‘חברת הראווה’, ספרו של ההוגה הצרפתי גי דבור, ראה אור לראשונה ב-14 בנובמבר 1967. ארבעה עשורים אחר כך, בחור אמריקאי שהתחזה לדבור התקשר לחנות של חברת אפל בארה”ב כדי לקנות מחשב נייד, והשתמש במילותיו של דבור מתוך ‘חברת הראווה’ (תזה 67 בספר) בשיחה עם נציג השירות.
“תודה שהתקשרת לחנות אפל, איך אני יכול לעזור לך?”
“שלום. אני מעוניין לקנות מחשב נייד פאוור-בוק”
“אפשר את שמך ומספר הטלפון שלך?”
“כן. השם שלי הוא גי דבור”
“ומה מספר הטלפון שלך, אדוני?”
“אין לי מספר טלפון פה בארה”ב כי אני מתגורר בפריז”
“בסדר, אין שום בעיה אדוני. מה בדיוק רצית לדעת על פאוור-בוק?”
“השאלה שלי היא: הסיפוק בשימוש בסחורה השופעת – במקרה זה פאוור-בוק – כבר לא נמצא בעצם השימוש בסחורה, אלא צריך לחפש אותו כעת בהכרה…”
“אני מתקשה לשמוע אותך, תוכל לחזור על מה שאמרת?”
“אני אומר שהסיפוק בשימוש בסחורה השופעת – במקרה זה פאוור-בוק – כבר לא נמצא בעצם השימוש בסחורה, אלא צריך לחפש אותו כעת בהכרה בערכה של הסחורה כסחורה. עצם השימוש בסחורה נעשה מספיק-לעצמו, ומשמעות הדבר עבור הצרכן – כלומר אני – היא להתמלא ברגשות דתיים כלפי חירותה הריבונית של הסחורה. גלי התלהבות ממוצר נתון, כמו למשל פאוור-בוק, הנתמכים ומתוחזקים על ידי כל אמצעי המידע, מתפשטים אפוא בקצב מואץ. אופנה צומחת מתוך סרט; כתב-עת מקדם מועדונים, שמקדמים אופנות ממינים שונים. הגאדג’ט מבטא את העובדה שברגע שמאסת הסחורות כולה גולשת לעבר האבסורד, האבסורדי הופך לסחורה בפני עצמה. אז באופן בסיסי, השאלה שלי היא: אם ארכוש פאוור-בוק, האם אני אסחף ברגשות דתיים כלפיו, האם אפתח יחס אינטימי כלפי הסחורה הזו, ואכנע לראווה?”
“ומה יקרה לך?…”
“האם, בתור צרכן, אתמלא רגשות דתיים כלפי הסחורה”
“אני לא מבין, אתה שואל אם תקבל עסקה טובה יותר?”
“לא, אני מתכוון האם אני אתלהב מהמחשב?”
“סמוך עלי, פאוור-בוק היה המחשב הראשון שקניתי כשהתחלתי לעבוד באפל. וכן, אתה בהחלט תתאהב בו. לא פגשתי איש שלא התאהב בפאוור-בוק”
“האם אני אפתח יחסים אינטימיים איתו?”
“בהחלט. אתה תתקשה להיפרד ממנו. אני למשל לא מסוגל ללכת לשום מקום בלי המחשב שלי, אפילו לעבודה, כי הכל נמצא בו. יש לי אמון במחשב שלי, כי הוא מוגן מפני וירוסים ולא נתקע. הוא ממש חבר שלי בחיי היום יום. הוא פשוט נמצא שם בשבילי”
“תודה על כל המידע”
“האם ברצונך להחליט על רכישה היום?”
“לא, אני רוצה לחשוב על זה”
“יש עוד משהו שאני יכול לעשות למענך היום?”
“לא, אני מסודר”
“במקרה שתרצה להתקשר אלי השבוע, אני נמצא פה מדי יום עד השעה שש בערב”
“אתה הולך הביתה?”
“כן, אני תכף הולך הביתה”
“האם בבית אתה מתכוון לשבת מול הפאוור-בוק שלך?”
“כמובן. עכשיו גם בדיוק קניתי את מיי-בוק פרו, שהוא גירסה חדשה של פאוור-בוק, כך שזה המחשב שאיתו אני משתעשע כעת”.
“טוב, אז אולי כדאי לי לשקול לרכוש אותו”
“כן, זה המכשיר האולטימטיבי”
“תודה”
“בבקשה”