שתי סטודנטיות צרפתיות, אחת מהן מוסלמית, יצרו בשנת 2010 קליפ במחאה על אישורו של חוק האוסר על לבישת כיסויי פנים מלאים איסלמים, ניקאב ובורקה, במקומות ציבוריים בצרפת.
בראיון שנערך עמן באתר האינטרנט Rue89 אמרו השתיים – אשר הכתירו את עצמן בכינוי ניקאביצ’ס (Niqabitches) – כי פעולת מחאה שמסתכמת בלבישת ניקאב נראתה להן “פשוטה מדי”. לכן החליטו לשלב בין ניקאב לחצאית מיני, ולראות מה יתרחש כאשר הן “יערבבו מעט את הדברים”.
חברות מערכת אתר Muslimah Media Watch התכנסו כדי לדון בתחושותיהן ביחס לניקאביצ’ס. להלן קטעים מתוך הדיון:
ניקול: אני חושבת שהרעיון של מחאה לשם מחאה אופייני מאוד לצרפת, ושהניסוי של ניקאביצ’ס אינו קשור לאיסלם או לנשים לכשעצמם. הדיכוטומיה הכוזבת של הצורה בה התלבשו מדגישה שני דברים. ראשית, הדיון על הבורקה עוסק למעשה רק בשאלה מי הבעלים של גוף האשה, בין אם אלו נשים עם כיסוי או בלי כיסוי, ומבחינה זו ניקאביצ’ס קלעו בול. שנית, העובדה שניקאביצ’ס הסתובבו ככה בתור מחאה הופכת את זה ל”בסדר” עבור חלק מהצרפתים ללבוש בורקה, בדיוק כשם שלבישת בורקה מסיבות דתיות איננה מקובלת, וזה בדיוק מה שהתרחש בסרטון ביו-טיוב, כאשר שוטר ביקש לצלם את השתיים למזכרת.
סאפייה: כאשר צפיתי בסרטון של שתי הנשים בפעם הראשונה שמחתי, ואהבתי את האופן שבו הצמידו את ה”חשיפה” ל”כיסוי”. השילוב הזה הדגיש, באופן צורם, את הגיחוך שברעיון “לשחרר” נשים על ידי כך ששוללים מהן את חופש הבחירה. לדעתי, יש מאחורי המעשה מסר עמוק יותר, הנוגע לאופן שבו שוללים מנשים את אנושיותן, אשר חושף כיצד נתפסות קודם כל כיצורים מיניים, בין אם יש להן לבוש רב מדי או מועט מדי.
מדובר בסרטון נועז. והעובדה שאחת הנשים היא מוסלמית מוסיפה עניין לכל הסיפור. אשה מוסלמית שנוקטת בפעולת מחאה על ידי כך שלא רק שהיא לובשת כיסוי פנים, אלא גם הולכת עם עור חשוף, משדרת מסר של בחירה…
דיאנה: ניקאביצ’ס לא באמת מחדשות דבר בדיון סביב הניקאב. למרות שבהתחלה, הנטייה הטבעית שלי היתה להזדהות איתן, בשל התהלוכה הנועזת שלהן שמשקפת את התחושות נגד האיסור על לבישת בורקה, הרי שבהמשך ההתלהבות שלי דעכה והתחלתי לשאול את עצמי את השאלות המתבקשות: האם הסרטון השיג את המטרה שהן רצו? האם המסר שלו בכלל היה ברור? ואם לא, האם לא מדובר בייצוג שגורם נזק לנשים מוסלמיות?
כבר עשו דברים דומים בעבר. לא ממש ללבוש חצאית קצרה ולהסתובב ככה ברחובות; אבל כבר עשו זאת. ראו למשל את סדרת הציורים ‘ארוטיקה איסלמית‘ של הצייר יליד איראן מקאן עימאדי. הרעיון מאוד דומה. נשים לובשות בורקה אבל חלקים אחרים של גופן חשופים. הדבר מעורר בקרב הצופים פנטזיה לגבי מה מסתתר מאחורי הרעלה, וניזון מנקודת המבט האוריינטליסטית על נשים מוסלמיות, והנשים הללו מאפשרות לעצמן, ללא צורך, להיתפס כאובייקטים.
הגברים שצילמו אותן והאנשים שנופפו להן לשלום ממכוניות חולפות לא הבינו שמדובר ב”מחאה”. פשוט נדמה היה להם שהם עדים להגשמת פנטזיה: שתי נשים שמסתירות את פניהן, אך עדיין מאוד נגישות. במובן זה, הן שיחקו לידיהן של התפיסות האוריינטליסטיות של האישה המוסלמית האקזוטית והמסתורית.
סאפייה: ככל שחשבתי על כך, המשמעויות האוריינטליסטיות הנוגעות לנשים מוסלמיות הפכו לבולטות למדי, במיוחד התגובה של הציבור הגברי, אשר לדעתי לא ממש הבין את המסר, ופירש זאת יותר כסוג של סאטירה מוזרה על הניקאב, ולא כאמירה על גופן של נשים וצניעות במרחב הציבורי. מבחינתי, זה משדר מסר כפול בכך שהרעלה הופכת לסקסית ומסקרנת כאשר הופכים אותה לארוטית בצורה אוריינטלית.
דיאנה: שתי הסטודנטיות אמרו כי הן שאלו את עצמן, “איך יגיבו רשויות החוק כאשר יעמדו מולן נשים שלובשות בורקה וחצאיות מיני?”. אם זו באמת היתה המטרה, האם לא היה עדיף שהן ימתינו עד שהחוק ייכנס לתוקף בשנה הבאה בטרם יעמידו במבחן את הרשויות?
המטרה של כל התהלוכה הזו ברחובות לא היתה ברורה במיוחד לצופים. גברים מזילים ריר, נועצים מבטים, וזוגות מבולבלים – לאף אחד לא היה ברור מה הנשים הללו עושות ומי הן בדיוק. האם אלו נשים מוסלמיות שרוצות להעביר מסר? אם כן, מה המסר שהן מבקשות להעביר?
ניקול: האם הניסוי של ניקאביצ’ס מקדם את הדיון על הבורקה בצרפת? לא ממש. קובעי המדיניות שהחליטו לאסור לבישת בורקה פשוט אטומים מדי, וכמובן שלנשיא סרקוזי יש רגלי דוגמנית ארוכות משלו שבהן הוא יכול לנעוץ מבטים. אבל האם מה שהן עושות הוא חמוד ומשעשע את אוהדות ניקאביצ’ס שהבינו את המסר? כמובן. כולנו עם ניקאביצ’ס לכל אורך הדרך.
הנסיכה חיג’אב
חמש שנים קודם לדיון המתורגם לעיל, החלה לפעול בצרפת אמנית הגרפיטי הנסיכה חיג’אב. בימים היא בחורה ביישנית ומאופקת, אך בלילות היא מסתובבת בתחנות הרכבת התחתית של פריז, ומכסה ברעלות שחורות את דמויותיהם של דוגמנים ודוגמניות בשלטי פרסומת.
סרט תיעודי קצר עליה שודר ברשת אל-ג’זירה באנגלית.