אני מניח שהוא בז לאורח חיי,
לדעות שלי.
לועג לי משום שאינני צועד בקצב
(מקשיב להלמות תוף אחר).
הוא מתייחס בזלזול לספקות שלי,
לסירוב שלי להשתתף במרוץ.
מלגלג על כך שאני רואה דברים אחרת
(אך לעולם לא מסב את המבט).
הרצון לא לעשות דבר מלבד לכתוב ולאהוב,
נקלה בעיניו.
והוא מזלזל בכך שאינני מנצל את הזמן
(שממנו נהנים אפילו חסרי הבית).
בסופו של יום,
אני מניח שהוא בז לי מפני שאני גר בשכונת עוני.
(אז תמסרו לו, שהנשמה שלו גרה בשכונת עוני).
