בשנים האחרונות מסתמנת מגמה חדשה במאבק העולמי נגד תקיפה והטרדה מינית של נשים: בגדי הגנה נגד אונס. החל ממכנס שרק הלובשת מסוגלת להוריד, דרך בייבי דול אלקטרוני המחשמל את התוקף, וכלה בשמלת הסוואה שמאפשרת להתחבא מפני תוקפים פוטנציאלים.
אולם המגמה החדשה מעוררת שאלות רבות, כמו למשל: האם קיומם של בגדים אלה עלול לפעול לרעת המותקפות מכיוון שהוא מפיל חלק מהאחריות לתקיפה עליהן (“למה לא לבשת בגדי הגנה כשיצאת בערב?”). ומה לגבי כל צורות האלימות המינית שאינן כרוכות בהסרת בגדים? או מקרי תקיפה מצד אנשים שהמותקפות הכירו וסמכו עליהם? (ולכן לא לבשו בגדי הגנה בחברתם). ומה יעלה בגורלן של נשים שאין להן כסף לרכוש את בגדי המגן? וממתי הפכה בעיית האונס לבעיה פרקטית אישית במקום בעיה כלל חברתית?
עם זאת, כל הטיעונים הללו אינם מונעים מיזמים זריזים להמשיך להמציא “בגדי אנטי אונס”. הנה חמש דוגמאות של יוזמות מהשנים האחרונות.
תחתון ננעל
המיזם האמריקאי-ישראל ‘הלבשה נגד אונס’ (Anti Rape Wear) גייס בסתיו 2013 סכום של יותר מ-50 אלף דולר בתוך חודש באתר גיוס הכספים אינדיגוגו למימון ייצור פריטי לבוש חדשניים עבור נשים – בהם תחתונים, מכנסי ריצה ומכנסי הליכה – שאמורים למנוע מאנסים פוטנציאליים לקרוע או להוריד אותם. הדרך היחידה להסיר את פריטי הלבוש היא באמצעות מעין כפתור עם מנעול מיוחד שנגיש אך ורק לזו שלובשת אותם.
“הלכת פעם בלילה לבדך והרגשת שאת רוצה להרגיש בטוחה יותר? ואתם הורים וחברים, כמה פעמים דאגתם למישהי שאתם אוהבים? אנחנו רוצים לספק מוצר שיגרום לנשים ולבנות להרגיש בטוחות יותר כשהן בחוץ בדייט ראשון או בלילה בו הן יוצאות למסיבות, כשהן הולכות לרוץ בערב, טסות למדינה זרה או בסיטואציות מסוכנות פוטנציאלית”, נאמר בסרטון שהופק לקידום המיזם.
בייבי דול מחשמל
בחודש אפריל 2013, פיתחו סטודנטיות להנדסה בהודו את מערכת SHE – בייבי דול אלקטרוני, המחשמל באופן אוטומטי את מי שמנסה לתקוף מינית את מי שלובשת אותו. במקביל לשחרור השוק החשמלי, שולח הבייבי דול באופן אוטומטי גם הודעת מצוקה למשטרה או למשפחת המותקפת, תוך ציון מיקומה באותו רגע (באמצעות מערכת GPS שמותקנת בתחתונים), וכל זאת מבלי שהמותקפת תצטרך לבצע אף פעולה.
המערכת מסוגלת להזרים לתוקף עד 82 שוקים חשמליים בעוצמה של 3,800 קילוואט, ומופעלת על ידי חיישני לחץ שמוטמעים בחזייה, מאחר שסקרים שנערכו בהודו העלו כי זהו האזור הראשון שבו מתמקדים תוקפים מיניים. לובשת הבייבי דול מוגנת מפני חשמול מכיוון שחלקה הפנימי של הבייבי דול מבודד.
שמלת הסוואה
בשנת 2007 יצרה המעצבת היפנית איה צוקיוקה שמלת הסוואה המיועדת למצבים שבהם אשה חוששת שמישהו עוקב אחריה ברחוב. כל מה שצריך לעשות זה לצאת לזמן קצר מטווח הראייה של העוקב, להרים את הדש בקדמת השמלה, לפתוח את יריעת הבד שעליה מודפס צילום בגודל מלא של מכונה לממכר משקאות, ולהתחבא מאחוריה ללא ניע עד שהעוקב חולף.
גופיה נגד הטרדות מיניות
המעצבת סיו מינג צ’נג מסינגפור הציגה ב-2013 מענה לביש לגברים שמנצלים את הצפיפות בתחבורה ציבורית כדי להיצמד לנוסעות: וֶסְט מסמרים להגנה על המרחב האישי.
גרביונים נגד הטרדות
גרביונים שעירים נגד הטרדות מיניות. הם הופיעו לראשונה בקיץ 2013 באתר סינה ווייבו, הגירסה הסינית של אתר טוויטר, והפכו ללהיט עולמי, אם כי עד היום לא ברור האם מדובר במוצר אמיתי שנועד להרתיע מטרידים, או גימיק ויראלי.
חגורת צניעות – אבל הפוך
קבוצה של נערות בשבדיה עיצבו בשנת 2005 חגורה שפתיחתה דורשת שתי ידיים, בתקווה להקשות על אנסים.
אבזם החגורה כולל בריח שאותו צריך להעביר דרך מבוך כדי להגיע למיקום הנכון שמאפשר להתיר את החגורה. “זה כמו חגורת צניעות, אבל הפוך. מי שחוגרת את החגורה שולטת במצב, במקום להיות תחת שליטתם של אחרים”, אמרה אחת ממפתחות החגורה, נאדה ביורק. “נדרשות שתי ידיים פנויות כדי להתיר את החגורה, ולכן האנס לא יכול לרסן אותך ולהתיר את החגורה בעת ובעונה אחת. ואם לא מכירים את המנגנון, גם נדרש זמן מה כדי להבין איך להתיר את החגורה”, הוסיפה.
החגורה פותחה במסגרת פרויקט יזמות בבית ספר תיכון, שהפך עד מהרה למיזם עסקי של ממש במסגרתו החל ייצור המוני של חגורות. “אבל אני לא עושה את זה בשביל הכסף”, אמרה ביורק. “אני מאוד רוצה להביא לעצירת התופעה של אונס. אני חושבת שהיא נוראית”.