זאת התקוממות מפני שאנחנו מגיחים משום מקום ונמצאים בכל מקום. בגלל שאפשר להתעלם מרעיונות אך לא לדכא אותם, ומשום שעוד לא קם המניאק שיוכל לעצור התקוממות דמיונית. זאת התקוממות מכיוון שבכל פעם שאנחנו נופלים, אנחנו שוב קמים. מפני שההיסטוריה אינה מתקדמת בקו ישר, אלא נעה בגלים כמו מים, לפעמים במערבולת ולפעמים בטפטוף, לעיתים גואה ולעיתים זורמת – אך תמיד בלתי צפויה. בגלל שסוד הצלחתה של התקוממות אינו תכנון מושלם, אלא כושר אלתור מבריק.
אנחנו צבא מפני שאנחנו חיים בעולם שנמצא במלחמה מתמדת – מלחמה של כסף נגד חיים, של רווחים נגד כבוד, של קידמה נגד העתיד. משום שרק צבא שטותי ומגוחך מסוגל להכריז על מלחמה אבסורדית נגד מלחמה אבסורדית אחרת. אנחנו צבא מכיוון שליצן בודד עשוי לכל היותר לעורר חמלה, אבל גדודים של ליצנים ממושמעים יכולים להוות סכנה של ממש. ובגלל שיכול להיות שצחוק מתגלגל יצליח במקום שבו פצצות נכשלו.
אנחנו ליצנים כי מה עוד אפשר להיות בעולם כה אווילי. אנחנו ליצנים מפני שבתוך כל אחד מאיתנו יש ליצן פורע חוק שמנסה לפרוץ החוצה. מכיוון שאין דבר שמערער על סמכות יותר מאשר לצחוק עליה. בגלל שמאז ראשית הימים היו אנשי קונדס שלא חששו לחשוף את הסתירות של החיים, ולייצר תובנות מתוך הבלבול. משום ששוטה יכול להיות מאיים ותמים גם יחד, חכם ומטופש, צוחק ובוכה, שעיר לעזאזל וחתרני, מרפא וגם מושא ללעג. מפני שמוקיון תמיד מצליח להיכשל, תמיד אומר כן, תמיד מקווה לטוב ומרגיש הכל מעומק ליבו. בגלל שליצן מסוגל לצאת מכל צרה.
אנחנו מורדים מפני שאהבתנו לשמחה ולחיים גדולה יותר מאהבתנו ל”מהפכה”. מכיוון שמהפכה לעולם אינה נגמרת והתקוממות נמשכת לנצח. משום שפירוק מכונת הרפאים שמנסה להסיח את דעתנו, יכול להתבצע רק אם האמצעים יהיו זהים למטרות. כי אנחנו לא מתיימרים לשנות את העולם, אלא רק את עולמנו. אנחנו מורדים בגלל שתמיד נמשיך להמרות את פיהם של אנשי השררה שמנצלים לרעה את כוחם. משום שמרידה יכולה לשנות הכל – אורח חיים, אהבה, יצירה, אוכל, צחוק, משחק, למידה, מסחר, הקשבה, מחשבה ומעל לכל – את הדרך שבה בוחרים למרוד.
אנחנו שומרים על חשאיות מפני שאנחנו מסרבים להשתתף במופע הראווה של הפרסום והידוענים, ומכיוון שכל אחד יכול להיות ליצן. שמותינו הבדויים ופנינו המאופרות הם הוכחה לכך שמילותינו, חלומותינו והמאוויינו חשובים יותר מאשר קורות החיים שלנו. אנחנו חשאיים משום שאנחנו מתנגדים לחברת האח הגדול שבה כל צעד שלנו נתון למעקב, ריגול, רישום ובקרה. משום שהסתרת זהותנו מעצימה את המעשים שלנו. מפני שצבעי איפור מעניקים להתנגדות פנים מצחיקות ומאפשרים לנו להישאר באזור הדמדומים שבין סדר לאי-סדר.