקף; לא די בשינוי קטן בחברה). אם נדמה כי שינוי קטן במגמה היסטורית ארוכת טווח בכל זאת הפך לקבוע, הרי זה רק משום שהשינוי היה מלכתחילה בכיוון המגמה, כך שלמעשה המגמה לא השתנתה אלא רק נדחפה צעד נוסף קדימה.

101. העקרון הראשון הוא כמעט מובן מאליו. אם מגמה לא היתה יציבה ביחס לשינויים קטנים, והיתה משתנה באקראי במקום להתקדם בכיוון מוגדר, היא בעצם כלל לא היתה מגמה ארוכת טווח.

102. עקרון שני. שינוי גדול מספיק כדי לשנות באופן קבוע מגמה היסטורית ארוכת טווח, יביא לשינוי פני החברה כולה. במילים אחרות, חברה היא מערכת שכל חלקיה קשורים זה לזה, ולא ניתן לשנות באופן קבוע את אחד מחלקיה החשובים מבלי שהדבר יביא לשינוי כל שאר החלקים.

103. עקרון שלישי. שינוי גדול דיה כדי לשנות באופן קבוע מגמה היסטורית ארוכת טווח, יגרור השלכות כלל חברתיות שאותן לא ניתן לצפות מראש. (אלא אם כן מגוון חברות אחרות עברו את אותו שינוי ממש וההשלכות של השינוי היו זהות בכולן. במקרה כזה ניתן לצפות על סמך הניסיון כי ההשלכות השינוי בחברה אחרת יהיו דומות).

104. עקרון רביעי. לא ניתן לעצב על הנייר חברה מסוג חדש. כלומר, לא ניתן לתכנן מראש סוג חדש של חברה, ואז להקים אותה ולצפות שהיא תתנהל בהתאם לתוכנית.

105. עקרונות שלוש וארבע נובעים ממורכבותה של החברה האנושית. כל שינוי בהתנהגות האנושית משפיע על הכלכלה ועל הסביבה; הכלכלה משפיעה על הסביבה וההפך, והשינויים בכלכלה ובסביבה משפיעים על ההתנהגות האנושית בדרכים מורכבות ובלתי צפויות; וכן הלאה. מערך הסיבות והתוצאות הרבה יותר מדי מורכב מכדי שניתן יהיה לפרק אותו לגורמים ולפענח אותו.

106. עקרון חמישי. בני אדם אינם בוחרים באופן מודע או שכלתני את הסדר החברתי בו הם חיים. חברות מתפתחות בתהליכי אבולוציה חברתית שאינם כפופים להיגיון אנושי.

107. העקרון החמישי הוא תוצאה של ארבעת העקרונות הקודמים.

108. לשם המחשה: לפי העקרון הראשון, כל ניסיון לבצע רפורמה חברתית מביא בדרך כלל לאחת משתי תוצאות; או שהוא מביא לשינוי בכיוון בו מתפתחת החברה ממילא (כך שהוא רק מאיץ את תהליך השינוי שהיה מתחולל בכל מקרה) או שהשינוי הוא בר חלוף בלבד, והחברה חוזרת עד מהרה למגמתה המקורית. כדי להבטיח שינוי מתמשך בכיוון התפתחותו של מרכיב חשוב כלשהו בחברה, לא די ברפורמה ונדרשת מהפכה. (מהפכה אינה כוללת בהכרח התקוממות מזוינת או הפלת השלטון). לפי העקרון השני, מהפכה לעולם אינה מביאה לשינוי של היבט אחד בלבד של החברה; ולפי העקרון השלישי, בעקבות מהפכה מתחוללים שינויים בלתי צפויים ושינויים שהמהפכנים כלל לא רצו בהם. לפי העקרון הרביעי, כאשר מהפכנים או אוטופיסטים מקימים חברה מסוג חדש, היא לעולם אינה מתנהלת כמתוכנן.

109. המהפכה האמריקאית אינה עומדת בסתירה לעקרונות הללו. זאת משום שה”מהפכה” האמריקאית לא היתה מהפכה לפי הגדרתנו, אלא מלחמת עצמאות שבעקבותיה רפורמה פוליטית מרחיקת לכת למדי. האבות המייסדים של ארה”ב לא שינו את כיוון התפתחותה של החברה האמריקאית, וגם לא ביקשו לעשות זאת. הם רק שחררו את החברה האמריקאית מכבלי השלטון הבריטי שעיכבו את התפתחותה. הרפורמה הפוליטית שביצעו לא שינתה מגמה בסיסית כלשהי, אלא רק קידמה את התרבות הפוליטית האמריקאית בכיוון התפתחותה הטבעי. החברה הבריטית, אשר ממנה צמחה החברה האמריקאית, התקדמה מזה זמן רב לכיוון של דמוקרטיה ייצוגית. מה גם שעוד קודם למלחמת העצמאות יישמו האמריקאים מידה ניכרת של דמוקרטיה ייצוגית במסגרת אסיפות של המושבות. המערכת הפוליטית שנוסדה על פי החוקה האמריקאית היתה מבוססת על שילוב של דגם המערכת הבריטית ודגם אסיפות המושבות. אין ספק כי השינויים הגדולים שהובילו האבות המייסדים היו צעד חשוב ביותר. אולם היה זה צעד בכיוון שבו כבר התקדם העולם דובר האנגלית. ההוכחה לכך היא כי בריטניה וכל מושבותיה שאוכלוסייתן כללה בעיקר אנשים ממוצא בריטי אימצו בסופו של דבר דמוקרטיות ייצוגיות דומות במהותן לזו של ארצות הברית. לו האבות המייסדים היו נבהלים ברגע האחרון, ונמנעים מלחתום על הכרזת העצמאות, אורח חיינו כיום לא היה שונה באופן ניכר. יתכן שקשרינו עם בריטניה היו מעט יותר קרובים, ובמקום קונגרס ונשיא היו לנו פרלמנט וראש ממשלה. לא הבדל גדול. המהפכה האמריקאית, אם כן, אינה עומדת בסתירה לעקרונות שהצגנו אלא דווקא ממחישה את תקפותם.

110. עם זאת, כאשר באים ליישם עקרונות אלו יש להשתמש בשכל הישר. הם מנוסחים בשפה כללית אשר מאפשרת מגוון פרשנויות, וניתן למצוא גם מקרים יוצאים מן הכלל. לפיכך עקרונות אלו אינם בבחינת חוקי ברזל אלא עקרונות מעשיים, קווי מחשבה שעשויים לחסן חלקית נגד רעיונות תמימים לגבי עתיד החברה. העקרונות הללו צריכים ללוות אותנו בכל עת, ובכל פעם שאנו מגיעים למסקנה שסותרת את אחד מהם יש לבחון מחדש בקפידה את קו המחשבה, ולדבוק במסקנה רק אם יש סיבות טובות ומבוססות לעשות כן.

לא ניתן לבצע רפורמה בחברה התעשייתית-טכנולוגית     

111. העקרונות שהוצגו לעיל ממחישים עד כמה קשה יהיה לבצע רפורמה במערכת המתועשת באופן שיימנע בעדה לצמצם באופן מתמיד את מידת החירות שלנו. מאז המהפכה התעשייתית ישנה מגמה מתמשכת של התחזקות המערכת הודות לטכנולוגיה, על חשבון חירות אישית ואוטונומיה מקומית. מכאן שכל שינוי שנועד להגן על החירות מפני הטכנולוגיה יעמוד בסתירה למגמה בסיסית בהתפתחות החברה שלנו.

לכן כל שינוי כזה יהיה בר חלוף – וייסחף עד מהרה בגלי ההיסטוריה – או לחילופין, אם יהיה מספיק מקיף כדי להפוך לקבוע, יביא לשינוי פני החברה כולה. זאת על פי העקרונות הראשון והשני. יתר על כן, היות שלא ניתן לצפות את השינויים שיתחוללו בחברה (העקרון השלישי), יהיה בכך סיכון רב. שינויים גדולים דיה כדי להביא לשיפור מתמשך במידת החירות לא ייושמו מכיוון שהם יגרמו לשיבושים חמורים במערכת. כך שכל ניסיון לבצע רפורמה יהיה צנוע מכדי להיות יעיל. גם אם יבוצעו שינויים גדולים מספיק כדי שתהיה להם השפעה מתמשכת, הם יבוטלו ברגע שיתברר שהם גורמים לשיבושים במערכת. לכן, רק אנשים שמוכנים להסתכן בשינוי קיצוני ובלתי צפוי של המערכת כולה מסוגלים להביא לשיפור מתמשך במידת החירות. במילים אחרות, נדרשים לשם כך מהפכנים, ולא רפורמיסטים.

112. אנשים המבקשים להציל את החירות מבלי לוותר על היתרונות לכאורה של הטכנולוגיה עשויים להציע תוכניות תמימות ליצירת מבנה חברתי חדש בו ניתן יהיה ליישב את הסתירות שבין חירות לטכנולוגיה. עם זאת, האנשים שמציעים תוכניות אלו מציגים רק לעיתים נדירות צעדים מעשיים שיאפשרו מלכתחילה את הקמתו של המבנה החברתי החדש. יתר על כן, העקרון הרביעי מראה כי גם אם תוקם חברה חדשה, היא עשויה בסופו של דבר לקרוס או לחילופין להביא לתוצאות שונות מאוד מהצפוי.

113. כך שגם ברמת ההכללה ספק רב אם ניתן למצוא דרך כלשהי לשינוי פני החברה באופן שיצליח ליישב את הסתירות בין חירות לבין טכנולוגיה מודרנית. בפסקאות הבאות נרחיב לגבי הסיבות העומדות בבסיס המסקנה כי לא ניתן ליישב חירות וקידמה טכנולוגית.

הגבלת החירות בלתי נמנעת בחברה תעשייתית     

114. כפי שהסברנו בפסקאות 65-67 ו-70-73, האדם המודרני כבול על ידי מערכת חוקים וכללים, וגורלו תלוי במעשיהם של אנשים שנמצאים הרחק מדי ממנו מכדי שתהיה לו השפעה כלשהי על החלטותיהם. אין מדובר כאן בצירוף מקרים או בשרירות לב של ביורוקרטים יהירים, אלא בתוצאה הכרחית ובלתי נמנעת של כל חברה טכנולוגית מתקדמת. המערכת חייבת לפקח מקרוב על התנהגות אנשים כדי שתוכל לתפקד. בעבודה, אנשים חייבים לעשות את מה שאומרים להם, משום שאחרת ישרור תוהו ובוהו. ביורוקרטיות חייבות להתנהל על פי כללים קשוחים. כל ניסיון לתת מקום לשיקול דעת אישי משמעותי לביורוקרטים זוטרים עלול לשבש את פעילות המערכת ולגרור טענות בדבר חוסר הגינות בשל ההבדלים באופן שבו ביורוקרטים שונים מפעילים שיקול דעת. אמנם ניתן לחסל כמה מהמגבלות על החירות שלנו, אולם ככלל הפיקוח על חיינו מצד ארגונים גדולים חיוני לתפקוד החברה התעשייתית-טכנולוגית. כתוצאה מכך נוטה האדם מהשורה לחוש חסר אונים. עם זאת, יתכן כי חוקים רשמיים יוחלפו בהדרגה בכלים פסיכולוגים שגורמים לנו לרצות לפעול בהתאם לדרישות המערכת. (תעמולה [14], שיטות חינוך, תוכניות “בריאות הנפש”, וכו’).

115. המערכת חייבת להכריח אנשים להתנהג באופן מנותק יותר ויותר מדפוסי התנהגות אנושיים טבעיים. כך למשל, המערכת זקוקה למדענים, מתמטיקאים ומהנדסים, ואינה מסוגלת לתפקד בלעדיהם. לכן מופעל לחץ כבד על ילדים להצטיין בתחומים אלה. אין שום דבר טבעי בכך שבני נוער נדרשים להקדיש את מרבית זמנם בישיבה מול שולחן שקועים בלימודים. בני נוער נורמלים רוצים לבלות את זמנם במגע פעיל עם העולם האמיתי. בחברות פרימיטיביות, הכשרת הילדים התמזגה עם הדחפים האנושיים הטבעיים שלהם. בקרב אינדיאנים באמריקה, למשל, הכשרת נערים כללה פעילויות בחוץ – בדיוק סוג הדברים שנערים אוהבים. אולם בחברה שלנו דוחקים בהם ללמוד מקצועות טכניים, ומרביתם עושים זאת בחוסר רצון.

116. כתוצאה מהלחץ המתמיד שמפעילה המערכת במטרה לשנות דפוסי התנהגות אנושיים, הולך וגדל מספר האנשים שאינם מסוגלים או רוצים להתאים את עצמם לדרישות החברה: עלוקות רווחה, כנופיות רחוב, חברי כתות, מורדים אנטי-ממשלתיים, פעילי סביבה המבצעים פעולות חבלה, אנשים שנשרו מלימודים ושאר מתנגדים למיניהם.

117. גורלו של הפרט, בכל חברה טכנולוגית מתקדמת, תלוי בהכרח בהחלטות שהשפעתו עליהן מזערית. לא ניתן לפרק חברה טכנולוגית לקהילות אוטונומיות קטנות, מכיוון שהתפקוד שלה תלוי בשיתוף פעולה בין מספר רב של אנשים ומכונות. חברה כזו מוכרחה להיות מאוד מאורגנת וההחלטות בה חייבות להתקבל באופן שמשפיע על מספר גדול מאוד של אנשים. כך למשל, כאשר החלטה משפיעה על מיליון בני אדם, חלקו הממוצע של כל אחד מהם בקבלת ההחלטה הוא אחד חלקי מיליון. בפועל, ההחלטות בדרך כלל מתקבלות על ידי פקידי ציבור, מנהלי תאגידים או מומחים טכניים, אולם אפילו כאשר החלטה מתקבלת בהצבעה כללית של הציבור מספר המצביעים בדרך כלל גדול מכדי שהצבעתו של פרט זה או אחר תהיה בעלת משמעות [17]. לכן מרבית האנשים אינם מסוגלים להשפיע באופן משמעותי על ההחלטות הגדולות שמשפיעות על חייהם. אין כל דרך לתקן מצב זה בחברה טכנולוגית מתקדמת. המערכת מנסה “לפתור” בעיה זו על ידי שימוש בתעמולה כדי לגרום לאנשים לתמוך בהחלטות שהתקבלו עבורם, אבל גם אם “פתרון” זה היה מצליח לחלוטין לגרום לאנשים להרגיש טוב יותר, הוא עדיין משפיל.

118. שמרנים ואחרים מצדדים ב”אוטונומיה מקומית” רבה יותר. קהילות מקומיות אמנם נהנו פעם מאוטונומיה, אולם אוטונומיה זו הפכה לאפשרית פחות ופחות ככל שקהילות מקומיות השתלבו ופיתחו תלות במערכות גדולות כמו רשתות חשמל ומחשבים, כבישים מהירים, תקשורת המונים ושירותי בריאות מודרניים. גורם נוסף שפוגע באוטונומיה הוא העובדה שיישום טכנולוגיה כלשהי במקום אחד משפיע לעיתים קרובות על אנשים במקומות אחרים ומרוחקים. כך למשל, שימוש בחומרי הדברה או כימיקלים סמוך לנחל עלול לגרום לזיהום אספקת המים במרחק של מאוד קילומטרים במורד הנחל, ואפקט החממה משפיע על העולם כולו.

119. מטרת המערכת איננה, ולא יכולה להיות, לספק צרכים אנושיים. נהפוך הוא, ההתנהגות האנושית היא זו שנדרשת להתאים את עצמה לצרכי המערכת. הדבר לא תלוי כלל באידיאולוגיות פוליטיות או חברתיות שמתיימרות להכתיב את פעילות המערכת הטכנולוגית. הבעיה טמונה בטכנולוגיה עצמה, מכיוון שלא אידיאולוגיה מכתיבה את אופן פעילות המערכת, אלא צרכים טכניים [18]. כמובן שהמערכת כן מספקת צרכים אנושיים רבים, אולם כהכללה היא עושה זאת רק במידה שסיפוק צרכים אלו משרת את המערכת עצמה. צרכי המערכת הם שעומדים בראש סדר העדיפויות, ולא צרכי האדם. כך למשל, המערכת מספקת מזון לאנשים מכיוון שהמערכת לא תוכל לתפקד אם כולם יגוועו ברעב; המערכת מספקת את הצרכים הפסיכולוגים של אנשים כאשר הדבר לא כרוך בטרחה רבה מדי, מפני שלא תוכל לתפקד אם מספר רב מדי של אנשים ישקעו בדיכאון או יתקוממו. אולם המערכת – מסיבות מוצדקות ומעשיות – חייבת להפעיל לחץ מתמיד על אנשים להתאים את התנהגותם לצרכיה. מצטבר יותר מדי זבל? הממשלה, התקשורת, מערכת החינוך, פעילי איכות הסביבה, כולם מציפים אותנו בתעמולה בעד מחזור. יש צורך ביותר אנשי מקצוע טכניים? מקהלה של קולות מטיפה לילדים ללמוד מדעים. איש אינו עוצר לשאול האם זה מוסרי להכריח בני נוער להקדיש את רוב זמנם ללימוד מקצועות שמרביתם שונאים. כאשר בעלי מקצוע מאבדים את עבודתם עקב טכנולוגיות חדשות ונאלצים לעבור “הסבה מקצועית”, איש אינו תוהה האם הם מרגישים מושפלים. הכניעה לצרכים טכנולוגים נתפסת כמובנת מאליה, ולא בכדי: לו צרכים אנושיים היו זוכים לעדיפות על פני צרכים טכניים היו מתעוררות בעיות כלכליות, אבטלה, מחסור ואף גרוע מכך. המושג “בריאות הנפש” מוגדר בחברה בת זמננו בעיקר על פי המידה שבה התנהגותו של אדם תואמת את צרכי המערכת, והמידה בה אדם מצליח לעשות זאת מבלי להפגין סימני מצוקה.

120. כל ניסיון לייצר תחושת תכלית ואוטונומיה בתוך המערכת הוא פשוט מגוחך. כך למשל, עסק לייצור קטלוגים איפשר לעובדיו לייצר קטלוגים בשלמותם במקום רק חלקים בהם, מתוך הנחה שכך הם יחושו כי יש תכלית וסיפוק בעבודתם. עסקים אחרים ניסו להעניק לעובדים אוטונומיה רבה יותר בעבודה, אולם בשל אילוצים מעשיים היתה זו בדרך כלל אוטונומיה מוגבלת ביותר, אשר לעולם לא איפשרה לעובדים לקבוע את המטרות הסופיות של עבודתם. זאת מכיוון שפעילות “אוטונומית” של עובדים אינה יכולה להיות מופנית להשגת יעדים שהם עצמם בחרו, אלא רק לקידום מטרותיו של המעסיק שלהם, כמו למשל צמיחת העסק והישרדותו. עסק שיאפשר לעובדיו לפעול אחרת יגיע עד מהרה לפשיטת רגל. אותו הדבר נכון גם ביחס לארגונים במערכת סוציאליסטית, וגם שם נדרשים עובדים להקדיש את מרצם לקידום מטרות הארגון, מכיוון שאחרת הארגון לא יוכל למלא את תפקידו כחלק מהמערכת. גם פה, בשל סיבות טכניות גרידא, נמנעת ממרבית האנשים או הקבוצות הקטנות אפשרות לאוטונומיה רבה בחברה התעשייתית. אפילו בעלי עסקים קטנים נהנים בדרך כלל רק ממידה מוגבלת של אוטונומיה. בנוסף להיותם כפופים לפיקוח ממשלתי, האוטונומיה שלהם מוגבלת בשל העובדה שעליהם להשתלב במערכת הכלכלית ולהתאים את עצמם לדרישותיה. כך למשל, בעקבות פיתוחה של טכנולוגיה חדשה, בעלי עסקים קטנים נאלצים לעיתים קרובות להתחיל להשתמש בטכנולוגיה זו בין אם הם רוצים בכך ובין אם לאו, כדי שיוכלו להישאר תחרותיים.                            

לא ניתן להפריד בין חלקים “רעים” של הטכנולוגיה לבין חלקיה ה”טובים”

121. סיבה נוספת לכך שלא ניתן לבצע רפורמה שתגדיל את החירות בחברה התעשייתית טמונה בכך שטכנולוגיה מודרנית היא מערכת מאוחדת שכל חלקיה תלויים זה בזה. לא ניתן להיפטר מחלקים “רעים” של הטכנולוגיה ולשמור רק על חלקיה ה”טובים”. רפואה מודרנית היא דוגמא לכך. התקדמות מדע הרפואה תלויה בהתקדמות מדעי המחשב, כימיה, פיסיקה, ביולוגיה, ומדעים אחרים. טיפולים רפואיים מתקדמים דורשים ציוד טכנולוגי יקר ומתוחכם, אשר נגיש רק בחברה בעלת כלכלה עשירה וטכנולוגיה מתקדמת. לכן ברור שלא תיתכן התקדמות רפואית ללא שאר המערכת הטכנולוגית וכל המשתמע ממנה.

122. אפילו אם ניתן היה לספק שירותי רפואה מתקדמים ללא שאר המערכת הטכנולוגית, היו לכך השלכות שליליות. נניח למשל שהיו מגלים תרופה למחלת הסכרת. אנשים בעלי נטייה גנטית לסכרת היו יכולים לשרוד ולהעמיד צאצאים כמו שאר האנשים. הברירה הטבעית של גנים עם נטייה לסכרת היתה נפסקת, וגנים מסוג זה היו מתפשטים באוכלוסיה. (יתכן שתהליך זה כבר מתרחש במידה מסוימת כיום, היות שניתן לטפל בסכרת באמצעות אינסולין, גם אם טרם נמצאה דרך לרפא את המחלה). הדבר נכון גם לגבי מחלות אחרות שהיו מתפשטות בעקבות ההתדרדרות הגנטית של האוכלוסיה. הפתרון היחיד לכך הוא תוכנית כלשהי להשבחת הגזע או הנדסה גנטית רחבת היקף של בני אדם, ולכן האדם העתידי כבר לא יהיה יצירה של הטבע, יד הגורל או בריאה אלוהית (בהתאם להשקפה דתית או פילוסופית שלך), אלא מוצר מיוצר.

123. אם אתם חושבים שהתערבות הממשלה בחיים שלכם מוגזמת עכשיו, חכו ותראו מה יקרה כשהממשלה תתחיל לפקח על המבנה הגנטי של הילדים שלכם. פיקוח כזה ללא ספק יופעל לאחר שתתחיל להתבצע הנדסה גנטית של בני אדם, מכיוון שהתוצאות של הנדסה גנטית נטולת פיקוח יהיו הרסניות [19].

124. התגובה המקובלת לחששות מסוג זה היא דיבורים על “אתיקה רפואית”. אולם קוד אתי לא מסוגל להגן על החירות מפני קידמה רפואית, ורק יחמיר את המצב. קוד אתי בתחום ההנדסה הגנטית יהפוך בפועל לאמצעי לפיקוח את המבנה הגנטי של בני אדם. מישהו (קרוב לוודאי בן המעמד הבינוני-גבוה) יחליט כי יישומים מסוימים של הנדסה גנטית הם “אתיים” ואחרים לא, כך שבפועל הוא יכפה את הערכים שלו על המבנה הגנטי של כלל האוכלוסיה. אפילו אם הקוד האתי היה נקבע על בסיס דמוקרטי לחלוטין, הרוב היה כופה את ערכיו על מיעוטים בעלי תפיסה שונה של מהו שימוש “אתי” בהנדסה גנטית. הקוד האתי היחיד שבאמת יכול להגן על החירות הוא כזה שיאסור לחלוטין הנדסה גנטית של בני אדם, ובטוח שאף חברה טכנולוגית לא תסכים לקוד כזה. קוד אתי אשר רק ינסה לצמצם את תפקיד ההנדסה הגנטית ולהפוך אותו לשולי, לא יצליח לשרוד זמן רב, מכיוון שלא ניתן יהיה לעמוד בפיתוי לנצל את כוחה העצום של הביוטכנולוגיה, במיוחד משום שלמרבית האנשים ברור מעבר לכל ספק כי תוצאותיה חיוביות (חיסול מחלות גוף ונפש, הענקת היכולות הנדרשות לאנשים כדי להסתדר בעולם של ימינו). בסופו של דבר, ייעשה שימוש נרחב בהנדסה גנטית, אולם רק באופן שעולה בקנה אחד עם צרכי המערכת התעשייתית-טכנולוגית [20].             

טכנולוגיה היא כוח חברתי חזק יותר מהשאיפה לחירות

125. לא ניתן ליישב לאורך זמן את הסתירה שבין טכנולוגיה לחירות, משום שטכנולוגיה היא כוח חברתי חזק לאין ערוך, ונוגסת בהתמדה בחירות על ידי דרישות חוזרות ונשנות לפשרות מצידה. תארו לעצמכם שני שכנים, בעלי שטחי אדמה זהים בגודלם, שאחד מהם חזק יותר מהשני. השכן החזק דורש לעצמו חלק מאדמתו של החלש, אולם האחרון מסרב. השכן החזק אומר, “טוב, בוא נתפשר. תן לי מחצית ממה שביקשתי”. מחוסר ברירה, מסכים השכן החלש לפשרה. כעבור זמן, השכן החזק דורש חלק נוסף מאדמתו, והם שוב מגיעים לפשרה, וכן הלאה. לאחר שאילץ את השכן החלש להתפשר שוב ושוב, מצליח בסופו של דבר השכן החזק להשתלט על כל אדמת שכנו. אותו הדבר נכון גם לגבי העימות בין טכנולוגיה לחירות.

126. הרשו לנו להסביר מדוע טכנולוגיה היא כוח חברתי חזק יותר מהשאיפה לחירות.

127. התקדמות טכנולוגית שנדמה תחילה כי אינה מאיימת על החירות מתבררת בהמשך כאיום חמור ביותר. תחבורה ממונעת למשל. בעבר, אדם היה יכול ללכת לאן שרצה, בקצב שלו, ללא צורך לציית לחוקי תנועה ומבלי להיות תלוי במערכות תמיכה טכנולוגיות. כאשר החל השימוש בכלי רכב ממונעים, נדמה היה כי הם מגדילים את חירותו של האדם. הם לא פגעו בחירותו של הולך הרגל, איש לא אולץ להיות בעל מכונית אם לא רצה בכך, ומי שכן החליט לקנות מכונית היה יכול לנוע הרבה יותר מהר מהולך הרגל. אולם עד מהרה, השימוש בתחבורה ממונעת גרם לשינוי פני החברה באופן שפגע קשות בחופש התנועה של האדם. כאשר מספר המכוניות גדל, התעורר צורך לפקח על התנועה. בזמן נהיגה במכונית, במיוחד באזורים צפופי אוכלוסין, לא ניתן לנסוע ממש איפה שרוצים או בקצב שרוצים; התנועה נתונה לבקרה בכפוף לעומסי תנועה ומגוון חוקי תעבורה. נהגים גם מחויבים לעמוד בשורה של דרישות: רישיון, טסט, חידוש רשיונות, ביטוח, תחזוקה לצרכי בטיחות ותשלומים חודשיים על קניית רכב. יתר על כן, כיום כבר אין ברירה אלא להשתמש בתחבורה ממונעת. מאז שהחל השימוש בתחבורה ממונעת השתנה מבנה הערים שלנו כך שמרבית האנשים אינם גרים עוד במרחק הליכה ממקום עבודתם ומאזורי קניות ובילוי, ולכן הם מוכרחים להשתמש במכונית לצרכי תחבורה. מי שמוותר על מכונית ונוסע בתחבורה ציבורית, נאלץ להסתפק בשליטה קטנה אף יותר בתנועתו מאשר במכונית פרטית. אפילו חופש התנועה של הולכי רגל מוגבל מאוד כיום. בתוך העיר, נדרש הולך הרגל להמתין ברמזורים שנועדו בעיקר לשרת את תנועת המכוניות. מחוץ לעיר, תנועת כלי רכב הופכת את ההליכה לאורך כבישים מהירים למסוכנת ולא נעימה. (שימו לב לטענה החשובה שהמחשנו באמצעות דוגמת התחבורה הממונעת: כאשר פריט טכנולוגי חדש נכנס לשימוש, כל אדם יכול לבחור האם להשתמש בו או לא, אולם אחר כך לא בהכרח תמשיך להיות לו ברירה. במקרים רבים, טכנולוגיה חדשה משנה את פני החברה באופן שבסופו של דבר מאלץ אנשים להשתמש בה).

128. התפתחות טכנולוגית ככלל הולכת ומצמצמת את החירות שלנו, אולם כל חידוש טכני לכשעצמו נראה רצוי. חשמל, צנרת, תקשורת מהירה למרחקים… איך אפשר להתנגד לכל אחד מהדברים הללו, או לכל אחד מאין-ספור פיתוחים טכנולוגים אחרים שהפכו את החברה המודרנית למה שהיא? כך למשל, בעת שהטלפון נכנס לשימוש, כל ניסיון להתנגד לכך היה בלתי סביר מכיוון שהטלפון טמן בחובו יתרונות רבים ואף לא חסרון אחד. אולם כפי שהסברנו בפסקאות 59-76, סך ההתפתחויות הטכנולוגיות הללו כמכלול יצרו עולם שבו גורלו של אדם מהשורה אינו נמצא עוד בידיו, או בידי שכניו וחבריו, אלא בידיהם של פוליטיקאים, מנהלי תאגידים, וטכנאים וביורוקרטים אלמוניים שאין לו כל יכולת להשפיע על החלטותיהם [21]. תהליך זה צפוי להימשך גם בעתיד. הנדסה גנטית למשל. אנשים מעטים יתנגדו להכנסתן לשימוש של שיטות גנטיות שישימו קץ למחלות תורשתיות. הרי הן לא מזיקות, ויכולות למנוע סבל רב. אולם כמכלול, מספר רב של השבחות גנטיות יהפוך את האדם למוצר מהונדס במקום תוצאה של יד הגורל (או של אלוהים, או מה שזה לא יהיה, בהתאם להשקפה הדתית).

129. סיבה נוספת לכך שטכנולוגיה מהווה כוח חברתי כה חזק היא, שבהקשר של חברה נתונה, התפתחות טכנולוגית היא תמיד חד סטרית; לעולם לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור. מרגע שחידוש טכנולוגי כלשהו נכנס לשימוש, אנשים בדרך כלל מפתחים תלות בו, כך שלעולם לא יוכלו להסתדר עוד בלעדיו, אלא אם כן יוחלף על ידי טכנולוגיה מתקדמת אף יותר. לא רק אנשים מפתחים תלות בטכנולוגיות חדשות, אף יותר מכך, המערכת כולה מפתחת תלות בהן. (תארו לעצמכם מה היה קורה כיום למערכת לו, למשל, לא היו לפתע מחשבים). לכן המערכת יכולה לנוע רק בכיוון אחד; כיוון של יותר ויותר טכנולוגיה. הטכנולוגיה מאלצת את החירות לסגת שוב ושוב, אך הטכנולוגיה לעולם לא נסוגה – אלא אם כן מפילים את המערכת הטכנולוגית כולה.

130. טכנולוגיה מתקדמת במהירות רבה ומאיימת על החירות בתחומים רבים ושונים בעת ובעונה אחת (צפיפות, חוקים ותקנות, תלות מוגברת של פרטים בארגונים גדולים, תעמולה ושיטות פסיכולוגיות אחרות, הנדסה גנטית, חדירה לפרטיות באמצעות מכשירי מעקב ומחשבים, וכו’). על מנת להדוף כל אחד מאיומים אלה על החירות יידרש מאבק חברתי קשה וממושך. מי שמנסים להגן על החירות עומדים חסרי אונים מול מספר עצום של מתקפות חדשות נגדה והקצב בו הן מתפתחות, ולכן הם שוקעים באדישות ומפסיקים להתנגד. כל ניסיון להיאבק בנפרד נגד איומים שונים יהיה חסר תועלת. הסיכוי היחיד להצלחה טמון במאבק נגד המערכת הטכנולוגית כולה; אבל זו כבר מהפכה, ולא רפורמה.

131. טכנאים (במובן הרחב של המילה הכולל את כל אלו שמבצעים משימות שדורשות מומחיות שנרכשה על ידי הכשרה מקצועית) נוטים להיות מעורים בעבודתם (הפעילות החלופית שלהם) עד כדי כך שכאשר מתעוררת סתירה בין עבודתם הטכנית לבין החירות, הם כמעט תמיד מעדיפים את עבודתם הטכנית. זה מובן מאליו כאשר מדובר במדענים, אולם נכון גם במקצועות אחרים: אנשי חינוך, גופי סיוע וארגונים לשמירת הסביבה אינם מהססים להשתמש בתעמולה או בשיטות פסיכולוגיות אחרות כדי להשיג את מטרותיהם הנאצלות. תאגידים וגופים ממשלתיים אינם מהססים, כאשר הדבר משרת את מטרותיהם, לאסוף מידע על אנשים תוך התעלמות מזכותם לפרטיות. רשויות החוק לא פעם מתעלמות מזכויות חוקיות של חשודים, ולעיתים קרובות גם מזכויות של חפים מפשע, ומשתמשות בכל האמצעים החוקיים (ולפעמים הלא חוקיים) כדי לצמצם זכויות אלו או לשלול אותן כליל. מרבית אנשי חינוך, ממשל וחוק אלו מאמינים בחירות, פרטיות וזכויות חוקתיות, אולם כאשר אלה מתנגשים עם עבודתם, הם בדרך כלל מעניקים משקל רב יותר לעבודתם.

132. עובדה ידועה היא שאנשים שמתוגמלים על עבודתם מבצעים אותה טוב יותר ומתמידים בה יותר מאשר אנשים שמנסים לחמוק מעונש או מתוצאה שלילית אחרת בגין אי ביצוע העבודה. המניע העיקרי לעבודתם של מדענים וטכנאים אחרים הוא התגמול שהם מקבלים על עבודתם. מנגד, אנשים שנאבקים להדוף את מתקפות הטכנולוגיה על החירות מנסים למנוע תוצאה שלילית, ועל כן רק מעטים מהם מצליחים להתמיד במשימה מדכדכת זו ולבצע אותה היטב. אפילו אם תומכי הרפורמה יזקפו לזכותם נצחון שנראה כי יצליח לבלום את המשך שחיקת החירות על ידי הטכנולוגיה, מרביתם יפרשו עד מהרה מהמאבק ויפנו לעיסוקים מהנים יותר. אך המדענים ימשיכו לעמול במעבדות שלהם, וככל שהטכנולוגיה תתפתח היא תמצא דרכים חדשות, למרות המגבלות שהושטו עליה, להרחיב את שליטתה בחייהם של אנשים ולהגדיל את תלותם במערכת.

133. אין אף סדר חברתי, בין אם חוק, מוסד, מסורת או קוד אתי, שיכול להגן מפני הטכנולוגיה לאורך זמן. אנו למדים מההיסטוריה כי כל סדר חברתי הוא בר-חלוף; כל סדר חברתי משתנה או מתפורר בסופו של דבר. אולם התקדמות הטכנולוגיה היא בלתי הפיכה במסגרת תרבות נתונה. נניח למשל שהיה ניתן ליצור סדר חברתי אשר ימנע את היישום של הנדסה גנטית בבני אדם, או את יישומה באופן שעלול לפגוע בחירותם ובכבודם. במקרה כזה, הטכנולוגיה פשוט תמתין. במוקדם או במאוחר הסדר החברתי יתמוטט. סביר יותר שבמוקדם, לאור הקצב המהיר של השינויים בחברה שלנו. בבוא העת תתחיל ההנדסה הגנטית לנגוס בחירות, והתפתחותה על חשבון החירות תהיה בלתי הפיכה (אלא אם כן התרבות הטכנולוגית עצמה תתמוטט). כל אשליה שעוד נותרה לגבי יכולתו של סדר חברתי ליצור בלמים קבועים, ודאי מתפוגגת כעת לאור המתרחש בתחום החקיקה הסביבתית. עד לפני מספר שנים נדמה היה כי נוצרה מערכת בלמים חוקית אשר תצליח למנוע לפחות חלק מהנזקים הקשים ביותר בסביבה. די היה בשינוי הכיוון בו נושבת הרוח הפוליטית, ובלמים אלו החלו להתפורר.

134. בשל כל הסיבות שהוצגו לעיל, טכנולוגיה היא כוח חברתי חזק יותר מאשר השאיפה לחירות. אלא שקביעה זו דורשת הסתייגות חשובה. נראה כי במהלך העשורים הקרובים צפויה המערכת התעשייתית-טכנולוגית להיות נתונה תחת לחצים כבדים בשל בעיות כלכליות ואקלימיות, ובמיוחד בשל בעיות התנהגות אנושית (ניכור, מרדנות, עוינות ומגוון בעיות חברתיות ופסיכולוגיות). אנו מקווים שלחצים אלו יגרמו להתמוטטות המערכת, או לפחות יחלישו אותה במידה מספקת כדי לאפשר למהפכה נגדה להצליח, ואז – בו ברגע – השאיפה לחירות אכן תהיה חזקה יותר מהטכנולוגיה.

135. בפסקה 125 השתמשנו בדימוי של שכן חלש שנותר חסר כל לאחר ששכנו החזק נטל ממנו את כל אדמתו על ידי כך שכפה עליו סדרה של פשרות. אבל נניח כעת שהשכן החזק נפל למשכב, ואין בכוחו עוד להגן על עצמו. השכן החלש יכול לאלץ את החזק להשיב לו את אדמתו, או לחילופין הוא יכול להרוג אותו. אם הוא יאפשר לשכן החזק להמשיך לחיות ורק יאלץ אותו להשיב לו את אדמתו, אז הוא שוטה, מכיוון שברגע שהשכן החזק יחלים הוא שוב ייקח לעצמו את כל האדמה. הברירה ההגיונית היחידה של האיש החלש היא לנצל את ההזדמנות, ולהרוג את שכנו החזק. באותו אופן, עלינו לנצל את חולשתה של המערכת התעשייתית, ולהרוס אותה. אם נסכים לפשרה עם המערכת ונאפשר לה להתאושש מחולשתה הזמנית, היא בסופו של דבר תשלול מאיתנו את כל חירותנו.        

לא הצלחנו לפתור בעיות חברתיות פשוטות יותר

136. אם מישהו עדיין מעלה על דעתו שניתן לתקן את המערכת מבפנים כדי להגן על החירות מפני הטכנולוגיה, אולי כדאי להפנות את תשומת לבו לכמה מסורבלים וכושלים על פי רוב היו ניסיונות החברה להתמודד עם בעיות חברתיות הרבה יותר פשוטות וברורות. בין השאר, כשלו ניסיונות המערכת לעצור הרס סביבתי, שחיתות פוליטית, סחר בסמים ואלימות במשפחה.

137. בעיות סביבתיות למשל. כאן ההתנגשות בין הערכים ברורה: כדאיות כלכלית מול שמירה על חלק ממשאבי הטבע למען הנכדים שלנו [22]. אבל אפילו בנושא זה, כל מה שאנחנו מקבלים מאנשי השררה הוא רצף של להגים מעורפלים, ללא שום קו פעולה ברור ועקבי. וכך, הולכות ומצטברות הבעיות הסביבתיות שעימן יאלצו להתמודד נכדינו. הניסיונות לפתור בעיות סביבתיות מתמצים במאבקים ופשרות בין סיעות שונות, כאשר ברגע אחד סיעה אחת שולטת, וכעבור רגע סיעה אחרת. קו החזית של המאבק משתנה בהתאם לתנודות בדעת הקהל. לא מדובר בתהליך שמבוסס על שיקול דעת, או בתהליך שסביר שיביא לפתרון מוצלח ומתאים של הבעיה. הפתרון של בעיות חברתיות גדולות, באותם מקרים שבכלל דואגים “לפתור” אותן, מתבצע רק לעיתים נדירות באמצעות תוכנית מקיפה ושקולה. בדרך כלל הבעיות נפתרות מעצמן דרך תהליך שבו קבוצות מתחרות שפועלות כל אחת לקידום ענייניה (קצרי הטווח בדרך כלל) הפרטיים [23], מצליחות להגיע פחות או יותר לעמק השווה (בעיקר הודות למזל שהאיר להן פנים). למעשה, לאור העקרונות שניסחנו בפסקאות 100-106 ספק רב אם תכנון חברתי שקול לטווח ארוך יכול בכלל להצליח.

138. לכן ברור כי למין האנושי יש, במקרה הטוב, כישורים מוגבלים ביותר לפתרון בעיות חברתיות, אפילו בעיות פשוטות יחסית. כיצד אם כן יצליח לפתור בעיה קשה ומורכבת הרבה יותר כמו יישוב הסתירה בין חירות לטכנולוגיה? טכנולוגיה טומנת בחובה יתרונות חומריים ברורים, ואילו החירות היא מושג מופשט המסמל דברים שונים עבור אנשים שונים, וקל לטשטש את אובדנה על ידי תעמולה ומילים גדולות.

139. מן הראוי לשים לב להבדל החשוב הבא: יתכן כי בעיות סביבתיות (למשל) ייפתרו יום אחד באמצעות תוכנית מקיפה ושקולה, אולם אם הדבר אכן יתרחש יהיה זה רק מכיוון שלמערכת היה עניין ארוך טווח לפתור בעיות אלו. אך למערכת אין עניין להגן על חירות או על אוטונומיה של קבוצות קטנות. נהפוך הוא, המערכת מעוניינת להגביר ככל האפשר את שליטתה בהתנהגותם של בני אדם [24]. לכן, כשם ששיקולים מעשיים יאלצו בסופו של דבר את המערכת לאמץ גישה הגיונית ושקולה ביחס לבעיות סביבתיות, כך שיקולים מעשיים לא פחות יאלצו את המערכת להגביר עוד יותר את השליטה בהתנהגות בני אדם (עדיף בדרכים עקיפות אשר יסייעו להסתיר את הפגיעה בחירותם). אין מדובר כאן רק בדעתנו הפרטית. מדעני חברה בולטים (דוגמת ג’יימס ק. ווילסון) כבר הדגישו את החשיבות של ייעול תהליך החברות של בני אדם.

קל יותר לבצע מהפכה מאשר רפורמה

140. אנו מקווים שהצלחנו לשכנע את הקורא/ת כי לא ניתן ליישב את הסתירה שבין חירות לטכנולוגיה על ידי רפורמה. הדרך היחידה לפתור את הבעיה היא להיפטר לחלוטין מהמערכת התעשייתית-טכנולוגית. כלומר באמצעות מהפכה, לא בהכרח התקוממות מזוינת, אך בהחלט שינוי מרחיק לכת ובסיסי באופי החברה.

141. הדעה הרווחת היא כי קשה יותר לבצע מהפכה מאשר רפורמה משום שהיא טומנת בחובה שינויים מרחיקי לכת יותר מאשר רפורמה. אך למעשה, בנסיבות מסוימות קל הרבה יותר לבצע מהפכה מאשר רפורמה. הסיבה לכך היא שתנועה מהפכנית מסוגלת לעורר רמת מחויבות שתנועה לרפורמה לא מסוגלת להגיע אליה. תנועת רפורמה בסך הכל מציעה לפתור בעיה חברתית נקודתית אחת. תנועה מהפכנית מציעה לפתור את כל הבעיות בבת אחת וליצור עולם חדש לחלוטין; היא מציגה חזון שלמענו אנשים מוכנים ליטול סיכונים גדולים ולהקריב הרבה. לכן יהיה הרבה יותר קל להפיל את המערכת הטכנולוגית כולה מאשר להגביל כל הזמן את התפתחותו או יישומו של תחום טכנולוגי כלשהו, כמו למשל הנדסה גנטית. אין אנשים רבים שיקדישו את כל מרצם, תוך דבקות במטרה, לאכיפה ושימור של הגבלות על הנדסה גנטית, אבל בנסיבות המתאימות, מספר רב של אנשים עשוי להתמסר בלהט להתקוממות נגד המערכת התעשייתית-טכנולוגית. כפי שכבר ציינו בפסקה 132, מצדדי הרפורמה המבקשים להגביל היבטים מסוימים של הטכנולוגיה, מנסים למנוע תוצאה שלילית. מנגד, מהפכנים שואפים לתגמול רב ערך – הגשמת החזון המהפכני שלהם – ולכן מוכנים לעמול קשה יותר ולגלות התמדה רבה יותר מאשר רפורמיסטים.

142. על כל רפורמה תמיד מעיב החשש כי שינויים מרחיקי לכת מדי יגרמו לתוצאות קשות. אך מרגע שקדחת מהפכנית אוחזת בחברה, אנשים מוכנים להתמודד עם אין ספור קשיים למען המהפכה. המהפכה הצרפתית והמהפכה הרוסית הוכיחו זאת. אמנם יתכן כי רק מיעוט באוכלוסיה יתמסר ברצינות לקידום מהפכה, אולם מדובר במיעוט גדול ופעיל דיה בכדי להפוך לכוח הדומיננטי בחברה. נרחיב עוד בעניין המהפכה בפסקאות 180-205.          

שליטה בהתנהגות אנושית 

143. מאז ראשית התרבות האנושית, נאלצו חברות מאורגנות להפעיל לחצים על בני אדם כדי להבטיח את תפקוד המנגנון החברתי. סוג הלחצים משתנה מחברה לחברה. לעיתים מדובר בלחץ גופני (תזונה לקויה, עבודה מופרזת, זיהום סביבתי) ובמקרים אחרים זהו לחץ פסיכולוגי (רעש, צפיפות, אילוץ בני אדם להתנהג על פי תבניות חברתיות). בעבר, הטבע האנושי היה פחות או יותר יציב, או לכל היותר השתנה במסגרת גבולות קבועים. כתוצאה מכך, יכולתה של החברה להפעיל לחץ על בני אדם היתה מוגבלת. כאשר החברה דחפה אנשים מעבר לגבול הסיבולת שלהם, העניינים החלו להשתבש: מרידות, פשע, שחיתות, התחמקות מעבודה, דיכאון ובעיות נפשיות אחרות, עלייה בשיעור התמותה, ירידה בשיעור הילודה או דבר מה אחר. כתוצאה מכך קורה אחד משני דברים: או שהחברה מתפוררת או שתפקוד החברה הופך לבלתי יעיל עד כדי כך שסדר חברתי אחר יעיל יותר תופס את מקומה (במהירות או בהדרגה, דרך כיבוש, היחלשות או התפתחות) [25].

144. לכן בעבר הטבע האנושי הגביל במידה מסוימת את התפתחות החברה. ניתן היה להפעיל לחץ על בני האדם רק עד גבול מסוים. אולם כיום נראה כי מצב זה משתנה, מכיוון שהטכנולוגיה המודרנית מפתחת דרכים לשינוי הטבע האנושי.

145. תארו לעצמכם חברה שיוצרת תנאי חיים שמאמללים את אנשיה, ואשר אז מספקת להם תרופות כדי לגאול אותם מאומללותם. נשמע כמו מדע בדיוני? ובכן, מבחינות מסוימות זהו כבר המצב בחברה בת זמננו. ידוע לכל כי שיעור הסובלים מדיכאון קליני גדל בשיעור חד במהלך העשורים האחרונים. אנו גורסים כי הסיבה לכך נעוצה בהפרתו של תהליך ההעצמה, כפי שהסברנו בפסקאות 59-76. אבל גם אם אנחנו טועים, העלייה בשיעור הסובלים מדיכאון ללא ספק נובעת מתנאים מסוימים שמאפיינים את החברה בת זמננו. במקום לטפל בסיבות לכך שאנשים סובלים מדיכאון, החברה המודרנית מספקת להם תרופות נגד דיכאון. למעשה, תרופות נגד דיכאון מהוות אמצעי לשינוי מצבו הפנימי של הפרט באופן שיאפשר לו לשאת מצבים חברתיים אשר בנסיבות רגילות לא היה מסוגל להשלים עמם. (כן, אנחנו מודעים לכך שלעיתים קרובות נובע דיכאון מסיבות גנטיות בלבד, אולם אנו מתייחסים כאן לאותם המקרים שבהם הסביבה ממלא תפקיד מרכזי).

146. תרופות שמשפיעות על מצב התודעה הן רק דוגמא אחת לשיטות שפיתחה החברה המודרנית כדי לשלוט בהתנהגות האנושית. הבה נבחן מספר שיטות נוספות.

147. ראשית, ישנן שיטות מעקב. מצלמות סמויות מותקנות כיום במרבית החנויות ובמקומות רבים אחרים, מחשבים משמשים לאיסוף ועיבוד של כמויות עצומות של מידע על אנשים בחברה. מידע זה משפר באופן ניכר את אכיפת החוק [26]. כמו כן ישנן שיטות תעמולה דרך אמצעי התקשורת. שיטות יעילות פותחו כדי לנצח בבחירות, למכור מוצרים ולהשפיע על דעת הקהל. תעשיית הבידור מהווה כלי פסיכולוגי חשוב עבור המערכת, למרות הכמויות הגדולות של מין ואלימות שהיא מנפקת. עבור האדם המודרני הפך הבידור לאמצעי חיוני כדי לברוח מהמציאות. בעודו שקוע בתוכניות טלוויזיה, סרטים וכו’, הוא מצליח לשכוח מהמתח, החרדות, התסכול, וחוסר הסיפוק. בחברות פרימיטיביות, כאשר אין צורך לבצע עבודה כלשהי, אנשים רבים נהנים לשבת בחוסר מעש במשך שעות, משום שהם חיים בשלום עם עצמם ועם סביבתם. לעומתם, מרבית אנשים המודרנים צריכים שכל הזמן יעסיקו או יבדרו אותם, אחרת הם “משתעממים”, כלומר הם הופכים לעצבניים, חסרי מנוחה ונרגזים.

148. שיטות אחרות פועלות ברבדים עמוקים יותר. חינוך אינו עוד עניין פשוט הכרוך בכמה מכות על ישבנו של הילד כאשר הוא אינו מכין שיעורי בית, וטפיחה על שכמו כאשר הוא מכין אותם. חינוך הפך לשיטה מדעית שתכליתה לשלוט בהתפתחות הילד. חוגי העשרה ושיעורי עזר למשל, הצליחו לגרום לילדים להתלהב מלימודים, ושימוש בשיטות פסיכולוגיות, במידה זו או אחרת של הצלחה, נפוץ בבתי ספר רבים. הורים לומדים שיטות “הורות” שתכליתן לגרום לילדים לאמץ את עקרונות היסוד של המערכת ולהתנהג בהתאם לדרישות המערכת. תוכניות “בריאות הנפש”, שיטות “התערבות” פסיכולוגית, פסיכותרפיה וכו’ שנועדו כביכול להיטיב עם הפרט, משמשים למעשה בדרך כלל כאמצעים לגרום לפרט לחשוב ולהתנהג בהתאם לדרישות המערכת. (אין כאן כל סתירה; אדם שתפיסתו או התנהגותו מתנגשות עם המערכת עומד מול כוחות חזקים מכדי שיהיה מסוגל להתגבר עליהם או לחמוק מהם, ולכן סביר להניח שהוא יסבול ממתח, תסכול ותבוסתנות. יהיה לו הרבה יותר קל אם יחשוב ויתנהג בהתאם לדרישות המערכת. במובן זה המערכת פועלת לטובת הפרט בכך שהיא שוטפת את מוחו כדי שיקבל את המוסכמות). התעללות בילדים בצורה גסה וברורה איננה מקובלת במרבית התרבויות, אם לא בכולן. גרימת כאב לילד בגלל דבר של מה בכך או ללא כל סיבה, מעוררת סלידה כמעט אצל כולם. אולם פסיכולוגים רבים מפרשים את המושג התעללות במובן רחב הרבה יותר. האם כמה מכות בישבן, כאשר הן מהוות חלק ממערכת משמעת הגיונית ועקבית, נחשבות להתעללות? התשובה על שאלה זו תיקבע בסופו של דבר על פי המידה שבה מכות בישבן מצליחות לגרום לילד להשתלב במערכת החברתית הקיימת. למעשה, הנטייה הרווחת היא לפרש את המושג “התעללות” בתור כל שיטה לחינוך ילדים שגורמת להתנהגות שאינה תואמת את צרכי המערכת. לכן, מעבר למניעת אכזריות לשמה, תוכניות למניעת “התעללות בילדים” נועדו להבטיח את שליטת המערכת בהתנהגות בני האדם.

149. יש להניח כי מחקרים יביאו לשיפור נוסף ביעילות השיטות הפסיכולוגיות לשליטה בהתנהגות בני אדם. אולם ספק אם יהיה די בשיטות פסיכולוגיות כדי לגרום לבני אדם להסתגל לחברה שהטכנולוגיה יוצרת. קרוב לודאי שיהיה צורך להשתמש גם בשיטות ביולוגיות. כבר הזכרנו בהקשר זה את השימוש בתרופות. חקר מערכת העצבים עשוי להוביל לדרכים נוספות לשינוי החשיבה האנושית. הנדסה גנטית בבני אדם כבר מתבצעת בצורה של “ריפוי גני”, ואין שום סיבה להניח ששיטות דומות לא ינוצלו בסופו של דבר כדי לגרום לשינויים בתפקוד הנפשי.

150. כפי שציינו בפסקה 134, סביר להניח שהחברה התעשייתית עומדת בפני תקופה שבמהלכה תהיה נתונה ללחצים כבדים עקב בעיות התנהגות אנושית, בעיות כלכליות וסביבתיות. חלק ניכר מהבעיות הכלכליות והסביבתיות של המערכת נובע מדפוסי התנהגות אנושיים. ניכור, הערכה עצמית נמוכה, דיכאון, עוינות, מרדנות; ילדים שאינם רוצים ללמוד, חבורות רחוב, שימוש לא חוקי בסמים, אונס, התעללות בילדים, פשעים אחרים, מין לא בטוח, הריונות של נערות, צמיחה של האוכלוסיה, שחיתות פוליטית, שנאה על רקע גזעי, מאבקים בין קבוצות אתניות, עימותים אידיאולוגים קשים (כמו למשל סביב סוגיית ההפלות), קיצוניות פוליטית, טרור, מעשי חבלה, קבוצות אנטי-ממשלתיות, קבוצות שנאה. כל אלה מאיימים על עצם הישרדותה של המערכת. המערכת תיאלץ לנקוט בכל אמצעים האפשריים כדי לשלוט בהתנהגות האנושית.

151. הבעיות החברתיות שאנו עדים להן כיום בהחלט אינן מקריות. הן תוצאה הכרחית של מאפייני אורח החיים שהמערכת כופה על בני אדם. (המאפיין החשוב ביותר לדעתנו הוא שיבוש תהליך ההעצמה). אם המערכת תצליח להגיע לרמה כזו של שליטה בהתנהגות האנושית אשר תבטיח את הישרדותה, הדבר יהווה קו פרשת מים בתולדות האנושות. בעוד שבעבר גבול הסיבולת האנושית בלם את התפתחותן של חברות (כפי שהסברנו בפסקאות 143 ו-144), הרי שהחברה התעשייתית-טכנולוגית תוכל לעקוף מגבלות אלו על ידי שינוי בני האדם, בין אם באמצעים פסיכולוגיים ובין אם באמצעים ביולוגים או בעזרת שניהם גם יחד. בעתיד, מערכות חברתיות לא יותאמו לצרכי בני אדם. במקום זאת, בני אדם יותאמו לצרכי המערכת [27].

152. בדרך כלל, טכנולוגיות שתכליתן לשלוט בהתנהגות אנושית אינן מוכנסות לשימוש מתוך כוונה מוצהרת ליצור שלטון רודני או מתוך רצון מודע לצמצם את החירות האנושית [28]. כל צעד חדש בדרך להגברת השליטה במוח האנושי מתבצע כתגובה הגיונית לבעיה חברתית, כמו ריפוי התמכרות לאלכוהול, צמצום שיעור הפשיעה או עידוד צעירים ללמוד מדעים או הנדסה. במקרים רבים, ההצדקה לצעד תהיה שהוא מסייע לבני אדם. כך למשל, כאשר פסיכיאטר רושם תרופה נגד דיכאון למטופל הסובל מדיכאון, הוא ללא ספק מיטיב עם אותו אדם. יהיה זה בלתי אנושי למנוע תרופה מאדם הזקוק לה. כאשר הורים שולחים את ילדיהם לחוגי העשרה ושיעורי עזר כדי לגרום להם להתלהב מהלימודים, הם עושים זאת מתוך דאגה לטובת ילדיהם. יתכן כי חלק מההורים הללו היו מעדיפים מציאות שבה הכשרה מקצועית לא היתה מהווה תנאי להשגת עבודה, וכך גם לא היו נאלצים לשטוף את מוחות ילדיהם כדי להפוך אותם לחנונים חובבי מחשבים. אבל מה הם יכולים לעשות? הם לא יכולים לשנות את החברה, והילד שלהם עלול להיות מובטל אם לא יהיו לו את הכישורים הנדרשים. לכן הם שולחים אותו לחוגי העשרה ולשיעורי עזר.

153. לכן שליטה בהתנהגות אנושית תוצג לא בעקבות החלטה מחושבת של הרשויות אלא מתוך תהליך של התפתחות חברתית (התפתחות מהירה, יש לציין). לא ניתן יהיה לבלום את התהליך, משום שכל צעד בו, לכשעצמו, ייראה מועיל, או פחות גרוע מהתוצאות של אי-נקיטת הצעד (ראו פסקה 128). כך למשל, תעמולה משמשת לקידום מטרות טובות רבות, כמו למנוע התעללות בילדים או שנאה בין-גזעית [14]. חינוך מיני ללא ספק מועיל, אולם הצלחתו מוציאה מידי המשפחה את העיצוב של עמדות מיניות, ומעבירה אותו לידי המדינה, כלומר לידי מערכת החינוך הציבורית.

154. נניח שהיו מגלים תכונה ביולוגית שמגדילה את הסבירות לכך שילד, לאחר שיתבגר, יהפוך לפושע, ונניח שצורה כלשהי של ריפוי גני היתה יכולה לבטל תכונה זו [29]. מובן שהוריהם של מרבית הילדים שלהם תכונה זו היו רוצים שילדיהם יעברו ריפוי גני. יהיה זה לא אנושי לנהוג אחרת, היות שקרוב לודאי שחייו של הילד יהיו אומללים אם יגדל ויהפוך לפושע. אולם שיעור הפשיעה בחברות פרימיטיביות רבות, אפילו במרביתן, נמוך מזה של החברה שלנו, למרות שלא עומדות לרשותן שיטות היי-טק לגידול ילדים או מערכות ענישה נוקשות. מאחר שאין כל סיבה להניח שהאדם המודרני הוא בעל נטייה מולדת רבה יותר לפשיעה מהאדם הפרימיטיבי, ניתן להסיק כי שיעור הפשיעה הגבוה יותר של החברה שלנו נובע בהכרח מלחצי אורח החיים המודרני, שאנשים רבים אינם מסוגלים או אינם מוכנים להסתגל אליהם. לכן טיפול שנועד לבטל נטיות אפשריות לפשיעה מהווה, לפחות באופן חלקי, שיטה להנדס-מחדש בני אדם באופן שיתאימו לדרישות המערכת.

155. החברה שלנו נוטה להתייחס לכל דפוס מחשבה או התנהגות שאינו נוח למערכת בתור “מחלה”, והדבר לא בלתי סביר מכיוון שאדם שאינו משתלב במערכת סובל בעצמו וגם מהווה בעיה למערכת. לכן ניסיונות לשינוי האדם כדי שיתאים למערכת נתפסים כ”תרופה” ל”מחלה”, ולכן הם טובים.

156. ציינו בפסקה 127 כי גם אם שימוש בחידוש טכנולוגי מוצג תחילה בתור ברירה, הוא לא יישאר בהכרח כזה בהמשך, מכיוון שטכנולוגיה חדשה נוטה לשנות את החברה באופן שמקשה על הפרט או מונע ממנו לחלוטין להמשיך לתפקד מבלי להשתמש בטכנולוגיה זו. הדבר נכון גם לגבי טכנולוגיות שנועדו להשפיע על התנהגות אנושית. בעולם שבו רוב הילדים נשלחים לתוכנית שמטרתה לגרום להם להתלהב ללמוד, הורים נאלצים לרשום את ילדיהם לתוכנית זו, מפני שאם לא יעשו כן, ילדיהם יהיו בבגרותם בורים באופן יחסי, ולכן לא יצליחו למצוא עבודה. לחילופין, נניח שיימצא טיפול ביולוגי אשר מצליח, ללא תופעות לוואי בלתי רצויות, לצמצם באופן ניכר את הלחץ הפסיכולוגי שבו נתונים אנשים כה רבים בחברה שלנו. אם מספר רב של אנשים יחליטו לעבור את הטיפול, תרד רמת המתח הכללית בחברה, וכך תוכל המערכת להגביר את הלחצים שגורמים למתח. למעשה, נראה כי הדבר כבר מתרחש באחד הכלים הפסיכולוגים החשובים ביותר של החברה שלנו להורדת המתח (או לפחות להימלט ממנו באופן זמני) – בידור המונים (ראו פסקה 147). לכל אחד יש “ברירה” לצרוך בידור המונים: אין חוק שמחייב אותנו לצפות בטלוויזיה, להאזין לרדיו, לקרוא מגזינים. אך בידור המונים הוא דרך לברוח ולפרוק מתחים שרובנו כבר פיתחנו בו תלות. כולם מתלוננים על הזבל שמשודר בטלוויזיה, אבל כמעט כולם צופים בה. מספר אנשים הצליחו להיגמל מצפייה בטלוויזיה, אולם רק לעיתים נדירות מצליח אדם בימינו להסתדר מבלי להשתמש באף סוג של בידור המונים. (אולם עד לא מזמן בהיסטוריה האנושית הצליחו מרבית האנשים להסתדר יפה מאוד ללא בידור למעט זה שיצרה כל קהילה מקומית עבור עצמה). ללא תעשיית הבידור ספק אם המערכת היתה יכולה להמשיך להפעיל עלינו כמות לחצים-יוצרי-מתח כה גדולה.

157. בהנחה שהחברה התעשייתית תצליח לשרוד, סביר להניח שבסופו של דבר תגיע הטכנולוגיה לשליטה מלאה בהתנהגות האנושית. הוכח מעבר לכל ספק סביר כי דפוסי מחשבה והתנהגות אנושיים נובעים בעיקרם ממשתנים ביולוגיים. ניסויים הראו כי ניתן לעורר ולדכא תחושות כמו רעב, הנאה, זעם ופחד על ידי גירויים חשמליים של אזורים מסוימים במוח. זכרונות יכולים להימחק בעקבות נזקים לאזורים מסוימים במוח וניתן להחזירם למודעות באמצעות גירויים חשמליים. ניתן לעורר הזיות ולגרום לשינויים במצב הרוח באמצעות תרופות. בין אם לאדם יש נפש ובין אם לאו, ברור כי היא פחות חזקה ממנגנונים ביולוגים שמכתיבים התנהגות אנושית. כי אם זה לא היה המצב, חוקרים לא היו יכולים להשפיע בקלות רבה כל כך על רגשות והתנהגות אנושיים בעזרת סמים וזרמים חשמליים.

158. יש להניח כי לא יהיה זה מעשי להתקין אלקטרודות בראשיהם של כל בני האדם כדי שהרשויות יוכלו לשלוט בהתנהגותם. אולם העובדה כי קל כל כך להשפיע באמצעים ביולוגיים על מחשבות ורגשות אנושיים מראה כי בעיית השליטה בהתנהגות בני אדם היא בעיה טכנית בעיקרה; בעיה של נוירונים, הורמונים ומולקולות מורכבות; מסוג הבעיות שחשופות למתקפה מדעית. לאור ההצלחה המסחררת של החברה שלנו בפתרון בעיות טכניות בעבר, קרוב לוודאי כי תירשם התקדמות עצומה בכל הקשור לשליטה בהתנהגות האנושית.

159. האם התנגדות ציבורית תוכל למנוע את הכפפת ההתנהגות האנושית לשליטה טכנולוגית? בהחלט היה לכך סיכוי לו הניסיון להפעיל שליטה זו היה נעשה בבת אחת. אולם מכיוון ששליטה טכנולוגית תיכנס לשימוש בסדרה ארוכה של צעדים קטנים, כל ניסיון התנגדות מצד הציבור יהיה חסר היגיון ותועלת (ראו פסקאות 127, 132 ו-153).

160. מי שחושב שמדובר במדע בדיוני, כדאי שיזכור כי המדע הבדיוני של אתמול הוא המציאות של היום. המהפכה התעשייתית שינתה באופן קיצוני את סביבתו ואת אורח חייו של האדם, ולכן ניתן לצפות שככל שתגדל השפעת הטכנולוגיה על הגוף והמוח האנושי, האדם עצמו ישתנה באופן קיצוני לא פחות מהשינוי שהתחולל בסביבתו ובאורח חייו.

המין האנושי בפרשת דרכים 

161. אולם בוא לא נקדים את המאוחר. דבר אחד הוא לפתח במעבדה סדרה של שיטות פסיכולוגיות או ביולוגיות לשינוי דפוסי התנהגות אנושיים, ודבר אחר לחלוטין הוא לשלב שיטות אלו בתוך מערכת חברתית מתפקדת. הבעיה הקשה מבין השתיים היא האחרונה. כך למשל, למרות שאין ספק כי שיטות פסיכולוגיה חינוכית מצליחות לא רע ב”מעבדות בתי ספר” שבהן פותחו, לא בטוח שיהיה קל ליישם אותן ביעילות במערכת החינוך כולה. כולנו יודעים מה המצב ברבים מבתי הספר שלנו. המורים עסוקים מדי בהחרמת סכינים ואקדחים מילדים, מכדי שיוכלו לנסות ליישם עליהם את השיטות החדשניות ביותר להפוך אותם לחנונים חובבי מחשבים. לכן, למרות כל השיטות הטכנולוגיות המתקדמות לשינוי התנהגות אנושית, עד כה המערכת לא הצליחה במיוחד לשלוט בבני אדם. אלו שהתנהגותם נתונה לשליטה רבה יחסית של המערכת הם אלה שניתן אולי להגדירם כ”בורגנים”. אולם יותר ויותר אנשים מורדים במערכת בדרך זו או אחרת: אנשים החיים על חשבון שירותי הרווחה, כנופיות רחוב, חברי כתות, אנשי כת השטן, נאצים, פעילי איכות סביבה קיצוניים, חברי מיליציות, וכו’.

162. המערכת מנהלת כעת מאבק נואש כדי להתגבר על מספר בעיות שמאיימות על עצם קיומה, שהבולטות בהן קשורות להתנהגות אנושית. אם המערכת תצליח להשליט את דפוסי ההתנהגות האנושיים הרצויים לה במהירות מספקת, היא ככל הנראה תשרוד. אם לא, המערכת תקרוס. אנו מעריכים כי סוגיה זו תגיע לכלל הכרעה בתוך מספר עשורים, משהו כמו 40-100 שנים.

163. כדי שהמערכת תשרוד את המשבר של העשורים הקרובים, יהיה עליה לפתור, או לפחות להשתלט על בעיותיה העיקריות, ובמיוחד הבעיה של “חברות” בני האדם; כלומר, להצליח לגרום לאנשים להיות מספיק צייתנים כדי שהתנהגותם לא תאיים עוד על המערכת. לאחר שתצליח בכך, יוסר המכשול האחרון בדרכה של התקדמות הטכנולוגיה לעבר מטרתה הסופית ההגיונית: שליטה מוחלטת בכל כדור הארץ, ובכלל זה בבני אדם ובכל היצורים החיים החשובים האחרים. המערכת עשויה להפוך לארגון אחיד העשוי כמקשה אחת, או לחילופין להתחלק במידה זו או אחרת למספר ארגונים שמתקיימים יחדיו, ואשר הקשרים ביניהם כוללים הן שיתוף פעולה והן תחרות, בדומה לאופן שבימינו ממשלות, תאגידים וארגונים גדולים אחרים משתפים פעולה ובה בעת מתחרים ביניהם. החירות האנושית תיעלם רובה ככולה, מכיוון שבני אדם וקבוצות קטנות יעמדו חסרי אונים אל מול ארגונים גדולים המצוידים בטכנולוגיות-על ובמגוון כלים פסיכולוגים וביולוגים מתקדמים לשינוי בני אדם, בנוסף לאמצעי מעקב וכפייה. כוח של ממש יהיה רק בידי מספר מצומצם של אנשים, וקרוב לוודאי שאפילו הם ייהנו ממידה מוגבלת ביותר של חירות, מכיוון שהפיקוח על התנהגותם יהיה הדוק; בדיוק כשם שפוליטיקאים ומנהלי תאגידים בימינו יכולים להישאר בעמדות הכוח שלהם רק בתנאי שהתנהגותם אינה חורגת מגבולות צרים למדי.

164. אל תשלו את עצמכם שהמערכת תחדל לפתח שיטות נוספות לשליטה בבני אדם ובטבע לאחר שיחלוף המשבר של העשורים הקרובים, והצורך להגביר את השליטה כבר לא יהיה חיוני להישרדות המערכת. נהפוך הוא, בחלוף המשבר המערכת רק תאיץ את הגברת שליטתה בבני אדם ובטבע, משום שכבר לא יכבידו עליה קשיים מהסוג שעמם היא מתמודדת כעת. הישרדות המערכת אינה המניע העיקרי להגברת השליטה. כפי שהסברנו בפסקאות 87-90, עבודתם של מדענים וטכנאים היא בעיקרה פעילות חלופית; כלומר, הם מספקים את הצורך שלהם בכוח באמצעות פתרון בעיות טכניות. הם ימשיכו לעשות זאת בהתלהבות ללא גבול, ובין הבעיות שפתרונן יהיה הכי מעניין ומאתגר עבורם יהיו פענוח הגוף והמוח האנושי והתערבות בהתפתחותם. הכל כמובן למען “טובת האנושות”.

165. מנגד, קיימת אפשרות שהמערכת לא תצליח לעמוד בלחצים של העשורים הקרובים. קריסה של המערכת עשויה לגרור תקופה של תוהו ובוהו, “זמנים קשים” מהסוג שכבר אירעו לאורך ההיסטוריה. לא ניתן לצפות מה יולידו זמנים קשים אלו, אולם בכל מקרה תזכה האנושות להזדמנות נוספת. הסכנה הגדולה ביותר תהיה שהחברה התעשייתית עלולה להתחיל להתבסס מחדש שנים ספורות לאחר קריסתה. כמובן שיהיו אנשים רבים (במיוחד אנשים תאווי כוח) אשר ישתוקקו להקים ולהפעיל מחדש את בתי החרושת.

166. לכן לכל מי ששונא את שעבוד המין האנושי על ידי מערכת התעשייתית יש שתי משימות. ראשית, יש לפעול להגברת הלחצים החברתיים בתוך המערכת כדי להגדיל את הסיכויים שתתמוטט או לפחות תיחלש מספיק כדי לאפשר מהפכה נגדה. שנית, חיוני לפתח ולהפיץ השקפת עולם שמתנגדת לטכנולוגיה ולחברה התעשייתית. אידיאולוגיה זו תוכל להפוך לבסיס המהפכה נגד החברה התעשייתית אם וכאשר המערכת תיחלש מספיק. האידיאולוגיה גם תעזור להבטיח כי אם וכאשר החברה התעשייתית תתמוטט, שרידיה ייהרסו ללא תקנה, כדי למנוע כל אפשרות להקמתה מחדש של המערכת. יש להחריב את בתי החרושת, לשרוף ספרים טכניים, וכו’.

סבל אנושי 

167. פעולה מהפכנית לא תספיק כדי לגרום להתמוטטות המערכת התעשייתית. מתקפה מהפכנית לא תצליח להפיל את המערכת אלא אם כן זו תעמוד בפני קשיים חמורים עוד קודם לכן עקב בעיות פנימיות. לכן או שהמערכת תתמוטט מעצמה, או כתוצאה מתהליך שיהיה בחלקו פנימי ובחלקו הודות לעזרת המהפכנים. אם ההתמוטטות תתרחש באופן פתאומי, אנשים רבים ימותו, היות שאוכלוסיית העולם תפחה למימדים כאלה שאינם מאפשרים עוד את הזנתה ללא טכנולוגיה מתקדמת. גם במקרה של קריסה הדרגתית שתאפשר צמצום של האוכלוסיה על ידי ירידה בשיעור הילודה ולא עלייה בתמותה, קרוב לוודאי שתהליך חיסול התיעוש יגרום לתוהו ובוהו ויהיה כרוך בסבל רב. יהיה זה תמים להניח כי ניתן להפסיק את השימוש בטכנולוגיה בצורה חלקה ומסודרת, במיוחד מכיוון שחסידי הטכנולוגיה ינהלו מאבק עיקש לכל אורך הדרך. אם כך, האם יהיה זה אכזרי לקדם את התמוטטות המערכת? אולי, ואולי לא. ראשית, מהפכנים לא יצליחו להפיל את המערכת אלא אם כן היא כבר תיקלע לקשיים חמורים בעצמה אשר סביר להניח שבכל מקרה יביאו בסופו של דבר לקריסתה; וככל שהמערכת הולכת וגדלה, כך יהיו השלכות התמוטטותה הרסניות יותר; לכן יתכן שהמהפכנים, בכך שהם מזרזים את קריסתה, למעשה מצמצמים את היקף האסון.

168. שנית, יש לשקול את מחיר המאבק והמוות שיגרום כנגד אובדן החירות וכבוד האדם. עבור רבים מאיתנו, חירות וכבוד עצמי חשובים יותר מאשר חיים ארוכים או התחמקות מכאב גופני. מה גם שכולנו נצטרך למות מתי שהוא, ויתכן שעדיף למות בזמן שנלחמים על הישרדותנו, או למען מטרה אחרת, מאשר לחיות חיים ארוכים אך ריקניים וחסרי תכלית.

169. שלישית, לא בטוח כלל שהישרדות המערכת אמנם תגרום לפחות סבל מאשר התמוטטותה. המערכת כבר גרמה, וממשיכה לגרום, סבל עצום בכל רחבי תבל. תרבויות עתיקות, אשר במשך מאות שנים איפשרו לבני אדם לנהל מערכות יחסים מספקות זה עם זה ועם הסביבה, התרסקו בעקבות המפגש עם החברה התעשייתית, ועקב כך נוצרו שורה ארוכה של בעיות כלכליות, סביבתיות, חברתיות ופסיכולוגיות. אחת התוצאות של פלישת החברה התעשייתית היתה הפרת האיזון של רבים מהגורמים המסורתיים שהבטיחו את יציבות גודל אוכלוסיית העולם. מכאן נובע פיצוץ האוכלוסין, על כל המשתמע ממנו. בנוסף יש גם את הסבל הפסיכולוגי הרווח במדינות המערב בנות המזל לכאורה (ראו פסקאות 44 ו-45). איש לא יודע מה צפוי בעקבות הרס שכבת האוזון, אפקט החממה ובעיות סביבתיות אחרות שלא ניתן עדיין לצפות. וכפי שהוכיח כשלון ההסכמים לאי הפצת נשק גרעיני, לא ניתן למנוע מטכנולוגיות חדשות להגיע לידיהם של רודנים ומדינות עולם שלישי חסרות אחריות. רק נסו לחשוב מה היו עושות עיראק או צפון קוריאה בעזרת הנדסה גנטית.

170. “הו!” אומרים חסידי הטכנולוגיה, “המדע יפתור את כל הבעיות הללו! הוא יחסל את הרעב, ישים קץ לסבל הפסיכולוגי, ויבטיח שכולם יחיו חיים בריאים ומאושרים!”. כן, בטח. זה גם מה שהם אמרו לפני 200 שנה. המהפכה התעשייתית היתה אמורה לשים קץ לעוני, להבטיח שכולם יהיו מאושרים, וכו’. התוצאה בפועל היתה שונה לגמרי. התמימות (או היתממות) של חסידי הטכנולוגיה היא חסרת תקנה בכל הקשור להבנת בעיות חברתיות. הם אינם מודעים לכך (או בוחרים להתעלם מכך) ששינויים חברתיים גדולים, אפילו שינויים חיוביים לכאורה, גוררים שורה ארוכה של שינויים נוספים, שאת מרביתם לא ניתן לצפות (פסקה 103). כתוצאה מכך מתערער האיזון החברתי. לכן סביר מאוד שהניסיון של חסידי הטכנולוגיה לשים קץ לעוני ולמחלות, להנדס אישיות צייתנית ושמחה וכו’, יביא ליצירת מערכות חברתיות עם בעיות נוראיות אף יותר מאלו הקיימות כיום. כך למשל, מדענים נוהגים להתרברב בכך שהם ישימו קץ לרעב בעזרת גידולי מזון מהונדסים גנטית. אולם בכך הם יאפשרו לאוכלוסיה האנושית לצמוח ללא הגבלה, וכידוע צפיפות מגבירה את המתחים והאלימות. זו רק דוגמא אחת לבעיה שעלולה להתעורר שאותה ניתן לצפות. ראוי להדגיש כי ניסיון העבר הוכיח כי התקדמות טכנולוגית יוצרת בעיות חדשות אחרות שאותן לא ניתן לצפות מראש (פסקה 103). למעשה, מאז המהפכה התעשייתית, הטכנולוגיה יוצרת בעיות חברתיות חדשות הרבה יותר מהר משהיא מצליחה לפתור בעיות ישנות. לכן תידרש תקופה ארוכה וקשה של ניסוי וטעייה על מנת שחסידי הטכנולוגיה יצליחו לתקן את כל התקלות (אם בכלל) בעולם החדש והאמיץ שלהם. בינתיים יהיה סבל רב. לכן בכלל לא בטוח שהישרדות החברה התעשייתית אמנם תהיה כרוכה בפחות סבל מאשר התמוטטותה. הטכנולוגיה הכניסה את המין האנושי לעסק ביש שספק אם יש דרך קלה לצאת ממנו.

העתיד 

171. אולם נניח שהחברה התעשייתית בכל זאת תצליח לשרוד בעשורים הקרובים ולתקן את התקלות במערכת באופן שיבטיח את המשך תפקודה החלק. איך תראה מערכת זו? נציג מספר אפשרויות.

172. נניח שמדעני מחשב יצליחו לפתח מכונות אינטליגנטיות המסוגלות לעשות כל דבר טוב יותר מבני אדם. במקרה כזה, יש להניח כי כל העבודות יבוצעו באמצעות מערך מכונות עצום ומאורגן היטב ללא כל מאמץ אנושי. יש שתי אפשרויות: או שיתירו למכונות לקבל החלטות באופן עצמאי ללא פיקוח אנושי, או שבני אדם ימשיכו לשלוט במכונות.

173. אם ייתנו למכונות לקבל את כל ההחלטות באופן עצמאי, לא ניתן להעריך את התוצאות, מכיוון שבלתי אפשרי לצפות איך מכונות אלו ינהגו. ראוי רק לציין כי במקרה כזה יהיה גורל המין האנושי תלוי במכונות. יש שיאמרו כי המין האנושי לעולם לא יעשה את השטות ויעביר את כל השליטה לידי המכונות. אבל אנחנו לא טוענים שהמין האנושי ימסור מרצונו את השליטה בגורלו לידי המכונות, וגם לא שהמכונות זוממות ליטול לעצמן השלטון. אנחנו כן טוענים שהמין האנושי עלול להגיע בקלות למצב שבו התלות במכונות גדולה עד כדי כך שלא תהיה לו ברירה אלא לקבל את כל החלטות המכונות. ככל שהחברה והבעיות העומדות בפניה יהפכו ליותר ויותר מורכבות, והמכונות יהיו יותר ויותר אינטליגנטיות, יאפשרו אנשים למכונות לקבל עבורם יותר החלטות, מהסיבה הפשוטה שהחלטות של המכונות יניבו תוצאות טובות יותר מאשר החלטות אנושיות. בסופו של דבר יתכן שנגיע למצב שבו ההחלטות הנדרשות כדי להבטיח את המשך תפקוד המערכת יהיו מורכבות מכדי שבני אדם יוכלו לקבלן באופן מושכל. בשלב זה השליטה בפועל כבר תהיה בידי המכונות. בני אדם כבר לא יוכלו פשוט לכבות את המכונות, מכיוון שהתלות בהן תהיה גדולה עד כדי כך שהחלטה לכבות אותן תהיה בבחינת התאבדות.

174. מצד שני, קיימת אפשרות שבני אדם ימשיכו לשלוט במכונות. במקרה כזה, יתכן כי לאדם הממוצע תהיה שליטה בכמה מכונות פרטיות משלו, כמו המכונית או המחשב האישי שלו, אולם השליטה במערכות מכונות גדולות תהיה בידי אליטה קטנטנה – ממש כמו היום, להוציא שני הבדלים. הודות לשיפורים טכנולוגים תהיה לאליטה שליטה רבה יותר בהמונים; והיות שלא יהיה עוד צורך בעבודה אנושית, ההמונים יהפכו למיותרים, נטל חסר תועלת על המערכת. אם האליטה אכזרית יתכן שפשוט תחליט להשמיד את מרבית האנושות. אליטה סימפטית יותר עשויה להשתמש בתעמולה ובשיטות פסיכולוגיות או ביולוגיות אחרות כדי להביא לירידה בילודה עד להכחדת מרבית האנושות, כדי שהעולם כולו יעמוד לרשות האליטה. לחילופין, אם אנשי האליטה הם ליברלים רכי-לב, יתכן שיחליטו ליטול על עצמם את תפקיד הרועה הטוב של שאר המין האנושי. הם ידאגו לכל הצרכים הגופניים של בני האדם, לכך שכל הילדים יגדלו בתנאים פסיכולוגים סטריליים, שכולם ימצאו לעצמם תחביב בריא כדי להעסיק את עצמם, ושכל מי שלא מרוצה יעבור “טיפול” כדי לרפא את ה”בעיה” שלו. כמובן שהחיים יהפכו לכה חסרי משמעות עד שיהיה צורך להנדס את האנשים באופן ביולוגי או פסיכולוגי או לחילופין לנטרל את הצורך שלהם בתהליך העצמה או לגרום להם לעבור תהליך “סובלימציה” שבו הדחף שלהם לצבור כוח יומר בתחביב בלתי מזיק כלשהו. יתכן שאנשים מהונדסים אלו יהיו מאושרים בחברה כזו, אך בוודאי שלא יהיו חופשיים. מצבם יהיה לא שונה מזה של חיות משק.

175. אבל נניח שמדעני המחשב לא יצליחו לפתח בינה מלאכותית, כך שעדיין יהיה צורך בבני אדם ככוח עבודה. גם במצב כזה, יבצעו מכונות חלק גדל והולך מהמשימות הפשוטות יחסית ועקב כך ייווצר עודף של עובדים ברמת כישורים נמוכה יחסית. (תהליך זה כבר מתרחש. אנשים רבים מתקשים או לא מצליחים למצוא עבודה בשל סיבות שכליות או פסיכולוגיות שמונעות מהם לרכוש את רמת ההכשרה הנדרשת כדי להביא תועלת למערכת הנוכחית). אלו שבכל זאת יצליחו למצוא עבודה, יעמדו בפני דרישות הולכות וגוברות; הם יהיו זקוקים ליותר ויותר הכשרה, יותר ויותר כישורים, ומידה הולכת וגוברת של אמינות, קבלת מרות וצייתנות, מכיוון שהם יידמו יותר ויותר לתאים באורגניזם ענק אחד. עבודתם תכלול משימות המחייבות התמחות הולכת וגוברת, ועל כן, במובן מסוים, עבודתם תהיה מנותקת מהעולם האמיתי, ותתמקד רק בפלח קטנטן אחד של המציאות. המערכת תיאלץ להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותה, בין אם פסיכולוגיים או ביולוגיים, כדי להנדס אנשים באופן שיהיו צייתנים, שיהיו בעלי כישורים שלהם זקוקה המערכת, ושיעברו תהליך “סובלימציה” אשר ינתב את הדחף שלהם לצבור עוצמה אל משימה כלשהי שדורשת מומחיות. אולם הקביעה כי אנשים בחברה כזו יהיו בהכרח צייתנים, מחייבת הסתייגות. תחרותיות עשויה להתברר ככלי שימושי בידי החברה, בתנאי שיימצאו דרכים לנתב את התחרותיות לערוצים שמשרתים את צרכי המערכת. ניתן לדמיין חברה עתידית שבה מתקיימת תחרות מתמדת על עמדות כוח ויוקרה. אך רק קומץ אנשים יצליח להגיע לפסגה, ורק שם נמצא הכוח האמיתי (ראו סוף פסקה 163). יש משהו דוחה בחברה שבה אדם יכול לספק את הצורך שלו בכוח רק על ידי כך שהוא מסלק מדרכו מספר רב של אנשים ושולל מהם את ההזדמנות שלהם לצבור כוח.

176. ניתן להעלות על הדעת תסריטים המשלבים היבטים של כמה מהאפשרויות שבהן דנו. כך למשל, יתכן כי מכונות יבצעו את מרבית העבודה שהיא בעלת חשיבות מעשית, בעוד שבני אדם ינותבו לעבודות פחות חשובות באופן יחסי. לדוגמא, יש הגורסים כי התפתחותו הגדולה של מגזר השירותים עשויה לספק עבודה לבני אדם. מכאן שאנשים יקדישו את זמנם לצחצוח נעליים זה של זה, להסעת אחד את השני במונית, לעבודות יד עבור זולתם, מלצרות זה לזה, וכו’. גורל כזה עבור המין האנושי נראה לנו נבזי ביותר, וספק אם אנשים רבים יהיו מסופקים מחיים של התעסקות בלתי פוסקת במשימות חסרות טעם. במצב כזה, אנשים יבקשו מפלט בדברים אחרים ומסוכנים (סמים, פשע, “כתות”, קבוצות שנאה), אלא אם כן הם יהונדסו באופן ביולוגי או פסיכולוגי כדי לסגל אותם לאורח חיים שכזה.

177. מיותר לציין כי התסריטים שהוצגו לעיל אינם ממצים את כל מגוון האפשרויות. הם רק משקפים את האפשרויות הסבירות ביותר לדעתנו. אולם איננו יכולים להעלות על הדעת תסריטים סבירים כלשהם שיהיו פחות גרועים מאלו שהצגנו. קרוב לוודאי כי אם המערכת התעשייתית-טכנולוגית תצליח לשרוד את 40 עד 100 השנים הבאות, היא תפתח מספר מאפיינים כלליים: אנשים (לפחות אלו מהסוג ה”בורגני”, אשר השתלבו במערכת ודואגים לתפעול שלה, ועל כן מחזיקים בידם את כל הכוח) יהיו תלויים יותר מאי פעם בארגונים גדולים; רמת ה”חיברות” שלהם תהיה גבוהה מאי פעם, וכישוריהם הגופניים והשכליים יהיו במידה ניכרת (ואולי אף במידה רבה ביותר) מהונדסים לתוכם, ולא תוצאה של יד הגורל (או רצון אלוהים, או מה שזה לא יהיה); וכל מה שישרוד מהטבע הפראי יהיו שאריות ששומרו לצורכי מחקר מדעי ואשר יהיו נתונות לפיקוח וניהול של מדענים (ועל כן כבר לא יהיו באמת פראיות). בטווח הרחוק (נאמר כמה מאות שנים) סביר להניח כי המין האנושי ומרבית היצורים החיים החשובים האחרים כבר לא יהיו קיימים כפי שאנו מכירים אותם כיום, מכיוון שברגע שמתחילים לבצע שינויים גנטיים ביצורים חיים, אין כל סיבה לעצור בנקודה מסוימת, ולכן קרוב לוודאי שהשינויים הגנטיים יימשכו עד שבני אדם ויצורים חיים אחרים ישתנו כליל.

178. יהא אשר יהא, אין ספק שהטכנולוגיה יוצרת עבור בני אדם סביבה פיסית וחברתית חדשה ושונה בתכלית מסביבות החיים המגוונות אשר אליהן הסתגל המין האנושי מבחינה גופנית ופסיכולוגית דרך תהליך של ברירה טבעית. אם האדם לא יצליח להסתגל לסביבה חדשה זו על ידי הנדוס-מלאכותי, הוא יאלץ להסתגל אליה בתהליך כואב וממושך של ברירה טבעית. האפשרות הראשונה הרבה יותר סבירה מאשר השנייה.

179. עדיף יהיה להיפטר מכל המערכת המזופתת ולשאת בתוצאות.

אסטרטגיה

180. חסידי הטכנולוגיה מובילים את כולנו, בחוסר אחריות מוחלטת, אל עבר הלא נודע. אנשים רבים מבינים את השלכותיה של התקדמות הטכנולוגיה, אולם מתייחסים לכך באדישות מתוך הנחה שמדובר בתהליך בלתי נמנע. אולם לדעתנו (FC) לא מדובר בתהליך בלתי נמנע. אנו גורסים כי ניתן לבלום אותו, וכעת נציג מספר כיווני פעולה אפשריים לעצירתו.

181. כפי שציינו בפסקה 166, שתי המשימות העיקריות העומדות בפנינו הן להגביר את המתחים החברתיים וחוסר היציבות בחברה המתועשת ולהפיץ את האידיאולוגיה המתנגדת לטכנולוגיה ולמערכת התעשייתית. כאשר המתחים וחוסר היציבות במערכת יגיעו לרמה מספיק גבוהה, תהיה אפשרות לבצע מהפכה נגד הטכנולוגיה. השתלשלות האירועים תהיה דומה לזו של המהפכה הצרפתית והמהפכה הרוסית. בעשורים שקדמו למהפכות בצרפת וברוסיה, הלכו וגברו המתחים החברתיים והתפרקות המרקם החברתי במדינות אלו. במקביל, פותחו אידיאולוגיות שהציעו תפיסת עולם חדשה ושונה למדי מזו הישנה. במקרה הרוסי, מהפכנים חתרו באופן פעיל תחת הסדר הישן. לבסוף, כאשר הלחצים על מערכת הישנה היו מספיק כבדים (משבר פיננסי בצרפת, תבוסה צבאית של רוסיה) היא נסחפה בגלי המהפכה. אנחנו מציעים מהלך דומה.

182. יש שיטענו כי המהפכות הצרפתית והרוסית נכשלו. אולם למרבית המהפכות יש שתי מטרות. הראשונה היא להרוס את הסדר החברתי הישן, והשנייה היא לכונן סדר חברתי חדש על פי חזונם של המהפכנים. המהפכות בצרפת וברוסיה נכשלו (למרבה המזל!) בניסיונן להקים את הסדר החברתי החדש שעליו חלמו, אולם הן נחלו הצלחה רבה למדי בהריסת הסדר החברתי הישן.

183. אולם אידיאולוגיה שרוצה לגייס תמיכה נלהבת, חייבת לכלול גם חזון חיובי לצד זה השלילי; עליה להיות בעד משהו וגם נגד משהו. החזון החיובי שאנו מציעים הוא הטבע. כלומר, טבע פראי; אותם היבטים של תפקוד כדור הארץ והיצורים החיים בו אשר אינם כפופים לניהול אנושי וחופשיים מהתערבות האדם או שליטתו. ותחת ההגדרה טבע פראי נכלל גם הטבע האנושי, כלומר אותם היבטים בתפקודו של אדם שאינם נתונים לפיקוח מצד החברה המאורגנת אלא הינם תולדה של יד המקרה, או רצון חופשי, או אלוהים (בהתאם לתפיסתך הדתית או הפילוסופית).

184. הטבע מהווה חזון-נגד מושלם לטכנולוגיה מכמה סיבות. הטבע (הנמצא מחוץ לתחום השפעתה של המערכת) מנוגד לטכנולוגיה (אשר מבקשת להגדיל עד אין קץ את השפעתה של המערכת). מרבית האנשים יסכימו כי הטבע יפיפה; אין ספק שהוא זוכה לאהדה עממית עצומה. פעילים סביבתיים רדיקלים כבר אימצו אידיאולוגיה שמרוממת את הטבע ומתנגדת לטכנולוגיה [30]. עם זאת, כדי להציל את הטבע, אין צורך להקים אוטופיה דמיונית או כל סדר חברתי חדש אחר. הטבע דואג לעצמו: הוא יצירה ספונטנית אשר התקיימה זמן רב לפני החברה האנושית, ואשר במשך אין ספור מאות שנים התקיים לצד שלל סוגי חברות אנושיות, מבלי שהללו הסבו לו נזק רב מדי. רק לאחר המהפכה התעשייתית החלה החברה האנושית לגרום הרס של ממש לטבע. כדי להקל את הלחץ על הטבע אין צורך ליצור מערכת חברתית מיוחדת, רק צריך להיפטר מהחברה התעשייתית. מובן שזה לא יפתור את כל הבעיות. החברה התעשייתית כבר גרמה נזק עצום לטבע ויחלוף זמן רב עד שהפצעים יגלידו. מה גם שאפילו חברות קדם תעשייתיות יכולות לגרום לטבע נזק משמעותי. ובכל זאת, חיסול החברה התעשייתית יניב הישגים משמעותיים. הוא יביא להקלת הלחצים הכבדים ביותר על הטבע כך שהפצעים יוכלו להתחיל להגליד. הוא גם ישלול מהחברה המאורגנת את יכולתה להמשיך ולהגביר את השליטה בטבע (כולל הטבע האנושי). יהא אשר יהא סוג החברה שיתקיים לאחר קץ החברה התעשייתית, רוב האנשים ודאי יחיו תוך קרבה לטבע, משום שבהיעדר טכנולוגיה מתקדמת אין כל דרך אחרת בה אנשים מסוגלים לחיות. כדי להשיג מזון עליהם להיות איכרים או רועי צאן או דייגים או ציידים וכו’. ובאופן כללי, האוטונומיה המקומית אמורה לגבור, משום שהיעדר טכנולוגיה מתקדמת ותקשורת מהירה יגביל את יכולתם של ממשלות וארגונים גדולים אחרים לשלוט בקהילות מקומיות.

185. באשר להשלכות השליליות של חיסול החברה התעשייתית – טוב, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. כדי להשיג דבר אחד צריך להקריב משהו אחר.

186. מרבית האנשים שונאים עימותים פסיכולוגיים. זו הסיבה שהם נמנעים מלהקדיש מחשבה רצינית לסוגיות חברתיות מורכבות, ומעדיפים שיציגו בפניהם את הסוגיות הללו במונחים פשוטים של שחור-לבן: זה כולו טוב וזה כולו רע. לכן יש לפתח את האידיאולוגיה המהפכנית בשתי רמות.

187. ברמה המתוחכמת יותר, האידיאולוגיה צריכה לפנות לאנשים חושבים, אינטליגנטים ושכלתנים. המטרה צריכה להיות יצירת גרעין של אנשים שיתנגד למערכת התעשייתית על בסיס שכלתני ושקול, תוך הערכת מלוא הבעיות וחוסר הבהירות הכרוכות בכך, והמחיר שיש לשלם עבור חיסול המערכת. חשוב במיוחד למשוך אנשים מסוג זה, מכיוון שהם אנשים בעלי כישורים אשר יוכלו לשכנע אחרים. הפנייה אל אנשים אלה צריכה להתבצע על בסיס שכלתני ככל האפשר. לעולם אין לסלף עובדות בכוונה ויש להימנע משימוש בשפה בוטה. אין משמעות הדבר כי אסור לנסות לפנות גם לרגש, אולם בכל ניסיון כזה יש להקפיד להימנע מסילוף האמת או מכל דבר אחר שיהרוס את אמינותה האינטלקטואלית של האידיאולוגיה.

188. ברמה השנייה, יש להפיץ את האידיאולוגיה בגירסה פשוטה אשר תאפשר לרוב שאינו מקדיש לכך מחשבה לראות את הסתירה בין טכנולוגיה לטבע באופן שאינו משתמע לשתי פנים. אבל גם ברמה שנייה זו, אין לבטא את האידיאולוגיה בשפה זולה, בוטה ולא מושכלת עד כדי כך שתרחיק אנשים חושבים ושכלתנים. תעמולה זולה ובוטה עשויה לעיתים להניב הישגים מרשימים בטווח הקצר, אולם בטווח הארוך עדיף לשמור על נאמנותם של מספר קטן של אנשים אשר מחויבים לאידיאולוגיה מתוך שיקולים תבוניים, מאשר להלהיט את רוחות האספסוף נטול המחשבה וההפכפך אשר יחליף את עמדותיו ברגע שיגיע מישהו עם פעלול תעמולה טוב יותר. עם זאת, תעמולה מלהיטת יצרים עשויה להיות נחוצה כאשר המערכת תתקרב לנקודת הקריסה והאידיאולוגיות היריבות ינהלו מאבק אחרון כדי לקבוע איזה מהן תחליף את תפיסת העולם הישנה לאחר שזו תתמוטט.

189. עד שיתרחש אותו מאבק אחרון, אין מקום לצפות לכך שרוב הציבור יעמוד לצד המהפכנים. מיעוטים נחושים ופעילים הם שקובעים את מהלך ההיסטוריה, לא הרוב, אשר אך לעיתים נדירות יודע בצורה ברורה ועקבית מה הוא באמת רוצה. עד שיגיע אותו מאבק אחרון בדרך למהפכה [31], המשימה העיקרית של המהפכנים לא תהיה גיוס תמיכה רדודה של הרוב אלא גיבוש גרעין קטן של אנשים שמחויבים עמוקות לאידיאולוגיה. באשר לרוב, מספיק לעורר אצלו לעיתים תכופות את המודעות לדבר קיומה של האידיאולוגיה החדשה; אם כי כמובן רצוי לזכות בתמיכת הרוב, במידת האפשר, מבלי שהדבר יחליש את גרעין האנשים המחויבים עמוקות למאבק.

190. כל סוג של מאבק חברתי מסייע לערעור יציבותה של המערכת, אולם יש לבחור בזהירות אלו מאבקים לעודד. קו העימות צריך להפריד בין ההמון לבין האליטה שבידיה הכוח בחברה התעשייתית (פוליטיקאים, מדענים, מנהלי עסקים בכירים, פקידי ממשל, וכו’). אסור שקו העימות יעבור בין המהפכנים לבין ההמון. כך למשל, תהיה זו אסטרטגיה גרועה מבחינת המהפכנים לגנות את האמריקאים בגלל הרגלי הצריכה שלהם. במקום זאת, יש להציג את האמריקאי הממוצע כקורבן של מגזרי הפרסום והשיווק, אשר הצליחו לגרום לו לקנות מלא זבל שהוא לא צריך, ולטעון כי מדובר בפיצוי עלוב ביותר על כך שאיבד את חירותו. שתי הגישות הללו עולות בקנה אחד עם העובדות. ההבדל ביניהן טמון רק בבחירה האם להאשים את ענף הפרסום בכך שהוליך את הציבור שולל או להאשים את הציבור בכך שאיפשר לפרסום להשפיע עליו. מבחינה אסטרטגית, עדיף בדרך כלל להימנע מלהאשים את הציבור.

191. יש לשקול היטב כל החלטה לעודד עימות חברתי שאינו בין האליטה (ששולטת בטכנולוגיה) לבין הציבור הרחב (שעליו מופעל כוחה של הטכנולוגיה). ראשית, משום שסכסוכים אחרים נוטים להסיח את הדעת מהמאבקים החשובים (בין האליטה השולטת לבין אנשים מהשורה, בין טכנולוגיה לטבע); שנית, כי סכסוכים אחרים עלולים למעשה להגביר את השימוש בטכנולוגיה, משום שכל צד בעימות רוצה לנצל את כוחה של הטכנולוגיה כדי לגבור על יריבו. תופעה זו באה לידי ביטוי מובהק בסכסוכים בין מדינות, וקיימת גם בעימותים על רקע אתני בתוך מדינות. כך למשל בארה”ב, מנהיגים שחורים רבים תומכים בלהט בקידום אמריקאים ממוצא אפריקאי לעמדות באליטה הטכנולוגית השולטת. הם רוצים שיהיו פוליטיקאים, מדענים ומנכ”לים שחורים רבים. בכך הם מסייעים למערכת הטכנולוגית לספוג לתוכה את תת התרבות האפריקאית-אמריקאית. ככלל, יש לעודד רק מאבקים חברתיים אשר עונים להגדרה של סכסוך בין האליטה לאנשים מהשורה או בין טכנולוגיה לטבע.

192. אולם הדרך להניא מיעוטים מניהול מאבקים אתניים אינה על ידי תמיכה לוחמנית בזכויות מיעוטים (ראו פסקאות 21 ו-29). במקום זאת, מהפכנים צריכים להדגיש כי למרות שמיעוטים סובלים יותר או פחות מאפליה, אפליה זו היא בעלת משמעות שולית. האויב האמיתי שלנו הוא המערכת התעשייתית-טכנולוגית, ובמאבק נגד המערכת, הבדלים אתניים הם חסרי חשיבות.

193. המהפכה שאנחנו מתכננים לא תהיה כרוכה בהכרח בהתקוממות מזוינת נגד ממשלה כלשהי. היא עשויה לכלול או שלא לכלול אלימות, אבל זו לא תהיה מהפכה פוליטית. המהפכה תתמקד בטכנולוגיה ובכלכלה, לא בפוליטיקה [32].

194. המהפכנים צריכים כנראה להימנע מלעלות לשלטון, בין אם באמצעים חוקיים ובין אם באמצעים לא חוקיים, עד שהמתחים הפנימיים של המערכת התעשייתית יגיעו לרמה כזו שבה רוב האנשים יבינו שהיא נכשלה. נניח למשל שאיזו מפלגת “ירוקים” תשיג בבחירות רוב בקונגרס של ארה”ב. כדי לא לבגוד באידיאולוגיה שלה עצמה או לעגל פינות יהיה עליה לנקוט בצעדים נמרצים כדי להפוך את הצמיחה הכלכלית להתכווצות כלכלית. עבור האדם הממוצע התוצאות עשויות להיראות הרסניות: תהיה אבטלה נרחבת, מחסור בסחורות, וכו’. אפילו אם ניתן יהיה להימנע מההשלכות השליליות הקשות ביותר בעזרת ניהול כשרוני במיוחד, אנשים עדיין יאלצו לוותר על המותרות שלהן התמכרו. חוסר שביעות הרצון יתגבר, ומפלגת ה”ירוקים” תפסיד בבחירות הבאות, והמהפכנים יספגו עקב כך מכה קשה. לכן המהפכנים אינם צריכים לנסות לצבור כוח פוליטי עד שהמערכת תגיע למצב גרוע עד כדי כך שכל קושי ייתפס כתולדה של כשלי המערכת התעשייתית עצמה ולא כתוצאה של מדיניות המהפכנים. המהפכה נגד הטכנולוגיה תצטרך כנראה להיות מהפכה של אנשים מחוץ למערכת, מהפכה מלמטה ולא למעלה.

195. המהפכה חייבת להיות בינלאומית וחובקת עולם. לא ניתן לבצע אותה בכל מדינה בתורה. למשל, בכל פעם שמישהו מעלה בארה”ב את הרעיון לבלום את התקדמות הטכנולוגיה או הצמיחה הכלכלית, אנשים נכנסים להיסטריה ומתחילים לצרוח שאם נפגר מבחינה טכנולוגית היפנים עלולים לעקוף אותנו. רובוטים אדירים! העולם עוד עלול לסטות ממסלולו אם חלילה היפנים ימכרו יותר מכוניות מאשר ארה”ב! (לאומיות היא מגדולי מקדמי הטכנולוגיה). טיעון יותר מתקבל על הדעת, הוא כי אם מדינות דמוקרטיות יחסית יפגרו מבחינה טכנולוגית אחרי דיקטטורות לא חביבות כמו סין, וייטנאם וצפון קוריאה, הדיקטטורות עלולות בסופו של דבר להשתלט על העולם. לכן יש לתקוף את המערכת התעשייתית בכל המדינות בעת ובעונה אחת, ככל שהדבר מתאפשר. אכן אין כל ערובה לכך שניתן יהיה להרוס את המערכת התעשייתית בערך באותו הזמן בכל רחבי העולם, ואף קיימת אפשרות שהניסיון להפיל את המערכת יוביל במקום זאת להשתלטות של רודנים על המערכת. זה סיכון שצריך לקחת. וגם שווה לקחת, משום שההבדל בין מערכת תעשייתית “דמוקרטית” לבין כזו שנשלטת על ידי רודנים הוא קטן יחסית להבדל שבין מערכת תעשייתית למערכת לא-תעשייתית [33]. אפשר אפילו לטעון כי מערכת תעשייתית הנתונה לשליטת רודנים עדיפה, מכיוון שמערכות הנתונות לשליטת רודנים בדרך כלל התבררו כבלתי יעילות, ועל כן יש להניח כי הסבירות לקריסתן גדולה יותר. תראו את קובה.

196. יתכן שכדאי למהפכנים לשקול לתמוך בצעדים שנוטים לקדם אחדות כלכלית עולמית. הסכמי סחר חופשי כמו הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA) וההסכם הכללי על מכסים ומסחר (GATT) יגרמו קרוב לוודאי נזק סביבתי בטווח הקצר, אולם בטווח הארוך הם עשויים להועיל משום שהם יגבירו את התלות הכלכלית בין מדינות. יהיה קל יותר להרוס את המערכת התעשייתית על בסיס כלל עולמי אם הכלכלה הגלובלית תהיה מאוחדת במידה כזו שהתמוטטותה של כל מדינה מרכזית תוביל להתמוטטות כל המדינות המתועשות.

197. יש הגורסים כי האדם המודרני צבר יותר מדי עוצמה ויותר מדי שליטה בטבע; לטענתם המין האנושי צריך לאמץ גישה סבילה יותר. במקרה הטוב, אלו שחושבים כך מנסחים את עמדתם באופן לא ברור, משום שהם אינם מבדילים בין כוח של ארגונים גדולים לבין כוח של אנשים יחידים או קבוצות קטנות. זו טעות לצדד בפסיביות ובוויתור על כוח, משום שאנשים זקוקים לכוח. האדם המודרני כישות קולקטיבית – היינו, המערכת התעשייתית – הוא בעל כוח השפעה עצום על הטבע, ואנו (FC) רואים בכך משהו רע. אולם לאדם מודרני בודד או לקבוצות קטנות של אנשים מודרניים יש הרבה פחות כוח משהיה אי פעם לאדם הקדמון. כהכללה, ניתן לומר כי כוח ההשפעה העצום של “האדם המודרני” על הטבע אינו מופעל על ידי אנשים יחידים או קבוצות קטנות אלא על ידי ארגונים גדולים. בתור פרט, האדם המודרני הממוצע אמנם יכול לנצל את כוחה של הטכנולוגיה, אולם הוא רשאי לעשות זאת רק במסגרת מגבלות חמורות ורק תחת פיקוח המערכת ושליטתה. (נדרש רישיון לכל דבר, ועם הרישיון באים חוקים ותקנות). לרשות הפרט עומדים רק הכוחות הטכנולוגיים שהמערכת בוחרת לתת לו. כוחו האישי ביחס לטבע הוא קלוש.

198. לאמיתו של דבר, לאדם הקדמון ולקבוצות קדמוניות קטנות דווקא היה כוח השפעה ניכר על הטבע; או אולי יותר נכון לומר כוח במסגרת הטבע. כאשר האדם הקדמון היה זקוק למזון הוא ידע היכן למצוא שורשים שניתנים למאכל, איך למצוא בעלי חיים לצייד, ואיך לצוד אותם בעזרת כלי נשק מתוצרת בית. הוא ידע איך להגן על עצמו מפני חום, קור, גשם, חיות מסוכנות וכו’. אולם האדם הקדמון גרם לטבע נזק מועט יחסית משום שהכוח הקולקטיבי של החברה הקדמונית היה זניח לעומת כוחה הקולקטיבי של החברה התעשייתית.

199. במקום לאמץ עמדה סבילה של חוסר אונים יש לצדד בשבירת כוחה של המערכת התעשייתית, דבר שיגדיל מאוד את עוצמתם וחירותם של פרטים וקבוצות קטנות.

200. עד שהמערכת התעשייתית תיהרס עד היסוד, החרבת המערכת צריכה להיות המטרה היחידה של המהפכנים. מטרות אחרות רק יסיחו את דעתם ויגזלו אנרגיה על חשבון המטרה העיקרית. חשוב מכך, אם המהפכנים ירשו לעצמם לשאוף לכל מטרה אחרת מלבד הרס הטכנולוגיה, הם עלולים להתפתות להשתמש בטכנולוגיה כאמצעי להשגת אותה מטרה אחרת. אם אמנם יתפתו לעשות כן, הם ייפלו היישר חזרה למלכודת הטכנולוגית, משום שטכנולוגיה מודרנית היא מערכת מאוחדת ומאורגנת היטב, שמאלצת גם את מי שמעוניין להשתמש רק בטכנולוגיה מסוימת, להמשיך להיעזר במרבית הטכנולוגיה הקיימת, ובסופו של דבר להסתפק רק בוויתור סמלי על קצת מהטכנולוגיה.

201. נניח למשל שהמהפכנים קבעו לעצמם כמטרה להשיג “צדק חברתי”. היות שהטבע האנושי הוא כפי שהוא, צדק חברתי לא יושג מעצמו, אלא יהיה צורך לאכוף אותו. כדי לאכוף אותו, המהפכנים יצטרכו לשמר את הארגון והשליטה הריכוזיים. לשם כך, הם יהיו זקוקים לאמצעי תחבורה ותקשורת ארוכי טווח, ולכן יצטרכו גם את כל הטכנולוגיה הנדרשת כדי לתמוך במערכות תחבורה ותקשורת. כדי לספק מזון ולבוש לעניים, הם יצטרכו להשתמש בטכנולוגיות ייצור וטכנולוגיות חקלאיות. וכן הלאה. לכן הניסיון להבטיח צדק חברתי יאלץ אותם להמשיך להשתמש במרבית חלקי המערכת הטכנולוגית. אין לנו שום דבר נגד צדק חברתי, אבל אסור שהוא יפגע בניסיון להיפטר מהמערכת הטכנולוגית.

202. כל ניסיון מצד המהפכנים לתקוף את המערכת מבלי להיעזר כלל בטכנולוגיה מודרנית, נידון מראש לכשלון. הרי הם יהיו חייבים להיעזר בתקשורת כדי להפיץ את המסר שלהם. אבל השימוש בטכנולוגיה מודרנית צריך להיות אך ורק למטרה אחת: לתקוף את המערכת הטכנולוגית.

203. דמו בנפשכם אלכוהוליסט שיושב מול חבית יין. נניח שהוא מתחיל לומר לעצמו, “יין לא מזיק אם צורכים אותו במתינות. אפילו אומרים שבריא לשתות קצת יין! לא ייגרם לי שום נזק אם אקח רק לגימה קטנה אחת…”. ובכן אתם יודעים מה יקרה בהמשך. לעולם אל תשכחו שהיחס של המין האנושי כלפי טכנולוגיה הוא בדיוק כמו זה של אלכוהוליסט לחבית יין.

204. מהפכנים צריכים להביא לעולם מספר ילדים גדול ככל האפשר. יש ראיות מדעיות מוצקות לכך שעמדות חברתיות הן במידה רבה תורשתיות. איש לא טוען כי עמדות חברתיות הן תוצאה ישירה של המבנה הגנטי של אדם, אבל נראה כי מאפייני אישיות נוטים, במסגרת ההקשר החברתי שלנו, להגדיל את הסבירות לכך שאדם יחזיק בעמדות חברתיות כאלה או אחרות. אמנם הועלו טיעונים נגד ממצאים אלו, אולם מדובר בטיעונים קלושים ונדמה כי הם נובעים משיקולים אידיאולוגיים. בכל מקרה, איש לא מכחיש כי ילדים נוטים בממוצע להחזיק בעמדות חברתיות דומות לאלו של הוריהם. מבחינתנו, לא משנה אם עמדות עוברות באופן גנטי או דרך עיצוב האישיות בילדות. בכל מקרה הן עוברות הלאה.

205. הבעיה היא שאנשים רבים שנוטים למרוד במערכת התעשייתית מודאגים גם מבעיות פיצוץ אוכלוסין, ולכן מעדיפים להביא לעולם מעט ילדים או לא להעמיד צאצאים כלל. באופן זה יתכן שהם משאירים את העולם בידיהם של אנשים מהסוג שתומך במערכת התעשייתית או לפחות מקבל אותה. כדי להבטיח את חוסנו של דור המהפכנים הבא, בני הדור הנוכחי צריכים להעמיד צאצאים רבים. בעשותם כן, הם יחריפו את בעיית פיצוץ האוכלוסין רק במעט. אך יש לזכור כי הבעיה החשובה ביותר היא הצורך להיפטר מהמערכת התעשייתית, מכיוון שברגע שהמערכת התעשייתית תחלוף מהעולם, האוכלוסיה הגלובלית בהכרח תצטמצם (ראו פסקה 167); ואילו אם המערכת התעשייתית תשרוד, היא תמשיך לפתח שיטות חדשות לייצור מזון אשר יאפשרו לאוכלוסיית העולם להמשיך לגדול כמעט ללא גבול.

206. באשר לאסטרטגיה המהפכנית, הנקודות היחידות שעליהן אנו מתעקשים הן כי המטרה הבלעדית והחשובה ביותר צריכה להיות חיסול הטכנולוגיה המודרנית, וכי אין לאפשר לאף מטרה אחרת להתחרות בה. בכל שאר הסוגיות, המהפכנים צריכים לאמץ גישה של ניסוי וטעייה. אם הניסיון מלמד שחלק מההמלצות שניתנו בפסקאות דלעיל אינן מניבות תוצאות טובות, אז יש לזנוח את ההמלצות הללו.

שני סוגי טכנולוגיה

207. סביר להניח שיהיה מי שיטען כי המהפכה שאנחנו מציעים נידונה מראש לכישלון, מכיוון (כך יטען) שלכל אורך ההיסטוריה, הטכנולוגיה תמיד התקדמה, אך מעולם לא נסוגה, ולכן לא תיתכן חזרה לאחור טכנולוגית. אבל טענה זו שגויה.

208. אנו מבדילים בין שני סוגי טכנולוגיה, אותן נכנה טכנולוגיה בקנה מידה קטן וטכנולוגיה תלוית ארגונים. טכנולוגיה בקנה מידה קטן היא טכנולוגיה שבה ניתן להשתמש בקהילות קטנות ללא סיוע מבחוץ. טכנולוגיה תלוית ארגונים היא טכנולוגיה שתלויה בארגונים חברתיים גדולים. איננו מודעים לאף מקרה משמעותי של נסיגה בטכנולוגיה בקנה מידה קטן. אולם טכנולוגיה תלוית ארגונים כן נסוגה כאשר הארגון החברתי שבו היא תלויה מתמוטט. לדוגמא: לאחר שהאימפריה הרומית התפוררה, טכנולוגיות רומיות בקנה מידה קטן שרדו מפני שכל איש מלאכה כפרי מוכשר היה מסוגל לבנות גלגל מים, למשל, וכל נפח מיומן היה מסוגל ליצור פלדה בשיטות רומיות, וכן הלאה. אולם טכנולוגיה רומית תלוית ארגונים כן נסוגה. אמות המים שלהם התפוררו ומעולם לא שוקמו מחדש. שיטות בניית הכבישים שלהם אבדו. מערכת התברואה העירונית הרומית נשכחה, ועד לפני זמן לא רב מדי רמת התברואה של ערי אירופה היתה דומה לזו של רומא העתיקה.

209. הסיבה לכך שנוצר רושם כאילו הטכנולוגיה התקדמה מאז ומעולם קשורה לכך שעד מאה-מאתיים שנה לפני המהפכה התעשייתית, מרבית הטכנולוגיה היתה טכנולוגיה בקנה מידה קטן. אך מאז המהפכה התעשייתית, מרבית הטכנולוגיה שפותחה היא טכנולוגיה תלוית ארגונים. המקרר, למשל. ללא חלקים המיוצרים במפעלים או שירותי התיקון של העידן הפוסט-תעשייתי, היה זה בלתי אפשרי עבור קומץ אנשי מלאכה מקומיים לבנות מקרר. אבל גם אם בדרך נס הם היו מצליחים לבנות מקרר, הוא יהיה חסר תועלת ללא מקור חשמל אמין. כך שהם היו נאלצים להקים סכר בנחל ולבנות גנרטור. בניית גנרטור דורשת כמות גדולה של חוטי נחושת. נסו לדמיין כמה קשה ליצור חוטי נחושת ללא ציוד מודרני. ומהיכן יבוא הגז הנדרש לפעולת הקירור? יהיה הרבה יותר קל לבנות ארגז קרח או לשמר מזון מיובש או כבוש, כפי שנעשה לפני המצאת המקרר.

210. לכן ברור כי לאחר קריסת המערכת התעשייתית, טכנולוגיית הקירור תאבד במהרה. אותו הדבר נכון גם לגבי טכנולוגיות תלויות ארגונים אחרות. וברגע שטכנולוגיות אלו יאבדו למשך דור או שניים, יידרשו מאות שנים כדי לפתח אותן מחדש, בדיוק כשם שנדרשו מאות שנים כדי לפתח אותן מלכתחילה. קומץ ספרי הטכנולוגיה שיישרדו, יהיו פזורים. בנייה מהיסוד של חברה תעשייתית, ללא סיוע מבחוץ, יכולה להתבצע רק במספר שלבים: צריך כלים כדי לייצר כלים שנועדו לייצור כלים שגם הם ישמשו לייצר כלים… נדרש תהליך ארוך של התפתחות כלכלית וארגון חברתי מתקדם. וגם בהיעדר אידיאולוגיה שמתנגדת לטכנולוגיה, אין סיבה להניח שמישהו ירצה לבנות מחדש את החברה התעשייתית. התלהבות מ”קידמה” היא תופעה ייחודית לחברה המודרנית, ונראה כי לא היתה קיימת לפני המאה ה-17 לערך.

211. בשלהי ימי הביניים היו בעולם ארבע תרבויות עיקריות שהיו ברמת “התקדמות” שווה בערך: אירופה, העולם המוסלמי, הודו והמזרח הרחוק (סין, יפן, קוריאה). שלוש מתרבויות אלה נותרו פחות או יותר יציבות, ורק באירופה התחוללו שינויים. איש לא יודע מדוע החלו השינויים באירופה באותה עת; להיסטוריונים יש תיאוריות בעניין אולם אלו רק הערכות. כך או כך, ברור שהתפתחות מהירה לכיוון של חברה טכנולוגית מתחולל רק בנסיבות מיוחדות. לכן אין סיבה להניח כי לא ניתן להביא לנסיגה טכנולוגית מתמשכת.

212. האם החברה בסופו של דבר תשוב ותתפתח לצורתה התעשייתית-טכנולוגית? יתכן, אבל אין טעם לדאוג לגבי עניין זה, מפני שאיננו מסוגלים לצפות או להשפיע על אירועים שיתרחשו בעוד 500 או אלף שנים. ההתמודדות עם בעיות אלה תהיה מנת חלקם של האנשים שיחיו באותה עת.

סכנת השמאלנות

213. בשל הצורך שלהם למרוד ולהיות שייכים לתנועה, שמאלנים או אנשים בעלי מבנה פסיכולוגי דומה נמשכים לעיתים קרובות לתנועות מרדניות או תנועות לשינוי חברתי שמטרותיהן וחבריהן לא היו שמאלנים מלכתחילה. כתוצאה מכך, זרם השמאלנים שמצטרפים יכול בקלות להפוך תנועה לא-שמאלנית לתנועה שמאלנית, ולהביא לכך שיעדים שמאלנים יתפסו את מקומן של המטרות המקוריות של התנועה, או יעוותו אותן.

214. כדי להימנע מכך, תנועה שמרוממת את הטבע ומתנגדת לטכנולוגיה חייבת לאמץ עמדה אנטי-שמאלנית תקיפה וצריכה להימנע מכל שיתוף פעולה עם שמאלנים. לאורך זמן, שמאלנות אינה עולה בקנה אחד עם טבע פראי, עם חירות אנושית ועם חיסול הטכנולוגיה המודרנית. שמאלנות היא קולקטיביסטית; היא מבקשת לכרוך יחד את העולם כולו (הן את הטבע והן את המין האנושי) לכדי שלמות מאוחדת. אולם המשתמע מכך הוא ניהול של הטבע ושל החיים האנושיים על ידי חברה מאורגנת, ולשם כך נדרשת טכנולוגיה מתקדמת. לא יתכן עולם מאוחד ללא תחבורה או תקשורת מהירה, לא ניתן לגרום לכל האנשים לאהוב זה את זה ללא שיטות פסיכולוגיות מתוחכמות, לא יכולה להתקיים “חברה מתוכננת” ללא בסיס טכנולוגי הכרחי. מעל לכל, שמאלנות מוּנעת מהצורך בכוח, והשמאלני שואף לכוח על בסיס קולקטיבי, דרך הזדהות עם ארגון או תנועת המונים. לא סביר שהשמאלנות אי פעם תוותר על הטכנולוגיה, משום שערכה של הטכנולוגיה בתור מקור כוח קולקטיבי, רב מדי.

215. גם האנרכיסט [34] רוצה כוח, אבל הוא רוצה בו כיחיד או חלק מקבוצה קטנה; הוא רוצה שיחידים או קבוצות קטנות יוכלו לשלוט בנסיבות של חייהם. הוא מתנגד לטכנולוגיה משום שהיא יוצרת תלות של קבוצות קטנות בארגונים גדולים.

216. חלק מהשמאלנים עשויים לעורר את הרושם שהם מתנגדים לטכנולוגיה, אולם התנגדותם תימשך רק כל עוד הם מחוץ למערכת הטכנולוגית, וכל עוד היא נשלטת על ידי אנשים שאינם שמאלנים. אם השמאלנות אי פעם תשתלט על חברה, והמערכת הטכנולוגית תהפוך לכלי בידיהם של השמאלנים, הם יהיו יותר משמחים להשתמש בה כדי לקדם את צמיחתה. בעשותם כן, הם ישובו לדפוס ההתנהגות השמאלני שהפגינו בעבר שוב ושוב. כאשר הבולשביקים ברוסיה היו מחוץ למערכת, הם התנגדו בתוקף לצנזורה ולמשטרה החשאית, ותמכו בהגדרה עצמית של מיעוטים אתניים, וכן הלאה; אולם מרגע שהגיעו לשלטון, הם הטילו צנזורה רבה יותר והקימו משטרה חשאית אכזרית יותר משהיתה בתקופת הצארים, ודיכאו מיעוטים אתניים לא פחות מאשר בתקופה הצארית. בארצות הברית, לפני מספר עשורים כאשר השמאלנים היו מיעוט באוניברסיטאות, פרופסורים שמאלנים היו חסידים נלהבים של חופש אקדמי. אבל כיום, באוניברסיטאות שעליהן חולשים שמאלנים, הם לא מהססים ליטול את החופש האקדמי של כל השאר. (קוראים לזה “תקינות פוליטית”). אותו הדבר יתרחש במקרה של שמאלנים וטכנולוגיה: אם הם אי פעם יצליחו להשתלט עליה, הם ישתמשו בה כדי לדכא את כל השאר.

217. במהפכות בעבר, שמאלנים תאווי-כוח, אימצו שוב ושוב את דפוס הפעולה הבא: תחילה הם שיתפו פעולה עם מהפכנים שאינם שמאלנים, כמו גם עם שמאלנים בעלי נטיות יותר ליברטריאניות, ואחר כך בגדו בהם ונטלו את השלטון לעצמם. רובספייר עשה זאת במהפכה הצרפתית, הבולשביקים עשו זאת במהפכה הרוסית, הקומוניסטים עשו את זאת בספרד בשנת 1938 וקסטרו וחסידיו עשו זאת בקובה. לאור ההיסטוריה של השמאלנות, מהפכנים לא-שמאלנים של ימינו צריכים להיות שוטים גמורים כדי לשתף פעולה עם שמאלנים.

218. מספר הוגים כבר הצביעו על כך ששמאלנות היא סוג של דת. שמאלנות אינה דת במובן המפורש של המילה, משום שתורת השמאל אינה טוענת לקיומה של ישות על-טבעית כלשהי. אבל עבור השמאלני, ממלא השמאלנות תפקיד פסיכולוגי דומה לזה שהדת ממלא עבור אנשים מסוימים. השמאלני זקוק לאמונה בשמאלנות; היא ממלא תפקיד חיוני במבנה הפסיכולוגי שלו. לא קל לגרום לשינויים באמונתו, גם לא באמצעות עובדות או טיעונים הגיוניים. הוא משוכנע ששמאלנות היא התפיסה המוסרית הצודקת, בה’ הידיעה, וכי יש לו לא רק זכות, אלא חובה, לכפות על כולם אל המוסריות השמאלנית. (בכל אופן, רבים מהאנשים שאנו מכנים “שמאלנים” לא רואים בעצמם שמאלנים ולא היו מגדירים את תפיסת העולם שלהם כשמאלנית. אנחנו משתמשים בביטוי “שמאלנות” מפני שלא מצאנו מילה טובה יותר לתיאור קשת רחבה של אמונות הכוללת את התנועה הפמיניסטית, התנועה לזכויות הומוסקסואלים, תקינות פוליטית וכו’, וגם בשל קירבתן הרבה של תנועות אלה לשמאל הישן. (ראו פסקאות 227-230).

219. שמאלנות היא כוח רודני. בכל מקום ששמאלנות מגיעה לעמדת כוח היא נוטה לפלוש לכל פינה פרטית ולכפות את התבנית השמאלנית על כל קו מחשבה. אחת הסיבות לכך היא האופי המעין-דתי של השמאלנות; כל מה שמנוגד למערכת האמונות השמאלנית נתפס בתור חטא. חשוב מכך, שמאלנות היא כוח רודני בגלל הדחף השמאלני לצבור עוצמה. השמאלני מבקש לספק את הצורך שלו בכוח דרך הזדהות עם תנועה חברתית ומנסה לעבור תהליך העצמה על ידי כך שהוא מסייע לקידום והשגת מטרות התנועה (ראו פסקה 83). אולם לא משנה עד כמה גדולים הישגי התנועה, השמאלני לעולם אינו שבע רצון, מפני שפעילותו לשינוי חברתי היא פעילות חלופית (ראו פסקה 41). כלומר, המניע האמיתי של השמאלני אינו השגת המטרות המוצהרות של השמאלנות; למעשה, הוא מונע מתחושת הכוח שמעניק לו המאבק למען מטרות חברתיות, ואז השגתן. [35]

כתוצאה מכך, השמאלני לעולם לא מרוצה גם כאשר היעדים הושגו; הצורך שלו בתהליך העצמה תמיד גורם לו להתחיל לפעול למען מטרה חדשה. השמאלני רוצה הזדמנויות שוות למיעוטים. לאחר שמטרה זו הושגה, הוא מתעקש להגיע לשוויון סטטיסטי בהישגים של מיעוטים. וכל עוד מישהו, באיזושהי פינה של מוחו, מטפח יחס שלילי כלפי מיעוט כלשהו, השמאלני חייב לחנך אותו מחדש. והוא אינו מסתפק במיעוטים אתניים; איש לא רשאי לטפח יחס שלילי כלפי הומוסקסואלים, אנשים בעלי מוגבלויות, שמנים, זקנים, מכוערים וכן הלאה. לא די בכך שמיידעים את הציבור לגבי סכנות העישון; צריך להטביע אזהרה על כל חפיסת סיגריות. אחר כך גם צריך להגביל או לאסור פרסום של סיגריות. הפעילים השמאלנים לא יהיו שבעי רצון עד אשר הטבק יוצא אל מחוץ לחוק, ואחר כך זה יהיה אלכוהול ואז ג’אנק פוד, וכו’. פעילים נאבקו נגד התעללות בילדים – שזה דבר הגיוני. אבל עכשיו הם רוצים לאסור כליל מכות בישבן. כאשר הם יצליחו בכך, הם ירצו לאסור משהו נוסף שנתפס על ידם כמזיק, ואז עוד אחד ועוד אחד. הם לעולם לא יהיו מרוצים עד שתהיה להם שליטה מלאה באופן שבו מגדלים ילדים. ואז הם ימצאו לעצמם מטרה חדשה.

220. נניח שמבקשים משמאלנים לערוך רשימה של כל עוולות החברה, ונניח שאז מנהיגים את כל השינויים החברתיים שהם דרשו. אין ספק שבתוך שנים ספורות מרבית השמאלנים יתחילו להתלונן על משהו חדש, איזה “עוול” חברתי חדש שצריך לתקן מפני, שכפי שכבר אמרנו, המניע העיקרי של השמאלני אינו חולאים חברתיים אלא הצורך לספק את תאוות הכוח שלו על ידי כפיית הפתרונות שלו על החברה כולה.

221. בשל המגבלות המחשבתיות ודפוסי ההתנהגות הנובעים מרמת החיברות הגבוהה שלהם, שמאלנים רבים מהסוג המחוברת-יתר אינם מסוגלים לשאוף לעוצמה בדרכים שבהן אנשים אחרים עושים זאת. מבחינתם, יש רק דרך אחת קבילה מבחינה מוסרית לביטוי הדחף לכוח: מאבק שנועד לכפות את הערכים שלהם על כולם.

222. שמאלנים, במיוחד אלו מהסוג המחוברת-יתר, הם “מאמינים אמיתיים” במובן של ספרו של אריק הופר (Eric Hoffer), “המאמין האמיתי” (The True Believer). אולם לא כל מאמין אמיתי הוא בעל מבנה פסיכולוגי זהה לזה של שמאלנים. למשל, יש להניח כי מאמין אמיתי נאצי שונה מאוד מבחינה פסיכולוגית ממאמין אמיתי שמאלני. בשל יכולתם לדבוק במטרה אחת, מאמינים אמיתיים מהווים מרכיב מועיל, אולי הכרחי, בכל תנועה מהפכנית. עלינו להודות כי עובדה זו מציבה בפנינו בעיה שאיננו יודעים איך לפתור. אנחנו לא בטוחים כיצד לרתום את האנרגיות של המאמין האמיתי למהפכה נגד הטכנולוגיה. נכון לרגע זה, אנחנו יכולים לומר רק שלא בטוח לגייס למהפכה אף מאמין אמיתי אלא אם כן הוא מחויב באופן בלעדי להרס הטכנולוגיה. אם הוא מחויב גם לרעיון נוסף, הוא עלול לרצות לנצל את הטכנולוגיה ככלי לקידום אותו רעיון (ראו פסקאות 220 ו-221).

223. חלק מהקוראים עשויים לומר: “כל הטיעונים הללו על שמאלנות הם שטויות. אני מכיר אלמונית ופלוני מהסוג השמאלני ואין להם שום נטייה לרודנות”. יש מידה של אמת בכך ששמאלנים רבים, אולי אפילו רובם, הם אנשים הגונים שבאמת ובתמים מאמינים בסובלנות (עד נקודה מסוימת) כלפי ערכים של אחרים, ומעדיפים שלא לנהוג בשתלטנות כדי להשיג את המטרות החברתיות שלהם. ההבחנות שלנו לגבי שמאלנות אינן מתייחסות לכל אחד ואחד מהשמאלנים אלא נועדו לתאר את אופייה הכללי של התנועה השמאלנית. והאופי הכללי של תנועה אינו נקבע בהכרח על פי היחס המספרי בין סוגי האנשים השונים המעורבים בה.

224. האנשים שמגיעים לעמדות כוח בתנועות שמאל נוטים להיות שמאלנים מהטיפוס תאו-הכוח ביותר מפני שאנשים תאווי-עוצמה הם אלו שחותרים באופן העקבי ביותר להגיע לעמדות כוח. ברגע שטיפוסים תאווי-כוח משתלטים על התנועה, רבים מהשמאלנים המתונים יותר, אשר בתוך תוכם מסתייגים מרבים ממעשי המנהיגים, אינם מצליחים להביא את עצמם לכדי התנגדות למנהיגים. הם זקוקים לאמונה בתנועה, ומכיוון שהם אינם מסוגלים לוותר על אמונתם זו הם משתפים פעולה עם המנהיגים. נכון, שמאלנים אחדים כן מגלים אומץ ומתנגדים לנטיות הרודניות שצצות בתנועה, אולם הם בדרך כלל מפסידים, מפני שהטיפוסים תאווי-הכוח מאורגנים, אכזריים וערמומיים יותר, ודאגו מבעוד מועד לבנות לעצמם בסיס כוח חזק.

225. תופעה זו ניכרה בבירור ברוסיה ובמדינות אחרות שעליהן השתלטו שמאלנים. באותו אופן, לפני התמוטטות הקומוניזם בברית המועצות, שמאלנים במערב מתחו ביקורת על מדינה זו רק לעיתים נדירות. כאשר היו דוחקים בהם, הם היו מודים כי ברית המועצות ביצעה טעויות רבות, אבל מיד מנסים למצוא תירוצים להצדקת הקומוניסטים ומתחילים לדבר על מגרעות המערב. הם תמיד התנגדו למהלכים צבאיים של המערב נוכח תוקפנות קומוניסטית. שמאלנים בכל רחבי העולם מחו בתוקף נגד הפעילות הצבאית של ארצות הברית בוייטנאם, אולם כאשר ברית המועצות פלשה לאפגניסטן הם לא עשו דבר. לא שהם הסכימו למהלכים הסובייטים; אך בגלל האמונה השמאלנית שלהם, הם פשוט לא היו מסוגלים לשאת מצב בו הם עצמם מתנגדים לקומוניזם. בימינו, באותן אוניברסיטאות בארה”ב שבהן מושלת “תקינות פוליטית”, יש קרוב לוודאי שמאלנים רבים שבאופן פרטי מסתייגים מדיכוי החופש האקדמי, אבל בכל זאת מצייתים לכללי המשחק.

226. לכן העובדה שרבים מהשמאלנים הם באופן אישי אנשים מתונים וסובלניים למדי, בשום פנים ואופן לא מונעת את הנטיות הרודניות של השמאל כולו.

227. הדיון שלנו על שמאלנות סובל מנקודת תורפה רצינית מכיוון שלא הצלחנו להבהיר למה כוונתנו במילה “שמאלני”. כנראה שאין לנו הרבה מה לעשות בעניין. השמאלנות מפוצלת כיום לקשת רחבה של תנועות פעילים. עם זאת, לא כל תנועות הפעילים הן שמאלניות, ונראה כי חלק מהתנועות (למשל, פעילים סביבתיים רדיקלים) כוללות הן אנשים בעלי אישיות שמאלנית והן אנשים עם אישיות מסוג לא-שמאלני בעליל אשר היו אמורים מלכתחילה לדעת שלא כדאי לשתף פעולה עם שמאלנים. הגבול בין שלל סוגי השמאלנים וסוגי הלא-שמאלנים הולך ומטשטש ולעיתים תכופות אנו עצמנו מתקשים להחליט האם אדם מסוים הוא שמאלני או לא. ההגדרה שלנו לשמאלנות, במידה שכלל ניתן למצוא הגדרה כזו, מופיעה בדיון אודותיה במאמר זה, ואנחנו רק יכולים להמליץ לקורא להפעיל את שיקול דעתו בבואו לקבוע מי שמאלני.

228. אך רשימה של חלק מהתסמינים עשויה לסייע לאבחון שמאלנות. לא ניתן לבצע אבחון חד וחלק רק על סמך רשימת התסמינים. אנשים מסוימים עשויים לסבול מחלק מהתסמינים למרות שאינם שמאלנים, ויש שמאלנים שאולי לא סובלים מאף אחד מהתסמינים. גם פה תצטרכו להפעיל שיקול דעת.

229. השמאלני נוטה לקולקטיביזם בקנה מידה גדול. הוא מדגיש את חובתו של הפרט לשרת את החברה את חובת החברה לדאוג לפרט. יש לו יחס שלילי כלפי אינדיבידואליזם. הוא מטיף מוסר לעיתים קרובות. הוא נוטה להיות בעד פיקוח על נשק, בעד חינוך מיני ושיטות חינוך פסיכולוגיות “נאורות” אחרות, בעד תכנון חברתי, בעד העדפה מתקנת, בעד רב-תרבותיות. הוא נוטה להזדהות עם הקורבן. הוא נוטה להתנגד לתחרות ולאלימות, אבל לעתים תכופות מצדיק שמאלנים שנוקטים באלימות. הוא אוהב להשתמש בסיסמאות הנפוצות בשמאל כמו “גזענות”, “סקסיזם”, “הומופוביה”, “קפיטליזם”, “אימפריאליזם”, “נאו-קולוניאליזם”, “רצח עם”, “שינוי חברתי”, “צדק חברתי”, ו”אחריות חברתית”. יתכן כי התכונה שהכי מאפיינת את השמאלני היא נטייתו לגלות אהדה כלפי התנועות הבאות: פמיניזם, זכויות הומוסקסואלים, זכויות מיעוטים אתניים, זכויות בעלי מוגבלויות, זכויות בעלי חיים ותקינות פוליטית. כל מי שמגלה אהדה רבה לכל התנועות הללו קרוב לוודאי שהוא שמאלני. [36]

230. השמאלנים המסוכנים יותר, כלומר תאווי-הכוח שביניהם, מתאפיינים ביהירות או בגישה דוגמטית לאידיאולוגיה. עם זאת, השמאלנים המסוכנים מכולם עשויים להיות מהסוג המחוברת-יתר אשר נמנעים ממפגני תוקפנות מרגיזים וממתן פומבי לשמאלנותם, אך פועלים בשקט ובהצנע לקידום ערכים קולקטיביסטים, שיטות פסיכולוגיות “נאורות” לחברות ילדים, תלות של הפרט במערכת, וכן הלאה. שמאלנים-סמויים אלה (כפי שאפשר לכנותם) דומים למדי לטיפוסים בורגנים מסוימים בכל הקשור להתנהלותם המעשית, אך שונים מהם מבחינה פסיכולוגית, אידיאולוגית ובמניעים שלהם. בורגני רגיל מנסה להגביר את שליטת המערכת בבני אדם כדי להגן על אורח חייו, או פשוט מפני שהוא נוטה לאמץ את הגישה המקובלת. שמאלני-סמוי מנסה להגביר את שליטת המערכת בבני אדם מפני שהוא מאמין אמיתי באידיאולוגיה הקולקטיביסטית. שמאלני-סמוי נבדל משמאלני ממוצע מהסוג המחוברת-יתר בכך שהדחף שלו למרוד פחות חזק ובכך שהוא יותר מקובע חברתית. הוא נבדל מבורגני רגיל מחוברת-היטב בכך שהוא סובל מחסך פנימי עמוק אשר גורם לו להיות זקוק למטרה לה יוכל להתמסר ולשקוע כל כולו בקולקטיביות. ואולי הדחף (המעודן כהלכה) שלו לצבור כוח חזק יותר מזה של בורגני ממוצע.

הערת סיום

231. מאמר זה כולל לכל אורכו אמירות לא מדויקות ואמירות שאליהן היה צריך לצרף אסמכתאות והסתייגויות; וחלק מהקביעות שלנו עשויות להיות שגויות לחלוטין. מפאת קוצר היריעה והיעדר די מידע נמנעו מניסוח מדויק יותר של טיעוננו או מהוספת כל האסמכתאות הנדרשות. וכמובן שבדיון מסוג זה קיים צורך רב להתבסס   על שיפוט אינטואיטיבי, שלפעמים שגוי. כך שאנחנו לא מתיימרים לטעון שמאמר זה מבטא יותר מאשר הערכה גסה של האמת.

232. כך או כך אנחנו די בטוחים שהקווים הכלליים שהצגנו כאן מדויקים. תיארנו את השמאלנות בצורתה המודרנית בתור תופעה ייחודית לזמננו וכתסמין של הפרת תהליך ההעצמה. אך יתכן שאנחנו טועים בעניין זה. טיפוסים מחוברתים-יתר המנסים להשביע את תיאבונם לכוח על ידי כפיית התפיסה המוסרית שלהם על כולם בהחלט קיימים בעולם כבר זמן רב. עם זאת, אנו חושבים כי התפקיד המכריע שממלאים רגשי נחיתות, הערכה עצמית נמוכה, תחושת חוסר אונים והזדהות עם הקורבן אצל אנשים שבעצמם אינם קורבן, הוא ייחודי לשמאלנות המודרנית. הזדהות עם הקורבן מצד אנשים שאינם קורבן בעצמם ניכרה במידה מסוימת בשמאלנות של המאה ה-19 ובנצרות המוקדמת אולם לפני מיטב הבנתנו, תסמינים כמו הערכת עצמית נמוכה וכו’, לא היו כה בולטים בתנועות אלה, או בכל תנועה אחרת, כפי שהם בשמאלנות המודרנית. עם זאת, איננו נמצאים בעמדה לקבוע בבטחון כי לא היו קיימות תנועות כאלה לפני השמאלנות המודרנית. זאת שאלה חשובה שראוי שהיסטוריונים ייתנו עליה את הדעת.

הערות

1. (פסקה 19) אנחנו לא גורסים כי כל, או אפילו רוב, הבריונים והטיפוסים התחרותיים חסרי הרחמים סובלים מרגשי נחיתות.

2. (פסקה 25) בתקופה הוויקטוריאנית אנשים רבים שעברו חיברות-יתר סבלו מבעיות פסיכולוגיות קשות כתוצאה מהדחקה של רגשות מיניים או כתוצאה מניסיון להדחיק אותם. פרויד ככל הנראה ביסס את התיאוריות שלו על אנשים מסוג זה. התמקדות החיברות כיום הועתקה ממין לתוקפנות.

3. (פסקה 27) לא כולל בהכרח מומחי הנדסה במדעים “מדויקים”.

4. (פסקה 28) רבים מבני המעמד הבינוני והגבוה מתנגדים לחלק מערכים אלה, אולם הם בדרך כלל מצניעים את התנגדותם. אמצעי תקשורת המונים נותנים רק ביטוי מוגבל ביותר להתנגדות זו. החלק הארי של התעמולה בחברה שלנו מצדד בערכים הללו.

הסיבה העיקרית לכך שערכים אלה הפכו כביכול לערכים הרשמיים של החברה שלנו היא שהם משרתים את המערכת התעשייתית. מדכאים אלימות מפני שהיא משבשת את תפקוד המערכת. מדכאים גזענות משום שעימותים בין גזעיים אף הם פוגעים בתפקוד המערכת, מה גם שאפליה גורמת לבזבוז כשרונות של בני מיעוטים שעשויים להועיל למערכת. יש “לרפא” את העוני מכיוון שהמעמד הנמוך גורם בעיות למערכת וקשרים עם המעמד הנמוך גורמים לשחיקת מוסריותם של המעמדות האחרים. עידוד נשים לפתח קריירות משל עצמן נובע מכך שהכשרונות שלהן מביאים תועלת למערכת, וחשוב מכך, מפני שדרך משרות קבועות נשים משתלבות יותר במערכת וקשורות ישירות אליה במקום דרך משפחותיהן. הדבר גם מסייע להחלשת הקשר המשפחתי. (ראשי המערכת טוענים שהם רוצים לחזק את המשפחה, אבל למעשה הם מתכוונים לכך שהמשפחה תשמש ככלי יעיל לחיברות של ילדים בהתאם לצורכי המערכת. בפסקאות 51 ו-52 אנו טוענים כי המערכת אינה יכולה להניח למשפחה או לכל קבוצה חברתית קטנה אחרת להתחזק או לגלות עצמאות).

5. (פסקה 42) יש הטוענים כי מרבית האנשים אינם מעוניינים לקבל החלטות בעצמם ומעדיפים שמנהיגים יחשבו בשבילם. יש אמת בטענה זו. בני אדם מעדיפים לקבל החלטות בעניינים קטנים, אך קבלת החלטות הנוגעות לשאלות קשות ומהותיות מחייבת אותם להתמודד עם סתירה פסיכולוגית, ומרבית האנשים שונאים סתירה פסיכולוגית. לכן הם נוטים לסמוך על אחרים בכל הקשור לקבלת החלטות קשות. מרבית האנשים אינם מנהיגים, אלא מונהגים מטבעם, אך יחד עם זאת אוהבים שיש להם גישה ישירה ואישית למנהיגיהם ומוכנים להשתתף במידה מסוימת בקבלת החלטות קשות. לפחות במובן זה הם זקוקים לאוטונומיה.

6. (פסקה 44) כמה מהתסמינים המוזכרים כאן דומים לאלו שמפתחים בעלי חיים כלואים.

להלן הסבר לאופן שבו תסמינים אלה נגרמים כתוצאה מחסכים הקשורים לתהליך העצמה:

הבנה בסיסית של הטבע האנושי מלמדת אותנו כי היעדר מטרות שהשגתן כרוכה במאמץ מביא לשעמום וכי שמעום, לאורך זמן, לעיתים קרובות מוביל בסופו של דבר לדכאון. אי-השגת המטרות גורמת לתסכול ולפגיעה בהערכה העצמית. תסכול מוביל לכעס, וכעס לתוקפנות, לעיתים קרובות כלפי בני זוג או ילדים. הוכח זה מכבר כי תסכול מתמשך מוביל בדרך כלל לדכאון וכי דכאון נוטה לעורר רגשי אשם ולגרום להפרעות שינה, הפרעות אכילה ותחושות רעות של אדם כלפי עצמו. אלה שנוטים לדכאון מחפשים מרפא בתענוגות; מכאן נובעת הנהנתנות שאינה יודעת שובע והפעילות המינית המופרזת, כאשר סטיות משמשות כאמצעי למצוא ריגושים חדשים. שעמום אף הוא נוטה לגרור רדיפה מופרזת של תענוגות, מכיוון שבהיעדר מטרות אחרות, אנשים לא פעם הופכים את העונג למטרה בפני עצמה. התיאור המופיע לעיל הוא הפשטה. המציאות מורכבת יותר, ומובן כי חסכים הקשורים לתהליך ההעצמה אינם הגורם היחיד לתסמינים המתוארים כאן. דרך אגב, כאשר אנו מדברים על דכאון איננו מתכוונים בהכרח לדכאון קשה שמחייב טיפול פסיכיאטרי. לעיתים תכופות מדובר רק בדיכאון קל. כאשר אנו מתייחסים למטרות אין בכוונתנו בהכרח למטרות ארוכות טווח ומתוכננות מראש. לאורך חלק גדול מתולדות האנושות, היה די והותר במטרה של הישרדות מהיד אל הפה (רק להצליח להשיג מזון לעצמך ולמשפחתך על בסיס יומיומי).

7. (פסקה 52) יוצא מן הכלל חלקי עשוי להיות מספר קבוצות סבילות, שהתמקדותן פנימה, כמו בני האמיש, אשר להן השפעה מועטה בלבד על כלל החברה. מלבד אלה, קיימות כיום באמריקה מספר קהילות קטנות אמיתיות, כמו למשל כנופיות נוער ו”כתות”. כולם רואים בהן סיכון, והן אמנם מהוות סיכון, מכיוון שנאמנותם של חברי קבוצות אלו נתונה קודם כל זה לזה ולא למערכת, ומכאן שלמערכת אין שליטה בהם. דוגמא נוספת היא הצוענים. צוענים בדרך כלל מצליחים לחמוק ללא עונש מביצוע עבירות הונאה וגניבה משום שנאמנותם הפנימית היא כזו שתמיד יצליחו למצוא צוענים אחרים אשר יספקו את העדות ש”תוכיח” את חפותם. ברור שהמערכת היתה עומדת בפני בעיה קשה לו אנשים רבים מדי היו משתייכים לקבוצות כאלה. כמה מההוגים הסיניים של ראשית המאה ה-20 אשר ביקשו לקדם מודרניזציה בסין הכירו בצורך לפרק קבוצות חברתיות קטנות כמו המשפחה: “(לפי סון יאט סן) העם הסיני היה זקוק לפרץ פטריוטיות חדש, אשר יגרום להעתקת הנאמנות מהמשפחה למדינה… (לפי לי חוואנג) יש לזנוח קשרים מסורתיים, במיוחד במשפחה, כדי שתוכל להתפתח לאומיות סינית”. (מתוך ספרו של צ’סטר סי. טן, “מחשבה פוליטית סינית במאה העשרים”, עמודים 125 ו-297).

8. (פסקה 56) אנו מודעים לכך שהיו בעיות גם באמריקה של המאה ה-19, אפילו בעיות חמורות, אך בשל הצורך לקצר נאלצנו לפשט את הדברים.

9. (פסקה 61) איננו מתכוונים למעמד הנמוך. אנו מדברים על המגמה הרווחת בחברה.

10. (פסקה 62) ישנם מדעני חברה, אנשי חינוך, מומחי “בריאות הנפש” ודומיהם שעושים כמיטב יכולתם לדחוק את הדחפים החברתיים אל הקבוצה הראשונה על ידי כך שהם מנסים לוודא שלכולם יש חיי חברה מספקים.

11. (פסקאות 63, 82) האם המרדף החומרני הבלתי נגמר הוא באמת תוצר מלאכותי של ענפי הפרסום והשיווק? כמובן שחומרנות איננה דחף אנושי מולד. בני תרבויות רבות ביקשו לעצמם עושר חומרי מועט מעבר לסיפוק הצרכים הבסיסיים שלהם (אבוריג’ינים באוסטרליה, תרבות הכפריים המסורתית במקסיקו, וחלק מתרבויות אפריקה). מצד שני גם היו תרבויות קדם-תעשייתיות רבות שבהן מילאה החומרנות תפקיד חשוב. לכן איננו יכולים לטעון כי התרבות החומרנית של ימינו היא תוצר בלעדי של ענפי הפרסום והשיווק. אולם ברור כי ענפי הפרסום והשיווק מילאו תפקיד חשוב ביצירת תרבות זו. תאגידי ענק שמוציאים מיליונים על פרסום לא היו מבזבזים סכומי כסף כאלה ללא ראיות מוצקות לכך שמדובר בהשקעה שתחזיר את עצמה בתור צמיחה במכירות. אחד מחברי FC נפגש לפני מספר שנים עם מנהל מכירות שהיה מספיק כן כדי לומר לו, “התפקיד שלנו הוא לגרום לאנשים לקנות דברים שהם אינם רוצים, ושהם אינם זקוקים להם”. אחר כך תיאר כיצד איש מכירות טירון ללא הכשרה עשוי להציג בפני אנשים את כל העובדות לגבי מוצר כלשהו, אך לא יצליח למכור דבר, בעוד שאיש מכירות מקצועי ומנוסה שעבר הכשרה יצליח למכור מוצרים רבים לאותם אנשים ממש. הדבר מראה כי אמנם מופעלות מניפולציות על אנשים כדי לגרום להם לרכוש דברים שהם לא ממש רוצים.

12. (פסקה 64) נדמה כי בעשורים האחרונים נרשמה הקלה מסוימת בחריפות בעיית היעדר התכלית, מכיוון שאנשים חשים כיום פחות בטוחים משהרגישו בעבר מבחינה פיסית וכלכלית, והצורך להשיג בטחון הפך למטרה בפני עצמה. אולם חוסר התכלית הוחלף בתסכול הנובע מהקושי להשיג בטחון. אנו מדגישים את בעיית חוסר התכלית מפני שליברלים ושמאלנים מבקשים לפתור את הבעיות החברתיות שלנו על ידי כך שהחברה תבטיח את ביטחונם של כולם; אולם גם אם ניתן היה לעשות זאת – שוב היינו חוזרים לבעיית היעדר התכלית. הסוגיה האמיתית כאן איננה האם החברה מצליחה לדאוג לביטחונם של בני אדם; שורש הבעיה הוא שאנשים הפכו לתלויים במערכת להבטחת ביטחונם במקום שהביטחון שלהם יהיה בידיהם. זו, דרך אגב, אחת הסיבות לכך שאנשים מסוימים כל כך מתעקשים על זכותם לשאת נשק; החזקת רובה מבטיחה כי היבט זה של ביטחונם האישי יהיה בידיהם.

13. (פסקה 66) עבור האדם הממוצע, אין תועלת רבה בניסיונות השמרנים לצמצם את היקף ההתערבות הממשלתית. ראשית, מכיוון שניתן לחסל רק חלקיק מההתערבות מפני שמרביתה חיונית. שנית, מרבית צמצום ההתערבות נוגע לעסקים ולא לאנשים מהשורה, כך שהתוצאה העיקרית שלו היא העברת כוח מידי הממשלה לידי תאגידים. המשמעות מבחינת האדם הממוצע היא כי התערבות הממשלה בחייו מוחלפת בהתערבות מצד תאגידי ענק, אשר מורשים למשל להזרים יותר כימיקלים לתוך מקורות המים שלו ולגרום לו לחלות בסרטן. השמרנים פשוט מניחים שהאדם הממוצע הוא מטומטם, ומנצלים את הכעס שלו כלפי הממשלה כדי לחזק את המגזר העסקי.

14. (פסקאות 73, 114, 153) כאשר מישהו שותף למטרות התעמולה, הוא בדרך כלל מכנה זאת “חינוך” או משתמש במכבסת מלים אחרת. אבל תעמולה היא תעמולה ללא קשר למטרה שהיא משרתת.

15. (פסקה 83) איננו מביעים בכך תמיכה בפלישה לפנמה או התנגדות לה. אזכור הפלישה נועד רק להמחיש את טענתנו.

16. (פסקה 95) בתקופה בה המושבות האמריקאיות היו תחת שלטון בריטי, הערובות החוקיות לחירות היו מעטות ופחות יעילות מאשר לאחר אישור החוקה האמריקאית, אולם מידת החירות האישית באמריקה הקדם-תעשייתית היתה גדולה יותר, הן לפני מלחמת העצמאות האמריקאית והן אחריה, משהיתה לאחר המהפכה התעשייתית באמריקה. הסבר לאופן שבו האדם הממוצע באמריקה הקדם-תעשייתית נהנה מעצמאות ואוטונומיה רבות יותר מאשר היום, ושל הדרכים שבהם תהליך תיעוש מוביל בהכרח להגבלת החירות האישית, ניתן למצוא בפרק 12 של הספר “אלימות באמריקה: פרספקטיבות היסטוריות והשוואתיות” (“Violence in America: Historical and Comparative Perspectives”) בעריכת יו דייוויס גרהאם (Hugh Davis Graham) ו-טד רוברט גור (Ted Robert Gurr).

17. (פסקה 117) חסידי המערכת אוהבים להצביע על מקרים שבהם הצבעות הוכרעו על ידי קולות בודדים, אולם מדובר במקרים נדירים בלבד.

18. (פסקה 119) “בכל הארצות המתקדמות מבחינה טכנולוגית, אורח החיים של בני אדם כיום כמעט זהה למרות הבדלים גיאוגרפים, דתיים ופוליטיים בין מדינות. חיי היום יום של פקיד בנק נוצרי בשיקגו, פקיד בנק בודהיסט בטוקיו, ופקיד בנק קומוניסט במוסקבה דומים זה לזה הרבה יותר מאשר לאורח החיים של כל אדם אשר חי לפני אלף שנים. דמיון זה נובע מאחידות טכנולוגית…”. הציטוט מתוך הספר “המהנדסים העתיקים” (The Ancient Engineers) מאת ספרגו דה קמפ (L. Sprague de Camp), עמ’ 17.

אורח החיים של שלושת פקידי הבנק אינו זהה לחלוטין. לאידיאולוגיה יש השפעה מסוימת. אולם כל החברות הטכנולוגיות מוכרחות, כדי לשרוד, להתפתח פחות או יותר באותו המסלול.

19. (פסקה 123) רק תחשבו על האפשרות שמהנדס גנטי חסר אחריות יחליט ליצור צבא של טרוריסטים.

20. (פסקה 124) דוגמא נוספת לתוצאות בלתי רצויות של התקדמות רפואית: נניח שנמצאה תרופה יעילה לחלוטין נגד סרטן. אפילו אם התרופה תהיה יקרה מדי עבור כמעט כל האנשים למעט האליטה, עצם קיומה יחליש מאוד את התמריץ לצמצם פליטות של חומרים מסרטנים לסביבה.

21. (פסקה 128) מכיוון שאנשים רבים נוטים לחשוב שלא הגיוני שמספר רב של דברים טובים יכול להביא לתוצאה רעה, נמחיש טענה זו באמצעות דימוי. נניח שאדם א’ משחק שחמט עם אדם ב’. אדם ג’, שהוא רב אמן בשחמט, מציץ מעבר לכתפו של א’. כמובן ש-א’ רוצה לנצח במשחק, כך שאם ג’ מראה לו מהלך טוב, הוא בעצם עוזר ל-א’. אולם נניח כעת ש-ג’ אומר ל-א’ איזה מהלך כדאי לו לעשות בכל פעם שתורו של א’ לשחק. בכל אחד מהמקרים הוא עוזר ל-א’ בכך שהוא מראה לו את המהלך הטוב ביותר, אולם בכך שהוא מבצע עבורו את כל המהלכים הוא הורס לו את המשחק, מכיוון שאין טעם ש-א’ ישחק שחמט אם מישהו אחר עושה עבורו את כל המהלכים.

מצב האדם המודרני דומה למצבו של אדם א’. המערכת הופכת את חייו לקלים יותר באין ספור דרכים, אולם בעשותה כן היא שוללת ממנו את השליטה בגורלו.

22. (פסקה 137) אנו דנים כאן רק בעימות בין ערכים בתוך מסגרת התפיסה השולטת. כדי לפשט את הדברים אנו לא מתייחסים לערכים “חיצוניים” כמו התפיסה כי טבע פראי חשוב יותר מרווחתם הכלכלית של בני אדם.

23. (פסקה 137) אינטרסים פרטיים אינם בהכרח אינטרסים חומריים. הם יכולים להיות צורך פסיכולוגי, כמו למשל הפצת האמונה הדתית או האידיאולוגיה שלך.

24. (פסקה 139) הסתייגות: למערכת יש עניין להתיר מידה מסוימת וקבועה מראש של חירות בכמה תחומים. כך למשל, חירות כלכלית (בכפוף למגבלות מתאימות) התבררה כאמצעי יעיל לקידום צמיחה כלכלית. אך למערכת יש עניין לאפשר רק חירות מוגבלת, מתוחמת ומתוכננת. הפרט תמיד חייב להיות קשור בשרשרת, גם אם לפעמים זו שרשרת ארוכה (ראו פסקאות 94 ו-97).

25. (פסקה 143) איננו מתכוונים לטעון כי מידת יעילותה של חברה או סיכוייה לשרוד היו תמיד בהכרח ביחס הפוך לרמת הלחץ או אי-הנוחות בה היו נתונים אנשים בחברה. ברור שזה אינו המצב. סביר להניח כי אנשים בחברות פרימיטיביות רבות היו נתונים לפחות לחץ מאשר אנשים בחברה האירופית, ובכל זאת החברה האירופית היתה הרבה יותר יעילה מכל חברה פרימיטיבית, ויצאה תמיד כשידה על העליונה בעימותים מול חברות אלו הודות ליתרונות הטמונים בטכנולוגיה.

26. (פסקה 147) מי שחושב שאכיפת חוק מוגברת היא דבר טוב מכיוון שהיא מצמצמת את הפשיעה, כדאי שייקח בחשבון שיכול להיות שהמערכת מגדירה פשע אחרת מההגדרה שלו. עישון מריחואנה נחשב בימינו בארצות הברית ל”פשע”, וכך גם שיטות מסוימות של חינוך ילדים, כמו מכות בישבן. יש ארצות שבהן ביטוי של דעות פוליטיות ביקורתיות מוגדר כפשע, ואין כל ודאות שהדבר לא יתרחש גם בארצות הברית, היות שאף חוקה או מערכת פוליטית אינה שורדת לנצח.

כאשר חברה זקוקה למנגנון אכיפת חוק גדול וחזק, סימן שמשהו בחברה השתבש באופן חמור; חברה כזו ללא ספק מפעילה על אנשים לחצים כבדים עד כדי כך שרבים מהם מסרבים לציית לכללים, או מצייתים להם רק אם מכריחים אותם לעשות זאת. חברות רבות במהלך ההיסטוריה הצליחו להסתדר עם מעט מאוד אמצעי אכיפה רשמיים ולעיתים אף לא היה בהם צורך כלל.

27. (פסקה 151) אין ספק כי גם בעבר היו לחברות אמצעים להשפיע על התנהגות בני אדם, אולם אלו היו אמצעים פשוטים ולא יעילים יחסית לאמצעים הטכנולוגים שמפתחים כעת.

28. (פסקה 152) עם זאת, מספר פסיכולוגים הביעו בגלוי עמדות אשר בזות לחירות אנושית. והמתמטיקאי קלוד שאנון צוטט כך בכתב העת “אומני” (Omni) באוגוסט 1987: “אני רואה בעיני רוחי זמן שבו אנו נהיה עבור רובוטים מה שכלבים הם לבני אדם כיום, ואני בעד המכונות”.

29. (פסקה 154) אין מדובר כאן במדע בדיוני! לאחר שכתבנו את פסקה 154 נתקלנו במאמר בכתב העת “סיינטיפיק אמריקן” המתאר כיצד מדענים עוסקים בפיתוח שיטות לזיהוי פושעים עתידיים ולטיפול ביולוגי-פסיכולוגי משולב בהם. מספר מדענים אף תומכים בחיוב ביצוע הטיפול על פי חוק (ראו המאמר “Seeking the Criminal Element” מאת וו. וויט גיבס (W. Wayt Gibbs) בגיליון מארס 1995 של “סיינטיפיק אמריקן”). יכול להיות שזה נראה לכם בסדר מכיוון שהטיפול יבוצע באנשים שעלולים להפוך לפושעים אלימים. אבל כמובן שזה לא ייעצר שם. בשלב הבא, הטיפול יבוצע באלה שעלולים להפוך לנהגים בשכרות (שמסכנים גם את חייהם של אחרים), ואחר כך אולי באנשים שנותנים לילדיהם מכות בישבן, ובהמשך בפעילים סביבתיים שגורמים נזק לציוד כריתת יערות, ולבסוף בכל אדם שהתנהגותו אינה נוחה למערכת.

30. (פסקה 184) יתרון נוסף של הטבע בתור חזון-נגד לטכנולוגיה טמון בכך, שאצל אנשים רבים, מעורר הטבע יראה כמעט דתית, כך שניתן יהיה אולי להציג את הטבע כאידיאל דתי. אמנם כן, בחברות רבות שימשה הדת כצידוק ובסיס תמיכה לסדר הקיים, אולם דת גם היוותה לא פעם גורם ממריד. לכן יתכן שיהיה מועיל לשלב יסוד דתי במרד נגד הטכנולוגיה, במיוחד לאור העובדה שהחברה המערבית נעדרת כיום יסוד דתי חזק.

בימינו, הדת משמשת או כצידוק שקוף וזול לאנוכיות צרת עין וקצרת רואי (חלק מהשמרנים עושים בה שימוש כזה), או אפילו מנוצלת בציניות כדי להרוויח כסף קל (כפי שעושים אוונגליסטים רבים), או לחילופין מתנוונת לכדי חוסר רציונליזם גס (“כתות” וכיתות פרוטסטנטיות פונדמנטליסטיות), או פשוט קופאת על שמריה (קתוליות, הזרם המרכזי בפרוטסטנטיות). הדבר הקרוב ביותר לדת חזקה, נפוצה ודינמית בעולם המערבי בעת האחרונה היה שמאלנות מעין-דתית, אולם השמאל כיום מפוצל, ואין לו מטרה אחת ברורה, מאחדת ומעוררת השראה.

לכן נוצר ריק דתי בחברה שלנו שאותו אולי ניתן למלא בדת שמתמקדת בטבע כניגוד לטכנולוגיה. עם זאת, תהיה זו טעות לנסות ליצור באופן מלאכותי דת אשר תמלא תפקיד זה. דת מומצאת כזו קרוב לוודאי שתיכשל. ראו למשל את דת “גאיה”. האם חסידיה באמת מאמינים בה או שהם רק מעמידים פנים? אם הם רק מעמידים פנים, סופה של הדת שלהם לנחול כישלון.

קרוב לוודאי שעדיף לא לנסות להכניס יסוד דתי לעימות בין הטבע לטכנולוגיה, אלא אם כן אתם באמת מאמינים בדת, ומוצאים שאותה דת מעוררת תגובות עמוקות, חזקות וכנות אצל אנשים רבים אחרים.

31. (פסקה 189) זאת בהנחה שמאבק אחרון זה אמנם יתרחש. קיימת אפשרות מתקבלת על הדעת כי המערכת התעשייתית תחוסל באופן הדרגתי או בשלבים (ראו פסקאות 4 ו-167 והערה 4).

32. (פסקה 193) קיים אפילו סיכוי (קטנטן) שהמהפכה תהיה כרוכה רק בשינוי מקיף ביחס כלפי טכנולוגיה אשר יוביל להתפוררות הדרגתית של המערכת התעשייתית מבלי שייגרם סבל כלשהו. אם תסריט זה אמנם יתממש, בהחלט נוכל להרגיש ברי מזל. עם זאת, הרבה יותר סביר שהמעבר אל חברה לא טכנולוגית יהיה קשה מאוד ורצוף בעימותים ואסונות.

33. (פסקה 195) המבנה הכלכלי והטכנולוגי של חברה משפיע הרבה יותר על אורח חייו של האדם הממוצע מאשר המבנה הפוליטי שלה (ראו פסקאות 95 ו-119 והערות 16 ו-18).

34. (פסקה 215) קביעה זו מתייחסת לסוג האנרכיזם המסוים שלנו. מגוון רחב של גישות חברתיות כונו “אנרכיסטיות”, ויתכן שרבים מאלה שרואים בעצמם אנרכיסטים לא יסכימו לקביעה שלנו בפסקה 215. דרך אגב, ראוי לציין כי ישנה תנועה אנרכיסטית בלתי אלימה שחבריה קרוב לוודאי לא יראו ב-FC אנרכיסטים, ובוודאי שלא יסכימו לשיטות הפעולה האלימות של FC.

35. (פסקה 219) מניע נוסף של שמאלנים רבים הוא תחושת עוינות, אולם ככל הנראה העוינות קשורה בין השאר לתסכול הנובע מכך שהצורך בכוח אינו בא על סיפוקו.

36. (פסקה 229) חשוב להבין שאנחנו מתכוונים לאדם שמגלה אהדה כלפי תנועות אלו בצורתן הנוכחית בחברה שלנו. אדם שמאמין בשוויון זכויות לנשים, להומוסקסואלים וכו’ אינו בהכרח שמאלני. התנועה הפמיניסטית, התנועה לזכויות הומוסקסואלים וכו’ של החברה בת זמננו הן בעלות צביון אידיאולוגי ייחודי שמאפיין את השמאלנות, ואם למשל מישהו מאמין בשוויון זכויות לנשים, לא משתמע מכך כי הוא מגלה בהכרח אהדה כלפי התנועה הפמיניסטית במתכונתה הנוכחית.